למדוזות יש שורשים בגבעת חלפון

מה הקשר בין מנחם גולן לגודאר, איך הסתנן גידי גוב ל"להקה" ואיך כמעט לא הוקם סינמטק ירושלים. אלה רק חלק מסיפורי הקולנוע הישראלי, הנפרשים עתה בפרויקט של תיעוד תולדותיה של תעשיית הקולנוע המקומית

נירית אנדרמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נירית אנדרמן

המפיק איציק קול אומר שהוא בכלל לא רצה את גידי גוב בתפקיד הראשי בסרטו "הלהקה" (1978). הוא חשב שהעוויות הפנים שלו לא יצטלמו טוב ויזיקו לסרט, ורק בזכות התעקשותו של הבמאי, אבי נשר, כיכב גוב בסופו של דבר בסרט שכבר היה לקלאסיקה ישראלית.

ליה ון ליר מספרת כי סירבה בזמנה להצעה של מיליונר צרפתי לקבל מיליון דולר כדי להקים סינמטק בירושלים. היא התייחסה לקולנוע כאל תחביב בלבד, ורק נחרצותו של המיליונר גרמה לה לשנות את דעתה. ואילו מנחם גולן מסביר כי התקרית שבה עלה ז'אן לוק גודאר לבמה של פסטיבל קאן וקרע את המסך התרחשה בזמן הקרנת סרטו "טוביה ושבע בנותיו" בפסטיבל הצרפתי ב-1968.

קול, ון ליר וגולן סיפרו את הדברים הללו בראיונות מצולמים, שהתקיימו באחרונה כחלק מפרויקט חשוב שמובילים שני בוגרי החוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב: מרט פרחומובסקי, בן 27, ואביטל בקרמן, בת 29. בעזרת מימון שגייסו שוקדים השניים על הקמת מאגר עדויות של הקולנוע הישראלי - פרויקט המתעד את תולדותיה של תעשיית הקולנוע המקומית, באמצעות ראיונות מקיפים עם אנשי מפתח שפעלו בה מאז ימיה הראשונים, ובהם במאים, מפיקים, שחקנים, צלמים ועורכים.

המפה ההיסטורית שלנו

הרעיון לפרויקט החל להתבשל אצל פרחומובסקי כבר בימי לימודיו באוניברסיטה. כבר אז, הוא מספר, עניין אותו לחקור את הקולנוע הישראלי ולנסות להבין את שורשיו האסתטיים והתמטיים. "תמיד מעניין אותי הקשר בין סרטים חדשים שיוצאים לבין השורשים הקולנועיים במדינה שבה הם נוצרו. הרי האסתטיקה והנושאים מתפתחים בכל מקום לאורך השנים", הוא מסביר. "לכן עניין אותי למצוא מידע על אנשי קולנוע שפעלו כאן בעבר ולהתחקות אחר המסורת הקולנועית המקומית. אבל כשהתחלתי לחפש פה מידע כזה, גיליתי שהוא כמעט שלא קיים. הבנתי שזה תחום שהוזנח לחלוטין".

לפיכך החל פרחומובסקי לחפש דרך שתאפשר לו למלא את החוסר הזה. לאחר שבחן רעיונות שונים, ובהם הקמת מקבילה ישראלית למאגר הנתונים הקולנועי האינטרנטי imdb (רעיון שהוא עדיין מקווה לקדם מתישהו), בחר לקיים את הראיונות המצולמים. "חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לפנות לאנשים שיצרו את הקולנוע הישראלי ופשוט להניח להם לספר את הסיפור שלהם ואת הסיפור של הסרטים שלהם, וכך לבנות מאגר של הזיכרון של הקולנוע הישראלי", הוא אומר.

ואכן, "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" יכול לסייע במילוי החלל הקיים כעת בכל הקשור למידע על תולדות תעשיית הקולנוע המקומית. בזכות חשיבות הנושא, הצליחו פרחומובסקי ובקרמן לגייס מימון לשנת הפעילות הראשונה של הפרויקט, בסך 165 אלף שקל, משלושה גופים: קרן הקולנוע הישראלי, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות וסינמטק ירושלים. הפרויקט יושק בשבוע הבא, באירוע לכבוד ותיקי תעשיית הסרטים המקומית שיתקיים ב-10 ביולי בפסטיבל הקולנוע בירושלים.

כפיילוט למאגר העדויות צילמו פרחומובסקי ובקרמן ראיונות ארוכים ומפורטים עם שישה אנשים: גולן, קול, ון ליר, הצלם חיליק נאמן, העורכת טובה דרורי והשחקן אריה אליאס. עד כה צולמו 25 שעות של ראיונות, ועד סוף השנה בכוונת השניים לצלם עוד 40 שעות ראיון, כלומר בין 10 ל-15 מרואיינים נוספים, וביניהם יורם גלובוס, גילה אלמגור והבמאים משה מזרחי ויואל זילברג. לפי התוכנית, יכלול הפרויקט 100 ראיונות לפחות.

"אנחנו רוצים למפות את ההיסטוריה של הקולנוע הישראלי, ולכן מחפשים את האנשים שהיו שותפים בהרבה הפקות קולנוע מקומיות, הכירו אנשים בתחום ויכולים לספק לנו כמה שיותר מידע עליו", אומר פרחומובסקי. התקווה היא שהמאגר ישמר את הזיכרון של מקימי תעשיית הקולנוע הישראלית, יסייע בכתיבת ספרים עליה, יעודד מחקר אקדמי בתחום וישמש חומר גלם לסרטי תעודה שיעסקו בנושא זה.

לא רק בקולנוע

בגלל התקציב הנמוך, מסתפקים כרגע פרחומובסקי ובקרמן בעריכה מינימלית של הראיונות. בחודשים הקרובים הם אמורים להפקידם בסינמטקים, כך שיהיו זמינים לעיון הציבור. למרבה הצער, עריכה רצינית יותר של החומר הרב הזה והעלאתו לאתר אינטרנט, כך שהגישה אליו תהיה פשוטה יותר, אינם עומדים על הפרק כרגע. עם זאת, לדברי פרחומובסקי, המטרה היא להקים בתוך שנה-שנתיים מאגר ממוחשב, שיכיל את כל המידע ויאפשר גם להצליב מידע בין מרואיינים שונים.

את הראיונות למאגר יקיימו מבקרי קולנוע וחוקרים, ובהם שמוליק דובדבני, פבלו אוטין, מאיה פנחסי, יאיר רוה ויהושע סימון. עם זאת, יוצרי הפרויקט הנחו את המראיינים להתמקד יותר בעובדות ופחות בדעות. "מה שמעניין אותנו בראיונות זה פחות להתפלסף ויותר לדלות מידע, לחלץ מהמרואיינים עובדות שעדיין לא מוכרות, לתת להם לדבר על הפילמוגרפיה שלהם באופן הכי פרטני. לכן ביקשנו מהמראיינים להתקדם כרונולוגית, לדבר עם כל יוצר על ילדותו ולעבור אתו על כל הסרטים שעשה", מסביר פרחומובסקי.

לדבריו, פרויקט זה עתיד לתקן את העוול שנגרם לקולנוע הישראלי במשך עשרות שנים. "מכיוון שהקולנוע נחשב כאן לאורך שנים לתחום תרבות פחות חשוב, התיעוד שלו הוזנח יותר מתחומים אחרים", הוא אומר. "אנחנו מקווים מאוד שנצליח לעודד אנשים לנצל את החומרים האלה לצורכי מחקר ולימוד, ויש לנו חזון שדברים דומים ייעשו גם בתחומי תרבות אחרים, כמו תיאטרון, מוסיקה וספרות, שגם התיעוד שלהם בעייתי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ