אמה צ'רלטון, AFP
אמה צ'רלטון, AFP

יצירתו הנודעת ביותר של האמן הצרפתי הריאליסטי גוסטב קורבה, "מקור העולם" - ציור תקריב של אשה השוכבת בערווה חשופה, ירכיה פשוקות - נחשב לשערורייתי והוסתר מעין הציבור במשך 120 שנה. לראשונה זה 30 שנה, רטרוספקטיווה מקיפה של יצירתו של האמן הצרפתי בן המאה ה-19 נפתחה בשבוע שעבר בפאריס ותוצג בהמשך גם בניו יורק, ובה גם "מקור העולם". התערוכה חוקרת איך השפיעה שבירת החוקים של קורבה על דורו ועל הדור הבא.

"קורבה היה הצייר הקלאסי הגדול האחרון וגם ראשון המודרניסטים", אומר לורנס דה קאר, מאוצרי התערוכה בגראן פאלה המשופץ בפאריס, המציגה כ-120 יצירות מאת קורבה ועשרות רישומים ותצלומים מהתקופה.

קורבה (1819-1877) ניתץ בנחישות את הקודים הנוקשים של הציור הקלאסי כפי שנלמדו בבית הספר לאמנויות בוזאר בפאריס, שקבע מהם הנושאים החשובים והסגנונות הראויים. הוא צייר נשים שופעות חמוקיים ובעלות עור חלבי-שקוף אמיתי למראה, אבל גם שיער גוף, סימנים שהותיר המחוך בגוף ואותות גיל; למשל, בציורו "הרוחצות" מ-1853, השונה לחלוטין מהאופן האידילי והמלאכי שבו תוארו נשים באמנות בתקופתו. על פי קאר, "הוא היה הראשון שעשה זאת - וזה עורר שערורייה איומה. כל ציורי העירום שלו עוררו תגובה כזאת. הוא הלך נגד הזרם של תקופתו".

"מקור העולם", שצויר ב-1866 בהזמנתו של הדיפלומט הטורקי חליל ביי, הזין את המוניטין הנועזים שיצאו לקורבה, אם כי הציור לא הוצג בפומבי עד 1988. עד אז הוא הוחבא: מאחורי מסך ירוק בחדר ההלבשה הפרטי של ביי ומתחת ללוח צבוע שנע על מסילה בביתו של הבעלים הפרטי האחרון של הציור, הפסיכואנליקאי הצרפתי ז'אק לאקאן. אבל בחוגי פאריס אנשים שמעו על הציור; קורבה נחשב למי שצייר את מה שאסור להראות. המומחים סבורים שתמונת התקריב הקטועה הושפעה מהתצלומים הפורנוגרפיים שהיו נפוצים בפאריס באותה תקופה, אולם כותרתו של הציור מחישה את משמעותו הרחבה בהרבה שלו והופכת אותו לסמל, למטאפורה.

קורבה ניתץ את התבניות וזיעזע את בני דורו גם בכך שבחר בנושאים מציאותיים ויום-יומיים, לעתים קרובות מאזור מגוריו שליד גבול שווייץ. אחת הדוגמאות לכך היא יצירה המתפרשת על קיר שלם ומתארת קבורה צנועה בכפר, "קבורה באורנאן".

עד מהרה נחלק עולם האמנות לתומכיו של קורבה ולמתנגדיו. ב-1855 דחה "הסלון הפאריסאי" - תערוכת האמנות הממסדית השנתית - את "הסטודיו של הצייר", ציור אלגורי גדול שבו נראה קורבה עובד, מוקף באנשים ובמקורות ההשפעה שבחייו. בתגובה ייסד קורבה תערוכה פרטית יריבה וכינה אותה "ביתן הריאליזם". "שום אמן לא עשה זאת קודם לכן", לדברי קאר. "הוא לקח את השליטה ביצירותיו ובחשיפתן לתקשורת. בעקבותיו בא אדואר מאנה ואחר כך האימפרסיוניסטים, שאירגנו לעצמם סלון משלהם. הוא חשב: מאחר שהממסד דוחה אותי, אתארגן ואצליח בכוחות עצמי. עצמאות כזאת היא עניין מודרני עמוק".

קורבה אמנם הושפע מנושאי הרומנטיציזם שספג בנעוריו: הדיוקן העצמי ששמו "האדם הנואש" המופיע בקטלוג התערוכה הוא תיאור קלאסי של האמן שגורלו נחרץ. ואולם בעיני קאר, הטכניקה של קורבה "מהפכנית מן היסוד, פנייה חדה מעבודת הסכין דמוית החרסינה שלימדו בבוזאר. הוא עובד עם הדחיסות והעובי של הצבע. פול סזאן נהג לומר שהנופים של קורבה היו כמעט חוויה פיסית. הוא קורע את הנוף הציורי מהאובייקטים שלו, אין שום סיפור, שום דמויות. הוא מנסה ללכוד משהו חיוני, עמוק, בזירה שהוא מתאר. כשרואים איך קורבה מרותק לקווים גיאולוגיים, רואים את היסודות שהוא הניח ליצירות מאוחרות יותר של סזאן, אותה גישה לטריטוריה".

קורבה הושפע עמוקות גם מהופעת הצילום והבין שמתחייב מכך ש"סוג מסוים של ציור ייעלם", כדברי קאר. "הוא החל ליצור ציורים שיוצרים את התחושה - של הגל, של הסלע או של גוף האשה".

התערוכה "קורבה" תוצג בגראן פאלה בפאריס עד 28 בינואר ובמוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (מומה) מ-27 בפברואר עד 18 במאי. ביוני תחזור לצרפת ותוצג במונפלייה.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ