בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העם רוצה תיאטרון ילדים חברתי

שתי הצגות של תיאטרון אנתרופוסופי - "ליצנים מחפשים משמעות" הכובשת לב ו"צרור נפלאות הקרקס" המבוססת על שירי אלתרמן - מוכיחות שאין שום סיבה לזלזל בילדים

תגובות

"ליצנים מחפשים משמעות" היא הצגה פשוטה במובן המצוין של המלה. זהו תיאטרון מוסיקלי נפלא, לא מתחכם, עם שירה חיה ולא לוחצת. את סיפור המחזה מביאים שני ליצנים שלומיאלים, כובשי לב, שמצחיקים את הילדים בלי להתאמץ, בלי להפחיד או להביך, ובלי שהבדיחות שלהם יהיו איש על חשבון רעהו. הסימן הטוב ביותר להצגה מוצלחת הוא כשגם ההורים מרותקים, שוכחים שעכשיו החופש הגדול ושהם פה בשביל הילדים. צוחקים בעיניים בורקות. נזכרים.

לאחר שנסגר הקרקס שהם עובדים בו נאלצים שני הליצנים, שלוץ וקראכץ (רועי בירן והראל קרטס), לחפש לעצמם מקצוע אחר. רציני. מצוידים באקורדיון, מזוודה וכיסא הם יוצאים לחפש את ייעודם. הם מנסים להיות מלצרים, ספרים, פועלים (עם הניחוחות הצרפתיים שעולים מהאקורדיון הם נראים בתמונה הזאת כאילו יצאו מתוך ציור של פרנאן לז'ה) ואפילו חייטים. רגע לפני שהם כמעט מתייאשים, הם פוגשים ילדה חולה (גיל לוי המקסימה, שמגלמת את כל הדמויות הנשיות בהצגה). הליצנים יוצאים אתה למסע בעולם דמיוני, מגשימים את חלומותיה וכך מגלים את ייעודם האמיתי: "שלוץ וקראכץ מצחיקים, עוזרים ומרפאים".

אפשר להפליג בשבחי ההצגה הזאת כי יש ים של טוב להפליג בו: העבודה הגופנית-ליצנית, העברית היפה שהשתמשו בה בדייקנות, כלי הנגינה המיוחדים שהיו גלויים כשהפיקו את האפקטים הקוליים של תעלולי הליצנים. בכלל, כדאי לעקוב אחרי רועי בירן כשחקן יוצר, וכדאי שילחין עוד שירים לתיאטרון.

תיאטרון "המלה" הוקם על ידי יעקב ומרים ארנן מתוך תפישה אמנותית המתבססת על האנתרופוסופיה, והוא פועל בקיבוץ הרדוף לצד בית הספר לאמנות הדיבור והדרמה. בתוכנייה נכתב: "התיאטרון שם במרכז העבודה האמנותית את המלה... הדיבור הופך למעין כלי מוסיקלי יוצר-בורא". האנתרופוסופיה היא תפישת עולם שאת יסודותיה הניח רודולף שטיינר בתחילת המאה ה-20, ונגזרת ממנה, בין השאר, חשיבה חינוכית ואמנותית. מרים ארנן מסבירה כי העשייה התיאטרונית מתמקדת בהתבוננות אחרת על החיים ועל עצמך, תוך ניסיון לחזור אל המקום האמנותי שבתוכנו.

שחקני התיאטרון הם גם מנהליו ועובדיו. רובם חיים בהרדוף ובנוסף למשחק עוסקים בהוראת דרמה, בימוי ותרפיה. נראה שהקבוצה היא יותר מאשר אנסמבל: היא מזכירה את הדבקות של אנשי הקולקטיבים מפעם, למשל הקולקטיב שפעל ברוסיה, החליט להציג דווקא בעברית והיה הגרעין של תיאטרון הבימה. משמח לגלות תיאטרון הפועל מתוך אידיאולוגיה, חי על פיה ורושם תוצאות אמנותיות ראויות לשמן.

למה זה חשוב? כי זה מחזק את האפשרות שהעם רוצה לא רק צדק חברתי, אלא גם תיאטרון חברתי, כולל תיאטרון ילדים חברתי. הצגת הילדים הזאת יצאה מתחת ידו של תיאטרון ששאל את עצמו: בשביל מה בכלל צריכים ילדים היום תיאטרון? וזאת שאלה טובה, וגם התשובה שלהם טובה. לכו עם הילדים לראות את "ליצנים מחפשים משמעות". בדרך תגלו גם מה מתחרז עם נילוס.

אלתרמן מדבר לילדים

המופע "צרור נפלאות הקרקס" מבוסס על שירי הילדים שפירסם נתן אלתרמן ב"ספר התיבה המזמרת" ובו נפרשים שלל מקצועות הקרקס. שחקני תיאטרון "המלה" (תמר אלמקייס, רועי בירן, גיל לוי, אביחי רונן וזיו רייטר) מגלמים את המקצועות בתנועה, בשירה ובמשחק: גולדונפיני הקוסם, תזמורת חיות היער, מקהלת החתולות, הליצנים, הלוליינים ניסימוב וניסימובה מקווקז, מרים המשקולות ועוד.

הבחירה בטקסטים של אלתרמן מבריקה. היא מוכיחה שאין לזלזל בילדים, כי הם תמיד יותר חכמים מסך המלים שהם יודעים להסביר (עיינו בטקסט של אברהם שלונסקי ל"עוץ לי גוץ לי"). השחקנים מודעים היטב לטקסט העשיר שהונח בפיהם והם טועמים ממנו בהגיית המלה ובשליחתה לחלל באופן מוקפד. בקהל מבינים כל מלה. עם זאת, קצת מצערת ההפרדה בין המספר לשחקנים: למה לא לערבב את מי שמדבר עם מי שפועל, כמו בטכניקות עכשוויות של תיאטרון סיפור? אבל על כל פשעים יכסה אלתרמן.

והערה על האכסניה: האולם של תיאטרון אנסמבל הרצליה אינו מתאים להצגות הללו. השחקנים פונים לקהל, עוברים דרכו ומנסים להתקרב - אבל באולם יש 280 מקומות והוא גדול מדי. מגיע לילדים לשמוע את נשימות השחקנים, לראות את מבט העיניים שלהם, להרגיש את המתח בין כאוס לשליטה שיש בתיאטרון. בהרדוף, שם יש תיאטרון זירה עם 70 מקומות, זה כנראה מתאים יותר. בינתיים תועלה ההצגה שוב במוזיאון תל אביב, ב-30 בחודש.

"ליצנים מחפשים משמעות". כתיבה, לחנים ובימוי: רועי בירן; "צרור נפלאות הקרקס" על פי שירים מאת נתן אלתרמן. עיבוד, לחנים ובימוי: רועי בירן. מגיל 4. תיאטרון הרצליה, 3.8



''ליצנים מחפשים משמעות''. עברית יפה ומדויקת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו