בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שביל הבריכה

דב נבון לא מפסיק לחלום שהוא טובע, גאיה טראוב התפלחה בילדותה לבריכות בבתי מלון ורק גדעון אוברזון מודה שהוא גם משתזף. למה הם ואחרים לא יכולים לצאת מהמים פרויקט אמצע קיץ

4תגובות

שחייה יום-יומית בבריכה היא פעילות סיזיפית ויבשה הרבה יותר מהתדמית שנוצרה לה. הרי בכל בוקר צריך לקום מוקדם ולהתארגן מהר. לשכוח מהדרך שבה הלילה הגיע לסופו. להחליט לנסוע לבריכה. ללבוש בגד ים, להכניס מגבות מכובסות לתיק ולצאת לדרך.

למתחם נכנסים בשקט. צריך להתעלם מאנשים שמכירים כבר 20 שנה, כי אין זמן לפטפוטים. פושטים את הבגדים, מחביאים את התיק. מפעם לפעם מורחים קרם הגנה, ומסתכלים על נקודות החן שעל הגוף בתקווה שהקרם ימחק אותן. מרכיבים משקפי שחייה וחובשים כובע גומי טיפשי. מחפשים מסלול ריק ו - קופצים למים. נרטבים. מתרגלים לטמפרטורה. לריח. ואז טובלים גם את השיער. עוצרים את הנשימה. כשכל הראש מתחת למים, יש שקט מהעולם החיצוני. בדידות מזהרת מציפה את הגוף. ואז מוציאים את הראש ונושמים. הכל כחול, גם האנשים.

בתחילה שוחים בנחת. צפים. לא מתנגדים לכוחות המים. מתחממים. ואז שוחים מהר, חותרים, צולחים, מניעים את כל חלקי הגוף בהתאמה. בוחרים בקצב הנכון. מנסים להפסיק לחשוב על השחייה. מפסיקים להיטרד בענייני היום-יום. צוללים לתוך העצמי. רק אחרי כל זה מתחילים את יום העבודה. חוזרים לרעש. מפסיקים לחשוב על מים.

בנוסף לזמן ולכוח המושקעים בכך, זו כנראה אחת מהפעילויות הגופניות היקרות. כל שנה מחיר המנוי עולה. בכל כמה חודשים צריך לרכוש בגד ים חדש. צריך להשקיע המון זמן כדי לראות תוצאות, לשמור על הכושר, לחזק את הגוף.

במה שונים האמנים השחיינים מחבריהם למקצוע שנשארים יבשים - חובבי היוגה, הריצה הקלה, האופניים או שמא הכורסה? לכאורה הדבר היחיד המשותף ביניהם הוא בחירתם בשחייה כהתעמלות החביבה עליהם, אך לא רק. מכלול תכונות הקשורות לפעילות הזאת מוצא ביטוי באישיותם ובעבודתם האמנותית. החוזק, ההתמדה, הקרירות או הקלילות, מתובלים בניחוח כלור, יוצאים אתם מהבריכה ומלווים אותם, כך נדמה, על הבמה או בסטודיו.

כדי לחשוף צדדים חדשים בהם, צריך לראות אותם שוחים. *

ישראל גוריון בן 75, זמר ושחקן

ישראל גוריון. תצלום: איליה מלניקוב

כמה זמן אתה שוחה?

"תמיד אהבתי לשחות. ב-25 השנים האחרונות אני שוחה כל יום חצי שעה".

למה בחרת דווקא בספורט הזה?

"פשוט התאהבתי בשחייה. היא מעניקה שלווה מסוימת, לא מוציאים כל כך כוח. אני נוהג לעשות 14 בריכות בסגנון חתירה ונוהג לסיים בשש בריכות על הגב. שחיית הגב מעט יותר אטית, אבל היא פותחת את כל הגוף וזה תענוג מרענן. בממוצע כל השחייה לוקחת חצי שעה. אני כל הזמן משפר את הזמנים".

תמיד שחייה היתה דבר כל כך טבעי בשבילך?

"כשהייתי ילד בן עשר, אבא שלי לקח אותי לבריכת 'גלי גיל' ברמת גן. רציתי להראות לו איך אני שוחה, אז קפצתי למים ושחיתי כמה בריכות בסגנון חתירה. ואז התעייפתי. ניסיתי לעמוד במקום אך המים היו עמוקים, במהרה שקעתי ונכנסתי לפאניקה. אבא לא הבין שאני טובע, הוא חשב שאני משחק, הרי לפני רגע שחיתי יופי. לאחר כמה דקות הוא קפץ להציל אותי, אבל שחה נורא לאט, בשחיית כלב. מישהו אחר קלט שאני במצוקה ומשה אותי מהמים. מיד לאחר שנרגעתי אבא הכריח אותי להיכנס למים שוב כי הוא פחד שאני אכנס לטראומה. הוא נתן לי להיכנס לרדודים וזה טוב, אבל לקח לי הרבה זמן עד שחזרתי למים העמוקים".

איך בחרת את בריכת השחייה שלך?

"התחלתי לשחות בגורדון בשנות ה-50. באותם ימים הבריכה נוהלה על ידי עזריאל ענב (מרכז ענב קרוי על שמו, ד"א). הוא היה פילנתרופ שאהב אמנות ונתן לאמנים להיכנס בחינם. לאחר שהוא נפטר בנו החליף אותו, אבל זה לא היה אותו דבר ולבסוף הבריכה נסגרה. הייתי עצוב מאוד כשזה קרה, ניסיתי לשחות בבריכת האוניברסיטה ובבריכות אחרות אבל לא הצלחתי להתמודד עם המים המתוקים והכלור, זה בלתי נסבל. אני חושב שהרבה זקנים מתו כתוצאה מהסגירה, מכיוון שמי הבריכה העשירים באבץ החיו אותם".

יש לך ציוד שחייה?

"בקיץ אני לובש חולצה נגד שמש, חובש כובע שחייה, מרכיב משקפי שחייה ואטמי אוזניים, מורח קרם הגנה וכמובן לובש בגד ים קטן".

תחרויות שחייה מעניינות אותך?

"מאוד. אני צופה בהן בקביעות ומנסה לחקות את הצ'מפיונים. השחייה המקצועית היא ספורט אסתטי והרמוני. השחיין האהוב עלי הוא סאן יאנג, הסיני ששבר לאחרונה שיא עולם. הוא חטוב להפליא ושוחה פשוט תענוג. באחת התוכניות הראו אותו בסלואו-מושן. אם הייתי מוצא את הקליפ הזה הייתי צופה בו כל היום ללמוד מה הוא עושה שם".

אתה שוחה גם בחופשות?

"אני תמיד מוצא מקום לשחות בו ושוחה מתי שאני רק יכול. יום יום. אם אני לא יכול ועסוק זו בעיה, אבל אם יש איפה לשחות אני שוחה".

יש אווירה טובה בבריכה?

"אני מיודד עם כל המצילים בבריכה. הם רבים כל יום על מי ישמור לי על המפתחות. יש גם כמה שחיינים ותיקים שאני נהנה לשוחח אתם".

אתה נוהג להשתזף?

"ממש לא, ההיפך, אני נמלט מהשמש. אני מעדיף לשחות בבקרים או אחר הצהריים".

השחייה היטיבה אתך?

"בוודאי. היא פתרה לי את כל בעיות הגב, עזרה לי לשמור על כושר יוצא מן הכלל ועל מצב רוח טוב".

איך אתה מרגיש בימים שאתה לא שוחה?

"אני מרגיש חרא. כאילו משהו חסר לי. אני מתוודה שאני מכור למים".

מה הרגע שאתה הכי שונא בבריכה?

"כשהיא מפוצצת באנשים".

מה הרגע שאתה הכי אוהב בה?

"כשהיא ריקה. בעצם, אני נהנה בכל מצב בבריכה. המים כל הזמן מוחלפים והטמפרטורה שלהם נשארת צוננת. אתה יוצא משם רענן. חצי יום לא צריך מזגן ולא כלום". *

הפרויקט צולם בבריכת השחייה של קאנטרי ל' בתל אביב

גדעון אוברזון בן 68, מעצב אופנה

גדעון אוברזון. תצלום: איליה מלניקוב

מתי התחלת לשחות בקביעות?

"אני שוחה מאז גיל 17. גרתי 25 שנה בבית פרטי עם בריכה קטנה באורך 11 מטר. במקום שאני גר היום יש בריכה חצי אולימפית, 25 מטר, המשותפת לכל הדיירים. אין לנו מציל, היא כמו בריכה פרטית".

אתה אוהב לשחות?

"אני שוחה בבריכה בשביל הכושר. המים אמנם רטובים אבל השחייה יבשה: אתה לא רואה ולא שומע במהלכה. אני מעדיף לגלוש בים או לעשות סקי-מים, אז יש נוף, סביבה, גלים והתרחשות".

נוצרה לך שגרת שחייה?

"בתקופת הקיץ אני שוחה בבריכה שלוש-ארבע פעמים בשבוע, בשעות הערב, אחרי העבודה. לים אני הולך פעם בשבוע בימי שישי, כל השנה, חוץ מהחורף הקשה ביותר. אני לא אוהב בריכות ציבוריות עם הכלור וההרגשה שאני מתחכך עם עוד אנשים. כשהבריכה אצלנו מתמלאת אני נעלם. ארבעה-חמישה איש מתאים לי. ובכל מקרה אני מעדיף את הים".

אתה נוהג להשתזף?

"בהחלט. כל עוד ישנה שמש בשמים אני נותן לה את גופי. למרות אזהרות הרופאים. בצעירותי התמרחתי בהמון שמן שיזוף, וכיום אני פשוט לא מורח קרם הגנה. מה לעשות, הגעתי עד הלום בלי ואמשיך ככה".

אתה שוחה גם בחופשה?

"אני תמיד בוחר לטוס למקומות קרובים לים. למרות שאנחנו שוכרים תמיד בתים עם בריכות כדי להתרענן בבוקר, בחו"ל אני נוהג לשחות בעיקר בים. ביוון, שאליה טסתי השנה, המים מדהימים. אני לא אוהב טיולים בנוף סלעי או מיוער, זה לא עושה לי שום דבר. חופשה בשבילי מתממשת בלי נעליים וללא בגדים. כשאני מתלבש אני כבר לא בחופש, אני בעבודה".

יש לך ציוד מקצועי?

"אני סולד מציוד שחייה. אני שוחה בלי, נטורליסט, אני לוקח אתי רק ביקיני קטן, גם זה לדעתי מוגזם. בגד הים שלי לא מעוצב, הוא קטן שחור וקלאסי מלייקרה בגזרת תחתונים. אני שוחה באותו דגם 20 שנה וקונה חמישה-שישה בגדי ים לעונה, בגלל שחיקת מי הכלור של הבריכה והשמש".

איפה למדת לשחות?

"למדתי לשחות במקום שבו היום עומד גן העיר בתל אביב. היתה שם בריכה אולימפית, ליד גן החיות. בהמשך, בין הגילים 12-16, התחריתי בתחרויות נוער ואף הגעתי להישגים, אבל אז לא חילקו מדליות. לא היו תקציבים כמו היום, פשוט עליתי על הבמה ואמרו שזכיתי".

סגנון שחייה?

"אני אוהב לשחות בסגנון גב וחזה. אני אוהב גם לקפוץ במקפצה. כשהייתי צעיר נהנינו לקפוץ ולעשות סלטות וקפיצות ראש ותעלולים בבריכת גורדון. היום אני שוחה רק עד עשר בריכות במכה. לא כמקצוע ולא כמעמסה".

מה הרגע האהוב עליך?

"על חוף הים עם כוס משקה בשש-שבע בערב בזמן השקיעה, או לקפוץ לבריכה על הבוקר, לפני שאני מצחצח שיניים. זו הרגשה נהדרת". *

גאיה טראוב בת 23, שחקנית ופרזנטורית של המותג sq1 של המעצבת ברכה בר און

גאיה טראוב. תצלום: איליה מלניקוב

ממתי את שוחה?

"למדתי לשחות בגיל שש. בין הגילים 7-13 שחיתי שחייה תחרותית. התאמנתי כמעט כל יום והשתתפתי בתחרויות אזוריות. זכיתי בכל מיני מדליות. המקצים שלי היו חתירה וגב".

מה הרגע האהוב עלייך בשחייה?

"כששחיתי בצורה תחרותית, כל פעם ששיפרתי את השיא האישי שלי שמחתי מאוד. היום אני אוהבת את השנייה שבה קופצים לתוך המים".

מה הרגע השנוא עלייך?

"כשאני לא מצליחה להשלים את כמות הבריכות שהצבתי לעצמי. זה תלוי בכושר שלי ולא קבוע. מאוד קשה לי לשחות רגוע. כשאני נכנסת לבריכה יש לי אינסטינקט לשחות באופן תחרותי".

מתי שחית לאחרונה?

"בשנים האחרונות אני שוחה יותר בים. היתה תקופה שהיה לי מנוי לבריכה בתל אביב, אבל זה פחות הסתדר כי עברתי לריצה, פילאטיס ויוגה. אבל אם אני יוצאת לחופשה אני תמיד לוקחת אתי את בגד הים שלי, כובע השחייה והמשקפת. יש בי תמיד רצון לשחות וכשיש לי הזדמנות אני קופצת עליה".

מה טוב בשחייה?

"אין שום דבר שדומה לתחושה במים. אותי היא מאוד משחררת. כשהייתי בתוך זה, זה היה מבחינתי הספורט המדהים ביותר - מאתגר ומרגש ומרפא, ומפעיל את כל חלקי הגוף. שחייה הכניסה אותי לכושר מדהים והרגשתי טוב, אבל באיזשהו שלב זה נהיה לי יותר מדי. לא הייתי בנויה ללחץ של התחרויות".

איך את בוחרת לאיזה מסלול להצטרף?

"אני בוחרת את המסלול לפי ההיצע בבריכה. אם צפוף אז אני מצטרפת למסלול של מישהו ששוחה מהר".

את צופה בתחרויות שחייה?

"זה אחד הדברים האהובים עלי, בעיקר שחיית נשים. אני אוהבת את השחיינית האיטלקית פדריקה פלגריני. היא כוכבת שהגיעה להישגים מדהימים באולימפיאדה האחרונה. התרשמתי מכך שהיא לא מפציצה בבת אחת, היא מתקדמת במהירות של כולן ופתאום בתוך שנייה היא עוברת אותן בהמון. היא מסוגלת לשלוט בחלוקת האנרגיה והכוח שלה בצורה מדהימה".

לפעמים את יושבת לצד הבריכה וסתם נהנית?

"אני לא משתזפת סתם אף פעם. אני ישר נכנסת לבריכה ומתחילה לשחות".

איך את בוחרת את הבריכה או החוף?

"כמה שיותר ריק וכמה שפחות אנשים, כך אני מרגישה יותר נוח. אני צריכה את השקט שלי".

בילדותך נהגת להתפלח לבריכות?

"כשהייתי קטנה חברים שלי ואני היינו נכנסים בקיץ לבתי מלון של תל אביב בקטע של אדרנלין". *

דב נבון בן 50, שחקן

דב נבון. תצלום: איליה מלניקוב

מתי למדת לשחות?

"כשהייתי בן שבע. גדלתי בקרית אונו ואמא שלי חסכה על שיעורי שחייה, אבל הלכנו הרבה לבריכה. בוקר אחד בחופש הגדול הגיעה קבוצת ילדים שלמדו לשחות, ואני הצטרפתי אליהם במרחק מסוים וחיקיתי את התנועות שלהם. ככה למדתי לשחות, בהצצה. אני מרגיש שהייתי מספיק חכם כדי להגיד שאמנם אני לא בקבוצה אבל שילמתי לבריכה אז גם לי מגיע".

אתה פוחד ממים?

"אני נורא פחדן. לא נכנסתי למים העמוקים עד שהייתי בטוח לחלוטין בכישורי השחייה שלי. ים מאוד מפחיד אותי, שם אני מגיע עד לגובה הכתפיים במקסימום. לרוב רק עד הברכיים. אף פעם לא מצאתי את עצמי במצב מסוכן, אבל מאז שהייתי ילד יש לי חלומות של גלים גבוהים וצונאמי. אני חולם המון על כך שאני טובע".

כמה זמן אתה שוחה?

"אני שוחה קרוב ל-20 שנה בקאנטרי דקל. אבל לפעמים שוכח להגיע כמה חודשים, או שנה. אני מנהל עם הבריכה רומן ארוך עם הפסקות. אני נוהג לשחות חתירה, וכשאני מתעייף - חזה".

אתה שוחה גם בחורף?

"לפעמים. הבריכה בדקל מקורה וחמה. ניסיתי לשחות בבריכות לא מחוממות ולא צלחתי אותן. אמרו לי לספור עד 10 בחורף כדי שיהיה יותר חם, ספרתי עד 200 ולא היה חם ולא נעליים. זה היה עינוי. סבל. קר-קר-קר, קשה ומסויט".

למה עשית מנוי?

"מרגיע אותי שיש לי מנוי, זה נותן לי את הזכות לחשוב שאני שוחה. אני בעצם מרמה את עצמי. אני לא מתמיד, אני שוחה רק כשאני רוצה".

מה הנוהל הקבוע?

"אין לי שעה קבועה. אני מעדיף לבוא בשעות הבוקר. הנוהל הוא השכנוע העצמי. יום לפני זה אני אומר: מחר אני אלך לשחות. אני בעיקר מפנטז על כך. לפעמים זה מתגשם ולפעמים לא. יש שבועות שאני שוחה שש פעמים בשבוע. בשבועות עמוסים אני בכלל לא בא. אני שוחה בכל פעם 20 דקות, לא יותר, ומבטיח לעצמי שמחר אשחה שעתיים, אבל זה לא קורה. ברוטו כל הזמן שלי בבריכה, עם ההתלבשות והמקלחת, הוא שעה".

אתה שוחה בצורה הישגית?

"פעם שחיתי במרץ ליד אשה שלקחה את השחייה באיזי. היה לתנועות שלה קצב עדין ויפה, כאילו אין שום התנגדות מצד המים, כמו ריקוד. מאז אני מקפיד לשחות במינימום מאמץ, לשייט לי. זה נעים. אלה רגעים שלי עם עצמי".

אתה צופה בתחרויות שחייה?

"לא. השחיין האחרון שעקבתי אחר הקריירה שלו היה מארק ספיץ, בלי להעליב את פלפס. זה מתסכל לראות את זה. השחיינים האלה לא אנושיים. מה אני צריך, רגשי נחיתות על המהירות הזאת והתנועות היפות? אני לא דג. אולי סוג של צפרדע, ראשן".

למה אתה שוחה?

"קודם כל מכיוון שאני צריך לעשות איזשהו ספורט. וגם כי אני אוהב להיות במים. לסיים את הסשן גורם לי להרגיש ממש טוב, ותחושת היציאה מהמים היא האהובה עלי. אני מרגיש שהרעלים בגוף שלי יוצאים ממני בבריכה. מחשבות, תחושות. הגעתי להישג, אני גם מצליח לחשוב תוך כדי שחייה. להתעופף".

על מה אתה חושב בזמן השחייה?

"אם יש לי היכולת להפסיק להיות מוטרד או להפסיק לחשוב, אז אני שמח. בעיקר התחושה של להיות במים נעימה לי. הפעולות האלה של הרגליים והידיים מרגיעות אותי. זה הכי קרוב למדיטציה שאני מכיר. אני הכי קרוב לרחם".

מה מניע אותך?

"כשאני בבריכה אני רוצה להיות בבית קפה. כשאני בבית קפה אני רוצה ללכת לסרט. כשאני בסרט אני רוצה לשחות. כשאני שוחה את הבריכה השמינית אני אומר לעצמי, איזה מטומטם אני, איזה כיף שבאתי היום, למה אני לא מגיע כל יום. אני מבטיח לעצמי שאגיע כל יום ואז אני לא מגיע. אני בלופים כאלה כבר 20 שנה. גם לדבר על זה, זה כמו לשחות. זה ספורט שאתה יושב בבית וחושב עליו. וכך אני גם מאבד קלוריות, כי אני באמת שוחה".

השחייה היטיבה אתך?

"אני נראה בדיוק אותו דבר, לא נהייתי שרירי יותר ואין לי קוביות בבטן, אבל השחייה משפרת לי את מצב הרוח. אני יכול להכנס לבריכה מדוכדך, עם כאבי גב או בלחץ, ולהשיל את הצרות כמו נחש". *

צקי רוזנפלד בן 54, בעל גלריית רוזנפלד

צקי רוזנפלד. תצלום: איליה מלניקוב

מתי התחלת לשחות?

"בגיל 38 גיליתי שהלב שלי נמצא במצב מאוד גבולי. תפסתי את המצב שלי בזמן, רגע לפני התקף לב, ועברתי ניתוח מעקפים. לאחר מכן התחלתי לעשות ספורט. בהתחלה אופני כביש, ואז רעייתי שתחיה הזהירה אותי שזה מסוכן, לכן חזרתי לאהבה האולטימטיבית שלי, שתמיד היתה שחייה".

תמיד?

"מאז שהייתי ילד גרנו ליד הים ושחינו בבריכת גורדון. למעשה, תמיד הייתי מתחת למים".

יש לך שגרת שחייה?

"אני שוחה חמש פעמים בשבוע, 45 דקות בסגנון חתירה. אני מגיע לבריכה בערך בשבע בבוקר וחוזר הביתה בין שמונה לתשע".

אתה משתמש בציוד שחייה מיוחד?

"אני שוחה בבגד ים ספורטיבי בגזרת תחתונים, מכנסיים זה לא לשוחים. אני גם חובש משקפת".

אתה שוחה שחייה הישגית?

"אני לא סופר בריכות ולא רוצה לספור בריכות. אני שוחה לפי זמן, בקצב טוב. חצי שעה בסגנון חתירה ועוד רבע שעה עם סנפירים. כשאתה סופר בריכות אתה כל הזמן במלחמה".

על מה אתה חושב כשאתה שוחה?

"על הכל, היצירתיות שלי נובעת מהמים. עם אטמי האוזניים יש לי שקט מוחלט מתחת למים. השחייה מבחינתי היא גם ספורט וגם תרפיה. היא חוסכת הרבה מאוד כסף אצל הפסיכולוג".

אתה שוחה גם בחופשות?

"כן. אמנם בנסיעות עסקיות זה קשה, אבל בחופשות אם יש בריכה טובה אז אני שוחה כל בוקר. אם הבריכה עגולה זה מתסכל".

מהו הרגע האהוב עליך בבריכה?

"כשאני מתחיל לשחות ואז 'מפלח את המים': אני מתחיל את הבריכה הראשונה בצלילה לכל אורכה, 25 מטרים, ורק אחרי זה אני יוצא ושוחה".

ומה הרגע השנוא?

"להיכנס למים. בייחוד בחורף. להתגבר על הקור".

אתה גם צולל?

"כשהייתי צעיר עשיתי קורס צלילה בן 3 כוכבים וצילמתי מתחת למים. זכיתי בפרס של צילום מתחת למים בתחרות באילת. צללתי בהרבה מקומות בעולם, עם ציוד צלילה. מצאתי את עצמי מתחת למים בהוואי, בסיני, בלוס אנג'לס. אבל אחרי ניתוח המעקפים הפסקתי עם זה".

באילו בריכות שחית?

"בילדותי שחיתי בגורדון. לפני 15 שנה הלכתי לשם וראיתי שזה לא בשבילי, מכיוון שהמים שם תמיד בטמפרטורה קבועה של 24 מעלות. מכת הקור שחטפתי בפעם הראשונה יצרה לי בעיה רפואית. אחרי ניתוח מעקפים אתה די מוגבל. ואז הגעתי לקאנטרי דקל והתאהבתי במקום. זה בדיוק מה שאני צריך. בריכה מקורה כל השנה, לא צריך לעשות רושם כשאתה מסתובב בגשם ושוחה. בחורף הבריכה מחוממת מעט, מספיק כדי שתוכל לשחות כמו בן-אדם. לא בקטע מאצ'ואיסטי".

השחייה היטיבה אתך?

"מאוד. היא שינתה את מבנה הגוף שלי. למרות שאני לא כל כך רזה היום, מבחינת יחס בין שרירים למשקל אני הרבה יותר חטוב ממה שהייתי באותו משקל לפני 20 שנה. אני בכושר, זה אחלה".

קורה שאתה מוותר על השחייה היומית שלך?

"כמעט לא פיספסתי ימים. לקום בבוקר ולהגיד: היום לא בא לי - לא קרה לי. אני צריך ממש לא להרגיש טוב בשביל לא ללכת". *

טולה עמיר בת 52, אדריכלית

טולה אמיר. תצלום: איליה מלניקוב

אדריכלים אוהבים מים?

"לאדריכלות יש יחס אמביוולנטי למים. מים זה דבר נהדר, עם סאונד מרגיע, והוא עובד בצורה מעניינת בכל הממדים. הם מחזירים אור נהדר וגם משמשים נקודת פוקוס מצוינת. למשל, בריכת הנוי החדשה בכיכר רבין מאוד משמחת את כולם. מצד שני, אדריכלים מפחדים ממים. אנחנו עושים המון צעדים תכנוניים כדי שהם לא ייכנסו הביתה, כי אם הם נכנסים זה ממש לא כיף".

את תיירת בריכות?

"כן. לפני שנתיים נסעתי במיוחד כדי לבקר במבנה בריכות של האדריכל השווייצי המצוין פטר צומטור. הוא בנה בשנת 1996 פרויקט של מרחצאות תרמיים בוואלס שבשווייץ. הייתי שם יומיים ולא יצאתי מהמים".

למה לטוס עד לשווייץ בשביל לשחות בבריכה?

"יש במתחם מגוון של בריכות בטמפרטורות שונות, ביניהן גם בריכת פרחים, בריכת סאונד ובריכות עם שלל סוגים של מינרלים. הפרויקט משתלב בטופוגרפיה, מנצל את שיפוע ההר, חלקו קבור מתחת לפני הקרקע. המים, האור והאבן בניצוחו של צומטור יוצרים חללים מפתיעים ומקוריים שמשתנים במשך היממה כולה".

למה אנשים בונים לעצמם בריכות פרטיות?

"לרוב, אנשים שבונים בריכה משתמשים בה יום-יום והיא חלק משגרת החיים שלהם. אבל בריכה משמשת גם תכשיט לגינה ולבית, בגלל האפקט המצטבר שלה על כל החושים. אמנם אנשים לא בונים בחצרותיהם בריכות מטעמים כלכליים, אבל לפי חישובים שנעשו בעבר, הוכח שיותר זול להחזיק בריכה מאשר דשא, שזקוק ליותר מים".

את שוחה?

"נהגתי לשחות בים ובבריכה עד לפני כמה שנים, בעיקר עם ילדי".

מה הרגע השנוא עלייך במסגרת השחייה?

"לקנות בגד ים, זה נורא. וגם ללבוש ולפשוט אותו במלתחות זה לא תענוג גדול".

מהו הרגע האהוב עלייך?

"לשכב על שפת הים, באזור הבוצי של המים הרדודים, ולהביט בים. אני אוהבת לצוף במים. אך היום היחסים שלי עם הנושא מסתכמים בסופו של דבר במקלחת ובכוס המים".

מדוע ויתרת על השחייה?

"בסביבת העבודה והמגורים שלי בתל אביב אין בריכה זמינה. היתה תוכנית להקים בריכה באזור אבל היא לא התממשה. יכלו גם לפתוח באיכילוב בריכת שחייה רפואית ציבורית שתשרת את תושבי האזור. מכיוון שאין בריכה זמינה במרחק הליכה סביר ממני, החלטתי לרדת מזה".

איך אפשר לשפר את המצב?

"לצערי רק בפרויקטי מגורים יוקרתיים משלבים בריכות שחייה כחלק מהמרחב המשותף. יש מקום לעוד בריכות ציבוריות אמיתיות. משום מה בריכות שחייה נחשבות למותרות, אף על פי שהן חיוניות במזג האוויר הישראלי. יש מעט מדי מהן". *

מיכאל גטמן בן 33, כוריאוגרף (שגם מלמד שחייה)

מיכאל גטמן. תצלום: איליה מלניקוב

כמה שנים אתה שוחה?

"התחלתי לשחות בגיל שלוש. גדלתי בראשון לציון ואהבתי מאוד את הים. ההורים שלי נהגו לקחת אותי לחוף פלמחים. צללתי בים, שיחקתי בחוף עם המלח והשמש והמים. מעולם לא למדתי לשחות, זה בא לי בטבעיות".

ביקרת בפלמחים לאחרונה?

"כן, בשבוע שעבר. או שהחוף השתנה או שאני השתניתי, אבל הוא שונה מאוד, ובעיקר האנשים שמגיעים אליו שונים".

איפה אתה שוחה?

"בבריכת גורדון. אני מנסה לשחות שם כל יום חתירה וגב בחלונות שנוצרים לי בלו"ז, גם אם זה ל-20 דקות. בתקופות עסוקות יוצא לי לשחות חמש פעמים בשבוע".

מתי התחלת ללמד שחייה?

"התחלתי ללמד בחצי השנה האחרונה באופן פרטי. פנו אלי כמה אנשים בבריכה וביקשו שאלמד אותם לשחות מתוך צפייה בצורה שבה אני מתנועע במים. התחלתי ללמד בצורה פיראטית ואז החלטתי לקחת קורס הדרכת שחייה.

"אני אמנם לא מלמד הרבה כי אני עסוק בהרבה דברים אחרים, אבל אני נהנה ללמד. יש לי כמה תלמידים, מבוגרים וצעירים, בתל אביב ובראשון לציון. את חלקם אני מלמד מאפס, ולאחרים אני משפר את סגנון השחייה. יש אנשים שלא מרגישים נוח במים. תפקידי להרגיל אותם ולהרגיע אותם. הדבר החשוב ביותר בשחייה הוא הציפה במים, אם אתה שוכב על המים נינוח והגוף משוחרר והנשימה סדירה, זאת התחלה טובה. משם הכל פשוט".

אתה שחיין הישגי?

"לפעמים כן. לפעמים אני תחרותי עם עצמי, ויש תקופות שאני רגוע ונינוח עם השחייה. בכל אופן אני שוחה שניים-שלושה ק"מ בכל פעם".

יש לך ציוד שחייה?

"מלבד בגד ים כחול-שחור בגזרת תחתונים, יש לי משקפת, ולפעמים כפות (מעין סנפירי-ידיים) שמטרתן להגביר את התנגדות המים".

איך השחייה משתלבת עם מחול?

"מצוין. השחייה שומרת על כושר אירובי וטווח נשימה ומארגנת את המוח, דבר חשוב מאוד לרקדנים ובמיוחד לכוריאוגרפים. השחייה תמיד משפרת את המצב הגופני וגם הנפשי שלי".

אתה שוחה גם בחופשות?

"קשה לי עם בריכות בחו"ל, כתייר נתקלתי רק בבריכות מצ'וקמקות עם כלור. בכל אופן אני תמיד לוקח אתי ציוד שחייה. אם אני כבר בחופשה, אני שוחה בים".

מהו הרגע האהוב עליך בבריכה?

"חמש הדקות האחרונות של השהייה במים. אני נכנס לאופוריה כאילו ניצחתי, הגעתי לפסגת האוורסט".

ומהו הרגע השנוא עליך?

"חמש דקות לפני הכניסה למים. זה הרגע עם הכי הרבה חרדה, למרות שהוא מתקיים כל יום, סיזיפי".

על מה אתה חושב כשאתה שוחה?

"במשך השחייה אני יוצא מתהליך החשיבה הרגיל אל ציפה של מחשבות שמתארגנות בעצמן ועוסקות גם בשחייה עצמה".

האם אתה צופה בתחרויות?

"לפעמים. אני מתפעל מהשחיינים והיכולת שלהם. רואים את האופי של האנשים במים. חלק פסיכופתים, חלק ישנונים, הכל יוצא במים".

האם אתה מתיישב ליד המים?

"הרבה פעמים אני יושב מחוץ לבריכה ושותה בירה אחרי השחייה. אבל אני מורח קרם הגנה ולובש חולצה גם בקיץ, נמנע משיזוף".

איך בחרת בבריכת השחייה שלך?

"אני הולך לבריכת גורדון בגלל המלח, בגלל המים הקרים ומפני שאין כלור. בתקופה שגורדון נסגרה שחיתי בבריכת האוניברסיטה. היה פחות טוב. לעומת גורדון, פשוט, כל בריכה אחרת נראית כמו גיגית של פיפי. אין מה לעשות". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו