בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זיכרון פיקטיווי

סרטו של ארי ליבסקר, המצולם כעת, מספר על עשרות ספרים פורנוגרפיים על מחנות שבויים נאציים, שפורסמו בישראל בראשית שנות ה-60. למה הם יצאו דווקא אז ולמה זכו להצלחה גדולה?

תגובות

לפני כמה שנים, בחנות לספרים משומשים בתל אביב, נתקל הבמאי ארי ליבסקר בספר שמשך את תשומת לבו. הספר הכיל תיאורים פורנוגרפיים קשים בעברית, אבל מה שמשך את תשומת לבו היה המקום שבו התרחשה העלילה וזהותם של הגיבורים. הסיפור התרחש במחנה שבויים נאצי (סטלאג), המנוהל על ידי נשים, וגולל את מעשי ההתעללות שלהן, ובהם גם התעללות מינית, בשבויי המחנה.

בעקבות אותו ביקור בחנות הספרים החל ליבסקר להתעניין ב"סטלאגים" - ספרים פורנוגרפיים שיצאו לאור בישראל בשנות ה-60 ותיארו יחסים סאדיסטיים בין נאציות יפהפיות לשבויי מלחמה שנפלו בידי חיילי הרייך השלישי ונשלחו למחנות שנוהלו בידי הנשים האלה. השבויים שהופיעו בספרים הללו היו בדרך כלל אמריקאים או אנגלים, ולא יהודים. ליבסקר מוסיף כי הסיפור נמסר בדרך כלל מנקודת מבטו של אחד השבויים, שתיאר את ההשפלות, העינויים ומעשי האונס שחווה במחנה.

ההתעניינות בנושא הובילה את ליבסקר לאלי אשד, חוקר תרבות וספרות פופולרית שעסק בתופעת ה"סטלאגים". במאמר שפירסם אשד ב-2001 בכתב העת המקוון "האייל הקורא", הוא ציין שעשרות ספרים בז'אנר זה יצאו בישראל בשנים 1961-1964. החלוץ בז'אנר זה, "סטלאג 13", יצא בשבע מהדורות ונמכר בכ-25 אלף עותקים. הוא והספרים שבאו בעקבותיו, כותב אשד, לא רק שברו את הטאבו על תיאורים פורנוגרפיים בספרות העברית, אלא גם את הטאבו שהיה עד אז בנוגע לשואה. "ה'סטלאגים' החלו להופיע, ולא במקרה, בשנת 1961, בצל משפט אייכמן בירושלים", כותב אשד. "העדויות הקשות והמתוקשרות פתחו בקרב הציבור הישראלי שיח חדש על השואה".

בעקבות המפגש עם הז'אנר הספרותי הזה, החליט ליבסקר לצלם סרט תיעודי שיבחן את התופעה. הסרט, שצילומיו החלו לפני כשנה, מורכב בעיקר מראיונות עם האנשים שכתבו את הספרים הללו והשתמשו בפסוודונים ("הסרט יחשוף את ממציא הסוגה, שיתראיין בו לראשונה", מציין ליבסקר) ועם אלה שקראו אותם.

לפני כשבועיים ריאיין ליבסקר לסרטו את אורי אבנרי, עורך "העולם הזה" אז, שהקדיש שני שערים אחוריים לתופעת ה"סטלאגים". גם הוא מציין את משפט אייכמן כנקודת מפנה ביחסה של המדינה לשואה. ה"סטלאגים", לדבריו, נוצרו כתגובה סאדו-מזוכיסטית של הציבור הישראלי לסיפורי הזוועה.

"הסרט מנסה לבחון על איזה רקע צמחה הספרות הזאת ולמה היא נהפכה לכל כך פופולרית", אומר ליבסקר. "הוא גם בודק כיצד הספרים האלה השפיעו על הדור שקרא אותם, אנשים שהיום הם בני 50-60, ועל עיצוב הזיכרון שלהם". לטענתו, אצל רבים מקוראי ה"סטלאגים", העובדות האמיתיות והשקריות התערבבו אלה באלה. "אף על פי שהסיפורים האלה פיקטיוויים, ה'סטלאגים' נטמעו אצל בני אותו דור כחלק מזיכרון השואה הקולקטיווי", הוא אומר.

ליבסקר מספר שהיה קשה לאתר את הכותבים ולשכנעם להתראיין לסרט. גם בקרב הקוראים לא רבים ששו להיחשף מול המצלמה. עצם הנושא, לדבריו, מרתיע רבים, וכמה מהמרואיינים בסרט תבעו ממנו לטשטש את זהותם. בחלק מהשיחות הוא ביקש מהמרואיינים לקרוא בקול קטעים מהספרים ותיעד את תגובתם לטקסט. רבים מהם, לדבריו, זכרו את הספרים כפורנוגרפיה רכה וכשהתבקשו לקרוא בספר הופתעו מהקיצוניות של תיאורי ההתעללות המינית המופיעים בהם (קטיעה של איברי מין, למשל).

לדברי ליבסקר, לא רק שהתיאורים האכזריים התרככו עם השנים בזיכרונם של הקוראים, אלא זיכרונם של רבים מהם הביא גם להיפוך תפקידים בין המינים: הקוראים שבגרו זוכרים לא פעם שהסיפורים הם על נאצים שאנסו נשים יהודיות והתעללו בהן, ולא להיפך. צילומי הסרט, ששמו הזמני הוא "סטלאגים", אמורים להסתיים בימים הקרובים. ברק הימן מפיק, ליבסקר הוא מפיק-שותף, והסרט נוצר בתמיכת ערוץ יס דוקו והקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.



אורי אבנרי בצילומים לסרט. אצל קוראי ה"סטלאגים" העובדות האמיתיות והשקריות התערבבו זו בזו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו