בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דון קישוט בעקבות ישו: מעוז ינון הקים את "שביל ישו" כדי להביא תיירים לגליל

2,000 שנה חלפו עד שקם היזם שהשכיל לסמן את נתיב נדודיו של ישו ברחבי הגליל. מעוז ינון, הוגה הרעיון, נאלץ להמתין עוד כמה שנים עד שהצליח לשכנע את הרשויות שמדובר במוקד משיכה תיירותי

34תגובות

סוריידה נאסר מנהלת כבר ארבע שנים את בית ההארחה בנצרת שבעליו הוא מעוז ינון. פאוזי עזאר, שעל שמו נקרא המקום, היה סבא שלה, וינון שוכר את הבניין ממשפחתה. "הוא בנאדם משונה", אומרת נאסר על ינון. "יהודי שיזם את שביל ישו; ישראלי שהקים אכסניה ששמה פאוזי עזאר בלב העיר העתיקה בנצרת, אחד שעושה המון דברים עם ערבים ולא חושב שזה בעייתי. תראה איך הוא מתלבש ואיך שהוא נראה. זה לא נראה לך מוזר? והמשפחה שלו גרה בנתיב העשרה. בחיים לא הייתי מאמינה שאעבוד עם בן אדם כזה. אנחנו לא רגילים שאיש עסקים גדול שומר על פרופיל נמוך כל כך. דווקא בגלל זה אני חושבת שנותנים בו אמון גדול בנצרת". רגע לאחר מכן היא שוקעת בוויכוח סוער עם ינון על משהו שצריך לתקן באחד החדרים ומסבירה בלהט שמוכרחים להביא מומחה. "תפסיק לחייך", היא דורשת ממנו בזעם, "זה רציני".

רבע שעה אחרי שאנחנו מתחילים לצעוד מקיבוץ לביא לאורך שביל ישו בגליל, מבהיר ינון שהכי חשוב שנספיק לבקר במשך היום בכפר כנא. באחרונה נפתח שם בית הארחה קטן וזה, לדבריו, ההישג הכי גדול מכל הפרויקטים שהוא מעורב בהם. ההכרזה הזאת קצת מוזרה, כי ינון מעורב בהרבה פעילויות, אבל אין לו למעשה קשר ישיר לבית ההארחה בכנא. הוא אוהב אותו כי זאת דוגמה מזוקקת, שמקלה להבין את הרעיון מאחורי הדברים.

יש משהו מבלבל במפגש עם ינון. הוא רק בן 34 ונראה תמים, ביישן וחייכן, אבל מעיד על עצמו שהוא יזם עם ניסיון בתחום התיירות, שמעורב בארבעה פרויקטים גדולים. הוא הבעלים של בית הארחה בנצרת, שותף באכסניית אברהם הוסטל בירושלים, יזם, עם דייוויד לנדיס, את סימונו של שביל ישו בגליל ומקדם את שיווקו ושותף בארגון אכסניות פרטיות בישראל. הוא מדבר בתשוקה עצומה על פיתוח התיירות בארץ ומבהיר שהכיוונים שהוא פועל בהם שונים מפיתוחי תיירות מוכרים ושגרתיים. רוב הפרויקטים שהוא מעורב בהם כוללים שיתוף פעולה יהודי-ערבי, אבל הוא לא מרבה לדבר על ההיבט הזה. כשהוא מזכיר אותו הוא מציין שזה מובן מאליו ושכולנו הרי בני אדם. כששואלים אותו איך ייתכן שלא חשבו כבר לפני עשרות שנים על סימון שביל בעקבות ישו בגליל הוא מושך בכתפיו. הוא הרי חשב על זה ולא הסתפק בהעלאת הרעיון אלא פעל במשך שנים לסימונו של השביל.

אורכו של שביל ישו הוא 65 קילומטרים ונתיבו המפותל מחבר בין נצרת לכפר נחום על גדת הכנרת. בדרך חולף השביל על פני כמה מן הנופים היפים ביותר בארץ. הפוטנציאל של שביל ישו אדיר וסימונו נראה כיום מתבקש. ובכל זאת, לנדיס וינון זוכרים היטב איך ליגלגו עליהם בהרבה מוסדות ורשויות כאשר שטחו בפניהם את הרעיון. רבים אמרו שאין הרבה מטיילים נוצרים שרוצים לצעוד בעקבות ישו. אחרים אמרו שאין טעם לסמן שביל שעובר בתוך יישובים כנצרת וכפר כנא. שבילים הרי נועדו לטיול בטבע. רק לאחר שינון ולנדיס ערכו עבודת הכנה מדוקדקת והצביעו על הנתיב המדויק שבו כדאי לסמן את השביל, ניאותה הוועדה לסימון שבילים לאמץ את הרעיון ולסמן את שביל ישו בשטח.

המוסדות שעוסקים בתחום הזה (החברה להגנת הטבע, הועדה לסימון שבילים, משרד התיירות וגופים אחרים) ראו בסימון השביל ב-2008 את סיום הפרויקט. מבחינת ינון זו רק תחילתה של הדרך. בעוד אנו הולכים לקרני חיטים, הוא עורך רשימה ארוכה של פעולות שצריך לעשות - לפרסם חומר הסברה ומידע באנגלית, להדפיס מפות, לעודד תושבים מקומיים להעניק שירותי תיירות להולכים בשביל. המון עבודה. בימים אלה יצא לאור בהוצאה פרטית ספר הדרכה צבעוני ויפה באנגלית, שכתבו לנדיס ואשתו אנה דינטאמאן ומיועד לצועדים על השביל ובמסלולי הליכה אחרים בגליל.

פעילות דון קישוטית כזאת, כנגד הזרם המקובל, בעלת אופי קצת חתרני, חביבה על ינון. קל לראות שהוא נהנה ממנה. במשך השיחה הוא חוזר כמה פעמים לטיולי ההליכה הגדולים שעשה בחברת בת זוגו לפני כמה שנים. תחילה צעדו בשביל ישראל, אחר כך הלכו יותר מ-2,000 קילומטרים בשבילי הליכה באמריקה הצפונית והדרומית, בניו זילנד ובמקומות אחרים. "כאשר הולכים מרחקים ארוכים יש המון זמן לחשוב ולהעלות רעיונות", מסביר ינון איך נולד שביל ישו בגליל. "במשך הטיולים האלה, מתוך ההשוואה, הבנתי שיש בארץ פוטנציאל תיירותי עצום ולא מנוצל. הבנתי את החשיבות של החיבור ההכרחי בין שביל הליכה מעניין ופופולרי לעסקים שמתפרנסים מתיירות. במשך הטיולים בחו"ל לנו בהרבה אכסניות זולות, אבל השירות בהן היה נהדר. רוב המקומות האלה משמשים הרבה יותר ממקום לינה. הם מקום מפגש, צומת להיכרויות ובעיקר מקור מידע. זה המודל שאני רוצה לאמץ. למה שלא יהיו לנו מקומות לינה טובים, שלא גובים יותר מ-100 דולר ללילה?"

שלושה עקרונות ברורים הנחו את ינון ולנדיס בתכנון שביל ישו - הקשר למסורת הנוצרית, האפשרות ללכת בנופים יפים, שצופים על הארבל, הכנרת ומרחבי הגליל והאפשרות לשתף בנתיב השביל קהילות מקומיות. הנתיב חוצה ישובים נוצריים, מוסלמיים, יהודיים, דרוזיים ובדואיים. אלה שהולכים לכל אורכו צועדים בו בדרך כלל במשך ארבעה ימים. נקודת המוצא היא מרכז נצרת העתיקה. המודל של דרך האינקה בפרו, או שביל מילפורד בניו זילנד, מאומץ כאן לפרטיו.

2010 היתה השנה הטובה ביותר אי פעם לתיירות בישראל. יותר משלושה מיליון תיירים הגיעו לארץ, אבל ינון חושב שהאופוריה שאופפת כיום את הענף אינה נחלת הכלל. היו, לדבריו, פלחי שוק שזכו להצלחה: המלונות הגדולים, חברות האוטובוסים ומדריכי התיירות. אבל מי שצריך, לדבריו, להרוויח מתיירות אלה הקהילות המקומיות. האנשים שבאזור שלהם מטיילים תיירים. זה בעיניו לב ענף התיירות האמיתי. מהבחינה הזאת לא בטוח ש-2010 היתה שנה נפלאה כל כך. "אם בכפר כנא, בנצרת ובארבל לא ירוויחו מתיירות, לא ייהנו מכך שמגיעים לכאן תיירים, אם לא יהיה להם אינטרס מובהק לפתח ולשמר את התיירות, הענף כולו לא יחזיק מעמד לאורך זמן", הוא טוען.

הוא רואה עצמו כמקים קואליציה של הקהילות והאנשים שרוצים להתפרנס מתיירות. יזמים קטנים שיפיקו רווח ולא תמיד רווח כספי. "הרווח הוא של כל מי שמספר את הסיפור שלו", הוא אומר. "אם הוא מצליח גם להתפרנס מזה זה - מצוין, אבל החשיבות הגדולה באמת היא לספר את הסיפור".

לסוריידה נאסר ולמשפחתה, בעלי הבית שבו פועלת אכסניית פאוזי עזאר בנצרת, יש סיפור היסטורי, שכולל גם הפקעת אדמות בגליל וחשוב לינון שהם יספרו את הסיפור הזה. חשוב גם שמשפחת שביט ממושב ארבל, שמפעילה חדרי אירוח ומסעדה ביתית, או סואד בלאן מכפר כנא יתארו לתייר שמגיע לארץ את האופי המיוחד של הכפר הגלילי. בשביל התייר שינון רואה בעיני רוחו זאת החוויה - המפגש עם אנשים מקומיים, שפותחים בפניו את הדלת ואת סיפור חייהם.

כמה פעמים מבהיר ינון שאחת הטעויות הגדולות והנפוצות בארץ היא התבוננות נקודתית - על האכסניה, על השביל, על נצרת או אפילו על הגליל. לדבריו, צריך להסתכל על התמונה הגדולה וזאת כוללת את כל המזרח התיכון. על פי חזונו, תיירים יגיעו לכאן במכוניות ובנסיעה ישירה מאירופה. הם יעברו בטורקיה, בסוריה ובלבנון. הוא יודע שרבים אומרים שהחזון הזה נאיבי, אבל סבור שצריך רק לעודד את הגישה הזאת. כל אורח שבא לאכסניה בנצרת ובדרכונו חותמות שמעידות שביקר לפני כן בסוריה או בלבנון זוכה ללינת לילה חינם. ההסבר של ינון פשוט: "התייר הזה כבר הוכיח שהוא טייל אמיתי ואני רוצה להראות לו שאני מעריך אותו ומעודד את זה. יש מאחורי זה חשיבה שיווקית. אין לי ספק שטייל כזה מפעיל דף בפייסבוק, רוב הסיכויים שהוא כותב בלוג קבוע, בהמשך דרכו הוא יפגוש עוד אלף טיילים כמוהו ואני רוצה שהוא יספר עלינו. היום יש לנו בערך 100 מבקרים כאלה בשנה, שזוכים בלילה חינם, אבל זאת רק ההתחלה".

ינון מודע היטב לכך שהתהליך אינו פשוט. "הבעיה העיקרית שלנו היא שהממסד המקומי פשוט לא קיים", הוא אומר. "גופים כמו עמותות התיירות והרשויות המקומיות עושים מעט מאוד. שר התיירות הנוכחי סטס מיסז'ניקוב והמנכ"ל של המשרד משקיעים מאמץ גדול, אבל קשה להם מאוד לקדם דברים".

הדוגמה הבולטת ביותר, לדבריו, היא העדר כמעט מוחלט של מידע חיוני לתייר באנגלית. "לאחר שנואשתי מכך שעיריית נצרת או משרד התיירות ידפיסו מפות פשוטות של העיר לחלוקה חינם, עשינו זאת כיוזמה פרטית", הוא מספר. "אני פשוט מתבייש לומר לתייר שבא ללון אצלנו שאין לנו מפה של העיר".

מיתוג תיירותי נכון הוא תחום שינון מצטיין בו. כיום, רק שלוש שנים אחר סימונו של שביל ישו, כבר צועדים בו אלפים בכל שנה. לדבריו אפשר וצריך לעשות זאת במקומות רבים נוספים - שביל המכתשים בנגב או שביל המלך דוד באזור ירושלים, הן שתי דוגמאות שהוא זורק באקראי במשך השיחה. הצעד הבא שלו, לדבריו, הוא הרחבת האכסניות ליצירת רשת מזרח-תיכונית והקמת סניפים בעמאן ובקהיר. החברה שבה הוא שותף כיום כבר נקראת "אכסניות המזרח התיכון בע"מ" וינון מסביר שמיד לאחר שהאכסניה בירושלים תפעל באופן מסודר, יתפנה להרחבת הרשת. הוא מקפיד לא לנהל אף אחד מן העסקים שהוא מעורב בהם, שכן לדבריו הוא יזם לא רע אבל מנהל בינוני ומעדיף שאחרים, טובים ממנו, ינהלו את העסקים.

בצהריים אנו מגיעים לבית ההארחה בכפר כנא וחיוך ענקי מתפשט על פניו של ינון. בעלי הבית, סמי וסואד בלאן, מקבלים אותו בחיבוקים ובנשיקות. עד לפני שנה לא היה להם שום מגע עם תחום התיירות. הם ראו את ינון ולנדיס מסמנים את שביל ישו והציעו שהמטיילים יתאכסנו בכמה חדרים פנויים בבית האבן הגדול שלהם, הצמוד לנתיב השביל. זמן קצר אחר כך החליטו לפתוח בית הארחה. כיום הם מפעילים 35 מיטות שפזורות בעשרה חדרים בבית. האורחים יושבים בשתי המרפסות הגדולות מול הכנסייה. כנא משמשת כחניית לילה נוחה לצועדים בשביל. לאחר לילה שם הם ממשיכים ללכת לקיבוץ לביא ליד צומת גולני ובלילה השלישי לנים רבים במושב ארבל. יותר מ-500 אורחים התאכסנו בשנה הראשונה בבית משפחת בלאן בכפר כנא.

ינון אוהב את הדוגמה של כנא כי היא מבהירה איך תושבים מקומיים יכולים להתפרנס מיוזמות פשוטות, ללא השקעה עצומה בתשתית. הוא חסיד גדול של שימוש בקיים. נתיב שביל ישו התבסס בחלקו על שבילים קיימים, מבלי לפרוץ בשום מקום נתיב סלול חדש. את האכסניות בנצרת ובירושלים הקים על פי אותו עיקרון, בבתים ישנים ששופצו וחזרו לחיים. בלאן מגיב בתימהון על השאלה אם הם רוצים שיגיעו אליהם מטיילים יהודים או נוצרים. אין לזה בעיניו שום חשיבות. הוא רוצה שיגיעו כמה שיותר אורחים. לפני שבועיים סגרו את חנות המכולת הקטנה שפעלה בקומת הקרקע והכשירו את החלל לשמש כחדר אורחים נוסף. הם גאים בבית הגדול, בניקיון ובאיכות של המזרונים והריהוט שהביאו. מעוז, הם צוחקים, כבר יביא לנו המון אורחים. אפשר לסמוך עליו. ינון מצדו טוען שהביטחון הזה שלהם אינו מלחיץ אותו. על פי תפישתו הם חלק מהשותפות שהוא מקים וזאת לא בדיוק שותפות עסקית, אלא שותפות שמבוססת על האינטרס להביא תיירים לגליל. הוא אפילו מבטיח שיבוא עם המשפחה וחברים ללון בכפר כנא בסוף השבוע הבא.



מבט משביל ישו על הארבל והכנרת


מעוז ינון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו