בתוכי אני דוסית

בסדרה החדשה "מרחק נגיעה" היא "מכוערת כמו הלילה", כהגדרתה, אבל לירדן בר כוכבא לא אכפת להתנער קצת מהתרבות שמקדשת יופי ולגלם אשה חרדית. היא עצמה חילונית ש"מאמינה באלוהים פנימי", ושחקנית שמעדיפה סריגה על פני צפייה בטלוויזיה

מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רותה קופפר

בכל פן של חייה נדמה שירדן בר כוכבא היא תשליל מוחלט של לאה, הדמות שהיא מגלמת בסדרה "מרחק נגיעה", שתעלה ביום שלישי בערוץ 2. לאה היא אשה חרדית מבני ברק. בר כוכבא היא שחקנית, חילונית, דעתנית, קצת פמיניסטית. היא שרה ומצחיקה על הבמה, על המסך הגדול ועל המסך הקטן. היא גדלה בשכונת מעוז אביב בתל אביב, שירתה בלהקת חיל האוויר, הופיעה כנערה בתוכנית "תוסס", התבססה ב"פלטפוס" ומאז שיחקה, בין היתר, בסדרת הדרמה של עירית לינור "בנות בראון", שביקשה להיות אלגוריה על ישראליות שורשית.

אבל לפני שמתייגים אותה, בר כוכבא בת ה-35 מבקשת להבהיר, קודם כל, שאביה, האלוף משה בר כוכבא, שמת לפני 14 שנה, "אמנם היה אלוף, אבל הוא בא מהשוליים: הוא היה איש אצ"ל בתקופה של המערך, ותמיד שמר על דעותיו המאוד ימניות. הוא לא היה מהחבר'ה שהתחככו במסיבות של דדו. הוא נותר כל חייו עולה מפולין עם מבטא חזק, שעלה בגיל 13, בזמן השואה, עם ילדי טהראן, ונשאר אאוטסיידר". וגם היא לא מתיישרת לפי תווית אחת.

איפה אלוהים

ירדן בר כוכבא אומרת שאינה צופה בטלוויזיה ואינה קוראת עיתונים, אבל היא פריקית של אינטרנט ("מה שאני הכי אוהבת בו זה ניטרול מרכזי הכוח", היא אומרת). התחביב שלה הוא סריגה. היא אומרת שאינה מוצאת את עצמה "בשום דבר שקורה היום בפוליטיקה", אבל בכל זאת בחרה, במרצ, ומסבירה ש"הבעיה הגדולה שלי היום היא שהמדינה נותרה עם שני מוקדי כוח עיקריים - פוליטיקה וכסף. הכוח החברתי נשאר מחוץ למשחק".

בעלה טל הוא מחנך אנתרופוסופי לגיל הרך (במלה אחרת, גנן), ויש לה רעיונות מוצקים על חינוך ועל אזרחות, על הצורך בהפרדה בין דת למדינה ובין דת לחינוך - אבל לא משום שהיא חשה סלידה מהדת. "בגיל 12 היתה לי תקופה קצרה שחזרתי קצת בתשובה", היא מספרת. "הייתי מתפללת ומדליקה נרות".

לדבריה, בגיל הזה ילדים באופן טבעי מאמינים באלוהים. "כשהילדים שלי - הבכור בן חמש והקטנה בת שלוש - שואלים אותי אם יש אלוהים, אני אומרת שיש. אבל התשובה הדתית, בניגוד לזו שלי, היא שיש אלוהים והוא תמיד מסתכל עליך. זה נורא נורא מפחיד. חברים שלי שחזרו בשאלה מספרים שכשאכלו חזיר בפעם הראשונה הם באמת ציפו שתיפול פצצה. כל הזמן מפחדים להיענש. האלוהים שאני מאשרת לילד שלי שקיים הוא אלוהים מקבל, מגונן והומוריסטי. ישות של אהבה ללא תנאי.

"עד היום אני מאמינה באלוהים הפנימי. בעיני, יש משהו אומלל בחברה החילונית, שהולכת יותר ויותר לכיוון הקפיטליזם החומרני. אנשים נמצאים בבדידות גדולה. יכול להיות שכפרט אפשר להסתכל על החיים כדבר חד-פעמי, אבל כחברה זה פשוט לא עובד. כל מובילי התרבות מטיפים כעת לאגואיזם. אפילו פרסומת לשוקולד מעודדת ילדים 'לאכול מהר שהאחרים לא יקחו לך'. אין שום מסר של נתינה.

לעומת זאת, "מה שנורא בדת זה שכל כך הרבה אנשים מקיימים אותה מתוך מצווה חיצונית. אפילו האנשים שליוו אותנו בסדרה, ראית שהם ממלאים את המצוות בצורה טכנית".

האנשים שהיא מדברת עליהם הם יועצי הדת של הסדרה. הם דואגים לאמינותה, לדיוק בניואנסים, כמו למשל איך מתנהגים אחרי הפלה, כמו זאת שעוברת האם בסדרה. "בבית החולים הבעל בסדרה ישב ליד המיטה שלי והחזיק לי את היד. אמרו לו 'לא, לא, לא. היא מדממת. זה אסור'. אבל עקפנו את זה. הוא נשכב לידה, לא נוגע בה. גם זה בעצם אסור, אבל הלכנו על זה בכל זאת".

חסרים אנשים לא יפים

הקשר שלה לדת לא מתחיל ונגמר בצילומי הסדרה. אחיה חזר בתשובה, כמו עוד כמה קרובי משפחה, והיא ליוותה בתהליך את חברה הטוב מ"פלטפוס", חנן לדרמן. "אפילו הלכתי אתו לשיעור אחד", היא מספרת. "זה קצת מדאיג, כי באותה תקופה, בהרבה מערכונים, הוא גילם דמות של רב, ואני גילמתי דמות של זונה".

הם הופיעו אז ביחד בהצגה "תסתכלו עלי". "ראיתי איך הוא מתמלא כוח פנימי מצד אחד, מצד שני ראיתי איך הוא נסגר מן העולם. הפסקנו להופיע יחד כי הוא לא קיבל אישור לעשות אתי את ההצגה יותר".

זה לא יצר אצלה רתיעה מחוזרים בתשובה, היא אומרת. "אחי, למשל, לא קיצוני. הוא אדם סובלני. אני נוסעת אתו לבני ברק לפעמים, אנחנו קוראים ספרים יחד. הוא פתח לי עולם מאוד יפה. יש משהו מקסים בהתעסקות במוסר, בערכים אנושיים, ברוח, יותר מערכים כמו יופי. הבעייתיות הגדולה היא הנורמה, המוסר החיצוני, מה לא לעשות. בסמינרים של חוזרים בתשובה יש גם משהו מאוד מתעתע, כי מלמדים שם את הבנות כמו את הבנים, אבל בחיים הן בעיקר מפרנסות, יולדות, מקריבות".

אחת ההקרבות היא כמובן הוויתור על טיפוח המראה החיצוני. בר כוכבא חובשת בסדרה מטפחת גדולה ופאה, היא נטולת איפור ונראית חיוורת. "שקר החן, הבל היופי. את יכולה להגיד שאני מכוערת שם כמו הלילה. כשראיתי את הסדרה בהקרנה אמרתי לסוכנת שלי שצריך לשלם לי יותר", היא צוחקת, ואחר כך מוסיפה בנימה רצינית יותר: "זה היה כיף. חסרים אנשים לא יפים בטלוויזיה".

ב"מקושקשת", מופע הסטנד-אפ שלה עם יעל לבנטל, לירית בלבן וגיא לואל, שעולה בחודש הבא מחדש (ומדברים על אפשרות להפוך אותו לתוכנית טלוויזיה), יש מערכון אהוב עליה במיוחד, שבו חברה באה לעודד ויוצאת מעליבה. "החלטנו להלביש את הטקסט על התכונות שלי", היא אומרת. "אני אוהבת לשבור את העיקרון שעל הבמה את אמורה להיות יפה וזוהרת. היכולת לעמוד על במה ולהגיד, 'יש לי אוזניים גדולות', זה החופש האולטימטיווי. המקום הפמיניסטי הקטן שלי הוא לא להיות האשה היפה הנוגה.

"הילדים שלי חלו עכשיו באבעבועות רוח וכולם אמרו לי, 'אוי, רק שלבת שלך לא יישארו צלקות על הפנים'. אף אחד לא דאג לבן שלי. זה מקומם אותי עד עמקי נשמתי שאשה כל הזמן צריכה להיות חיננית".

לבר כוכבא יש עיניים ירוקות חודרות, יוקדות ממש, עד כדי כך שלפעמים מרגישים צורך להסיט מהן את המבט. אילו היתה צריכה לגלם דמות עם כוחות-על, היה זה אך טבעי לצייד אותה במבט ממיס. "יש לי גם נטייה לפקוח אותן יותר מדי", היא מתנצלת. "זה מאבא שלי. אני זוכרת את המבט שלו עד היום. כשהיית מעצבן את אבא שלי, הדבר הראשון שהיית מקבל זה את המבט הזה. זה כוחם של החזקים, אלה שלא צועקים. אני מוצאת את עצמי משתמשת במבט הזה יותר מדי. בעלי לא מתרגש מזה, לשמחתי".

את בעלה הכירה בעזרת חברתה הטובה יסמין קידר (שמגלמת את אשתו של שי אביבי בסדרה היפה "בשורות טובות"), שהפנתה את תשומת לבה אליו. "אם הייתי רווקה היום היה לי מאוד קשה", היא מעידה על עצמה. "אני לא מבינה מה קורה בין גברים לנשים. איזו רמה של בוטות! אני מאוד מתקשה להתחבר".

בקיצור, את דוסית.

"כן, בתוכי אני דוסית", היא מודה.

מעריצה את אמא

במרכז של "מרחק נגיעה", שיצרו צפריר קוחנובסקי, רונית ויס-ברקוביץ ורוני ניניו, עומד עולה צעיר מרוסיה (הנרי דוד) שעובר להתגורר, לא ממש במודע, בלב שכונה חרדית בבני ברק. הוא מביא את משפחתו ממוסקווה היישר לשם. בין השכנים נוצרים קשרים. באחת הסצינות היפות בפרק הרביעי של הסדרה, מתוך שמונה, מתאמנת האם הרוסייה (יבגניה דודינה) על טקסט בעברית, שפה זרה לה, לקראת הצגה. הדמות שמגלמת בר כוכבא עוזרת לה. השתיים מדברות ביניהן ביידיש ("שתינו למדנו במיוחד לסדרה").

אבל לא כל הקשרים רצויים. למשפחה החרדית ממול יש בת (גאיה טראוב) בגיל שממש לפני שידוך. בינה לבין בן העולים מתפתח סיפור אהבה שלא מוצא חן בעיני ההורים החרדים. "היחס שלי אל האם שאני משחקת מאוד אמביוולנטי", אומרת בר כוכבא. "היא חונקת רגשית את הבת שלה. לא מאפשרת לה קיום שהוא לא לפי תפישתה. גם כשהבת עוברת תקופה מאוד קשה, היא לא עומדת לצדה".

היא עצמה אם "דאגנית, על גבול החרדתית". יש בה כמיהה לעבר הרחוק. "בחינוך שהילדים שלי מקבלים, בבית ספר אנתרופוסופי, הם לומדים לסרוג, לתפור ולצייר. בבית הספר שניהלה אמא שלי עד שיצאה לפנסיה, הורים היו באים אליה ומבקשים שתוריד שיעורי ציור וחקלאות ותלמד יותר כימיה, כדי שהילדים יהיו מוכנים לאוניברסיטה. זאת תרבות שמקדשת התבגרות מהירה".

אמה של בר כוכבא היא היפוכה של האם בסדרה, ובר כוכבא מדברת עליה בהערצה. "היא גידלה לבד את הילדים שלה, אבא שלי לא היה בבית. היא היתה מנהלת בית ספר שבקיץ עבדה בקייטנה, נוסעת באוטובוסים עם מאות ילדים. אשת חינוך במלוא מובן המלה". אם היא עצמה לא היתה שחקנית, היא בטוח היתה מורה, היא אומרת (בינתיים היא מקבלת תפקידים של מורות ויועצות, למשל בסרט "כנפיים שבורות", ובסדרה החדשה של עירית לינור, "משמורת", שתשודר בערוץ 2, ובה תגלם מורה).

כהורים רבים, בר כוכבא מגבילה את הצפייה בטלוויזיה לילדיה. מותר להם לצפות יום אחד בשבוע, ביום ראשון אחר הצהריים, "כדי שלא יהיה קשה לחזור לגנים אחרי שבת". אבל היא עצמה השתתפה בסדרה "ראש גדול", דרמה יומית לילדים של "יס", שמדביקה למסך ילדים במגוון גילים. "להגנתי אומר שאני באמת חושבת שהסדרה לא כל כך גרועה, היא בעיקר הומוריסטית", היא אומרת. "אם הייתי חושבת אחרת, באמת לא הייתי עושה אותה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ