אתך או בלעדיך

ספרה החדש והפרובוקטיווי של ליונל שרייבר פורש שני קווי עלילה מקבילים. באחד הגיבורה עוזבת את בן זוגה לטובת מאהב, בשני נשארת אתו. שרייבר עצמה עמדה בצומת דרכים דומה. "לא משנה במה בוחרים", היא אומרת, "לכל בחירה יהיו השלכות עצומות"

ניו יורק טיימס
שרה היל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניו יורק טיימס
שרה היל

ספרה של ליונל שרייבר, "חייבים לדבר על קווין", הוא תיאור קיצוני של משפחה לא מתפקדת. ב-2005 זכה הספר בפרס אורנג', בביקורות נפלאות ומכר אלפי עותקים. כמו כן, שילהב את הקוראים: רבים ראו בו ספר מרתק, גם אם מכאיב. אחרים רצו להעיף אותו מהחלון. ספרה האחרון, "The Post-Birthday World", פחות שנוי במחלוקת - אין בו אמהות השונאות את ילדיהן המתבגרים ולא מתבצע בו טבח באולם התעמלות, דוגמת הטבח בקולומביין. אבל בתיאורים המפורטים של השיעמום היום-יומי, הפחדים והחרדות, התקוות והבגידות, ובאומץ ללכת בדרך חדשה - הספר פרובוקטיווי לא פחות מקודמו.

לחוגי הספרות של לונדון קשה לעכל את שרייבר, אמריקאית המתגוררת בבריטניה כבר 20 שנה. נראה שהבוטות והישירות שלה מפחידות את הבריטים. בנאום שנשאה לרגל קבלת הפרס, הקדישה את זכייתה לסופרים הנאבקים על קיומם בכל מקום ואף התייחסה בנימה קודרת "לשנים הקשות מאוד" שלה עצמה.

מאוחר יותר, במאמר שפירסמה ב"גרדיאן" היא נמנעה מההצטנעות הבריטית האופיינית, כאשר הכריזה שרצתה שהספר לזכות בפרס (המוענק רק לסופרות). לדבריה, נשים "חוששות בדרך כלל להפגין אמביציה, מלמדים אותן שלא לשאוף להישגים נשגבים, הן נבוכות אל מול תחרות וכאשר הן זוכות, מצופה מהן להתנהג בביישנות נכלמת".

בגלל הלאומיות שלי

שרייבר, בת 49, קטנת קומה, שנונה ובעלת דיקציה מדויקת, מותירה רושם של מישהי צעירה בהרבה. "אני יודעת לעשות שימוש במניפולציה של הצטנעות מזויפת", אמרה לאחרונה. "יצאו לי מוניטין של שחצנית חסרת תקנה. אני לא רוצה להיות כזאת. לדעתי, זה נובע מהיותי אמריקאית. אולי בגלל הלאומיות שלי אני נוטה להיות ישירה ופחות מצטדקת. ריבונו של עולם, רוב חיי לא הייתי ידועה, כעת אני אמורה להצטדק?"

היא לא מתלוצצת כאשר היא טוענת כי לא היתה ידועה אף על פי ש-"The Post-Birthday World" הוא ספרה השמיני. רוב ספריה הקודמים זכו אמנם לביקורות טובות, אך לא נמכרו היטב. סוכנה בארצות הברית, כמו 20 סוכנים אחרים, לא רצה לייצג את ספרה "חייבים לדבר על קווין". בסופו של דבר היא מסרה אותו ישירות לעורך שהכירה. בבריטניה סירבו 30 מוציאים לאור לקבל את הספר עד שמצאה לו מו"ל.

"The Post-Birthday World" מספר על אשה הנקרעת בין שותפה לחיים לבין מאהב סקסי. העתיד מוצג לפני הקוראים בשני קווי עלילה מקבילים, המתוארים לסירוגין בפרקים עוקבים: באחד היא נשארת, ובשני היא עוזבת. היא לא מהססת לפרט את הקשיים היום- יומיים של מערכות יחסים רומנטיים. איך מה שמושך אותנו עשוי בקלות להיהפך למה שדוחה אותנו, איך הערצה ורוגז הם תמיד תלויי הקשר, ואיך מתגנבת לחיי כל זוג מורת הרוח הקטנונית הראשונה.

איש אינו מושלם

מה שהופך את הספר למעניין כל כך היא העובדה שגיבורת הספר, אירינה, מגלה שכל האמור לעיל נכון בלי כל קשר לגבר שבו היא בוחרת. בעזרת מבנה מהודק ושימוש במצבים קבועים החוזרים על עצמם, אירינה מופיעה קודם בחברת גבר אחד ואחר כך בחברת השני, לסירוגין. הספר מדגים את השתוללותם הלא הגיונית והמעוותת של הרגשות במערכות יחסים. "לכל אחד יש חסרונות", היא אומרת על שני הגברים בספר. "אני לא חושבת שיש בהכרח אדם אחד שהוא מושלם בעבורנו בעוד כל האחרים לא מושלמים. המוטו הוא איש אינו מושלם".

את "קווין", שאפשר לקרוא גם כאוסף של מחשבות על חסרונות ההורות, כתבה שרייבר בזמן שבו שקלה אם ללדת ילדים. היא החליטה שלא. גם "The Post-Birthday World" נכתב בהשראה דומה, כפי שנאמר בקולנוע "בהשראת אירועים אמיתיים". לפני כמה שנים התמודדה שרייבר עם האפשרות המבלבלת שקיים יותר מעתיד אפשרי אחד: האחד עם שותפה לחיים, עמו חיה זמן רב, והשני עם גבר שבו התאהבה. היא בחרה בגבר החדש, ג'ף ויליאמס, מתופף ג'ז ובעלה כיום. תהליך הבחירה היה מכאיב מאוד ובעצם ההחלטה הקשה ביותר של חייה. "בכל רגע כמעט יכולתי ללכת בכיוון השני, לבחור אחרת. אני מכירה את ההרגשה שבה את נמצאת על להב הסכין, יודעת שלא משנה במה תבחרי, לכל בחירה יהיו השלכות עצומות".

בדיוק כפי שעושה אירינה בספר, שרייבר עינתה את עצמה לאחר מעשה: "קיימת נטייה לשחזר את מה שקרה ולפקפק בהחלטה. לבחון במידה מסוימת של חשדנות את הבחירה שלך ולתהות אם היית צריכה ללכת לצד השני".

שרייבר משאירה אמנם את הרושם שהיא בטוחה במי שהיא ובמה שהיא רוצה, אבל בכתיבתה היא נוהגת להשאיר שאלות יסוד בלתי פתורות. כך הסוף ב"The Post-Birthday World" הוא אמביוולנטי ועל הקורא להחליט איזו דרך היתה נכונה יותר לאירינה. "כל הקונצפט הוא שהיא בוחרת בין שני גברים שהם טובים ביסודם, לכל אחד מהם המשאבים והבעיות שלו. ניסיתי לשמור על איזון אבל הקוראים מגיבים בהתאם לחוויות הפרטיות שלהם", היא אומרת.

היא בטוחה כיום כי בחרה בגבר הנכון בעבורה ובראיה לאחור יכולה לומר שהיא שמחה שהקריירה שלה התפתחה כפי שהתפתחה, למרות הקשיים: "זה מרגש אותי יותר מאשר הצלחה מיידית. שילמתי את חובי. לא כתבתי בגיל 21 רומן שמכר מיליוני עותקים וכולם חשבו שאני מבריקה והופעתי בטלוויזיה. זה לא מה שקרה לי, וטוב שכך. כשאני מביטה לאחור אני מגלה שלא הרגשתי שמחה בכל אותן שנים, אבל החלטתי שאם אני אחראית על בחירת דרכי בחיים, אני יכולה לבחור בדרך הזאת".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ