בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דמות האם בסרט "ברבור שחור" מעלה את השאלה: מדוע העיסוק באמהות כה אובססיבי?

היחסים המעוותים בין האם לבת בסרט "ברבור שחור" מפנים זרקור לעיסוק של התרבות הפופולרית בצדדיה האפלים של האמהות

5תגובות

סצינה אחת, מוקדמת ומינורית בעלילת הסרט המדובר "ברבור שחור", נחקקת בזיכרון. ההתרחשות בה אמנם חיוורת ומרומזת לעומת סצינות אחרות, שכמו נטולות ממחוזות האימה, אך היא משמעותית לא פחות מהן. בסצינה, שבה נגלים לראשונה המתח והיחסים המעוותים בין אם לבת, שיקבלו משנה תוקף בהמשך, הגיבורה, נינה (נטלי פורטמן), חוזרת הביתה נרגשת לאחר שנודע לה שזכתה בתפקיד הפרימה בלרינה בבלט "אגם הברבורים". אמה (ברברה הרשי) מחליטה לחגוג את האירוע בעוגה מקושטת בוורדים בצבעי ורוד וירוק-רעל, המפתה במלאכותיות המושלמת שלה כמו התפוח של שלגיה.

אף על פי שזה לא נאמר בגלוי, ההסתייגות של נינה מהעוגה ברורה. בעולם שבו שולטים רזון (שלא לומר אנורקסיה) ואימונים מפרכים, אין מקום אפילו לטעימה. אבל האם, יפה וקרירה כמו המכשפות באגדות, מגיבה בדרמטיות. היא מאיימת להשליך את העוגה היפה לפח, ונינה חוזרת בה ונוגסת בחוסר רצון.

בעקבות התהודה שהסרט יצר תהתה בלוגרית באתר ה"ניו יורק טיימס", כיצד ייתכן שהדיונים על הסרט מעל כל במה אפשרית פסחו על סוגיית הקשר בין האם לבתה. לדבריה, לב הסרט הוא היחסים הפרוורטיים ביניהן. דומה שמזמן לא נראו על המסך אם כה מניפולטיבית ויחסים כה בעייתיים בין אם לבתה. אמה של נינה היתה אף היא בלרינה. בתסרוקת מוגבהת ומראה כשל רקדנית מתבגרת שהקריירה שלה מאחוריה, היא הפכה את קריירת המחול של בתה לפרויקט חיים. דאגתה לבתה מעורבת בקנאה. היא מגוננת עליה, מתייחסת אליה כאל ילדה קטנה ולא נותנת לה לפרוש כנפיים.

בסצינות עם האם נראית נינה בדרך כלל על רקע חדרה המעוצב כשל ילדה בת 12, מדברת באופן ילדותי (קוראת לאמה "מאמי") ומתמסרת לטיפולה. כדי להיות לברבור השחור עליה להיהפך לאשה ובעצם למרוד באם ובתלות בה - מעשה קיצוני שמערער אותה.

יחסי אמהות-בנות וייצוגים של אמהות, רעות בדרך כלל, הם מוטיבים חוזרים בתרבות הפופולרית ובתקשורת. למעשה העיסוק בנושא האמהות על צדדיה הלא נעימים והמורכבים כה שכיח בסרטים וסדרות טלוויזיה, עד שהוא דורש הבהרה. מה יש בה באמהות שהעיסוק התרבותי בה כה אובססיבי? האם חזרתה של המכשפה היפה מעידה על התערערות האמהות? ומה באמהות בעידן הנוכחי הופך אותה למטרה נוחה לביקורת חברתית? מדוע נהפכה אמי צ'ואה, המכונה "אם הנמר", לנושא לפולמוס כה ער בארצות הברית? האם זה בגלל המראה שלה המזכיר בובת ברבי או בשל סגנון האמהות שלה? למשל, העובדה שלא הרשתה לבנותיה להזמין חברות הביתה או לישון אצל חברותיהן כשהיו בנות 9-13.

לדברי ענת גור, פסיכותרפיסטית ומומחית לטיפול בנשים, הייצוג של יחסי אמהות-בנות בתרבות הפופולרית העכשווית מהדהד את אגדות הילדים הקלאסיות, שבהן לרוב האם האמיתית והטובה מתה, ואילו האם הנוכחת היא החורגת, המכשפה הרעה. לדבריה, כיום אפשר למצוא וריאציות רבות על סיפור שלגיה, שבהן האם מתקנאת בבתה על יופיה, על צחות עורה ועל "יכולתה לפתות גברים", בתרגום חופשי לימינו. "אם התחרות בין גברים היא על כוח, מעמד וטריטוריה, זו של הנשים המשוללות כוח היא על היופי ומעין הנעורים", אומרת גור.

לדבריה, אף כי תמיד היה שימוש באגדות הקלאסיות, דומה שבימינו, כש"האמהות מסרבות להזדקן ולפנות את הבמה לבנות", התכנים המיתיים הללו מועצמים. כך, בסרט הילדים "פלונטר" (2010) המבוסס על האגדה הקלאסית "רפונזל", הנסיכה נחטפת ומוחזקת במגדל על ידי המכשפה הרעה. זו חושקת בשיער הבלונדיני הקסום של הנסיכה, כי מי שיבריש אותו יזכה בנעורי נצח. ממש כמו ב"ברבור שחור", רפונזל בת ה-18 תלויה באמה באופן בלעדי ומדברת כמו ילדה קטנה. האם המזויפת הזאת, המגוננת ומזניחה כאחת, מסתירה מבתה את העולם, וככל שהיא גדלה גם שוטפת את מוחה על כך שלא תוכל לשרוד בו. היא יורדת עליה, ואינה מעודדת אותה להיפרד ולצאת לעצמאות.

הגאולה של הנסיכה תגיע באמצעות גבר שצונח למגדל, אך לא לפני שהוא גוזר לה את השיער ומושיע אותה ממכשלת השיער הבלונדיני הארוך וכל מה שהוא מייצג. וכך, ברונטית ומסופרת בסגנון עכשווי, היא יוצאת לדרכה, לחיים האמיתיים - לחפש את הוריה ולממש את אהבתה.

קריאה עכשווית של מיתוס האם הכולאת את בתה במגדל מאירה את התפקיד הבעייתי של האם כיום, הנידונה להיות מסרסת וחונקת, בגלל הסכנות שבחוץ. "מורכב מאוד להיות אם כיום", מסבירה גור. "את רוצה לחנך את הבנות לצאת לעולם ולהיות נועזות והרפתקניות, אבל את גם חייבת להזהיר אותן שלא ללכת לבד לשום מקום. זהו מלכוד, כי את צריכה להבהיר להן, כמו אמא של כיפה אדומה, שלא יסטו מהשביל במובן הכי פשוט, כי העולם נעשה מסוכן לבנות היוצאות לבדן בחשיכה. את הבנים לא מזהירים שלא לטייל ברחוב בשעה מאוחרת. אז מה בדיוק את אומרת להן? שהן אזרחיות במעמד נמוך?

"זו בעיה", מוסיפה גור. "מכיוון שאנחנו עדיין חיים בעולם גברי, שבו הסדר הישן שולט, הבנות נתקלות באפליה, בהטרדות מיניות, בפגיעה. לאם יש תפקיד מרכזי לשמש כמנטורית, להציג מפת דרכים בארץ לא ממופה". לדברי גור, כאשר האם משדרת לבתה המתבגרת שהיא עצמה אובייקט מיני, המודל הזה אינו יכול להעניק לבת כוח אמיתי להתפתח כאשה בריאה. תפקיד האם בעיניה הוא "לעודד כישורים, יכולת אינטלקטואלית, תחומי ספורט ואמנות, כדי לתת משקל נגד לתרבות הסוגדת למראה החיצוני, לתרבות הזבל שרואה בבנות ובנשים רק גוף או שיער. כדאי שהיא עצמה תהווה מודל נשי בעל יכולת לבת".

חילופי תפקידים

ואולם, כפי שמעידות שורה של יצירות פופולריות בעידן הנוכחי, התפקיד האמהי אינו ברור עוד. אמהות מעבירות, אם בכלל, מסר בעייתי לבנותיהן. הסרט "לחנך את ג'ני" (2009) הוא דוגמה לעמימות האמהות, ולחוסר הנוכחות הטוטלית של הורים בכלל, שעליהם הבת משלמת מחיר כבד. בסרט גבר בן 30 מפתה תלמידה מצטיינת והיא עוזבת את הלימודים למענו. הוריה של ג'ני, ובמיוחד אמה, נופלים במלכודת הפיתוי, כי אינם מצליחים לייצר סמכות וקול בוגרים ואחראים. האם, החווה את הריגוש של בתה, זונחת לחלוטין את תפקידה האמהי. על הבת, היתומה במובן הסמלי, לגדול ולחנך את עצמה לבדה ולהסיק מסקנות בעצמה (באנגלית הסרט נקרא "חינוך").

השתקת קולה הסמכותי והאחראי והנחוץ של האם, נוכח גם בחילופין בין-דוריים שנהפכו למוטיב שכיח בסרטים, סדרות ובספרים. ב"יום שישי הפוך" (2003) האם והבת (ג'יימי לי קרטיס ולינדזי לוהן) מתחלפות בגופן - מה שיוצר סיטואציות משעשעות. מוטיב זה חוזר בצורה אולי פחות מתוחכמת או ריאליסטית בספר החדש "אמא קסומה" (ידיעות אחרונות) מאת אתי אלבוים, שבו האם נהפכת לילדה בת 12 בעקבות הרחת פרחים קסומים שהיא קוטפת.

חילופין כאלה בין אם לבתה הוצגו בווירטואוזיות בסדרת הטלוויזיה הבריטית "פשוט נהדרת", שבה האם שתיינית ופתיינית והבת היא עקרת הבית, עגמומית ואחראית. הסדרה החיננית "בנות גילמור" מציגה מודל מורכב יותר של חילופין בין-דוריים: יש בה אם חסרת אחריות ופוחזת לעומת בת אחראית והורית. אם נוספת, בדמות הסבתא, מייצגת את האם המגוננת והמזניחה, המכשפה הרעה. בסדרה אחרת, עכשווית יותר, "קוגר טאון", האם חוזרת לשנות ה-20 שלה ומתחילה לצאת עם צעירים לאחר שבנה הולך לקולג'. ואילו ב"העשב של השכן" מציגים דמות אם מאתגרת יותר: ננסי, אם לבנים מתבגרים, שמפרנסת את משפחתה על ידי מכירת סמים קלים - היא נעה בין בת הטיפש עשרה המושלמת, על חצאיותיה הקצרצרות וכוס המשקה הקר הנצחי שממנו היא גומעת בקולי קולות, לבין האם הסמכותית שעל פיה יישק דבר.

ירושה בעייתית

ד"ר מירי רוזמרין מהחוגים ללימודי מגדר ופילוסופיה באוניברסיטת תל אביב סבורה כי העיסוק במוסד האמהות בתרבות (עוד מימי פרויד) שופך אור על מעמדה של האם כאשה בתרבות שלנו. "נשים כיום, בעיקר אמהות, אינן מצליחות לפתח עמדה של חירות בסיסית, וזה עובר לבנות. הבת לומדת שהחופש שלה הוא ערך השוק של הגוף הצעיר שלה, ערכה כחפץ וכפוטנציאל ההולדה", היא אומרת.

סדרות וסרטים שבהם נשים מבוגרות מנסות להיראות צעירות משקפים, לדעת רוזמרין, סימפטום של נשים בעולם דכאני ללא מודל יופי של נשיות בוגרת. "אין מודלים מעודכנים של סקסיות", היא אומרת. "הכל בנוי על יחידות סגולה צעירות. ממילא הדימוי של האמא מאז ומעולם היה אנטי-סקסי. אם אינה יכולה להיות אשה מינית. בחברה שמדגישה את מיניות כמשהו שטחי, תוצר של ניתוחים ולא כתוצר עמוק יותר של תחושת מיניות, ניסיון ועוד - נשים שמנסות לשחק להתמודד במגרש הפלסטי, מנסות להיחלץ מהאמהות. לכן הקול הלגיטימי של האמהות המדריכה והסמכותית, הנתפשת כא-מינית, מושתק בסדרות אלה".

בנקודה זו בתרבות שלנו, המפגש עם הבת נהפך לבלתי אפשרי, טוענת רוזמרין, כי יש אמא ששונאת את עצמה ובורחת או אמא מסורתית שמקריבה את עצמה. "העמדה הבלתי אפשרית של נשים כיום יוצרת קנאה של האם בבת, וטינה נגדית של הבת לאם על שהיא מורישה לה נשיות בעייתית", היא אומרת. "ואם לא די בכך, האמהות מחזקות את הירושה הבעייתית על ידי חינוכן של הבנות ומישטורן במסרים לא מילוליים ומבטים בוחנים. שאלות כמו 'עלית', 'ירדת' (במשקל) וציוויים כמו 'תכניסי את הבטן' ו'תורידי שערות' מעצימים את המקום הבעייתי והמסרס של האשה".



מתוך ברבור שחור


מתוך פלונטר. שובה של המכשפה היפה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו