בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ספר הילדים של ברק אובמה: מיומנו של סופר-אבא

הגדרות מכובסות ותיאורים הנוטים לאידיאליזציה מאפיינים את הספר שהקדיש ברק אובמה לבנותיו

2תגובות

ייתכן וזאת חולשה זמנית - אופיינית לסינדרום האבהות - אבל הפתיח שניסח ברק אובמה לספר הילדים שהקדיש לבנותיו, "of Thee I sing, A letter to my daughters", שאויר בידי לורן לונג וראה אור בהוצאת קנופף (באנגלית) בשנה שעברה, חימם את לבי. אובמה, שבעבודתו הקבועה משמש נשיא ארצות הברית, פונה בפתיח אל בנותיו מאליה וסשה, אייקוניות לא קטנות בזכות עצמן, ומציב בפניהן רצף שאלות רטוריות, הנפתח במתקתקה מכולן: "האם אמרתי לכן לאחרונה עד כמה נפלאות אתן?"

הקוראים מוזמנים להתרפק על דימויו של הסופר-אב, שהוא בה בעת הורה לילדות קטנות ואב האומה. לא רק שמצא זמן ביומנו העמוס לכתיבת ספר ילדים, אלא גם זכר להחמיא לבנותיו, להמריץ אותן ובעיקר לעורר את סקרנותן לקראת חלקו העיקרי של הספר. בחלק זה סוקר המחבר את פועלן של 13 דמויות הרואיות בהיסטוריה האמריקאית, האמורות לעורר השראה בדור הצעיר.

כל פרק בספר נפתח בשאלה רטורית של האב לבנותיו, שבה הוא תוהה אם אמר להן כי הן ניחנות בתכונה חיובית זו או אחרת. בעמוד הסמוך מוצג בתמצית סיפורם של גיבור או גיבורה אמריקאים, העונים לקריטריון שמצא אובמה בילדותיו.

המחבר מפנה כך ביעף את מבטם של הקוראים אל פועלם של אנשים מוכרים יותר ופחות. ביניהם הציירת ג'ורג'יה אוקיף ("האם אמרתי לכן שאתן יצירתיות?") הפיסיקאי אלברט איינשטיין ("האם אמרתי לכן שאתן חכמות?"), הזמרת בילי הולידיי, הלוחם לזכויות השחורים מרטין לותר קינג, האסטרונאוט ניל ארמסטרונג והנשיאים ג'ורג' ואשינגטון ואברהם לינקולן.

גם אם המחבר מצליח לשמור על נימה פתיינית ונינוחה לאורך רוב הספר, המסיכות מוסרות באחת בפרק המוקדש לנשיא האמריקאי הראשון, ג'ורג' ואשינגטון. בטקסט המקדים להצגת אבי האומה נוטש אובמה את הטון המתחבב. "Have I told you to be proud to be American?", הוא ספק שואל ספק מצווה על בנותיו. מהקורא האמריקאי מצופה להסיק את המסקנה המתבקשת. יש להתגאות בוואשינגטון, בהוראה נשיאותית המגיעה היישר מוואשינגטון. ככל מפעל הנצחה העוסק במונומנטים של העבר גם האדריכל אובמה בוודאי מייחל בלבו להצטרף בדעת הקהל (במעגל המצומצם של משפחתו, או מוטב במשפחה האמריקאית המורחבת) לרשימת המונצחים.

חבר אמת בוואשינגטון

הבחירה ב-13 המופלאים לא נראית חתרנית במבט ראשון, אך במחשבה נוספת היא גם לא לגמרי צפויה, כפי שעלולה היתה להיות. עצם הניסיון לתמצת היסטוריה של אומה לפועלם של קומץ יחידים הוא מעשה שאפשר להתווכח על חיוניותו, אך בחירותיו של אובמה אינן טריוויאלית והן נשענות בבירור על השקפת עולמו הליברלית, הנושאת עמה משב רוח רענן.

ציוריו של המאייר המנוסה והמוערך לורן לונג משקפים במידה רבה את המתח המובנה בספר בין אותנטיות ורעננות לבין מלאכותיות שיש בה יותר מקורטוב של זיוף. הדמויות של אובמה ובנותיו מצוירות בחינניות רבה על רקע מדשאות הבית הלבן. על הכריכה נראות הבנות כשהן צועדות בהליכה מהירה אחר כלבן בו. זהו הכלב הנשיאותי - גיבור כל-אמריקאי נצחי, המשתמר בתודעה הלאומית כמעין אידיאה של "כלב", אף שגזעו ודמותו משתנים מפעם לפעם, עם חילופי השלטון.

האימרה "אם אתה רוצה חבר אמת בוואשינגטון קח לך כלב", מיוחסת לנשיא הארי טרומן. משפחת אובמה המשיכה את המסורת כשאימצה חיית מחמד.

מציאות אידילית

הכפולה הראשונה בספר מציגה את ברק אובמה עצמו כשהוא מביט אל עבר בנותיו, הנכנסות אל נבכי הספר לבדן. לונג מקפיד לתאר את הילדות בצדודית או מאחור, מתוך פשרה בלתי אפשרית בין הרצון לשמור על פרטיותן לבין העובדה שהספר הוא למעשה שיר הלל להן.

המאייר לא מחמיץ את תיאור הטבע האורבני, בהתאם לקונוונציה צילומית שהתפתחה בארצות הברית בתחילת המאה ה-20. כמתבקש מהשפה האיקונוגרפית שאיפיינה תצלומים רבים של "הטבע" ניצב אובמה מתחת לענף אופקי של עץ, כשהוא משקיף אל הטבע. הציור מציג מציאות אידילית, שבה פוסעות הילדות לבית אובמה על שביל שנתיבו ברור ומובחן, בסביבה מטופחת וירוקה.

הציירת ג'ורג'יה אוקיף פותחת את רשימת גיבוריו של אובמה. באיור היא נשענת על קנווס ענקי ועמלה על ציור ורד בתקריב. גם גולגולת פרה מוצבת בסטודיו של האמנית, שהתפרסמה בתיאורי הטבע הדומם שלה. אובמה מתפייט על יכולתה של אוקיף, שהראתה לאנושות את יופיים של הדברים הקטנים כגון "קשיחותה של האבן ורכותה של הנוצה". בכך הוא מגמד את פועלה של מי שנהפכה לסמל המאבק הנשי לחירות יצירתית ולעצמאות מגדרית. קשיחותה של האבן? רכותה של הנוצה? הוורד בציוריה של אוקיף פורש כסמל ארוטי והגולגלות שימשו דוגמה מובהקת לנטייתה לריאליזם צילומי ישיר, בוטה ופורץ דרך ולהיקסמותה מדרום ארצות הברית.

בעמוד האחרון של הספר מובאים תקצירים, המוקדשים לגיבוריו של אובמה. זוהי החלטה נכונה, אך הביצוע לוקה בחסר שכן הטקסטים תמציתיים להפליא ויבשים. הערך אוקיף, למשל, מורכב מרשימה של המקומות שבהם התגוררה האמנית במשך חייה ומציע רק מידע דל על אודותיה.

תיאוריהם החזותיים של הגיבורים נוטים לאידיאליזציה, הנובעת גם מהרדוקציה של דמויותיהם לסד של 40 מלים. במקרה של אלברט איינשטיין התמצות הזה מקומם במיוחד.

האיור של לונג מציג ישיש משופם במכנסיים מתרחבים, האוחז ברשלנות חבילת ניירות המתעופפים מידיו לכיוונם של בתי עיר, תחת שמים זרועי כוכבים. לפי המחבר, איינשטיין שינה את העולם "בעזרת אנרגיה ואור". תיאור זה, שאין בו ולו מלה אחת על אדם שנעקר ממולדתו, על תקופה חשוכה שבה עסק מדען מבריק באור ועל ההתנגשות בין קדושת המדע לנוולות חיי היום-יום, מדגים עד כמה מרדד עלול להיות החיפוש אחר המכנה המשותף.

פסיפס כל-אמריקאי

ככל שמתקדמים בקריאת הספר נוספים לצד מאליה וסשה עוד ועוד ילדים באיוריו של לונג. המאייר עמל כך על הפסיפס הכל-אמריקאי החברתי הנכסף, האמור להיות מגוון ככל האפשר. הכפולה האחרונה בספר אכן מציגה פסיפס מושלם שכזה ובו ערב רב של ילדים, מכל הגזעים, התרבויות והמינים. הדיוקן הקבוצתי מופיע לאחר הפרקים המוקדשים לנשיאים ואשינגטון ואברהם לינקולן. תיאוריהם ממלכתיים מאוד. לינקולן אמנם מוזכר כמי שפעל לסיום העבדות בארצות הברית, אך בלא רמז למלחמת האזרחים ששיסעה את החברה האמריקאית הצעירה בתקופתו או לעובדה שנרצח בידי מתנקש. תיאורים מכובסים כאלה מתאימים לקהל הילדים כפי שמתארו לונג בכפולה החותמת את הצגת גיבוריה של אמריקה. הילדים נראים כדמויות פליימוביל - מוקפדות, פלסטיות, מוארכות ולא טבעיות במיוחד.

בעמוד האחרון של הספר נראות שוב הבנות לבית אובמה עם אביהן. השלושה פוסעים יחד והצל שלהם מתמזג לדמות משותפת. "האם אמרתי לכן שאני אוהב אתכן?" שואל האבא את בנותיו ומותיר את קוראיו לסדר במגירה את דמויות הפליימוביל ששירטט.



איורים של לורן לונג לספרו של ברק אובמה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו