תמונות לא קצרות

* לאלמנתו של ריימונד קארבר נמאס לשמוע שהעורך שלו הוא שכתב את סיפוריו. לכן היא מתכוונת לפרסם את הגרסאות המקוריות לסיפורים שהופיעו ב"על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה"

מוטוקו ריץ'
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מוטוקו ריץ'

ניו יורק טיימס

טס גאלאגר, אלמנתו של הסופר ריימונד קארבר, אמן הסיפור הקצר מהמהוללים שבסופרי אמריקה במאה ה-20, מנהלת מאבק לפרסום קובץ של 17 סיפורים מקוריים של קארבר. הסיפורים יצאו לאור ב-1981 בספרו פורץ הדרך "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על אהבה", אבל רק אחרי שעברו עריכה מאסיווית.

קארבר הוכרז, במידה רבה בגלל ספר זה שנהפך אז לסנסציה ספרותית, כמי שהביא את בשורת המינימליזם לקהל הרחב, אבל רבים מחסידיו היו מודעים לשמועות כי גורדון ליש, העורך הראשון של קארבר בהוצאת אלפרד קנופף, ערך באופן נמרץ ויסודי ובמקרים אחדים אף קיצר לא במעט, את הסיפורים לפני צאתם לאור כדי לחדד את קולו של הסופר. בשעתו התחנן קארבר לפני ליש להפסיק את הפקת הספר, אבל ההוצאה פירסמה אותו למרות הכל והוא זכה לשבחי הביקורת.

טס גאלאגר, סופרת ומשוררת בזכות עצמה, רוצה שהסיפורים במתכונתם המקורית יראו אור בכרך שייקרא "Beginners", שמו של הסיפור הראשון בקובץ "על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על האהבה".

"חשוב מאוד שספרו של ריי, שהוא מעין סוד, ייצא לאור", היא אומרת בשיחת טלפון מביתה בפורט אנג'לס בוואשינגטון אבל מוסיפה, "אני לא מתכוונת אי פעם לבקש ש'על מה אנחנו מדברים' לא יודפס שוב. הגרסאות האלה לסיפוריו הן כעת חלק מההיסטוריה".

סוף הסיפור

תוכניתה שנויה במחלוקת. העורך המאוחר יותר של כתבי קארבר בהוצאת קנופף (המחזיקה בזכויות הספר), גארי פיסקטג'ון, מתנגד בנחרצות: "אני מעדיף להוציא את ידידי ריימונד קארבר מקברו. אני לא מבין למה היא רוצה לעשות את זה, אלא אם כן היא מבקשת לשכתב את ההיסטוריה. אני מזועזע".

קארבר, שמת ב-1988 והוא בן 50, ניסה להסדיר את העניין בעצמו. הוא החזיר למתכונתם המקורית והוציא לאור מחדש חמישה מתוך הסיפורים הכלולים באוסף המדובר, גם במגזינים וגם בקובצי סיפורת מאוחרים יותר.

"כאשר הרכבנו את האוסף 'Where I'm Calling From' אלה היו הסיפורים שהוא בחר מתוך מכלול כתביו כדי שימשיכו את קיומם בדורות הבאים בגרסאות שהוא רצה בשבילם. אם זה לא סופו של הסיפור, אני לא יודע איזה סוף יכול להיות לו", אומר פיסקטג'ון.

אמנדה אורבן, הסוכנת של העיזבון הספרותי של קארבר, אומרת ששוחחה בעבר עם הוצאת קנופף בנוגע לפרסום הסיפורים במתכונתם המקורית. ההוצאה סירבה ושלחה לאורבן ולטס גאלאגר מכתב שבו הוזהרו כי אם ינסו לפרסם אותם באמצעות מו"ל אחר, תראה בכך קנופף הוצאה מתחרה ולא חוקית. בינתיים שכרה גאלאגר את הסוכן אנדרו ויילי, שלדבריו מייצג כעת את העיזבון הספרותי של קארבר. עם זאת, בהודעה שפירסם דובר קנופף, פול בוגארדז, נאמר כי המו"ל, סוני מהטה, "עדיין לא החליט" אם להוציא לאור את "Beginners". "דיברנו עם עורכי דין ואנחנו בודקים את כל האפשרויות", נמסר.

ההיפך ממינימליסט

זה זמן רב שואלים את עצמם חוקרים אם כתבי קארבר שראו לאור הם אכן פרי עטו. ב-25 השנים האחרונות עמלו ויליאם סטאל ורעייתו מורין קרול, שניהם מרצים לספרות אנגלית באוניברסיטת הרטפורד, לשחזר את הגרסאות המקוריות של סיפורי קארבר.

לאחר שליש מכר את הניירת שלו לספריית לילי באוניברסיטת אינדיאנה ב-1991, התחילו סטאל וקרול לבדוק את כתבי היד של 17 סיפורים שלדבריהם העביר קארבר לליש ב-1980. בהודעה מטעמם טוענים השניים כי "מתוך כתבי היד עולה כי קארבר התחיל בשחזור הסיפורים, שיחזור שנקטע עם מותו בטרם עת".

במאמר שכתב די-טי מקס, אז עורך של "פאריס רוויו", ואשר התפרסם ב"ניו יורק טיימס מגזין" ב-1998, הוא בודק את טענותיו המתמשכות של ליש כי היה לו תפקיד חשוב ומרכזי בפרסומו של קארבר. מקס עבר על הניירות של ליש בספריית לילי וגילה כי הוא קיצץ בלי רחמים, שינה שמות של סיפורים ושיכתב את אחריתם בקובץ "על מה אנחנו מדברים". מקס סיכם במלים "לטוב ולרע, ליש היה שם".

עוד נמצא בספריית לילי מכתב בן שבעה עמודים מ-8 ביולי 1980 שכתב קארבר לליש בזמן שהכין לדפוס את כתב היד של "על מה אנחנו מדברים". במכתב מתחנן קארבר: "אנא עשה כל מה שדרוש כדי להפסיק את הפקת הספר". במכתבו הוא מודה כי "ליש היטיב עם כל כך הרבה מהסיפורים בקובץ, עשה אותם הרבה יותר טובים מאשר היו קודם לכן". אבל מפני שכמה אנשים ובהם גאלאגר והסופרים ריצ'רד פורד, טוביאס וולף, ג'פרי וולף ודונלנד הול כבר ראו את חלקם בגרסתם המוקדמת, שואל קארבר "לאחר שהספר ייצא לאור איך אוכל להסביר להם כאשר אראה אותם, וודאי שאראה אותם, מה קרה לסיפור עם הזמן?"

עוד כתב: "אם ייצא הספר לאור במתכונתו הערוכה הנוכחית, אני עלול שלא לכתוב עוד סיפורים כל חיי". אחר כך פירט מה הוא רוצה לשחזר.

ליש התעלם מתחינתו של קארבר והוציא את הסיפורים הערוכים לאור. המבקרים היללו את הספר, אבל גאלאגר אומרת שהם לא קראו כלל את קארבר האמיתי: "הוא התנגד לכך שיתויג כמינימליסט". היא מוסיפה כי אלה שהתייחסו לסיפורים האחרונים של קארבר כבעלי יריעה רחבה יותר מאשר סיפוריו המוקדמים לא ידעו שהוא תמיד היה ההיפך ממינימליסט.

בשיחת טלפון אמר ליש שהוא "מפקפק מאוד אם יש מישהו שבידיו כתבי היד המקוריים. עניין קארבר נסגר מבחינתי".

אנדרו ויילי דיבר עם מקס רודין, מו"ל שלא למטרות רווח של הוצאת "הספרייה האמריקאית" בנוגע לאפשרות להכליל את הסיפורים המשוחזרים במה שייקרא מהדורה רשמית של מכלול כתבי קארבר. אם רודין יקבל רשות מקנופף בכוונתו להדפיס את "הגרסה האחרונה כפי שעיבד אותה הסופר" של כל סיפור ולפרסם את הטקסט המלא של "על מה אנחנו מדברים" כמסמך היסטורי כהגדרתו. "תמיד יהיו קוראים שירגישו שליש עשה טובה לקארבר", אומר רודין, "או לפחות הפעיל מגע קסם שעל עורך להפעיל. אחרים מרגישים שליש 'חטף' את הסיפורים וערך אותם למטרותיו שלו ולא על פי חזונו של קארבר".

גאלאגר אומרת שהיא רוצה להחזיר לקארבר את מורשתו: "אני מחכה ליום שבו לא ייגש אלי שום קורא וישאל, 'זה נכון שגורדון ליש כתב את כל סיפורי ריימונד קארבר?'"

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ