בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מותג מוסיקלי

"לשתוק על הבמה, זה לא אני", אומרת אורית וולף, פסנתרנית, מלחינה, מרצה למוסיקה וגם אשת עסקים, שסוגרת מחר את העונה הראשונה של סדרת הקונצרטים שהגתה

תגובות

"אל תפחדו מטעויות, כי אין" - המשפט הזה של חצוצרן הג'ז מיילס דייוויס מאיר את דרכה של אורית וולף: פסנתרנית, מלחינה ומרצה למוסיקה, וגם אשת עסקים. טעות לדידה היא הזדמנות לדבר - מה חדש, יצירתי, ולא קלאסי במהותו: "במוסיקה הקלאסית טעות בנגינה היא אסון. מיד גואה הפאניקה: מה לעשות - להמשיך כאילו כלום לא קרה? לאלתר? לחזור מהתחלה? לי היה בלאק-אאוט בקונצרט בשידור ישיר ברדיו, בתוכנית אתנחתא, כשהייתי בת 12", מספרת וולף, "הצלחתי אז לצאת מזה באלתור, אבל נתקפתי חרדה, ולקח לי שנים ללמוד איך לנצל טעויות לטובתי ולהבין שהקהל לא נגדי אלא אתי, ושצריך ליצור אתו קשר בדרך מיוחדת המתאימה לי".

כך נולדה הקריירה השנייה של וולף, אחת מני רבות: מרצה בקונצרטים מוסברים לקהל; ומחר (גלריה הוראס ריכטר ביפו, 11:00) תבוא לסיומה העונה הראשונה של סדרת הקונצרטים שהיא הגתה, הפיקה וניהלה בעצמה, "חמישי בבוקר עם אורית וולף", בקונצרט קאמרי עם הכנר ניתאי צרי, שבו ינגנו השניים סונטות לכינור ופסנתר של בטהובן וישוחחו עליהן.

הסדרה נולדה גם היא על דרך ההיפוך, ונהגתה כיוזמה מתריסה. במשך כמעט תשע שנים היה יום חמישי בבוקר מוקדש להרצאותיה של וולף בחוג הרב-תחומי באוניברסיטת תל אביב, כמרצה שלא מן המניין. כשהיתה בת 22 דפקה על דלת משרדו של פרופ' הנרי אונגר, ראש החוג, והציעה את עצמה: "אין לך דוקטורט, לא לימדת אף פעם, את צעירה מדי - מה אעשה אתך? הוא אמר לי. עניתי 'נסה אותי, ואם לא אהיה טובה תעיף אותי'. אחרי כמה שנים כבר נרשמו מאות תלמידים ורשימת ההמתנה התארכה".

וולף ניגנה והרצתה על מלחינים, תקופות סגנוניות וז'אנרים, כשהיא מנגנת בפסנתר ופונה אל הקהל בלי עכבות ובלי לחשוש מהיחשפות ופרובוקציה. הפופולריות שלה גברה, אבל בשנה שעברה פוטרה מחמת קיצוצים באמצעות הודעה לקונית בדואר האלקטרוני: "חשבתי על מה שאני עצמי מלמדת בסדנאות ניהול בארגונים וחברות מסחריות על האגו, שתמיד מגיב על מכות כאלה בהגנה, בהתקפה, או בשיתוק. אני בחרתי בדרך רביעית: יוזמה. מיד החלטתי להתחיל סדרה משל עצמי". והיא המשיכה בכל יום חמישי, בגלריה הוראס ריכטר בהנהלת סימוני מזרחי.

וולף היא בעלת תואר מאסטר מאוניברסיטת תל אביב ובוגרת האקדמיה המלכותית בלונדון בהצטיינות. היא זכתה בפרסים רבים בנגינה, לזכותה רשומים שני דיסקים שהקליטה, היא ניגנה כסולנית בין היתר עם התזמורת הקאמרית האנגלית, והעונה נוגנה יצירה סימפונית שהלחינה על ידי התזמורת הסימפונית ראשון לציון. יחד עם תואר הדוקטור שהיא אמורה לקבל בימים אלה מאוניברסיטת בר אילן, סדרת קונצרטים מוסברים שניהלה באוניברסיטה, ועבודתה כיועצת ארגונית, עיסוקיה נפרשים על פני שטחים נרחבים - לכאורה נרחבים מדי. "יש לכך מחיר, חוסר היכולת להתרכז בדבר אחד ולהתעמק רק בו", היא מודה, "אבל גם יתרון. האימונים לבד שמונה שעות ביום בפסנתר, העלייה על הבמה לבד, והטיסות ובתי המלון לבד - האמת היא שלא מתחשק לי לחיות כך, להיות תלויה בטובות, ולגור אצל ההורים עד גיל 35. במקום לרוץ אחרי כל קונצרט אפשרי החלטתי ליצור את ההזדמנויות לעצמי".

גם את הפסנתר גילתה וולף בעצמה, בכיתה א', אצל חברה - והיתה צריכה להוכיח התמדה באימונים עד שהוריה קנו לה פסנתר. היא למדה אצל מורה ברמת גן, ולבסוף התקבלה אצל אחת המורות המשפיעות בישראל, חנה שלגי: "מאז חיי השתנו. לימודים אצל חנה שלגי משמעותם שלושה שיעורים בשבוע, כל אחד במשך שעות, לפעמים ויתורים על בית הספר וארוחות אצלה ולינה אצלה - להיות בת בית, לטוב ולרע. אצלה למדתי את היסודות של הישרדות ושאפתנות, ולפענח מה אני רוצה בלי פשרות. כבר מכיתה ג' הייתי בתחרויות ומרדף אחרי הצלחה".

זאת הדרך היחידה להצליח כפסנתרנית?

"היום הכללים משתנים, וצומחים פסנתרנים שהם מוסיקאים שלמים יותר, גם מאלתרים וגם מנצחים. המאה ה-20 היתה המאה של המותגים: ארתור רובינשטיין בשופן, ארתורו מיכלאנג'לי בדביסי, גלן גולד בבאך; והמאה הזאת נגמרה".

ואת עצמך - מותג?

"האמת היא שאני בונה עצמי כמותג: רב-תחומי. יש בזה פרדוקס, אני יודעת".

בעונה הבאה יתארחו מוסיקאים רבים בסדרה של וולף, בהם מירה זכאי שתעביר כיתות אמן ותשוחח על זמרה, הצ'לנים שמחה חלד ועמית פלד, והכנר סרגיי אוסטרובסקי. המפגשים, סביב מוסיקה רומנטית מאוחרת ואימפרסיוניזם צרפתי, כוללים גם ארוחה קלה וקפה לפניהם, והתוועדות חברתית אחר כך: "הכי כיף זה לראות אנשים שלא עונים לתדמית החנון או המבוגר העשיר שקשורה כביכול למוסיקה קלאסית. אלה מאזינים שלא אוהבים לבוא לקונצרט לבד ולשבת לבד וללכת הביתה לבד, אלא ליהנות"; וזה מה שוולף מציעה, תמיד עם פנייה ישירה למאזיניה: "יש פסנתרנים שנועדו לעלות על הבמה ורק לנגן. לשתוק על הבמה - זה לא אני".



אורית וולף: "כבר מכיתה ג' הייתי בתחרויות ומרדף אחרי הצלחה"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו