בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אום רעש-רעש

"וינה ארט אורקסטרה", בירלי לגרן, ראווי קולטריין וכריס פוטר הם חלק מנבחרת מרשימה של מוסיקאים מחו"ל, שתופיע בשבוע הבא בפסטיבל הג'ז באילת

תגובות

פסטיבל הג'ז באילת מציין את תחילת העשור השלישי לקיומו, והפעם נדמה ששום דבר לא יפריע לחגיגות. בשנה שעברה התקיים הפסטיבל ה-20, אבל על ציון התאריך העגול העיבו הנסיבות: בשל מלחמת לבנון השנייה ביטלו כמה הרכבים זרים את בואם והפסטיבל קוצר מארבעה ימים לשלושה. השנה, כאילו כדי לפצות על השנה שעברה, תבוא לאילת נבחרת מרשימה של מוסיקאים מחו"ל, ככל הנראה הטובה ביותר בשנותיו האחרונות של הפסטיבל.

הג'ז האמריקאי, הג'ז האירופי, הג'ז הלטיני, הג'ז הצועני - כל הזירות האלה יזכו לייצוג איכותי. כרגיל, ייפקד מקומו של הג'ז החדשני וההרפתקני, שלא נמצא באופק של המנהל האמנותי דני גוטפריד, אבל ספק אם יש מישהו שעדיין מופתע מכך. פסטיבל הג'ז באילת הולך כהרגלו על בטוח, והשנה, לפחות על הנייר, הוא עושה את זה מצוין.

תזמורת אחרת

ההרכב הנועז ביותר שינגן השנה באילת הוא ביג בנד. זה לא אמור להיות כך. התזמורות הגדולות מזוהות לרוב עם ג'ז מסורתי, אבל "וינה ארט אורקסטרה" האוסטרית, שפועלת זה 30 שנה בניצוחו של מתיאס רוג, היא תזמורת אחרת. הנגנים שלה מכירים את המסורת של הביג בנדס על בוריה, אבל הם אינם מתייחסים למוסיקה הישנה כאל מוצג מוזיאוני שיש לשמר, אלא כאל אבן דרך תרבותית שצריך לגלגל הלאה, ומוטב לכיוונים מפתיעים.

הקונצרט הראשון של התזמורת, שיפתח את הפסטיבל ביום שני, יוקדש למוסיקה של דיוק אלינגטון, ועל סמך אלבום שלה שהתעסק באותם חומרים, זה עומד להיות קונצרט סוער ומרתק, שיתמקד בקטעים הפחות מוכרים של אלינגטון ויטפל בצורה מקורית מאוד ביצירות המפורסמות (הגרסה מלאת ההומור של התזמורת ל-"In a Sentimental Mood", למשל, היא בית ספר לפרשנות של קטע קאנוני). הקונצרט השני של "וינה ארט אורקסטרה", שמרבה להתייחס גם למוסיקה קלאסית (ובעיקר לאריק סאטי), יוקדש לקטעים של רוג, המנצח שלה. אחד מהם נקרא "כשווינה לא רוקדת ואלס" ומגדיר היטב את רוחה של התזמורת הנהדרת הזאת, שמעדיפה לרקוד סווינג אבל עושה זאת בצורה מודרנית לחלוטין.

הופעה מומלצת נוספת היא של השביעייה של הטרומבוניסט קונרד הרוויג. הרוויג היה באילת פעמיים בשנים האחרונות וניגן מצוין כסייד-מן. הפעם הוא יבוא עם

כריס פוטר. בין מסורת למודרניות
פרויקטים שלו (ושל החצוצרן בריאן לינץ') - הצד הלטיני של מיילס והצד הלטיני של טריין וויין. בפרויקט הראשון הרוויג, לינץ' ושותפיהם מנגנים את קטעי האלבום "קיינד אוף בלו" בגרסאות לטיניות. נשמע קצת חשוד, אבל כפי שמוכיח האלבום "Another Kind of Blue", רוב הזמן זה עובד מעולה: המנגינות המינימליסטיות וההרמוניות המעודנות מתלבשות נהדר על הקצב הלטיני השוצף. יש לקוות שהפרויקט השני, גרסאות לטיניות לקטעים של ג'ון קולטריין וויין שורטר, לא יישמע כמו סרט המשך ירוד.

רוחו של קולטריין תרחף מעל הבמה בקונצרטים של "Sax Summit", הרכב שבו שלושה סקסופוניסטים מהשורה הראשונה (דייב ליבמן, ג'ו לובאנו וראווי קולטריין, בנו של ג'ון) יחברו כדי לשאוב ממעיין האנרגיה וההשראה האין-סופי של האב הגדול, ובעיקר מיצירתו המאוחרת. זאת משימה קשה מאוד, ושלושת הנשפנים יקבלו עזרה מחטיבת קצב מעולה: הפסנתרן פיל מרקוביץ, הקונטרבסיסט ססיל מקבי והמתופף בילי הארט.

ענייני אבות ובנים יאפיינו כמה קונצרטים נוספים. לבירלי לגרן היה אב רוחני מובהק - הגיטריסט הצועני הגדול ג'נגו ריינהרט. לגרן הגיח לעולם הג'ז כשהיה בן 13 בלבד ולמרות גילו הצעיר נשמע דומה מאוד לריינהרט. מאז הוא הספיק לסטות אל הפיוז'ן, שם יכול היה לממש את הווירטואוזיות המופלגת שלו בגיטרה החשמלית,

"אינקוגניטו". הצלחה במצעדי הפופ
ולפני כמה שנים חזר בהצלחה רבה אל הגיטרה האקוסטית ואל הג'ז הצועני. באילת הוא ישתף פעולה עם הזמרת שרה לזרוס.

לנגן אורגן ההמונד ג'ואי דה-פרנצ'סקו היו גם אב רוחני, האורגניסט ג'ימי סמית, וגם אב ביולוגי שניגן באורגן - "פאפה" ג'ון דה-פרנצ'סקו. כמו לגרן, גם דה-פרנצ'סקו התחיל את הקריירה שלו בגיל צעיר מאוד: כשהיה בן 17 כבר ניגן עם מיילס דייוויס ובהיותו בן פחות מ-20 הנהיג הרכב משלו. כעת, בן 36, הוא אחד המייצגים הבולטים של סגנון הסול-ג'ז ושל אורגן ההמונד, שזוכה באחרונה לעדנה מחודשת.

ציפור שונה

כריס פוטר, שמוכר לחובבי ג'ז רבים כצלע חשובה בהרכבים של הקונטרבסיסט דייב הולנד, הוא אחד הסקסופוניסטים הבולטים כיום בג'ז האמריקאי, אף שלעתים נדמה שאצל הולנד הוא מנגן טוב יותר מאשר באלבומי הסולו שלו. אם ההופעה שלו תלך בעקבות האלבום האחרון שלו, "Underground", אפשר יהיה לשמוע אותו מתלבט בין משיכתו לנגינה מסורתית וסמכותית לבין הרצון שלו להתנסות במצלולים ובמקצבים מודרניים ופתוחים. באלבום הוא עשה זאת בהצלחה חלקית.

תומאש סטנקו הוא ציפור שונה מרוב אורחי הפסטיבל. המוסיקה שלו מהורהרת, קודרת, נטולת סווינג. מי שמחפש ג'ז קצבי ושמח, מוטב שלא יתקרב להופעות שלו. לעומת זאת, מי שאוהב את הצליל האימפרסיוניסטי שמזוהה עם חברת התקליטים אי-סי-אם עשוי לרוות נחת מהחצוצרן הפולני בן ה-65 ומשותפיו הצעירים.

את נבחרת האמנים הזרים של הפסטיבל ישלימו להקת "סטפס אהד", שבשנות ה-80 היתה אחד מהרכבי הפיוז'ן הפופולריים בג'ז, להקת הג'ז-פאנק "אינקוגניטו", שבתחילת שנות ה-90 זכתה להצלחה במצעדי הפופ, והרכב משותף של מורים מבית הספר רימון ובית הספר ברקלי בבוסטון.

מבין עשרת ההרכבים הישראליים שישתתפו בפסטיבל, שאת חלקם הגדול לא שמעתי, מומלצות הופעותיהן של שישיית "חגיגה", שחיזקה את ההרכב שלה בפסנתרן עומרי מור ובגיטריסט עמוס הופמן ועומדת להוציא אלבום חדש ומעניין, ושל שישיית שם טוב לוי, שתציג את הרומן הנוכחי המסקרן של המלחין והחלילן עם מוסיקה ערבית ומזרח-תיכונית. עוד יופיעו: רביעיית רומן אלכסייב שתנגן מוסיקה בהשראת ג'נגו ריינהרט, חמישייה של החצוצרן ארד ייני במופע מחווה ללי מורגן, הרכב של הגיטריסט מאיר בן מיכאל, להקת הסלסה "ולאקאטה" ובה 12 נגנים וזמרים, המתופף רוני הולן במחווה למתופף טוני ויליאמס, רביעיית "פורוורד", תשיעיית ממלו גיטנופולוס והרכב של הבסיסט אריה וולניץ.



ג'ו לובאנו. השורה הראשונה


"וינה ארט אורקסטרה". כיוונים מפתיעים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו