בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אור חיוכך נאהב

הזמרת הישראלית הגדולה מכולן שבה בסוף השבוע אחרי שבע שנות היעדרות מהבמות בישראל, והציגה עולם יצירתי מעמיק, פוליטי ויותר מכל הומניסטי. על הופעה בלתי נשכחת, שיופיה נבע לאו דווקא רק מהמוסיקה ומהביצוע (הנפלאים כמובן), אלא במידה רבה מהגילוי שהמנעד האנושי של חוה אלברשטיין הולך ומתרחב

תגובות

יומיים אחרי, כשההופעה הנפלאה הזאת ממשיכה להדהד במחשבה, נדמה שכדאי להמליץ גם לזמרים אחרים לקחת פסק זמן של כמה שנים מהופעות, כדי שחזרתם לבמה תניב חוויה אמנותית כל כך מדויקת. אבל במחשבה שנייה, זה לא יעבוד. חוה אלברשטיין יש רק אחת.

הזמרת הישראלית הגדולה מכולן דווקא פתחה את ההופעה בצליעה קלה. עם כל ההערכה לחומרים המאוחרים שלה, היא צדקה כשפתחה בנכס צאן ברזל את הופעתה הראשונה בישראל אחרי שבע שנות היעדרות מהבמה. אבל משהו חרק בביצוע שלה ל"את תלכי בשדה". הקול שלה לא נפתח, לא התמלא באותו צבע חד-פעמי שלו, וההגשה היתה מהוססת. רגע לפני כן, כשאלברשטיין עלתה לבמה, קמו מאות אנשים בקהל והריעו לה ממושכות, ועכשיו התגנב ללב החשש שהציפיות המרקיעות שחקים ממנה היו מוגזמות.

אבל זאת היתה בסך הכל התרגשות טבעית. החשש מאכזבה התבדה כליל כבר בשיר השלישי, "הגן הבלעדי", שהפשיר את המתח בזכות המוטיב הבלקני העדין שלו, והומר בהתפעלות ובהתרגשות בשיר הבא - "פרח הלילך", שזכה לביצוע אדיר, שכמו המציא מחדש את השיר שעזר לפרסם את אלברשטיין לפני כמעט 40 שנה. אי אפשר לשחזר אחרי האזנה אחת את מלוא יופיו של הביצוע הזה, אבל שני מומנטים נהדרים שלו נותרו בזיכרון: האחד הוא הפאוזה המפתיעה שאלברשטיין מיקמה בין "היום אולי" לבין "נדחה את בוא הלילה", חצי שנייה של שקט שהאירה את השיר כולו באור חדש; השני הוא התוספת של ליווי ווקאלי חרישי, מעין יבבה יהודית מזרח-אירופית, נוגה אך נטולת רחמים עצמיים, שאלברשטיין שילבה בצורה זו או אחרת בעוד כמה שירים בהופעה.

העלייה של אוקטבה בסיום "פרח הלילך" סימלה את נסיקתה של ההופעה אל פסגה שממנה היא לא ירדה עד לסיומה, שעתיים מאוחר יותר. על רקע ליווי מוסיקלי מינימליסטי הציגה אלברשטיין עולם יצירתי עשיר, מעמיק, פוליטי ויותר מכל - הומניסטי. המנעד הווקאלי שלה עורר התפעלות, אבל אלה חדשות ישנות. יופיה של ההופעה נבע במידה רבה מהגילוי שהמנעד האנושי שלה רק הולך ומתרחב. אין מי שיודע כמוה לשרטט תחושות מורכבות, רגשות מעורבים, תמונות של הנפש שיש בהן גם כאב וגם הומור, גם זרות וגם השתייכות, גם תשוקה לפרוע את הקיים וגם הסתפקות במה שיש. יש זמרות גדולות מהחיים; אלברשטיין היא זמרת גדולה, מהחיים.

תענוג מיוחד הסבו קטעי הקישור בין השירים. מי שציפה מאלברשטיין לנאומי תוכחה פוליטיים, או לפחות להסבר מדוע לא הופיעה בישראל כל השנים האלה, ודאי התאכזב. היא דיברה לא מעט, אבל על השירים עצמם, ולא באופן ישיר ומפורש, ודאי שלא בדיבור סחבקי או מתנחמד, אלא בטון תיאטרלי, ספק מציגה לפני הקהל, ספק משוחחת עמו. היה ממד כמעט אנכרוניסטי בקטעי הקישור האלה, כמו היו שריד מתקופה נשכחת בתולדות התרבות הישראלית, וזה היה מקור קסמם.

בעולם מושלם אלברשטיין היתה עולה להופעת החזרה שלה לישראל כשמאחוריה ניצבת התזמורת הצ'כית המופלאה שליוותה אותה באלבום המופתי "לעמעלע", שהיא הוציאה בשנה שעברה. במציאות ליוו אותה שלושה נגנים בלבד: הגיטריסטים עובד אפרת וערן וייץ והמקישן אבי אגבבה, שעשו עבודה מעולה - חסכונית וצלולה. הצלילים המיותרים היחידים היו קולות הרקע של אגבבה, שלא עמדו בסטנדרט שמחייב קולה של אלברשטיין.

הקהל שמילא את תיאטרון נגה ביפו כמעט סגד לאלברשטיין. לעתים היה נדמה שהיא מובכת מכך - "אתם דווקא רוצים שאני אבכה?" היא שאלה אחרי מחיאות כפיים סוערות במיוחד.

מעניין אם החום והאהבה שהציפו את הבמה הפתיעו אותה, או שהיא שיערה לפני ההופעה שזה מה שיקרה. כך או כך, הדינמיקה בינה לבין הקהל היתה עוד סיבה, אחת מני רבות, לכך שזאת היתה הופעה בלתי נשכחת.

חוה אלברשטיין. תיאטרון נגה ביפו, 4.1

לביקורות הופעות נוספות



אלברשטיין בתיאטרון נגה. יש זמרות גדולות מהחיים; היא זמרת גדולה, מהחיים


הצופים במופע של אלברשטיין בתיאטרון נגה. הקהל כמעט סגד לה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו