בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לראות או לירות

25 שנה מלאו לחרם העולמי על ציד לווייתנים, אבל ארגוני הסביבה עדיין נאבקים כדי לשכנע את איסלנד, נורווגיה ויפאן כי ההכנסות משיט תיירותי בעקבות היונק הימי הן גבוהות הרבה יותר מאשר אכילת בשרו

11תגובות

בית הסטייקים הרפורד במרכז רייקיאוויק מציע "תפריט לווייתן". המנה העיקרית היא סטייק בשר לווייתן בפלפל, עם ירקות ותפוחי אדמה. כמנה ראשונה מגישים מרק לובסטר עם קוניאק וכמנה אחרונה "סקיר", מין יוגורט איסלנדי מסורתי. המחיר: 5,900 קרונות (180 שקל). תיירים שעוברים ברחוב נעצרים מול השלט הגדול המפרט את התפריט וקוראים בו בעיון.

במרחק כמה מאות מטרים משם, בנמל רייקיאוויק, עומדים ארבעה צעירים. אחת מהם, ניקול ממונטריאול שבקנדה, עוטה זנב גדול של לווייתן עשוי מפלסטיק ירוק. פניה החייכניים מציצים מבעד לצוהר קטן. חבריה מחלקים דפי נייר מודפסים, ועל החולצות שלהם כתוב "Meet Us, Don't Eat Us" (תפגשו אותנו, אל תאכלו אותנו). הם מתנדבים שהגיעו מדרום קוריאה, מצ'כיה ומצרפת, בני 18 עד 22, וזה היום הראשון שלהם בעבודה המעשית, לאחר שבמשך יומיים עסקו בלימוד דרכי הפעולה של הקמפיין של ארגון IFAW (International Fund for Animal Welfare) שבו הם משתתפים.

סיגורסטיין מיורסון, יליד רייקיאוויק בן 34, הוא המנחה של פעילות המתנדבים בעיר. הוא צעיר רגוע ונינוח שמרבה לחייך, אבל השלט בכניסה למסעדת הרפורד מעורר אצלו חמת זעם. "זאת בדיוק הבעיה הכי גדולה שבה אנחנו נאבקים כרגע", הוא מסביר. "הסקרים שערכנו מצביעים על נתונים מעוררי פלצות: 40% מן המבקרים באיסלנד טועמים בשר לווייתן. למה? כי הם סקרנים ונדמה להם שזאת מנה מסורתית באי הזה. אלה שטויות איומות. הנתונים ברורים - רק 5% מאוכלוסיית איסלנד אוכלים בשר לווייתן. זה לא המטבח המסורתי שלנו, אלא המצאה מהשנים האחרונות שנועדה לתיירים. מדובר בבשר שמן ולא טעים. זו גם לא מנה בת מאות שנים".

דייגים איסלנדים אמנם צדו לווייתנים גם בעבר אבל למעשה, רק ב-1948 החל באיסלנד ציד מסחרי של היונקים הימיים הגדולים. ציד הלווייתנים נאסר בחרם בינלאומי שהטילה ב-1986 המועצה הבינלאומית הבינלאומית להסדרת ציד לווייתנים IWC (International Whaling Committee), אבל ב-2003 חידשו כמה חברות איסלנדיות את ציד הלווייתנים והצטרפו בכך לחברות מיפאן ומנורווגיה המתעלמות מהחרם הבינלאומי.

לדברי סיגורסטיין, הנתונים שבידיו מצביעים על כך שבשנה האחרונה ניצודו 220 לווייתנים בידי חברות איסלנדיות. חברות יפאניות צדות בכל שנה יותר מ-1,000 לווייתנים וחברות נורווגיות - מספר דומה. בסך הכל ניצודו ברחבי העולם ב-2010 כ-7,000 לווייתנים.

הבעיה המעציבה ביותר, מסביר סיגורסטיין, היא שאף על פי שהביקוש העולמי לבשר לווייתן יורד, באיסלנד הוא ממשיך לעלות. הסיבה פשוטה: יותר תיירים מגיעים לאיסלנד ורבים מהם מתפתים לטעום סטייק לווייתן. הקמפיין שארגון IFAW, שבו פעיל סיגורסטיין, מנהל במשך קיץ 2011 ברחבי רייקיאוויק תוקף בדיוק את הנקודה הזאת. דפי ההסבר משכנעים את התיירים לא לטעום בשר לווייתן. הם מסבירים שבעלי החיים הנבונים האלה ניצודים באופן שגורם להם סבל רב וייסורים גדולים.

לווייתנים בהוואי. בעוד הביקוש העולמי לבשרם יורד, באיסלנד הוא עולה. תצלום: אי-פי

לדברי סיגורסטיין, אין דרך קלה ומהירה להרוג לווייתן. דפי ההסבר גם מפריכים את הדעה הנפוצה שמדובר במנה איסלנדית מסורתית וממליצים להיכנס למסעדות שאינן כוללות בשר לווייתן בתפריט שלהן. המשימה אינה פשוטה, כי על פי נתוני משרד התיירות האיסלנדי, יותר מ-100 מסעדות ברייקיאוויק מציעות בשר כזה.

השיחה עם סיגורסטיין מתנהלת בקפה האיטי בלב הנמל של רייקיאוויק. מולנו צועדים בסך שני צוותי המתנדבים שפועלים באותו

בוקר. בכל צוות יש ארבעה מתנדבים. הם באים לשלושה שבועות ומקבלים מ-IFAW מגורים משותפים ואוכל. בזכות הזנב המזדקר הירוק והגדול קל לאתר אותם ברחבי העיר. סיגורסטיין מודה שבעלי המסעדות וחלק מהסוחרים המקומיים לא אוהבים את הפעילות הזאת, אחדים מהם אפילו רואים בה "בגידה במולדת" וסתירה ל"חזרה לשורשים" - שהיא הטרנד החם עכשיו באי, אחרי המשבר הכלכלי הגדול. אבל גם הם מתייחסים למתנדבים בסובלנות.

200 אלף תיירים

כולם מודעים לכך שהצפייה בלווייתנים היא כיום אחד מענפי התיירות המכניסים ביותר באיסלנד. במדינה שאוכלוסייתה מונה כ-300 אלף תושבים, יוצאים כ-200 אלף תיירים בשנה לשיט צפייה בלווייתנים. חמש חברות שיט פועלות בכל בוקר בנמל של רייקיאוויק ומציעות לתיירים סיורי צפייה בלב ים. הסיורים נמשכים כשלוש שעות והמחירים דומים - כ-100 שקל לאדם.

"אלדינג" היא החברה הוותיקה ביותר, והיא גם מצהירה על מודעות אקולוגית גבוהה. רפנה סאיטראן משמש כבר 13 שנים קברניט ושותף בחברה. לדבריו, "אלדינג" מוציאה בכל שנה יותר מ-60 אלף תיירים לצפייה בלווייתנים. אנשיה מפעילים לפחות שתי סירות בכל יום והביקוש, למרות התחרות, גדול מאוד.

סאטיראן מצביע על חמש ספינות ציד לווייתנים שעוגנות בצדו השני של הנמל ומחייך: "אנחנו פעילים בעוד שהם כמעט שלא זזים. זה עושה לנו הרגשה טובה". סאטיראן מתקשה לדבריו להבין את הפרדוקס - איך ייתכן שאנשים הנהנים במשך שלוש שעות מן המראה הפנטסטי של לווייתנים מזנקים מן המים יכולים להיכנס כמה שעות אחר כך למסעדה ולהזמין סטייק לווייתן.

הפריחה של תיירות הלווייתנים באיסלנד והביקוש העולמי היורד לבשר לווייתנים הביאו את הציידים האיסלנדים לפרסם השנה יוזמה פרובוקטיבית שמשכה תשומת לב. על פי כתבה ב"גרדיאן" הבריטי, ציידי הלווייתנים האיסלנדים מציעים עכשיו לקבוצות תיירים לצאת אתם ללב ים כדי לצפות מקרוב בעבודתם. גונאר יונסון, מנהל אגודת ציידי הלווייתנים האיסלנדים, מצוטט בכתבה כאומר: "אנחנו לא ממש נהרוג לווייתנים במהלך הסיור. הרעיון הוא לקחת אנשים ולהראות להם מה אנחנו עושים".

סיגורסטיין חייך במרירות כשקרא את הכתבה הזאת ואמר שאין גבול לצביעות ולתאוות הבצע. נורווגיה ואיסלנד הן שתי המדינות היחידות שעדיין עוסקות בציד מסחרי של לווייתנים. צוותים יפאניים צדים לווייתנים במסגרת מה שמכונה כבר 25 שנה "מחקר מדעי". תוצאות המחקר מוצגות בכל ערב במסעדות ברחבי טוקיו. מלבד שלוש מדינות אלה עוסקות בציד גם כמה אוכלוסיות אבוריג'יניות, שציד הלווייתנים נחשב חלק מהתרבות המסורתית שלהן, כמו האינואיט (אסקימואים באלסקה ובצפון רוסיה). בשנה האחרונה, בגלל נזקי הצונאמי בצפון יפאן, נפגעה תעשיית ציד הלווייתנים במדינה זאת והביקוש לבשר לווייתן ירד.

מפגינים באיסלנד נגד מסעדות הלווייתנים. ''תפגשו אותנו, אל תאכלו אותנו''. תצלום: משה גלעד

הרעש הורג אותם

אף על פי שכמה מארגוני הסביבה טוענים כי כמויות ענקיות של בשר לווייתנים מאוחסנות כבר זמן רב בהקפאה ואין להן דורש, ממשיכות נורבגיה, איסלנד ויפאן לטעון שיש מקום להסרת החרם על הציד שהוטל ב-1986, ושבדיוק מלאו לו בימים אלה 25 שנה. הבמה שעליה נערכים המאבקים החשובים ביותר בתחום זה היא הכינוס השנתי של IWC (המועצה הבינלאומית לציד לווייתנים). הכינוס האחרון נערך לפני כחודש באי הבריטי ג'רזי וכמו קודמיו, לווה בדרמות גדולות ובמאבקים עזים בין המדינות החברות.

89 נציגי מדינות משתתפים בכנס השנתי, לצד משקיפים מארגונים רבים שעוסקים בנושא הלווייתנים. לכל אחד מן הנציגים זכות הצבעה שווה. מאז 2006 ישראל היא אחת המדינות החתומות על אמנת המועצה ונציגיה משתתפים דרך קבע בדיונים ובהצבעות. עו"ד אסתר אפרת-סמילג, סגנית היועץ המשפטי במשרד החוץ, מייצגת את ישראל בפעילות המועצה בחמש השנים האחרונות. לדבריה, המדינות החברות במועצה נחלקות בדרך כלל לשתי קבוצות ברורות - אלה שתומכות בציד לווייתנים, שבראשן עומדות יפאן, נורווגיה ואיסלנד, ואלה שמתנגדות לציד. מלבד השלישייה תומכות בציד גם מדינות איים שרואות בכך חלק מהמסורת ומהמשאבים הטבעיים המעטים העומדים לרשותן.

ישראל מצביעה מאז הצטרפותה למועצה בעקביות נגד הציד ובעד החרם. אפרת-סמילג מדגישה שהחוק הישראלי אוסר ציד של בעלי חיים כלווייתנים ולכן ההצטרפות למועצה וההצבעות במסגרתה לא חייבו שום שינוי או תיקון בחוק המקומי.

הבעיות באמנה שעל פיה פועלת המועצה הבינלאומית טמונות, לדברי אפרת-סמילג, בכך שזו אמנה ישנה, משנות ה-40, שנוצרה בשעתו כדי להסדיר את ציד הלווייתנים. "איש לא התייחס אז אל הציד כאל בעיה. ראו בזה משאב לא מתכלה, שכדאי להסדיר את החלוקה בין העוסקים בו. רק 40 שנה לאחר מכן, בשנות ה-80, התהפכה המגמה והבינו שהמועצה צריכה בעצם לאסור ציד לווייתנים כדי להציל אותם. הגוף החשוב הזה מנסה למצוא פתרון להיפוך הזה ועוסק בחיפוש דרכו".

ציד באיסלנד, 2003. תצלום: אי-פי

בראיון טלפוני ל"הארץ" מסביר ד"ר סימון ברוקינגטון, ביולוג ימי המכהן בשנה האחרונה כמזכיר המועצה הבינלאומית לציד לווייתנים, כי למרות השמועות על שינויים והקלות, החרם המוחלט על ציד לווייתנים עדיין נותר בתוקפו. לדברי ברוקינגטון, למרות הלחצים שמפעילות כמה מדינות העוסקות בציד, בעיקר יפאן ונורווגיה, אין למועצה כל כוונה לסגת מהחרם והוא רואה בו הצלחה כבירה, שהביאה להצלת מינים רבים של לווייתנים.

ברוקינגטון מסביר שחשוב לעשות הבחנות ברורות בין מיני הלווייתנים השונים. חלק מהם, כמו לווייתני המינקי הקטנים, אינם נמצאים כלל בסכנת הכחדה. מינים אחרים, כמו הלווייתן שמכונה Right Whale (אובלנה דרומית), נמצאים עדיין בסכנה ממשית וחשוב לפעול במרץ למניעת פגיעה בהם.

"ההכללות שאומרות ?הוסרה הסכנה' או ?כל המינים בסכנה' הן חובבניות ולא משרתות שום מטרה", הוא אומר. "בכל מקרה, להערכתי החרם הכללי על ציד לא יוסר בקרוב, אם כי ייתכן שמדינות מסוימות יגייסו רוב כדי לפעור בו סדקים".

האופן שבו פועלת המועצה שבראשה עומד ברוקינגטון ספג בשנים האחרונות ביקורות חריפות מהמשתתפים בצד כינויי גנאי בעיתונות הבריטית. ההאשמות העיקריות שהוטחו במועצה עסקו בפעילותה של יפאן מאחורי הקלעים כדי לשכנע נציגי מדינות קטנות להצביע בעד הסרת החרם והתרת הציד. בין היתר נכתב (ב"טיימס", ב"סנדיי טיימס", ב"גרדיאן" ובעיתונים נוספים) שנציגי יפאן מבטיחים טובות הנאה רבות לנציגים של מדינות קטנות. דובר על מימון השהות במלונות פאר באתרים שבהם מתכנסת המועצה, על מימון סיורים ביפאן, על סכומי כסף מזומן שניתנו לנציגים של מדינות קטנות כדי שיגיעו לכינוסי המועצה ויצביעו בעד ההצעות היפאניות, ואפילו על נערות ליווי שנשלחו לנציגי מדינות אלה כדי לענג אותם במשך הכינוסים.

קלייר שטרלינג, דוברת ארגון IFAW, אומרת בשיחה מלונדון: "אין לציד היום הצדקה כלכלית וזה מונע מגאווה לאומית בלבד. הם בעצם אומרים ?מי אתם שתגידו לנו מה לעשות?' אבל אנחנו מאמינים שאפשר לשכנע אותם. אנחנו מציעים אלטרנטיבות, למשל בתחומי התיירות, שיכניסו להם יותר כסף ממה שמכניס ציד. הפעילות שלנו היא בעיקר מול קהל צעיר שמסתייג מהציד גם מנימוקים של תדמית לאומית רעה".

יחד עם זאת, שטרלינג מדגישה כי ישנם עוד סיכונים רבים המאיימים על הלווייתנים. רעש, למשל, משבש את התקשורת ביניהם ואת יכולת הניווט המופלאה שלהם וגורם להם לעתים להילכד במים רדודים או על היבשה. הרעש מגיע מנתיבי שיט עמוסים מדי או מאסדות קידוח נפט וגז שפועלות בים. איומים נוספים נובעים מפגיעות של אוניות מסחר, מזיהום הים בנפט או מהסתבכות ברשתות דיג. ארגונה של שטרלינג פועל גם בתחומים האלה.

כאשר אני שואל את ברוקינגטון ושטרלינג בנוגע להשפעת התיירות המתפתחת על הלווייתנים, הם זהירים מאוד בתשובתם ומבהירים שזו התפתחות מבורכת, אם כי, שניהם מסייגים, חשוב לשמור על מינון סביר. עודף מרדפים אחרי לווייתנים של ספינות צפייה עלול להכניס את הלווייתנים ללחץ.

השיט לצפייה בלווייתנים מנמל רייקיאוויק נמשך שלוש שעות. היום הבהיר עורר בקרב עשרות התיירים שהצטופפו על הסיפון אופטימיות גדולה. כשעה לאחר שיצאנו מהנמל קרא הכרוז הנרגש ברמקול קריאת ניצחון: "לווייתן מינקי בשעה שלוש!" הנוסעים הסתערו על הסיפון הימני. רגע לאחר מכן שאג הכרוז "לווייתן בשעה שבע!" ועשרות אנשים אצו אל הירכתיים. במשך קצת יותר משעה הגיחו מן המים סביבנו לווייתנים. לא היה אפשר לצפות את המיקום מראש וכל מה שהספקנו לראות במרחק כ-30 מטר היה גבנון שחור, די ארוך, שמזדקר מעל המים ונעלם מיד לאחר מכן, משאיר אחריו אדווה ארוכה. זה היה מרגש מעצם הידיעה שפגשנו לווייתן. המראה עצמו היה הרבה פחות דרמטי.

בעשרות התמונות שצולמו במשך השיט רואים ים כחול מאופק לאופק ולפעמים קצה סנפיר שחור וזעיר מזדקר בפינת התמונה. שלוש ספינות נוספות שוטטו במפרץ שבו הפלגנו. מיד לאחר שעזבנו וחזרנו לנמל חלפה במוחי המחשבה: עכשיו הלווייתנים יכולים לנוח עד השיט הבא, אחר הצהריים. כחניכים נאמנים למשנתו של סיגורסטיין, לא טעמנו כמובן בעת הביקור באיסלנד שום בשר לווייתן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו