בחסדי הזוחלים הענקיים

"טטריס" של קבוצת נועה דר הוא מופע מיוחד במינו, שמצליח להטביע חותם בנפש

רות אשל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רות אשל

"טטריס" היא יצירה מיוחדת במינה, פרי שיתוף פעולה בין האמנית הרב תחומית נטי שמיע עפר והכוריאוגרפית נועה דר. קבוצה של שבעה רקדנים איכותיים, המוכנים לרקוד בחלל ייחודי, מעניקה לקהל הקטן יחסית שנכנס לחדר חוויה תנועתית יוצאת דופן. היצירה, שזכתה בציון לשבח בפסטיבל עכו 2006, מועלית לאחרונה בסטודיו של קבוצת נועה דר בתל אביב.

בכניסה לסטודיו שומעים הצופים - שמספרם 69, לא יותר - הנחיות המזכירות הוראות שניתנות לנוסעים בטרמינל. את פני הבאים מקבל רקדן, המכניס כל אחד מהצופים לתא שבו שרפרף. גובהו של השרפרף מותאם כך שהצופה העומד עליו יוכל להשחיל את ראשו דרך פתח עגול הקבוע בתקרת העץ שמעליו. אחר כך מתכנסים כל הצופים מתחת לאובייקט ארכיטקטוני המקורה בתקרה נמוכה מחוררת, יושבים ומקשיבים להוראות.

כל אחד מהצופים מניח את השרפרף שניתן לו מתחת לפתח, ועומד על השרפרף. כשראשו של הצופה מגיח החוצה, מתגלה לעיניו מעין שדה של ראשים. המראה של עשרות זוגות עיניים תמהות ופיות מחייכים יוצר רושם סוריאליסטי חזק. הטורסו והגפיים של הצופים נשארים מתחת לתקרת האובייקט, מנוטרלים, חשופים ופגיעים. כל שנשאר מהצופה הוא כדור הראש.

סביב הראשים מתקדמים בזחילה רקדנים, הלבושים בשכבות של בגדים בצבע חול, כצבע רצפת העץ המחוררת. הם נראים כזוחלים ענקיים, שראשי הצופים נתונים לחסדיה, והם מתקרבים אליהם כדי סנטימטרים ספורים. הרקדנים הם ענקים בעלי גוף שלם - ראש, טורסו וגפיים - ואילו הצופה הוא בסך הכל כדור ראש קטן, מעין גמד בארץ הענקים.

זוגות של רקדנים נצמדים זה לזה ובאגן שלהם כאילו ניצתת אנרגיה. הם מנסים להפשיט זה את זה בכוח ועורם החשוף מתגלה לעיני הצופה. בהמשך היצורים הגדולים האלה שועטים על רצפת העץ, שמשמיעה הדהוד כשל תופים. ראשי הרקדנים כמעט נוגעים בתקרת הסטודיו, שנעשית נמוכה לפתע. הריכוז של ההתרחשות בתחום מצומצם מזכיר צפייה בקן חרקים ענק.

היצורים הגדולים מנווטים את עצמם בין ראשי הצופים, שועטים וקופצים עליהם (מזל שמעל הראש יש סורגים, המגינים מפני בעיטה אקראית). הצופה מבין את התחושה של מי שנמצא תחת רגליהם של יצורים גדולים ממנו, בעודו חסר ישע.

את ההתרוצצות קוטעים רגעים אחרים, כמו מחול אינטימי קסום של רקדנית שנראית מבוישת מעט, המתפשטת באטיות וחושפת מילימטר אחר מילימטר של עור. הרקדנים גם משתמשים במגבות אדומות ובבקבוקי מים. נראה שהאביזרים האלה, שהיו בסטודיו בחזרות, נהפכו לחלק מהיצירה. השימוש במגבות נראה מאולץ משהו, אבל המים העצימו את התחושה שהמופע מתרחש באזור חולי ויבש. בקבוקי הפלסטיק גם העניקו ליצירה מראה עכשווי.

קטע שבו הוקרנו על מסך ענק תמונות שקלטה מצלמה שהוצבה מתחת לרצפת האובייקט עורר תחושה מדהימה. הגופים הפסיוויים שנותרו מתחת לתקרה/במה הזכירו בשר התלוי על קולבים באטליז, או בית קברות של טורסו וגפיים. חבל שהיוצרים לא פיתחו רעיון זה, שנותר רק הבזק קצר.

לעומת זאת, מרתק היה לצפות בתצלומים של מצלמה שתיעדה את ההתרחשות מלמעלה. מזווית זו נראו הרקדנים כג'וקים ענקיים המתרוצצים בין הראשים. בקטע אחר פרשו הרקדנים בד ענק מעל הראשים וכאילו יצרו מעליהם אוהל גדול, שעורר דימויים חדשים. גם הפעם היה אפשר להרחיב את קשת האפשרויות הטמונות בסיטואציה, אבל זו התחלפה במהירות בהתרחשות חדשה.

במשך היצירה השתנה מיקומו של הקהל ביחס ל"שדה הראשים" ובכל פעם נראו ההתרחשויות מזווית אחרת, עד שהצופים ניצבו חזיתית מול הלהקה. בהתחלה נראו הרקדנים נעים לצלילי ג'ז ורמת העניין ירדה בהשוואה להתרחשויות הקודמות. בהמשך החלו הרקדנים להשתחל דרך הפתחים שמהם הציצו הראשים, להיתלות זה על זה ולהשתעשע, במאמץ למצות את האפשרויות שמציע האובייקט הארכיטקטוני הייחודי.

"טטריס" הוא מופע שמצליח להטביע חותם בנפש.

קבוצת נועה דר: "טטריס" מאת נעה דר ונטי שמיע עפר; מוסיקה: אורי פרוסט; רקדנים יוצרים: לילי לדין, אורן טישלר, עירד מצליח, עדייה פרשקובסקי, נחשון שטיין, קוראלי לאדאם, שירה רינות; תאורה: אסי גוטסמן; תלבושות: לימור טל; סטודיו קבוצת נועה דר, 20.4

לביקורות מחול נוספות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ