בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קינה על האובדן

הצפייה ב"גיבורי הדגל" מלווה בתחושת היושרה המאפיינת את מרבית יצירתו הקולנועית של קלינט איסטווד. זו יצירה מפעימה: סרט מלחמה שבו הבמאי מבקש להציג את אפלוליותו של העולם שבו אנו חיים כדי להאיר אותו מחדש

תגובות

בגיל 76, אחרי שזכה בשני פרסי אוסקר, החליט קלינט איסטווד ליצור את מה שנדמה כסיכום של כל יצירתו עד כה, כמעט צוואה אפילו; בשורה הומניסטית גדולה שאיסטווד מוריש לאמריקה ולעולם. העובדה שהוא בוחר לעשות זאת בעזרת סרט מלחמה דווקא, ומציג את בשורתו שעה שאמריקה שקועה בבוץ של עיראק, רק מעצימה את תחושת גודל האירוע שמלווה את הצפייה ב"גיבורי הדגל", הראשון מבין צמד סרטים העוסקים בקרב שהתרחש באי היפאני איוו ג'ימה בזמן מלחמת העולם השנייה (הסרט השני, "מכתבים מאיוו ג'ימה", שמציג את הקרב מהזווית של הצבא היפאני, יעלה בישראל ב-22 בחודש. "גיבורי הדגל" כבר מוקרן כאן).

"גיבורי הדגל" הוא סרט מכובד מאוד, שהצפייה בו מלווה בתחושת היושרה המאפיינת את מרבית יצירתו הקולנועית של איסטווד. קשה למצוא היום יושרה כזאת ביצירתם של במאים נוספים, והיא מכפרת במידה רבה על הפגמים בסרטיו של הבמאי החשוב הזה. אלה פגמים שניכרים גם בסרטו החדש: מבנה עלילתי שלעתים מתפזר לכיוונים רבים מדי ובחירה בפתרונות תסריטאיים פשוטים מדי. לתחושת היושרה מתלווה גם ההרגשה שסרטיו האחרונים של איסטווד נעשו ללא פשרות; שהוא ביטא בהם בדיוק מה שרצה לבטא, והם מייצגים אותו ואת חזונו באופן הישיר והמדויק ביותר.

כשחקן כיכב איסטווד בצמד סרטים, "הנשרים פושטים עם שחר" ו"נועזים בעורף האויב", שהתרחשו בזמן מלחמת העולם השנייה והציגו אותה כהרפתקה סוחפת לבני הנעורים. לסרט המלחמה הראשון שהוא מביים יש, מצד אחד, אותה פשטות וישירות שאיפיינו את סרטי המלחמה האמריקאיים; מצד שני, הסרט שלו צועד בכיוון אחר לגמרי.

"גיבורי הדגל" הוא סרט מופנם, חמור סבר, כמעט קודר, שחוקר את תפישת הגבורה שהתלוותה אל הלוחמים במלחמה. אך יש בו גם משהו פתוח וגלוי מאוד, שהופך אותו לפיסת פולקלור, המצטרפת מיד אל התודעה ההיסטורית שאליה הוא מתייחס. איסטווד אינו משחק אתנו משחקים; הוא אומר בדיוק מה שהוא רוצה לומר באופן שהוא רוצה לומר, ולנוכח גילוי הלב הזה, התעוזה הזאת, לא נותר אלא להצדיע.

נקודת המוצא לסרט היא אחד התצלומים הידועים ביותר ממלחמת העולם השנייה, שהונצח ב-23 בפברואר 1945 בידי הצלם ג'ו רוזנטל. הוא תיעד את הצבתו של הדגל האמריקאי בראש גבעה באיוו ג'ימה על ידי שישה חיילי מארינס בתום ארבעה ימי קרבות קשים (שבעקבותיהם באו עוד 35 ימי קרבות עד שהאי נכבש). התצלום התפרסם בעמוד הראשון של רוב העיתונים החשובים באמריקה, ולדעת רבים, שמוצגת גם בסרטו של איסטווד, שינה את יחסה של אמריקה למלחמה ולסיכוייה לנצח בה.

שלושה מבין ששת החיילים נהרגו בהמשך בקרבות; השלושה הנותרים הובאו לארצות הברית, הוכתרו כ"גיבורי איוו ג'ימה" והשתתפו במסע לגיוס 14 מיליארד דולר באיגרות מלחמה. השלושה הם החובש ג'ון בראדלי, המכונה דוק (ראיין פיליפה); רייני גאגנון (ג'סי ברדפורד), שתפקידו בקרבות היה שולי למדי; ואיירה הייס (אדם ביץ'), חייל ממוצא אינדיאני, שסיפורו הטרגי כבר הונצח ב-1961 בסרט המביך "The Outsider", שם גילם אותו טוני קרטיס, יהודי שנולד בברונקס.

שלושת החיילים חשים אשמה ובושה על השתתפותם באירועים שבהם מגישים להם קינוח בצורת התצלום ומאלצים אותם לשחזר את טקס הנפת הדגל על גבעה העשויה מעיסת נייר. אבל יותר מכל הם אכולים אשמה ובושה על שמכתירים אותם כגיבורים.

"גיבורי הדגל" פועל בשלושה מישורים נראטיוויים: הוא מתאר את קורותיהם של שלושת השורדים באמריקה; משחזר את הקרבות שהתרחשו על האי לפני הצילום ואחריו; ומתאר בהווה את סדרת הראיונות שג'יימס בראדלי (תומס מקארתי), בנו של ג'ון בראדלי, קיים עם הגיבורים לצורך כתיבת ספר שיצא לאור ב-2002, היה לרב מכר ומשמש בסיס לסרטו של איסטווד.

"גיבורי הדגל" אינו אומר הרבה על מהותה של הגבורה, על מקומו של הזיכרון של מלחמת העולם השנייה בתודעה האמריקאית ועל אופן פועלו של הדימוי המרכזי המייצג אותה. אבל זו גם אינה מטרתו. מצד אחד, הוא פשוט יותר מסרט שהיה מתיימר לעסוק לעומק בשלושת הנושאים האלה, אך מהצד האחר, הוא מורכב יותר. מבחינות מסוימות זהו אולי סרט המלחמה האימפרסיוניסטי ביותר שהופק אי פעם: יותר קינה על אובדן מאשר דיון בגורמים לו; יותר הבעת עמדה מוסרית מאשר סיפור המציג את מה שהיה.

מסיבה זו, סצינות המלחמה הן המרשימות ביותר בסרט. הקטל בהן מרוחק, כמעט אלמוני, אך דווקא משום כך הוא מזעזע יותר מהתיאור הפרטני בסרטים כגון "להציל את טוראי ראיין" (שהבמאי שלו, סטיוון ספילברג, הפיק את סרטו של איסטווד).

להצלחה של הסצינות האלה תורם סגנון הצילום המרשים של הסרט כולו, שנדמה כאילו הוא משלב בו בזמן בין צילום בשחור-לבן לצילום בצבע, ולרגעים הוא נראה כאילו נברא בצלם המסורת של הצילום העיתונאי שממנה העלילה שואבת.

"גיבורי הדגל" עוסק, בסיכומו של דבר, בנושא שהעסיק את איסטווד לכל אורך הקריירה שלו כבמאי: הקדרות הקיומית של התוקפנות האנושית ושל האלימות המבטאת אותה (שאיסטווד, ככוכב קולנוע, במערבונים כמו בסרטי המשטרה שבהם הופיע, היה לאחד מסמליה היציגים).

האירוניה הבאה לידי ביטוי בסרט מהולה בחמלה ובמלנכוליה; היא אינה ארסית או אכזרית אף לא לרגע, ולכן סרטו של איסטווד הוא יצירה מפעימה כל כך: סרט מלחמה שבו הבמאי מבקש להציג את אפלוליותו של העולם שבו אנו חיים כדי להאיר אותו מחדש.

"גיבורי הדגל". במאי: קלינט איסטווד; תסריט: ויליאם ברוילס ג'וניור, פול האגיס; צילום: טום סטרן; מוסיקה: קלינט איסטווד שחקנים: ראיין פיליפה, ג'סי ברדפורד, אדם ביץ', ג'ון סלאטרי, תומאס מקארתי, פול ווקר, ג'יימי בל, מלאני לינסקי, ג'ודית אייווי

לביקורות סרטים נוספות



"גיבורי הדגל". אכולים אשמה ובושה על שמכתירים אותם כגיבורים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו