איך כל זה קרה

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

עם השקתו ביום שני השבוע של "רובע אלרוב" - מדרחוב הקניות בפרויקט ממילא בירושלים, ועם השלמתו הקרבה של הפרויקט כולו אחרי 35 שנים של תכנון ובנייה ויותר מכך, של מחלוקות וויכוחים, עיכובים, סכסוכים, חילופי בעלות, תמורות בהלכי רוח ובהשקפות עולם ושינויים בפרויקט עצמו; וגם לנוכח העובדה שזהו כבר מעשה מוגמר שאין להשיבו ועוד מעט ייטמע בתודעה וייתפס ככוח עליון - עולה מעצמה השאלה הרטורית וחסרת התוחלת: איך ירושלים הסתבכה עם המיזם המגלומני והאבסורדי הזה, שכל הסימנים מראים שהוא מה שקוראים הצלחה היסטרית.

איך נהפכה שכונת ממילא - אמנם לא שכונת יוקרה אבל עם משמעות ודמות משלה - ל"פרויקט ממילא". איך סולקו משם מאות תושבים והוגלו למחוזות אחרים. איך נמחקו תוואי קרקע, רחובות ובניינים, ונהפכו לפוחלץ אורבני ואדריכלי. איך נהפכה הכניסה לשער יפו לסבך של מנהרות וכבישים מהירים, ואיך כל זה קרה באזור הרגיש ביותר בעולם מבחינה היסטורית, נופית, פוליטית ותרבותית.

כיצד התאפשר להנחית דווקא שם את המגה-מיזם הראוותני הזה עם המדבריות של חיפויי אבן והמחוות האדריכליות התיאטרליות, עם הקשתות הכאילו-אוריינטליות וחיפויי האבן האין-סופיים, עם מלונות ודירות פאר בעיר הענייה ביותר בארץ, עם חניוני הענק הבלתי נתפשים - 1,600 מקומות חניה בעיר שרוממות פיתוח התחבורה הציבורית בגרונה - וגרמי המדרגות התלולים המובילים לפסגת השאיפות: מדרחוב הקניות?

פרויקט ממילא משתרע על פני כ-100 דונם ממערב לשער יפו בקו התפר בין ירושלים המזרחית למערבית בואכה שער יפו. המדרחוב שהושק השבוע הוא בחלקו הצפוני של המתחם, ממול לכפר דוד ומלון מצודת דוד. המותג "רובע אלרוב" הוא ללא ספק הכלאה בין רובע בעיר העתיקה לבין שמה של בעלת המיזם - חברת אלרוב, בבעלות אלפרד אקירוב. עוד יהיו בחלק זה של המיזם משרדים, מלונאות ומגורים - הכל במבנה-על תחת קורת גג אחת. המדרחוב הוא רחוב ממילא לשעבר, שנבלע במבנה ונהפך למסדרון בקניון. בקצהו, מעבר לפרגולות מעוצבות ושלטי פרסומת, נשקפים חומת העיר העתיקה ומגדל דוד כהערות שוליים.

הרעיון להקמתו של פרויקט ממילא עלה אחרי מלחמת 1967 והוא תולדה של מפגש קוסמי בין האופוריה שאחרי המלחמה לבין שאפתנותם הגדולה מהחיים של ראש העיר המנוח, טדי קולק, ושל מתכנן הפרויקט, האדריכל משה ספדיה, שהאמינו שהכל לא רק אפשרי אלא גם מותר. ספדיה היה אז אדריכל צעיר, שכוכבו דרך בזירה הבינלאומית בתכנון ביתן הביטאט האוונגרדי ב"אקספו 1967" במונטריאול. הביטאט הוא מבנה-על מרחבי של כמה מאות דירות, שנועד להיות אבטיפוס למגורים לכל דורש עם גינה לכל בית בבנייה מתועשת. בסופו של דבר, הוא נותר כניסוי בלבד וכפרק מרתק בהיסטוריה של הארכיטקטורה.

ספדיה ייבא לממילא את הרעיון של מבנה-העל, הכולל הכל תחת קורת גג. ההצעה המקורית היתה בממדי ענק וכללה עבודות בנייה ותשתית כמעט בדיוניות. היא סיחררה ראשים רבים בישראל המסוחררת ממילא. אך עד מהרה שככה ההתלהבות והתעוררו ספקות. בשל ביקורת ציבורית חריפה, הגרסה המקורית צומצמה. בלחץ גורמי השימור נכללו בה גם כמה שרידי מבנים מימי ממילא ההיא, בהם בית שטרן שבו התאכסן הרצל בביקורו בירושלים ב-1898. המבנה פורק והורכב מחדש. האבנים הממוספרות שחוברו להן יחדיו הן מחזה אבסורד משעשע ורגע של נחת.

גם אחרי הצמצום וההתמתנות, נותרו כמעט בעינם העקבות של תפישת העולם המקורית. להבדיל מהביטאט, היא היתה מנוטרלת מראש מהבשורות הטכנולוגיות והאדריכליות הרדיקליות שהקנו לרעיון את המוניטין שלו, ומרוקנת מכל מסר חברתי. הגרסה הירושלמית היא מיזם נדל"ני-יזמי לכל דבר, מעוצב בסגנון אנכרוניסטי פסאודו-ירושלמי; אולי בניסיון נואש לכפר על הנזק שגרם לירושלמיות עצמה, אולי בניסיון לרשת אותה, ואולי - כפי שמבקר האדריכלות האמריקאי פול גולדברגר העיר פעם, היתה זו "צעקה מעל המטען ההיסטורי".

רובע אלרוב הושק לפני שהקמתו הסתיימה. המקום הוא עדיין אתר בנייה כמעט לכל דבר, עם מנופים ושלדי בטון בלתי גמורים. לחיפזון, כפי שמתברר, היו חוקים משלו. "בארץ הזאת אי אפשר אף פעם לדעת מה יקרה", אמר מנכ"ל חברת אלרוב, שמואל בן משה, בערב הפתיחה. לדבריו, "חיכינו 35 שנה עם הפרויקט הזה, ועכשיו אנחנו רוצים לקבוע עובדות בשטח כדי שכל המטרידים למיניהם ישתכנעו מהו כוחו של חזון. כבר שמעתי שהכורדים שגרו פה פעם מתכוונים להפגין, כי הם אומרים שאם היו יודעים כמה המקום הזה יהיה שווה היום, הם לא היו מתפנים. אז מה אני יודע מה עוד יצוץ?"

"הכורדים שגרו פה פעם" הם בני מאות המשפחות ובעלי העסקים שחיו בממילא כשעוד היתה שכונת מצוקה באזור ספר, ופונו ממנה כשנהפכה לאזור ביקוש אחרי כיבוש ירושלים המזרחית. למרבה האירוניה, המפונים הם הצלע השלישית במפגש הקוסמי שהוליד את הפרויקט. רק פינוים והפקעת נכסיהם איפשרו את הקמתו, והפיצוי הזעום שקיבלו, לעג לרש, הוא זה שסלל את הדרך למיזם הפאר. להם עצמם הפיצוי הספיק למגורים במרחק מיליוני דולרים מהדירות בממילא. אחת מהן, דירה מעל סניף של רשת קסטרו ברובע, ששטחה 500 מ"ר לא כולל מרפסות, נמכרה לאחרונה ל"תושב זר" תמורת תשעה מיליון דולר. ואם זאת לא הצלחה, מהי הצלחה?

חברת אלרוב ויזם האלפיון העליון אקירוב רשמו בלי ספק פרק מוצלח בדרך החתחתים של פרויקט ממילא, ולו משום שהשכילו לגאול אותו מהלימבו שבו היה שרוי ולהשלים את הבנייה. כי כאמור, מאז שהתחיל, כבר לא היתה דרך חזרה. מה שנותר לעשות עכשיו זה לתפוס כיסא עם נוף באחד מבתי הקפה ב"רובע", ולהתלבט עד מחר אם היתה יכולה להיות אפשרות אחרת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ