מערבון במציאות אחרת

אורי קליין
אורי קליין
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אורי קליין
אורי קליין

במאי הקולנוע ג'יימס מנגולד ביים עד כה סרטים בז'אנרים שונים: מותחן משטרתי ("קופלנד" ב-1997), דרמה פסיכולוגית ("נערה בהפרעה" ב-1999), קומדיה רומנטית ("קייט ולאופולד" ב-2001), ביוגרפיה מוסיקלית ("הולך בדרכי" ב-2005) ועוד. באף אחד מהמקרים האלה לא היתה הצלחתו שלמה. כעת הגיע מנגולד אל המערבון, ולא סתם אל המערבון, אלא אל סרט שהוא גרסה חדשה של מערבון קלאסי מ-1957, והתוצאה מפתיעה.

גם אם גרסתו של מנגולד, בניגוד לגרסה הקודמת בבימויו של דלמר דייווס, לא תהיה לקלאסיקה, זהו הסרט הטוב ביותר שביים מנגולד עד כה. הוא לא קילקל אצלי את זיכרון סרטו של דייווס; לזכותן של רק מעט גרסאות חדשות של סרטים קלאסיים אפשר לזקוף את ההישג הזה.

כקודמו, מבוסס סרטו של מנגולד על סיפור קצר מאת אלמור לנארד, שהתפרסם בתחילת שנות ה-50 באחת החוברות המערבוניות שיצאו לאור באותה תקופה. הסרט של דייווס הופק חמש שנים אחרי "בצהרי היום", וניכר בו הרצון לחתור לריכוז ולמינימליזם העלילתי שאיפיינו את מערבונו המצליח של פרד זינמן.

הסיטואציה לפיכך פשוטה: דן אוונס (כריסטיאן בייל), חוואי בצרות כלכליות, שאיבד את אחת מרגליו במלחמת האזרחים - העלילה מתרחשת זמן קצר אחריה - מצטרף תמורת שכר של 200 דולר לחבורת אנשי חוק. מטרתם היא ללכוד פושע נודע ששמו בן וייד (ראסל קרואו) ולהביאו בזמן לרכבת שתסיע אותו ליומה, שם יעמוד למשפט. סרטו של דייווס התרכז ביחסים המתפתחים בין החוואי לפושע; חלק ניכר ממנו התרחש בחדר בית המלון שבו השניים מחכים לשעה שבה אפשר יהיה להביא את הפושע אל תחנת הרכבת; העובדה הזאת הקנתה לסרט נפח של דרמה דחוסה, שאיפשרה לשני כוכביו - גלן פורד בתפקיד הפושע, ואן הפלין בתפקיד החוואי - להפגין את נוכחותם וכישרונם.

מנגולד פותח את סרטו לאירועים נוספים, המתרחשים בנופיה של אריזונה, אך הדבר אינו פוגם בתוצאה. עדיין יש ל"3:10 ליומה" מבנה עלילתי מרוכז, שהולך ומצטמצם ככל שעלילת הסרט מתקדמת. ההבדל העיקרי בין שני הסרטים הוא שהגרסה הקודמת הופקה בשיאו של הז'אנר - בשנות ה-50 וה-60 הופקו מרבית יצירות המופת המערבוניות; הקולנוע האמריקאי אז היה מודע לאידיאולוגיה הטבועה בז'אנר ובמקביל חתר נגדה במערבונים כגון "שיין", "ג'וני גיטאר", "המחפשים", "האיש שירה בליברטי ואלאנס" ועוד. הגרסה הנוכחית, לעומת זאת, מופקת בעידן פרוץ הרבה יותר מבחינה אידיאולוגית. לפיכך, העימות החזיתי והישיר שהתקיים בסרטו של דייווס בין ציוויליזציה נבנית לשממה המקיפה אותה, ובין חוק וסדר לאנרכיה - עימות שהיה מאז ומעולם נושא מרכזי במערבון - מעורפל הרבה יותר בסרטו של מנגולד. התחושה המלווה את הצפייה בסרט היא שעלילתו מתרחשת במציאות שנתלשה ממקורותיה האידיאולוגיים והמוסריים; מציאות שבתוכה כל אחד משני גיבורי הסרט מנסה ללא הצלחה יתרה להגדיר את זהותו ומקומו, עד ששתי הדמויות משתלבות זו בזו והולכות במשותף אל גורלן.

לממד הזה של הסרט, שהוא שמקנה לו את נפחו הדרמטי והרגשי, מסייעת הופעתם של שני כוכביו. כריסטיאן בייל, כחוש וחמור סבר, מצליח היטב להבליט את חולשתו של דן אוונס וגם את חוסנו העיקש. ראסל קרואו מצוין בתפקיד בן וייד. הנינוחות קלת הדעת שבה הוא מגלם את הדמות מבליטה את האינטליגנציה והערמומיות שלה (השנינות של הדמות והשחקן שמגלם אותה מתגלה, בין השאר, באופן שבו וייד מצטט ללא הרף פסוקים מכתבי הקודש) - ובה בעת מביעה את הסכנה הטמונה בה. מצוין גם פיטר פונדה בתפקיד איש חוק קשיש; לקח לי זמן לגלות שזהו פונדה, שנראה כאילו גולף מתוך הנוף שבו הסרט מתרחש. וגם בן פוסטר, המגלם את סגנו הפסיכופת של וייד.

מוצלח פחות לוגאן לרמן, המגלם את ויליאם, בנו המתבגר של אוונס, המצטרף בחשאי למשימה שאליה יצא אביו. אין זו אשמתו של השחקן, אלא של עיצוב הדמות שהוא מגלם. במערבונים של פעם היה לצעירים להוטים לקרב תפקיד מוסרי מסוים מאוד: לייצג את הפיתוי הטמון באנרכיה של המערב הפרוע וגם את הסכנות הטבועות בה. דמותו של ויליאם אמנם נעה בין הערצה לדמותו של הפושע האגדי לרצון לסייע לאביו, אך היא אינה מעוצבת באופן מוגדר דיו להקנות לה את הנפח הסמלי שהיא זקוקה לו.

"3:10 ליומה" מתרחש במציאות אמריקאית שתרה מחדש אחר משמעותה הסימבולית, וויליאם, שמייצג דור חדש של אמריקאים צעירים, אינו מוצא בה את מקומו הקולנועי. דמותו נותרת חיוורת. לעומתו, דמויות האב והפושע - שדן אוונס מתעקש להביא בזמן לרכבת היוצאת ליומה - מייצגות ערכים של פעם, ובהם ההיצמדות ליכולת הבחירה של האדם בכבודו ובמותו. זה מה שמאחד ביניהן בסופו של דבר; וזה מה שהופך את סיפורן לנוגע ללב.

לביקורות סרטים נוספות

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ