פתאום, באמצע הביבופ, היא עברה לביטלס

הופעות של ג'זיסטים זקנים הן תמיד סיכון, אבל שילה ג'ורדן סיפקה ב"צוללת הצהובה" הופעה נהדרת, של אמנית גדולה

בן שלו
בן שלו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

"איך ההרגשה לשמוע את סבתא שלכם שרה ג'ז?" שאלה שילה ג'ורדן אחרי עשר דקות של הופעה. "תענוג", התחשק לצעוק לזמרת, שבאותו שלב רק התחילה להתחמם והוסיפה והשתפרה ככל שההופעה נמשכה. הופעות של ג'זיסטים זקנים הן תמיד סיכון: אף פעם לא ברור אם יתחשק להם לתת מעצמם ואם כוחם יעמוד להם. במקרה של ג'ורדן, התשובה לשאלות האלה היתה "כן" עם שלושה סימני קריאה. היא היתה חיונית, חופשייה, רעננה, מלאת הומור, וכל מחווה שלה, קולית או גופנית, שידרה שמחת חיים של נערה וחוכמת חיים של אשה שראתה הכל וקצת יותר.

לג'ורדן, בת 78, יש קול קטן-גדול - מעט מוגבל בטווח שלו אבל כמעט בלתי מוגבל בעומק ההבעה. את הרפרטואר שלה, שזנח את הסטנדרטים הלעוסים לטובת קטעים מצוינים ולא משומשים של הזמרת אבי לינקולן, הפסנתרן בובי טימונס, החצוצרן טום הארל ואחרים, צריך ללמד בבית ספר לזמרות ג'ז. היא פירגנה למלווים הישראלים שלה, אנסמבל "הצוללת הצהובה", והקשיבה בשיא הריכוז לנגינה שלהם. אבל המעלה הגדולה ביותר של ההופעה, שבזכותה היא תיזכר, היתה הזיקה העמוקה והמרגשת שג'ורדן יצרה על הבמה בין סיפור חייה לבין המוסיקה שביצעה.

הביוגרפיה של ג'ורדן שלובה בצורה כה הדוקה בסיפורו של הג'ז, שהזמרת נדמתה כשגרירה של תקופה נשכחת שבה הג'ז היה המוסיקה המסעירה של ההווה, מוסיקה ששינתה חיים של אנשים. כשביצעה את הסטנדרט "If I Should Lose You", היא שרה-סיפרה על המועדון בברוקלין שבו ראתה לראשונה את צ'ארלי פרקר מנגן. מאוחר יותר הצמידה לביצוע שלה ל"מיי פאני ולנטיין" את הקטע המקורי "הבלדה של מיילס", שבו שרה, על רקע הרמוניה מוכרת של דייוויס, "מה יותר יפה מאשר לשמוע את מיילס מנגן בלדה במועדון הווילג' ונגרד בניו יורק, יחד עם (הפסנתרן) וינטון קלי, (הבסיסט) פול צ'יימברס, (המתופף) ג'ימי קוב וג'ון קולטריין?" קשה לחשוב על מישהו שיתווכח עם הקביעה הזאת.

פתאום, באמצע הביבופ, היא עברה לביטלס ושרה את "בלקבירד" בביצוע מפתיע שהפך את השיר למעין זמר עם אמריקאי וכלל קטעי שירה אינדיאניים (ג'ורדן היא רבע צ'רוקי). אחר כך חזרה לצ'רלי פרקר, שרה את "קונפירמיישן" שלו והעלתה לבמה זמר צעיר שפגשה כמה שעות קודם לכן בכיתת אמן, שממנו נפרדה בסיום השיר במשפט "יש לך את המספר שלי, תתקשר אלי. אבל לפני שאמות, בן אדם". אחרי בלוז שבו גוללה את סיפור ילדותה ונערותה הקשוחות (גם כאן כיכב פרקר), היא עלתה להדרן ושרה את "The Crossing", ספיריטואל יפהפה שכתבה אחרי הגמילה שלה מסמים ומאלכוהול (היא היתה מכורה עד לפני 20 שנה). זה היה סיום מרגש להופעה נהדרת של אמנית גדולה.

שילה ג'ורדן ואנסמבל "הצוללת הצהובה". מועדון קמלוט הרצליה, 14.2

לביקורות הופעות נוספות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ