בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בן דמות היגון: מבט על שישה ביצועים מוקלטים של היצירה "שירים על מות ילדים"

"שירים על מות ילדים" של מאהלר יישמעו השבוע בפילהרמונית מפי הזמר הגרמני הנפלא תומס קווסטהוף

תגובות

את חמשת השירים של פרידריך ריקרט שכונסו למחזור "שירים על מות ילדים" ("Kindertotenlieder") הלחין גוסטב מאהלר בשני שלבים. שלושה שירים חיבר ב-1901 - אלה השירים שמספריהם 1, 3 ו-4 - אז המלחין עוד היה בכלל רווק; עוד שניים (מס' 2 ו-5) הוסיף ב-1904, כאשר כבר היה נשוי זה כשנה ואב לבת. המשורר הפורה ריקרט (מלומד ואוריינטליסט) כתב את "שירים על מות ילדים" כ-70 שנה לפני כן, כתגובה על מות שני ילדיו, ומדובר ביותר מ-400 (!) שירי יגון. מאהלר בחר כאמור רק בחמישה מהם.

ההמשך היה נורא: לאחר שלוש שנים, ב-1907, מתה אנה מריה מאהלר, בתו הבכורה של המלחין, בגיל 4 ממחלת הסקרלטינה. טבעי להתפתות לרעיון שהלחנת שניים מן השירים היתה משחק בגורל, תחושת אסון מוקדמת. גם אם פרשנות זו היא קישור קיטשי בין חיים לאמנות, ודאי ש"שירים על מות ילדים" הם קינה מורחבת על טראגיות הקיום האנושי, היבט שהמלחין הכיר היטב: הוא חווה מוות של שבעה מאחיו (הוריו הולידו 14 ילדים) בעודם צעירים.

שירי המחזור נחלקים הגיונית לשתי קבוצות: ארבעת הראשונים הם קבוצה אחת, בקבוצה השנייה מתייצב השיר האחרון לבדו. חלוקה זו מוצדקת בגלל השוני במסר של המלים ובנימת המוסיקה; ארבעת השירים הראשונים מביעים הלך נפש, השיר החמישי הוא התרחשות, תיאור סערה, שיר שמסביר ומספר מה היה האירוע שהשירים הקודמים רמזו לו. התזמור בשיר זה עשיר הרבה יותר.

אבלות, מאבק והשלמה

בשיר הראשון, שנפתח ב"השמש עוד תפיץ אורה, כאילו דבר לי בלילה לא קרה", בולט סגנון כפול, ליד ופרק סימפוני גם יחד. השיר השני, "כעת אבין מדוע", יכול להישמע כמין בשורה על יצירה מאוחרת יותר - "השיר על הארץ". השיר השלישי, "כאשר אמך על המפתן ניצבת", נשמע כמו מארש אבל, עם שימוש מאהלרי גאוני בכלי הנשיפה ה"רכים" (כלי הנשיפה מעץ). נכאב במיוחד הוא השיר הרביעי, "עתים חושב אני כי רק לטיול יצאו, ועד מהרה ישובו", רומז על הסיפור שיגיע בצורה קונקרטית בשיר החמישי. באוזני, מנגינתו של השיר הרביעי היא יהודית.

השיר החמישי נפתח בסערה תזמורתית לא קצרה (כמעט חצי דקה) ואז משתלב הזמר במלים "ברוח כזאת, בסערה, לא הייתי נותן להם לצאת". בסיום מתחלפת הסערה באווירה של שלווה והשלמה, מעין שיר ערש; הזמר (או הזמרת) מספר על חיי גן עדן וזמרתו מעוטרת כינורות. שני צלילים גבוהים מזכירים את השיר הראשון, פיגורה קישוטית קצרצרה מספקת רמז קטן נוסף למה שנכיר אחר כך ב"השיר על הארץ". הסולם מג'ורי, הילדים המתים "נחים בשלווה, כמו בבית אמא, בטוחים, מוגנים מכל סער".

בתוך הסערה

הקשבתי לקתלין פרייר (בניצוח ברונו ואלטר, הקלטה: 1949 ,EMI), פישר-דיסקאו (רודולף קמפה, 1955 ,EMI), כריסטה לודוויג (הרברט פון-קאראיאן, דויטשה גרמופון, 1974), דיטריך הנשל (קנת נאגאנו, טלדק, 2001), אן סופי פון-אוטר (פייר בולז, דויטשה גרמופון, 2004), וגם שטפן גנץ בליווי פסנתר (רוג'ר ויניול, היפריון, 2004). הביצועים העתיקים - של פרייר, פישר-דיסקאו ולודוויג - כלולים באנתולוגיית מאהלר שהפיקה חברת הליקון הישראלית (קופסה ובה 18 דיסקים).

קתלין פרייר, עם הקול העמוק המיוחד ונטייתה להבליט את הגיית המלים הגרמניות, נחשבה פעם לזמרת אגדית - בזכות העובדה שעבדה למחייתה כמרכזנית בהיותה נערה, לא קיבלה חינוך ווקאלי מסודר בעלומיה ופרצה לתודעת הציבור כאשר ניצחה בתחרות, כפסנתרנית וכזמרת, ומשום שמתה מסרטן בגיל צעיר (41). בסוף שנות ה-40 ביצועי מאהלר היו ארץ לא נודעת לקהל הבריטי, ופרייר - תחת שרביטו של מנצח שהיה תלמידו - הציתה את ההערצה למלחין זה, בארצה. ההקלטה שמדובר בה שייכת לעידן ה"מונו", צליל התזמורת עיסתיים למדי, אך הזמרת מובלטת היטב ולעתים כמו "מדברת" את השירים. במסדר ההעדפות, דיסק זה מתאים למעריצים ולאספנים.

כריסטה לודוויג: זו הקלטה מעידן הסטריאו, והמצו-סופרן של הזמרת הברלינאית הוא איכות שונה לגמרי מהקונטרלטו של פרייר, שהוזכר קודם. לודוויג מפעילה קול אופראי מעובד (היא זמרת בת זמרים), ב-1974 היתה בשנות ה-40 לחייה ובכושר מצוין. הניצוח של קאראיאן מלא מתח. אצלו, הפתיחה התזמורתית של השיר החמישי היא הסוערת מכל הגרסאות האחרות שנזכרות כאן.

גם ההקלטה של דיטריך פישר-דיסקאו מונופונית, וגם במקרה זה הצליל של התזמורת נופל מהסטנדרט הרווח בהקלטות מאוחרות יותר. שירתו של הבריטון הברלינאי מציבה בעיה ותיקה: לאחר שמכירים ביצוע זה נמדדות כל הגרסאות האחרות בהשוואה לו, והתוצאות קבועות: עד היום אין לדיסקאו מתחרה שקול, ודאי לא בשירי מאהלר. שתי המחשות לכך הן תחילת השיר הרביעי - עם השינוי המדהים בצבע הקול, מכהה לבהיר, במעבר מ"לעתים אני חושב כי רק יצאו", אל "זה יום יפה, אל תחרד", ועם העלייה הנינוחה הזוהרת לרגיסטר הגבוה. המחשה שנייה היא השיר החמישי, שבו שולף לפתע הזמר צבע גברי תקיף מאוד, ממש קול אחר.

דיטריך הנשל: הבריטון הגרמני בן זמננו הוא זמר מצוין וניחן בקול הקרוב ביותר המוכר לי, מבחינת הגוון, למודל של פישר-דיסקאו, לרבות יכולת "להחליף מהלך" מלירי לדרמטי וחזרה. עם זאת אין הנשל מתעלה לפנומנליות של רבו. יתרונו של דיסק זה נשען גם על איכות ההקלטה והניצוח.

המצו-סופרן הבהיר של אן סופי פון-אוטר עלול לאכזב מאזינים שיפגשו אותו לאחר ששמעו את הגוון העמוק של פרייר או את המצו העשיר של לודוויג. באוזני, היא עולה על שתיהן, דווקא משום שאינה נשענת לכאורה על נכס ווקאלי שבולט מיד. בגרסה זו מובא הסיפור של ריקרט ומאהלר מפי "כל אשה", לא בקול שקורא למאזין להתפעל קודם כל ממנו. הניצוח של בולז מבליט פרטים, גישתו האמוציונלית מאופקת - הוא נמנע מפרץ דרמטיות גם בשיר החמישי. תכונה בולטת בשיר זה היא העובדה שפון-אוטר, עם הקול העדין, מכוסה למדי על ידי התזמורת. להשערתי נעשה הדבר במחושב, והאפקט דווקא מתאים; הזמרת כאילו מגלמת דמות עטופה בתוך הסערה שהיא שרה עליה.

יתרון נוסף בדיסק זה הוא חלקיו האחרים: תומס קווסטהוף שר את "שירי שוליה נודד", זמרת הסופרן ויולטה אורמאנה (היא שרה את "אאידה" עם "לה סקאלה" בתל אביב ב-2009 בניצוח דניאל בארנבוים) נשמעת בחמישה שירים שהלחין מאהלר לשירים אחרים של אותו משורר (קובץ המכונה בפשטות "שירי ריקרט"). ראוי להזכיר הקלטה נוספת, עם הבריטון הנעים של שטפן גנץ. אין זו פרשנות מעניינת במיוחד; מבחינת הזמרה, מדובר בסתם קול יפה מאוד. ייחודה של גרסה זו הוא האינטימיות: הליווי אינו בתזמורת אלא בפסנתר.

ביצוע נוסף, מפי הנוגע בדבר האקטואלי, הלא הוא תומס קווסטהוף (ניצוח: גארי ברתיני, הקלטה: פניקס), מוכר לי רק ממדגמי אינטרנט קצרים. קווסטהוף הוא כיום אחד מזמרי מאהלר המובהקים, עם בס-בריטון בעל צבע "חם", קול שקל להיגרר לתארו כמקרין כאב וטרגדיה, כמובן גם בגלל מודעות לנסיבות האישיות של האמן, שאמנותו היא בבחינת התגברות על מגבלות גופניות איומות (הוא פגוע תלידומיד מלידה, גפיו מפותחות רק למחצה וקומתו גמדית). טבעי לצפות שהופעתו של קווסטהוף עם הפילהרמונית הישראלית ביצירה זו תיזכר כאחד האירועים המרטיטים בתולדות היכל התרבות.



גוסטב מאהלר. קינה מורחבת על טראגיות הקיום האנושי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו