טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הבמאי צמחוני, המסך מדמם

בן 34, הקולנוען הישראלי גדעון רף כבר מביים בהוליווד. בדרך לשם הוא כתב רב מכר על סטארט-אפ - וגם טייל עם הכלב של הבמאי דאג לימן. סרטו הראשון, "טיוטה לרצח", עולה עכשיו לאקרנים בישראל

תגובות

גדעון רף טבעוני, אבל גיבור הסרט שלו מבתר באכזריות גופה בגרזן. הוא רק בן 34, אבל חברת הפקות הוליוודית כבר הזמינה אצלו סרט. הוא היה עוזר במאי בסרט בכיכובם של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, אבל החלום שלו הוא לצלם סרט דווקא בארץ. הוא גר בלוס אנג'לס, אבל כשהוא בא הביתה לישראל הוא מעדיף שיקראו לו גידי. "השם גדעון זה רק בגלל האמריקאים", הוא מסביר.

רף מבקר השבוע בישראל לרגל עלייתו לאקרנים של "טיוטה לרצח" ("The Killing Floor"), סרטו הארוך הראשון, שצולם לפני כשנה וחצי בניו יורק. העלילה, המתרחשת על רקע נופי מנהטן, ממהרת להשניא את גיבור הסרט על הצופים. מארק בלוקאס ("באפי ציידת הערפדים") מגלם יאפי ניו-יורקי, סוכן של סופרים הכותבים ספרי אימה, שיושב במשרד מהודר ומתייחס לסובביו ביוהרה מרגיזה. אבל הוא עומד לשלם על היחס הזה מחיר כואב. תצלומים מסתוריים שמגיעים לידיו מתעדים גופות המוטלות במקום שנראה בדיוק כמו דירתו החדשה, ועד מהרה מתברר שמישהו עוקב אחריו ומתעד כל תנועה שלו. ביטחונו מתערער, חייו נהפכים לסיוט, והסרט הולך ונוטש את מסגרת המותחן וגולש באופן מפתיע, הזוי מעט, לפסים של סרט אימה.

שחרור לחצים

אחרי צפייה בגרזנים המונפים, בגופות ובדם, מפתיע לגלות שבמאי הסרט הוא בחור עדין וחביב, שמזמין בבית קפה תל-אביבי קפה קר בלי חלב, מתוך עיקרון. "אני צמחוני וטבעוני מטעמי זכויות בעלי חיים", מסביר רף - וממהר לנתק את הקשר בין חיות שסובלות בעולם האמיתי לבין גופות אנושיות שמדממות על המסך. "אני לא מאמין שסרטים אלימים מוסיפים אלימות לחברה. להיפך, אני חושב שיש להם כוח כגורם משחרר לחצים. ובכלל, אני אוהב מאוד ספרי מתח, גדלתי על ספרי אגאתה כריסטי, ולכן רציתי שהסרט הראשון שלי יהיה בז'אנר הזה".

בתחילת דרכו תיכנן רף להיות שחקן. אחרי שירותו הצבאי החל ללמוד משחק בבית צבי, אבל כעבור שנה הבין שמה שהוא רוצה בעצם זה לביים ועזב את בית הספר. אחרי שהות קצרה בניו יורק נרשם ללימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב, וכשקיבל את התואר הראשון הצטרף לחברת סטארט-אפ. חוויותיו בחברה פירנסו טור קומי שהתפרסם ב"מעריב" תחת הכותרת "יומנו של סטארט-אפיסט בדרך למכה" וכעבור זמן ראו אור בספר בשם זה (בהוצאת כתר), שהיה לרב מכר.

אבל התשוקה לבימוי לא הרפתה. רף חזר לארצות הברית, הפעם לבית הספר AFI בלוס אנג'לס, ולמד שם לתואר שני בקולנוע. פרויקט הגמר שלו היה סרט קצר ושמו "בייביסיטר" (2003), שהוצג בבכורה בפסטיבל טרייבקה. הסרט סיפר על ילד בן 14, בתול ומפוחד, שמשגיח על ילדה בת 10 שמעוניינת להעמיק את הידע שלה על סקס. "הסרט היה פרובוקטיווי ועורר תגובות מנוגדות - היו שהתלהבו והיו שחשבו שזו פריצות", אומר רף.

מיליון דולר

הפריצות הזאת פרצה בשביל רף את הדרך. הסרט נחל הצלחה, רף החל לעבוד בחברת הפקה בלוס אנג'לס ולבסוף זכה להזדמנות שכל פרח במאים בהוליווד חולם עליה: הבמאי דאג לימן ("זהות כפולה") בחר בו להיות עוזר הבימוי שלו בסרט "מר וגברת סמית" (2005). רף מצא עצמו מסתובב על סט של סרט שתקציבו 110 מיליון דולר, עובד לצדם של בראד פיט ואנג'לינה ג'ולי, אך גם נאלץ לבצע משימות אישיות, שאינן זוהרות בעליל, בשירותו של לימן.

"ככה מתחילים שם", הוא אומר, "ולכן כל כך הרבה אנשים רוצים עבודות של אסיסטנטים בהוליווד. אם אתה לא בן של מפיק בסטודיו, זו למעשה הדרך היחידה שלך להכיר אנשים, להוכיח את עצמך. הרבה פעמים אמרתי לעצמי, 'אני בן 30, כבר כתבתי ספר רב מכר בישראל, והנה אני פה מוציא את הכלב של דאג לימן לטיול'. עבודה כזאת עם במאי היא אינטימית מאוד - מטיילים עם הכלב שלו, אבל גם מסתובבים אתו על הסט, מתכננים אתו את השוט הבא, חושבים אתו איפה להציב את המצלמה. מובן שהכל תלוי במערכת היחסים שנבנית".

רף ועוזר המפיק בסרט "מר וגברת סמית", ריאן סוונסון, התחילו לכתוב יחד את התסריט של "טיוטה לרצח", ומזלו של רף המשיך לשחק לו: הוא נתן ללימן לקרוא את התסריט,

וזה לא רק שהתלהב, אלא גם הסכים להיות אחד המפיקים של הסרט. אבל אלת המזל של רף עדיין לא התעייפה. הוא שלח את התסריט גם לאבי ארד, המפיק הישראלי-האמריקאי המצליח, ואחרי כמה שיחות טלפון בעברית מתובלת באנגלית, צירף גם ארד את שמו לשורת המפיקים.

"ארד קרא את כל הגרסאות של התסריט ונתן לנו עצות, לימן נתן לנו לעבוד מהמשרדים שלו בניו יורק, והשמות שלהם עזרו לנו לגייס כסף ופתחו לפנינו דלתות", אומר רף. הסרט צולם בניו יורק, במה שרף מתאר "עבודה של קולנוע עצמאי: 20 שעות ביום, בלי שינה כמעט, עם צוות צעיר שמוכן לעבוד קשה". התקציב היה כמיליון דולר, "פלוס טובות ודילים, דברים שקיבלנו בהנחה ועוד. זה אומר להתחנן הרבה, לבקש מאנשים טובות, וגם שכל אנשי הצוות מסתפקים בשכר נמוך".

לא רק אימה

בחודש שעבר זכה "טיוטה לרצח" בפרס המותחן הטוב ביותר בפסטיבל מאליבו לסרטים עצמאיים, ורף מספר שהוא כבר נקנה להפצה ב-40 מדינות. בינתיים, חברת הפקה הוליוודית הציעה לו לכתוב תסריט ולביים בשבילה רימייק לסרט האימה "רכבת לגיהנום" מ-1979. הצילומים יתחילו בקיץ במזרח אירופה, והתקציב הפעם יהיה גדול בהרבה.

עם זאת, רף מבהיר שאחרי עוד כמה סרטים הוא מתכוון לחזור לישראל, אל המשפחה, ולעשות גם פה סרט. הוא מספר בחיוך שהוריו הלכו באחרונה כמה פעמים לקולנוע רק כדי לראות את הקדימון לסרט שלו, אבל החיוך נעלם כשהוא מתוודה על החרדה לקראת הביקורות שיקבל כאן "טיוטה לרצח".

ובעתיד? רף מקווה ששני סרטיו הראשונים לא יקבעו אותו כבמאי של סרטי אימה ומתח. הוא רוצה שהסרט שיבוא אחריהם יהיה דווקא קומדיה: "המרחק בין אימה לקומדיה אינו כל כך גדול. בסרטי אימה יש הרי משהו קאמפי, ואם דוחפים את העלילה עוד טיפה - היא כבר נהפכת לקומדיה".



גדעון רף: "סרטים אלימים לא מוסיפים אלימות לחברה. להיפך"


מתוך "טיוטה לרצח". העלילה גורמת לצופים לשנוא את הגיבור



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות