בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבום "שהשמש תעבור עלי" של ירדנה ארזי | שוב בתמונה

האוסף המשולש החדש של ירדנה ארזי מבהיר שדרכה של הזמרת לא היתה מרוץ מפסגה לפסגה. לצד ההצלחות הגדולות היו גם כישלונות, היסוסים, שתיקות, מעידות והחמצות

29תגובות

שני השירים האלה הופיעו בקדם אירוויזיון בהפרש של שנה. את שניהם כתבה שמרית אור, את שניהם הלחין הנרי ברטר, ואת שניהם שרה ירדנה ארזי, ובכל זאת הם כל כך שונים. "מוסיקה נשארת", שבוצע בקדם של 1982, הוא שיר קליל באווירת דיסקו, היי אנרג'י וצביקה פיק. לא מאוד פאנקי (למעשה, מאוד לא פאנקי), אבל קצבי ושמח. "שירו שיר אמן", לעומת זאת, מהקדם של 1983, הוא כבר שיר שמתהלך עם משא כבד על הכתפיים. לא על כיף מדובר כאן, אלא על אחריות לאומית. "שירו שיר אמן, ונראה ודאי שאין זו אגדה". להתראות רחבת הריקודים, שלום המרפסת של הרצל. ב"מוסיקה נשארת" המוסיקה משובבת, משלהבת ומקרבת בין בני האדם. ב"שירו שיר אמן" הקירבה היא לא בין אדם לאדם אלא בין האדם לאמא אדמה. תהום מפרידה בין שני השירים האלה, וזאת ככל הנראה התהום של מלחמת לבנון הראשונה.

אני זוכר שכילד, בתקופה שהקדם אירוויזיון היה אחד מאירועי השיא של השנה, התרשמתי עמוקות מ"שירו שיר אמן". גם מהמנגינה המתגברת, גם מהשירה הדרמטית של ארזי, גם מהמודולציה הבלתי נמנעת לקראת סוף השיר, ובעיקר מדנדון הפעמונים. זה היה מרגש מאוד. "חי" של עפרה חזה, שהתמודד מול "שירו שיר אמן", נשמע בהשוואה כמו שיר חביב וחסר משקל. רציתי בכל מאודי שארזי תנצח את חזה, אבל חזה ניצחה כידוע על חודה של נקודה. האכזבה היתה גדולה כמעט כמו האכזבה שלוש שנים לאחר מכן כש"הלוואי" הנהדר של בועז שרעבי הגיע למקום האחרון בקדם עם נקודה אחת בלבד.

ב-1986 כבר לא הייתי מאוהדיה של ארזי. המוסיקה שמרגשת אותך כילד נוטה לשעמם אותך כנער. אם הייתי צריך לבחור אז בין ירדנה לעפרה, הייתי בוחר באנני לנוקס. ואם בכל זאת הייתי חייב, הייתי בוחר בעפרה. היה לה קול יותר יפה ושירים פחות כבדים. מלת המפתח בהקשר הזה, ובקונוטציה שלילית, היא "ממלכתי". חזה היתה זמרת של אמצע הדרך אבל היא לא היתה לגמרי ממלכתית. ארזי היתה הזמרת הממלכתית בה"א הידיעה. ונער שבדיוק גילה את יופיים של הפופ והרוקנרול, על היסוד החצוף ופורק העול שלהם, לא יכול לאהוב זמרות ממלכתיות, איכותיות ככל שיהיו.

אהבת הארץ

אמצע שנות ה-80 היה העידן של הממלכתיות בפופ הישראלי. שגעת הדיסקו, שכבשה את ישראל בסוף שנות ה-70, שככה; "תיסלם" ו"בנזין", שגרירות הרוקנרול של תחילת שנות ה-80, התפרקו; הלהקות הצבאיות, שפורקו במצוות רפול בסוף שנות ה-70, הוקמו מחדש; ו"להיט בראש", הטופ אוף דה פופס הישראלי, שאמור היה להתפוצץ מאנרגיית נעורים הורמונלית, התמלא בשירים שהרגש הדומיננטי שפיעם בהם היה אהבת הארץ. "בפרדס ליד השוקת" של יהורם גאון, "קום והתהלך בארץ" של יהודה אליאס, "בדרך אל הכפר" של רבקה זוהר, "בללייקה" של אילנית.

הזיקה בין המהלך הזה לבין מלחמת לבנון הראשונה היא נושא שדורש מחקר אקדמי, אבל אין ספק שהמלחמה עודדה את ההתכנסות סביב איזו ארצישראליות ישנה וחמימה, שכבר לא התקיימה במציאות. גדולי הפזמונאים - בעיקר יורם טהרלב ואהוד מנור - כתבו מתוך הרגש הזה, והזמרת שביטאה אותו בנאמנות רבה יותר ובהצלחה רבה יותר מכל האחרות היתה ירדנה ארזי. היא היתה המלכה של הממלכתיות. ההגשה הקולית שלה, זקופה ובוטחת עם נטייה לפאתוס, התאימה להלך הרוח הזה, וכך גם העובדה שבניגוד לזמרות אחרות, היא כבר לא היתה בחורה צעירה. ממלכתיות היא לא עניין לזמרות בנות 20, וארזי היתה בת 35 בשיא תהילתה, כלומר היא הספיקה לחוות ולאהוב את ישראל שאליה התגעגעו השירים. היא לא זייפה נוסטלגיה. היא באמת שרה מנהמת לבה.

מאחר שגם אני לא רוצה לזייף רגשות, אני לא יכול לדווח שההאזנה לאוסף המשולש של ארזי, "שהשמש תעבור עלי", הסבה לי הנאה רבה או שהיא גרמה לי להבין כמה טעיתי כשהסתייגתי כנער מהלהיטים של ארזי. אני יכול להעריך את איכותם של שירים כמו "אתה לי ארץ", "שהשמש תעבור עלי", "יש ונדמה" או "אדם אחר".

הם משתייכים לאסתטיקה מסוימת, נקרא לה "זמר עברי חדיש", ובתוכה הם יכולים להיחשב שירי פאר. אני פשוט לא אוהב את האסתטיקה. היא ממלכתית מדי ולא כל כך טרייה. כמו כל סרט המשך - במקרה הזה המשך לסרט של הזמר העברי - קשה למצוא במוסיקה הזאת את הראשוניות, החדות והיופי של המקור.

אחד הדברים הכי בולטים באוסף המשולש של ארזי הוא מה שאין בו כמעט: שירים משנות ה-70. יש כמה שירים כאלה, בעיקר עם "שוקולד, מנטה, מסטיק", אבל אין שירי סולו. ארזי השתחררה מלהקת הנח"ל ב-1973. לפי כל היגיון פופ תקין, היא היתה אמורה להיות כוכבת מיידית, לסיים את שנות ה-70 עם שמונה אלבומי סולו ולחולל מלחמת מעריצות בינה לבין אילנית. זה לא קרה. אלבום הסולו הראשון של ארזי יצא רק ב-1982. אפשר לשער שנמנעו מאתנו לא מעט שירים יפים בשל כך. השילוב בין קולה הצעיר לבין תוצרתם של המלחינים והמעבדים המעולים שפעלו כאן בשנות ה-70 היה יכול להיות נהדר. המחשה מובהקת לכך ניתנת לקראת סוף הדיסק השלישי באוסף, כשנשמעת ההקדמה האינסטרומנטלית הנפלאה של השיר "ליל חניה", שארזי שרה עם אפרים שמיר וחנן יובל בפסטיבל הזמר של 1973. איזה פאר של עיבוד, עם קרנות מעודנות ומיתרים מתרוננים! איפה זה ואיפה הצליל התעשייתי של שנות ה-80.

העדרם הרועם של שירים מהסבנטיז, וגם מיעוטם של שירים משנות ה-90 ומהעשור הקודם, וגם הניסיונות שארזי עשתה בתחילת שנות ה-80, לפני שדרך כוכבה - כל המרכיבים הבעייתיים האלה דווקא מעניקים לאוסף, בצורה פרדוקסלית אולי, מידה של עומק וחן. הם מבהירים שדרכה של ארזי לא היתה מרוץ מפסגה לפסגה. לצד ההצלחות הגדולות היו גם כישלונות, היסוסים, שתיקות, מעידות, החמצות. בפופ כמו בפופ.

הנה למשל השיר "סיני", שסוגר את הדיסק השני באוסף. זה שיר שארזי שרה בגרמנית ב-1980. רקח אותו המפיק ברנד מיינונגר, שאחראי בין השאר ל"ג'ינגס חאן". ארזי נשמעת כאן כמו שהזמרת אניה נשמעה עשר שנים אחריה - פופ מלאכי, נוסחתי אך יעיל. אניה מכרה עשרות מיליוני אלבומים. מי יודע, אולי זה היה קורה גם לארזי אילו היתה מנסה ללכת על קריירה בינלאומית.

"שהשמש תעבור עלי" הוא למעשה מופע שנות ה-80. ארזי התחילה את העשור ההוא בצורה מהוססת עם אלבום ראשון שנכשל מסחרית (השיר שמייצג אותו באוסף, "בלי דמעות", הוא שיר עדין ויפה מאוד), אבל מ-1983 ועד סוף העשור היא עשתה מה שזמרות אחרות עושות בשלושה עשורים. אלבום בכל שנה (ולפעמים שניים), תקליטי זהב, פלטינה, פלטינה כפולה, זמרת השנה כמה פעמים, מסעות פרסום, שינויי מלתחה קיצוניים, הופעות בכל פסטיבל אפשרי, מהאירוויזיון ועד פסטיבל שירי ילדים. חוץ ממועדון הפינגווין והמועדונים המזרחיים, ארזי היתה בכל מקום.

אמביציה אותנטית

לא רק מוסר העבודה מרשים, אלא גם האינסטינקטים של ארזי ובעיקר של המנהל שלה, גברי מזור, שאיפשרו לה ליצור רצף כזה של הצלחות לאורך עשר שנים כמעט, דבר לא מובן מאליו. האינסטינקטים החדים של מזור התגלו בפעם הראשונה ב-1983 כשמזור צד את השיר "יש ונדמה". "את 'יש ונדמה' שמע גברי במקרה במהלך בחינות לפרויקט מוסיקלי שבו היה מעורב", כותבת ארזי בחוברת האוסף. "הוא התאהב בשיר וביקש אותו מהמלחינים הצעירים (משה דניאל ומוטי לוי) בעבור האלבום 'אתה לי ארץ' שהקלטתי באותם ימים".

לקראת סוף שנות ה-80, אחרי כמה אלבומים מצליחים של ארזי שרכבו על הגל של אהבת הארץ, מזור הבריק שוב. אופנת שירי המשעולים והפרדסים החלה להיחלש, ריטה התפוצצה כמטאור, וארזי היתה צריכה להמציא את עצמה מחדש. כך נולד ב-1987 האלבום הצועני שלה. ואחר כך, ב-1989, נעשתה תפנית אתנית נוספת, לכיוון ערבי, עם האלבום "דמיון מזרחי". קשה ליהנות מהשירים האלה היום, הם לא היו אותנטיים במיוחד. אבל האמביציה והאינסטינקטים היו אותנטיים, והעובדה שהם ייצרו תקליטי פלטינה חשובה יותר מהרמה האמנותית של האלבומים האלה.

שנות ה-90 לא היטיבו עם ארזי. השוק השתנה. לא היה עוד מקום לשירי אנחנו, אלא רק לשירי אני, תחום שארזי מעולם לא היתה חזקה בו. גם הגיל לא עזר: המוסיקה הישראלית מעולם לא היטיבה עם זמרות בנות 40 פלוס שאינן כותבות את שיריהן. האוסף החדש כולל כמה שירים מהאלבום "אנשים זרים" (1992), שבו ארזי שיתפה פעולה עם יהודה פוליקר, יעקב גלעד וגלעד עצמון, ואלה שירים מרשימים למדי, שניחנים בקצביות לא אופיינית לארזי. כעבור שלוש שנים יצא האלבום "מתוך שאהבתי" בהפקת ירוסלב יעקובוביץ', וב-14 השנים הבאות, עד ל"בושם על עורי" מהשנה שעברה, ארזי לא הוציאה אלבום.

בניגוד אלי, יש הרבה אנשים שגדלו על ארזי והמשיכו לאהוב אותה. כמה מהם נעשו למוסיקאים, וכאות לאהבתם הם לוקחים עכשיו את השירים של ארזי למקומות לא צפויים. אחרי ש"עוד נגיע", בביצוע דראג, כיכב במצעד הגאווה בירושלים ב-2006 ("מי שלא טעם גאווה מימיו..."), המוסיקאי דור דקל הקליט כמה גרסאות דאנס לשיריה של ארזי, והזמרת, בחוכמה רבה, שילבה באוסף את הרמיקסים האינטליגנטיים שלו ל"שוב בתמונה" ו"עוד נגיע" (יש באוסף גם גרסת דאנס מפוקפקת למדי של תמיר צור לשיר "באתי אליך"). בלי קשר לאוסף, הזמר הצעיר יוני אילת הוציא לאחרונה את האלבום "ציגיינער נשמה" שכולו ביצועים ביידיש לשירי האלבום "נשמה צוענית". דראג, דאנס ויידיש - יכול להיות שגן חתרני זעיר חדר לקראת גיל 60 לד-נ-א של הזמרת הממלכתית מכולן?

ירדנה ארזי - "שהשמש תעבור עלי". פונוקול



ארזי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו