ממרומי האקרופוליס הביטחוניסטי

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

מבין שורת האירועים הארוכה לציון יום השנה ה-12 לרצח יצחק רבין, השבוע ובשבוע הבא, כמעט אף אחד מהם לא מתקיים במשכן רבין בתל אביב. הטקסים הרשמיים, הציבוריים או הפרטיים, העצרות, הדלקת הנרות, הפעילויות החינוכית והשירה בציבור מתקיימים כראוי להם ב"שטח" עצמו - בכנסת, בהר הרצל, בבתי ספר במרכז ובפריפריה, באמצעי התקשורת או בכיכר רבין בתל אביב. המידע הזה, שמתפרסם השבוע באתר הרשמי של מרכז רבין, אינו יכול שלא להעלות שוב את השאלות לשם מה נבנה בכלל היכל התהילה הזה ואם פעילותו של המרכז עצמו לא היתה יכולה להתנהל ולגבש את זהותה בדרך הטובה ביותר בלעדיו.

בביקור חוזר השבוע במקום לא היה מנוס מהמסקנה שהצורך החיוני והמעשי במבנה קטן עשרת מונים מההשקעה הכספית בו (הנאמדת ב-20 מיליון דולר, לא כולל תחזוקה שוטפת), מהשטח העצום שהוקצה לו (42 דונם), מהמטראז' הבנוי המרווח (של 12 אלף מ"ר, לא כולל ה"בונקר" של תחנת הכוח בשטח דומה, שמעליה הוא מתנוסס), מהקילומטרים של חיפויי האבן, מגרמי המדרגות התלולים, ומהמאמצים ומחוות העיצוב שהושקעו בו ומעוררים הפעם גיחוך יותר מאשר ביקורת, וזה כולל את כנפי היונה במשקל של 20 טונות כל אחת, החולשות על כל גוש דן.

בשעת צהריים מוקדמת בתחילת השבוע, המשכן לזכרו נראה בודד ושומם למדי. המוני בית ישראל לא צבאו עליו. הגן, על שיפועיו החדים והבלתי אפשריים, בלי מסתור או ספסל, היה ריק מאדם. אכסדרת עמודי הבטון הגרנדיוזית היתה שוממת. במרפסת הפתוחה, ששמה יצא למרחוק בשל הנוף המרהיב הנשקף ממנה, צעירים וצעירות שבאו לקורסים על דמוקרטיה שהמרכז מעביר חיפשו נואשות טיפת צל בהפסקת צהריים חמה.

גם הספרייה והארכיון של המרכז היו ריקים. ממדיהם, תכולתם וחזותם עמדו בניגוד צורם לממדים המנופחים של המתחם. בספרייה היו מותקנים כמה מדפי ספרים, נעולים במפתח מאחור דלתות זכוכית. על השולחנות ניצבו כבויים מחשבים מיושנים. הארכיון שנמצא לא הרחק משם בקצה המסדרון נראה כאוסף לא גדול של קופסאות קרטון מהוהות, חלקן על מדפים וחלקן מגובבות על הרצפה בערימות שלא פורקו. לא זה מה שציפיתי למצוא במשכן רבין, מאחורי חזיתות האבן המושקעות והכנפיים המעופפות, ובמקום המגדיר עצמו כמרכז מחקר.

כרגיל בישראל, עבודות הבנייה במשכן עדיין לא הסתיימו והמוזיאון לזכר רבין טרם נפתח. עד שהמוזיאון ייחנך, כנראה ביום העצמאות הקרוב, אין למעשה טעם להגיע למקום, כפי שהבהירו במרכז. ההבהרה היתה מדויקת. המוזיאון - המעוצב כמסלול ספירלי בתחנות חייו של רבין עד רגע הרצח, שישוחזר בשלוש יריות רועמות - נחשב גולת הכותרת של המשכן, ועוד עדות לקדימות שהמשכן מעניק לחוויה הרגשית על פני מטלות ענייניות וחיוניות יותר הקשורות במאורע.

מאז נחנך המשכן לפני שנתיים, נוכחותו הכוחנית של המבנה לא התרככה וההרגל לא עשה את שלו. מיקומו הנישא מעל השיפועים החדים וקיר הכותל של ה"בונקר", בין מתקנים ביטחוניים, מקנים לו עצמו חזות של מתקן כזה. יחד עם מוזיאון הפלמ"ח הסמוך, שהקמתו לא הסתיימה משום מה עד היום, עם הקמפוס של מוזיאון ארץ ישראל המתקשר לדמותו של רחבעם זאבי, ועם מוזיאון צה"ל שעומד לעבור לבונקר הנטוש, מצטייר המתחם כמעין אקרופוליס ביטחוניסטי. זוהי דמות פיסית העומדת בסתירה לתכנים האזרחיים והדמוקרטיים שאותם מבקש המרכז להנחיל.

משכן רבין נחשב גרסה ישראלית לספריות הנשיאותיות בארצות הברית שמקימים לעצמם נשיאים פורשים - כדי לא להשוות אותם למוזוליאומים של שליטי ברית המועצות לשעבר. 12 הספריות הנשיאותיות שהוקמו ברחבי ארצות הברית מאז תחילת שנות ה-40 הן אמנם אתרי תיירות פופולריים, אך עם זאת, הן מעוררות לא מעט ביקורת. מחקרים מצביעים על תרומתן הבעייתית לעיצוב הזיכרון הלאומי ולמחקר ההיסטורי, והן מוגדרות כאתרי פולחן אישיות ונוסטלגיה יותר מאשר מרכזי מחקר.

הטענה היא שקיימת בהן נטייה ליפות את הביוגרפיות הנשיאותיות ולשכתב את ההיסטוריה. כך, לדוגמה, בספרייתו של הארי טרומן מוזערה מדיניות הגרעין, הגזענות והמקארתיזם בתקופתו, ובספרייתו של ריצ'רד ניקסון הוצנעה פרשת ווטרגייט. גודלן ועלותן של הספריות הן נושא לביקורת בזכות עצמו. מאז הספרייה של רוזוולט שהוקמה ב-1941 ועד ספריית קלינטון שנחנכה לפני שלוש שנים תפחו הממדים והעלות עשרת מונים, וגם חוק משנות ה-80, שנועד למתן את הסחף, לא הועיל.

מבני ה"ספריות" עשו עלייה לישראל תחת שמות קוד שונים והם צומחים ככל שהצורך הדחוף בהן מוטל יותר ויותר בספק. דרך ארוכה נעשתה מאז תרם בן גוריון למדינה את ביתו הצנוע בתל אביב כדי שישמש מוסד לקריאה ועיון, והיא מעידה על תמורות אחרות בחברה הישראלית. כיום יש לנו כבר את ארמונותיהם של מרכז מורשת בגין, שנחנך לפני שלוש שנים בירושלים, של משכן רבין בתל אביב והבניין של מרכז פרס לשלום, הנבנה כעת ביפו.

בימים אלה נבחנת אפשרות להקמת מוזיאון לאומי חדש שבו יוצגו מסמכים היסטוריים רבי ערך כמו מגילת העצמאות או הסכמי השלום עם מצרים וירדן וכיוצא באלה. זה הזמן להתריע מהקמת עוד מבנה חדש ועוד פיל לבן חדש, עם או בלי כנפיים. האכסניה הטבעית למגילת העצמאות היא בית דיזנגוף ההיסטורי בשדרות רוטשילד בתל אביב, שבו הוכרזה המדינה, והוא מתפורר מהזנחה (אולי באופן סמלי).

חרפה - אין מלה אחרת כדי להגדיר את הדיוקן החדש של בניין תיאטרון הבימה בתל אביב, על פי ההדמיות. בניין התיאטרון המקורי לא ניחן בערך אדריכלי מיוחד, ו"עמודי הבימה" היו לחוכא ואטלולא. מאז תוכנן לראשונה ב-1935 עבר הבניין כמה גלגולים לא מלהיבים. אבל איש לא העלה בדעתו שיום יבוא והוא ילבש את המצנפת המגוחכת שמתכוון להלביש לו המתכנן, האדריכל רם כרמי, ויפול קורבן לשענטז אדריכלי המסחרי-קניוני הפסאודו-מקומי הזה שגורד מתחתית החבית של אדריכלות הזרם הפוסט-מודרני העבש. די בתוכנית ירודה זו בלבד כדי לתבוע מכרמי להשיב למדינת ישראל ולחברה הישראלית את פרס ישראל לאדריכלות שהוענק לו.

השכנות בין הבימה להיכל תרבות, יצירת המופת של האדריכלות הישראלית המודרנית (שאביו של כרמי, דב, היה שותף לתכנונו בימים יפים יותר לאדריכלות הישראלית), מוסיפה שמן על המדורה וחטא על פשע. רק עירייה שמנסה באיוולתה להרוס את היכל התרבות יכולה לאשר תוכנית כזאת, לדיראון עולם.



משכן רבין בתל אביב. מרכז פולחן או מרכז מחקר?


בניין תיאטרון הבימה, הדמיה. מצנפת מגוחכת
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ