בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מייד אין אסיה

בשנים האחרונות מטופפות יותר ויותר דוגמניות סיניות, יפאניות וקוריאניות על מסלולי התצוגה ומעטרות את שערי מגזיני האופנה המובילים. האם מדובר בשינוי מודל היופי או שהסיבה היא כלכלית - תוצר של צמיחת השוק האסיאתי?

תגובות

בשבועות האחרונים פרצה בארצות הברית, באיחור אופנתי, סערה סביב פרסום תצלומיה השערורייתיים של טילן לוברי-בלונדו במהדורה הצרפתית של המגזין "ווג" בדצמבר אשתקד. התמונות - שבהן נראתה הדוגמנית בת ה-10 כשהיא לבושה בבגדי אופנה עילית ומאופרת בכבדות, בארשת מינית מפתה כשל אשה בשלה - שימשו אישור נוסף לחיבתו הידועה של העם הצרפתי לדמות הנערה הפתיינית (מבריז'יט בארדו ועד ונסה פארדי), וגם תזכורת לנטייה של אנשי תעשיית האופנה להעדיף נערות צעירות שנשיותן תלויה על בלימה.

מעצבים, עורכי מגזינים, סטייליסטים וצלמים מעולם לא הצטיינו בבחירת מודלים של יופי חיוביים להזדהות, או שגרירות שהיו תקינות פוליטית בעבור האופנה שהציגו. עולם האופנה מתאפיין במסורת ארוכת שנים של דחף בלתי נלאה לדחיקת גבולות הטעם הטוב ולטלטול קהל הצופים. באופן טבעי, הצורך בשינוי מתמיד הוא חיוני. כל מראה, מטלטל ככל שיהיה, מאבד את עוקצו לאחר צפייה ממושכת. משום כך, לא מפתיע לגלות כי בקהילת האופנה הופנה הזרקור זה מכבר לעבר מודל חדש של יופי לא שגרתי. המפתיע הוא שייתכנו לו השלכות חיוביות על תפישת הדימוי העצמי של ציבור רחב של צרכנים.

שמות כמו טאו אוקאמוטו, ליו וון, פייפיי סאן, שה פיי-קין ודה ג'אן נשמעים עדיין חידתיים בשביל רבים, אך מי שעקב אחר המתרחש בזמן האחרון על מסלולי התצוגות בבירות האופנה לא יכול היה להתעלם מנוכחותם הגוברת של דוגמניות אסיאתיות, וסיניות בפרט. אוקאמוטו היפאנית, עם פני הפורצלן ותספורת החיפושית, צעדה בתצוגות של ז'יוונשי, קרולינה הררה וראלף לורן. וון הסינית נצפתה בין השאר בתצוגות של לאנוון, אוסקר דלרנטה ומייקל קורס. סאן, בעלת השפתיים הדשנות והעיניים המהפנטות, הופיעה ב-39 תצוגות בעונתה השנייה בלבד. והנשים הללו אינן מוכרות רק אופנה עילית: פניהן העדינים של ג'אן, שאומנה כבלרינה בילדותה בשנחאי, ופיי-קין, נפרשו על שלטי החוצות הגדולים של גאפ.

יצורים נדירים

הפריחה שחוות כעת הדוגמניות האסיאתיות בתעשיית האופנה היא אינה חסרת תקדים: מרי הלבין, בת לאב אמריקאי ולאם יפאנית, היתה פנים מוכרות בתעשיית האופנה בשנות ה-70 - היא התרועעה עם ג'רי הול ונישאה לצלם דייוויד ביילי. טינה צ'או, דמות מוכרת בסצינת האמנות של ניו יורק בשנות ה-80, צולמה בין היתר על ידי ססיל ביטון וארתור אלגורט. בשנות ה-90 ג'ני שימיזו, הנערה בעלת המראה האנדרוגני, כיכבה במודעות הפרסום של 1CK, ואירינה פנטבה, בעלת פני החוצן האקזוטיים, אומצה על ידי קרל לגרפלד.

מרהיב או מאלף ככל שהיה יופיין הפראי של הנשים הללו, הוא אינו נחשב מודל לחיקוי. הן עצמן נתפשו כיצורים נדירים. עתה, כשהן רושמות הישגים חלוציים, המצב נראה אחרת: בשבוע האופנה שנערך בניו יורק בפברואר האחרון, לקראת סתיו-חורף 2012-2011, סואיי הי, ילידת בייג'ין, נהפכה לדוגמנית האסיאתית הראשונה שפתחה את התצוגה של ראלף לורן. הי לא היתה היחידה בתצוגה הזו. לצדה צעדו חמש דוגמניות סיניות נוספות.

אשתקד נהפכה וון לדוגמנית האסיאתית הראשונה שנבחרה לשמש הפנים של ענקית הקוסמטיקה האמריקאית אסתי לאודר. זמן קצר לאחר מכן, חברת הטיפוח מייבילין שכרה את שירותיה של פיי-קין כנציגתה הבינלאומית.

גם דוגמנים גברים לא נותרו מחוץ לתמונה האופנתית: לאחרונה שכרו מנהלי לואי ויטון דוגמן קנדי ממוצא טייוואני בשם גודפרי גאו, למסע פרסום של קו בגדי הגברים לקראת הקיץ הנוכחי. צ'או ליי הסיני, שכיכב זה מכבר במודעות הפרסום של פראדה, משתתף כעת בקמפיין של דיזל לקראת הסתיו הקרוב, ופיליפ הואנג, שצעד עד כה על מסלולי התצוגות של ג'ורג'יו ארמאני ורוברטו קוואלי מצולם כחלק מחבורה של חמישה גברים בקמפיין הסתיו של הוגו בוס בלאק.

מהו סוד המשיכה של הדוגמניות האסיאתיות בעבור קהילת האופנה כעת? מה יש בהן שגורם לבלוגרים להרעיף עליהן שבחים - להלל את "קור רוחן הטבעי" ואת עדינותן שיכולה להיהפך להצהרה נועזת בן רגע, ולמעצבי אופנה לגלות להט דומה ביחס אליהן? לא פשוט למצוא הסברים משכנעים למגמה זו, שכן אנשי אופנה מעדיפים להפליג בדיבור על פנטסיה ואינטואיציה ולא להיסחף לדיונים ארציים על שוויון חברתי או גזעי. מחוץ לחדרי העיצוב, רבים מכתירים את המגמה הנוכחית כשיגעון חולף, שיש לו קשר הדוק לצמיחתו של השוק האסיאתי בתחום מכירת מוצרי המותרות. לשיטתם, התמורה הנוכחית אינה תרבותית אלא כלכלית.

ראייה לכך אפשר למצוא ביבול הנוכחי של מודעות הפרסום לקראת הסתיו הקרוב, בהן דוגמנים ודוגמניות אסיאתיים החלו להשתלב באופן טבעי יותר. בתצלום השחור לבן המלווה את קמפיין הסתיו של 1CK, מופיע צמד דוגמנים סינים בחזית הפריים, כשמאחוריהם חבורת צעירים ממוצא אתני מגוון. קשה להתעלם מן המסר החד-משמעי באשר לחשיבות סדר הופעתם של השניים בתצלום, בהתאם לעוצמת כוח הקנייה של פלחי השוק השונים, כשם שבתצוגות האופנה העילית הנערכות בבירות האופנה מדי עונה הקניינים היפאנים ממלאים את השורות הראשונות. ובכל זאת, הם הביעו את תקוותם כי שינוי תרבותי יצמח בהמשך.

מסורתי זה מערבי

יש שתוהים האם דוגמניות אסיאתיות אכן נבחרות כעת בשל ייחודן או שנעשה בהן שימוש כדי להציג את שונותן האוריינטלית. בצילום הקבוצתי שהופיע בגיליון דצמבר של ווג האמריקאי, נראו שמונה דוגמניות ממזרח אסיה - סין, קוריאה ויפאן - בתסרוקות מוהיקן מחודדות תואמות. כשלעצמן הן אינן אסיאתיות-טיפוסיות או סטריאוטיפיות, אך זו היתה החלטה סגנונית שהקשתה על הצופה להבדיל בין המראות השונים. בטקסט שליווה את הצילום תוארו הדוגמניות כ"מגדירות מחדש את התפיסה המסורתית של יופי". התואר מסורתי התייחס כמובן לתפיסה השלטת במערב.

"זה לא שלעלייה בנראות של דוגמניות אסייאתיות בתעשיית האופנה אין חשיבות, פשוט החשיבות היא מועטה מדי", אמרה מין-הא טי פאם, אחת הכותבות בבלוג "Threadbared Blog", שעוסק בהיבטיה הפוליטיים של תעשיית האופנה, בראיון לעיתון "גרדיאן". את מרבית עבודות הדוגמנות מקבלות עדיין דוגמניות לבנות, ולדבריה "העובדה שדוגמניות אסיאתיות מועלות על נס בכמה כתבות אופנה מערכתיות יוצאות דופן מאפשרת שאננות כלפי הא-סימטריה הכלכלית והגזענית המאפיינת את תעשיית האופנה".

"ניו יורק מגזין" הכתיר את הופעתה של הי בתצוגה של לורן כ"ליהוק המפתיע ביותר של העונה". מן הסתם זה העיד יותר על ההגמוניה הלבנה בתעשיית האופנה מאשר על נטייה חדשה למנעד רחב יותר של ייצוגים נשיים על מסלולי התצוגות.

בספטמבר אשתקד הכריז "ניו יורק טיימס" על המעצבים האסיאתים שפועלים בניו יורק כ"עתיד האופנה", בהתייחסו לכישרונות חדשים יחסית כגון אלכסנדר וואנג, ג'ייסון וו, פיליפ לים, תאקון פניצ'גול, דרק לם, ריצ'ארד צ'אי ופראבאל גורונג. דוגמניות ממוצא סיני, יפאני או קוריאני נראות כמו מי שיכולות לנסח בעבורם את גבולות היופי מחדש, אולם מעצבי האופנה טוענים כי גזע הוא אינו גורם משפיע במערכת השיקולים שלהם.

וואנג, שנולד וגדל בסן פרנסיסקו להורים שהיגרו מסין, אמר לכתבת "ווג" כי הוא מחפש "אינדיבידואליות, אנרגיה ואישיות". אלבר אלבז מלאנוון, שליהק 14 דוגמניות סיניות בתצוגה השנייה שהעלה בעבור המותג, התוודה כי גם הוא אינו מייחס חשיבות לצבע. "אני משתמש בדוגמניות בלונדיניות, ברונטיות, ג'ינג'יות ואסיאתיות - אני אף פעם לא עושה זאת מתוך תקינות פוליטית. אני מנסה בין חמישה לעשרה דגמים על כל אחת מהן, וברגע שהשמלה נעלמת ורואים את האשה אני יודע שזוהי הדוגמנית המתאימה".

מוקדם לומר האם גל הדוגמניות האסיאתיות הנוכחי יוביל ליצירתו של מודל יופי חדש, שייטמע בהצלחה בצמרת תעשיית האופנה המערבית, ושיוכל לשמש בעתיד אידיאל נחשק בעבור צעירות ברחבי העולם. אך בזמן שהנשים הללו מנסות לשנות את תפישת היופי השלטת בתעשיית האופנה המערבית, הן מחוללות שינוי ניכר במולדתן.

אם לשפוט על פי מסע הפרסום של קמעונאית היוקרה ההונג קונגית "Lane Crawford" לקראת הסתיו הקרוב, נדמה כי נשות אסיה למדו לאהוב את המראה הייחודי להן. תצלומי הקמפיין מציגים נבחרת מרשימה של דוגמניות סיניות, לבושות במיטב הדגמים החדשים של מעצבי האופנה העילית. חלק מהן מככבות על שער גיליון ספטמבר החגיגי של ווג הסיני, המציין שש שנים לקיומה של המהדורה הסינית של מגזין האופנה.

בתצלום הקבוצתי, שש הדוגמניות לבושות בשמלות בגוונים של אבני חן מבית גוצ'י. בגיליון הראשון של המגזין, שהתפרסם ב-2005, כיכבה נערת הרגע באותה העת, הדוגמנית והשחקנית האוסטרלית ג'מה וורד, מוקפת בחבורה של חמש דוגמניות סיניות. במבט לאחור, התצלום הזה יכול היה לרמז על הבאות - לסמן את ניצניה של מהפכה סגנונית שבסופה יעברו הדוגמניות הסיניות אל קדמת הבמה. עורכת המהדורה, אנג'ליקה צ'אנג, גאה לומר כי למגזין שהיא עורכת היה חלק חשוב בעלייתן של הדוגמניות הסיניות בשנים האחרונות, בכך שבחרה להטיס צלמים בעלי שם עולמי כדי לצלם כפולות אופנה. "אפשר לומר שתרמנו רבות להשקת הקריירה של דה ג'אן בכך שהזמנו את פטריק דמרשליה לצלם אותה למגזין", אמרה לכתבת "גרדיאן". היא גם אישרה את הסיבה העיקרית להצלחתן כעת: כסף. "בגלל המשבר הכלכלי במקומות אחרים בעולם, סין נהפכה לנקודת האור היחידה שגדלה כשוק צרכני", היא אומרת.

סואיי הי התוודתה באוזניה של כתבת "גרדיאן" כי בנעוריה דוגמניות אופנה נראו בעיניה כ"אגרטלי פרחים" - ביטוי סיני שמציין יופי ריקני. ליו וון, שהעריצה בנעוריה את יופייה של אודרי הפבורן, סיפרה בראיון לווג כי "האתגר בשבילי ובשביל חברותי היה לשכנע עורכי אופנה, סטייליסטים וצלמי אופנה שאנחנו יכולות לפנות לקהל הרחב".

"אזרחי סין מעדיפים באופן מסורתי יופי קלאסי מערבי - עיניים עגולות וגדולות, פה חמוד וקטן, אף סולד ועור חיוור מאוד", הוסיפה צ'אנג. "כשגדלתי בסין בשנות ה-70 כולם לבשו חליפות מאו אחידות בגוונים של כחול, אפור או ירוק - לנשים לא ניתנה הזדמנות להיות זוהרות או שונות". כיום, היא ציינה, אפשר לראות נשים סיניות שמנסות להיות רדיקליות בכך שהן צובעות את שערן לבלונדיני או כחול, ומעטרות את גופן בקעקועים. לדבריה, זהו שילוב בין מה שהן רואות כסגנון פופולרי בעולם המערבי ובין רצונן להתבלט בקרב אומה שכמעט לכל 1.3 מיליארד אזרחיה יש שיער שחור חלק ועיניים חומות. "אני תמיד נהנית להתלוצץ שבתוך פחות מעשור סין עברה מקרל מרקס לקרל לגרפלד!" *



טאו אוקאמוטו. פני פורצלן


סואיי הי. האסיאתית הראשונה שפתחה את התצוגה של ראלף לורן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו