קרלהיינץ שטוקהאוזן 1928-2007

* המסע האישי שלו לגילוי טבעו הפיסיקלי של הצליל הביא את שטוקהאוזן למדיום האלקטרוני כאמצעי למימוש רעיונותיו הקומפוזיטוריים. לקראת סוף ימיו, כשהיה לגורו, עבר מהאוונגרד אל תורות המזרח הרחוק והתקרב לרומנטיקה הגרמנית ולמוסיקה הדתית

נעם בן זאב
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

מבין המלחינים העכשוויים, נחשבים שניים - פייר בולז הצרפתי (יליד 1925) וקרלהיינץ שטוקהאוזן, יליד עיירה ליד העיר קלן בגרמניה - לענקים פורצי הדרך במחצית השנייה של המאה ה-20. שלשום מת שטוקהאוזן בביתו ליד קלן, והותיר מורשת מוסיקלית והגותית מעוררת מחלוקת - הן בעמדה הפילוסופית שלה והן בזו האסתטית.

שטוקהאוזן למד מוסיקה בקלן והלחין תחילה בהשפעת מוסיקה קלה וג'ז. רק בעקבות ביקורו ב-1950 בעיר דרמשטט, מעוז המוסיקה החדישה של אותם ימים ואבן שואבת למלחינים ולהוגי המוסיקה המבריקים של התקופה, חלה תפנית רבת משמעות בדרכו. הוא התוודע למוסיקה של אוליווייה מסיאן הצרפתי, מלחין שהיה גם מורה דגול וביצירתו הפנה עורף לעקרונות המוסיקליים המסורתיים, וכן ליצירת אנטון וברן ולרעיונותיו בדבר ארגון הצליל. שטוקהאוזן החל ללמוד אצל מסיאן בפאריס, הכיר את פייר בולז בן דורו ופתח במסע אישי לגילוי טבעו הפיסיקלי של הצליל ויחסו אל הזמן והמרחב.

הניתוח התיאורטי-אסתטי שלו הביא את שטוקהאוזן לפנייה אל המדיום האלקטרוני כאמצעי למימוש רעיונותיו הקומפוזיטוריים. האולפן שהקים בעיר קלן לאחר שובו מפאריס, בחסותו של הרדיו המקומי, נהפך בשנות ה-50 המוקדמות למרכז של יצירת מוסיקה חדישה. שטוקהאוזן השתמש שם באמצעים הטכנולוגיים שעמדו לרשותו, ושפיתוחם היה רק בחיתוליו: מחוללי צליל, פילטרים ומכשירים לשליטה בתדרים; וטבע את המונח "מוסיקה אלקטרונית" לסגנון ולטכניקה החדשים.

באותה תקופה נדמתה למלחינים ההשתכללות האלקטרונית המוסיקלית כמשק כנפי ההיסטוריה. הם חשו שהם צועדים לקראת גילויו והמצאתו של מקור צלילי חדש, שיגשים את חלומם הגדול: יצירת מוסיקה אוטונומית, שתתייחס רק לעצמה ותשאב רק ממקורותיה היצירתיים שלה-עצמה. בולז נתן לכך ביטוי ב-1957: כשמשתמשים בכלי נגינה מסורתיים, טבעיים, חובה להתחשב במגבלותיהם בתחומי הגובה, המשך, העוצמה והגוון של הצליל, כתב; ואילו המדיום האלקטרוני מבקיע מבעד למגבלות אלה, כי הוא מאפשר את עיבודו של חומר הגלם המוסיקלי עצמו: הצליל הבודד; ואת ארגונם המדוקדק של כל המרכיבים ("סריאליזם") במערכת יחסים המשתרגת ומחברת ביניהם ("סטרוקטורליזם"). הוא המשיל את המלחין השולט בחומר הצלילי לצייר, ליוצר של אובייקט צלילי ממשי. בדבריו אפשר לחוש התרגשות רבה: "נכון שאבחנות אלה מוקדמות מדי, כי אנו רק בתחילת הדרך ליצירת סוג כזה של מוסיקה. חקר איכויותיו של הצליל נמצא בחיתוליו, והמכשור הנחוץ לכך עדיין לא פותח. אבל אין זו אוטופיה, ויכול מאוד להיות שעצם התשוקה להגיע למחוזות בלתי משוערים אלה, להגשים חלומות אלה, תתרום להאצת ההתפתחויות".

יצירותיו של שטוקהאוזן מתקופה זו היו למופת למלחינים באירופה - במיוחד היצירה "שירת הנערים" מ-1956. ביצירה זו הוא עשה שימוש גם בטכניקות של מוסיקה מוקלטת ("קונקרטית") והשתמש בה בהקלטות של ילד, ששר מוסיקה לטקסט תפילה קתולי; והיא שיקפה שילוב כוללני של סינתזת צליל עם עיבוד של השפה ומרכיביה כחומר גלם. כדי לארגן את כל מרכיבי המוסיקה בסטרוקטורה מאחדת התבסס שטוקהאוזן על מתמטיקה וסטטיסטיקה, וביצירות משנות ה-50 דוגמת "ארבעה קטעי פסנתר", ו"קבוצות" (Gruppen) לשלוש תזמורות בניצוח שלושה מנצחים, הנהיג שיטות חישוב מתמטיות מדוקדקות לארגון המוסיקלי.

שטוקהאוזן גם דגל בצורות פתוחות, המאפשרות חופש ביצוע למוסיקאים. בפרטיטורות שלו, שרבות מהן נראות כציורים גרפיים מורכבים ואינן מזכירות תיווי מסורתי, יש הוראות מדויקות לנגנים היכן עליהם לנגן בדיוק ככתוב והיכן נתון בידיהם החופש לבחור במהירות הנגינה, בעוצמה ואף בצלילים עצמם.

חידושיו והעזתו הביאו לו הכרה בינלאומית רחבה והוא זכה באין-ספור תארים ופרסים, ביניהם חברות באקדמיות לאמנויות ומדעים של בירות אירופה, פרסי מבקרים והוצאות תווים ותקליטים, תוארי דוקטור לשם כבוד וחברות באוניברסיטאות ובאקדמיות למוסיקה ברחבי העולם, ועיטורים מממשלות ומהאו"ם. הביטלס הכירו בתרומתו הקריטית למוסיקה וכללו אותו בין המופיעים על עטיפת "סרג'נט פפר": חמישי משמאל בשורה העליונה.

שטוקהאוזן היה למוביל במוסיקה החדישה. אך לימים, משנות ה-70, התגברה בקרבו נטייה שאפשר לדמותה לרוח נבואית. יצירותיו, לשמות כמו מנטרה, טראנס, סיריוס וזודיאק, התיימרו להעפיל אל העל-חושי וההיולי-קוסמי. יצירה המייצגת את התפנית הזאת היא המגה-אופרה "אור", המבוססת על מיתולוגיות בריאה: זהו מחזור של שבע אופרות, כל אחת מהן קרויה על שם יום אחר בשבוע ואחד מגרמי השמים, וכולן ביחד כוללות 29 שעות של מוסיקה. שטוקהאוזן החל לעבוד על "אור" ב-1977 והשלים אותה ב-2003. שתי האופרות האחרונות במחזור לא זכו עדיין לביצוע בימתי מלא.

בסוף ימיו נהפך שטוקהאוזן למין גורו, מושפע מתורות פילוסופיות של המזרח הרחוק. התייחסותו במוסיקה שלו אל הקוסמוס ומחזוריות של כוכבים ואף גלקסיות במסילותיהן, ואל עונות השנה, קירבה אותו ברוחו אל הרומנטיקה הגרמנית יותר מאשר אל האוונגרד של שנות ה-50 וה-60, ואת היצירה שלו אל המוסיקה הדתית. הוא חיבר יצירות שנויות במחלוקת כמו "רביעיית הליקופטרים" (בביצוע רביעיית ארדיטי, 1991), שהגשימה חלום שחלם לילה אחד ובו ראה ארבעה מסוקים שבכל אחד מהם יושב נגן כלי קשת וכולם יוצרים מוסיקה שמימית ביחד.

ההתקוממות נגדו הגיעה לשיאה ב-2001 אחרי המתקפה על מגדלי התאומים בניו יורק: הוא כינה אותה "יצירת האמנות הקוסמית הכבירה ביותר" והביע אכזבה על שמלחינים בשר ודם כמוהו לא יכולים להשיג עוצמה כזאת ביצירות מוסיקליות. מי שהיה מופת נהפך כך לדמות שמתרחקים ממנה מחשש פולחן אישיות ומגלומניה; וההודעה על מותו, שנמסרה בידי חבריו, העידה על תקופה אחרונה זו בחייו: "ב-5 בדצמבר עלה קרלהיינץ שטוקהאוזן באושר השמימה ונכנס בעד שערי הרקיע", נאמר בה, "כדי להמשיך ולהלחין בגן העדן, בדופק הקוסמי ובהרמוניה הנצחית".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ