בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טקס האוסקר ה-83 - הזוכה בפרס הטקס המשעמם ביותר

הבחירות היו צפויות, ההנחיה היתה סתמית למדי ורק השחקנית מליסה ליאו הפרה קצת את שלוותו של הקהל. אפילו ההופעות של ברק אובמה ואופרה וינפרי לא הצילו את טקס האוסקר ה-83 שהתקיים שלשום

13תגובות

השמרנות ניצחה בטקס חלוקת פרסי האוסקר, שהתקיים שלשום בהוליווד בפעם ה?83. לא "הרשת החברתית", שנחשב עד לפני זמן קצר כמועמד מוביל לזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר הוכתר בתואר הזה אלא, כפי שצפו רוב התחזיות, "נאום המלך". בוחרי האקדמיה האמריקאית לקולנוע העדיפו את סיפורו האמיתי של ג'ורג' השישי, שנעשה למלך בריטניה בעל כורחו, והתגבר על ליקוי הדיבור שלו ברגע שמדינתו היתה זקוקה לו ביותר, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, על סיפורו האמיתי של מארק צוקרברג, הסטודנט הצעיר שייסד את פייסבוק, נהפך למיליארדר ושינה את העולם שאנו חיים בו.

נדמה שהמאבק בצמרת בין שני הסרטים האלה סימן תחרות בין שני סוגים של מנהיגים, ואמריקה, כפי שהיא מיוצגת על ידי האקדמיה לאמנויות ומדעים, המחלקת את האוסקרים, היתה מוכרחה להחליט מי מבין השניים היא מעדיפה ברגע ההיסטורי: את המנהיג הבוגר, שמתגבר על מומו (ובכך מוכיח שוב את יכולתה של רוח האדם להתגבר על כל מכשלה, אמירה שאהובה במיוחד על האמריקאים), ונהפך לסלע מנהיגותי חסון בשביל עמו השרוי במצוקה, או את המנהיג הצעיר יותר, שפועלו, מרשים ככל שיהיה, הוא גם מטריד, בעיקר בעידן של אי?ודאות בכל החזיתות האפשריות - הפוליטית, החברתית, התרבותית והכלכלית.

ברק אובמה, שהגיח לטקס על מסך וידיאו באופן תמוה למדי, רק סימל בנוכחותו את המצוקה שבה שרויה כיום אמריקה שזקוקה לאו דווקא לנשיא שיודע לנאום היטב, אלא למנהיג שיוכל להוביל אותה בעידן מסובך זה. דקות לא רבות אחריו הופיעה אופרה וינפרי על הבמה כדי לחלק את פרסי הסרטים התיעודיים הטובים ביותר. היא נשאה את דבריה באטיות ממלכתית (האם זו רק תחושה שלי שמשנה לשנה היא מדברת לאט יותר?) והתקבלה בחגיגיות

כמנהיגה האמיתית של אמריקה, זו שיודעת גם לדבר ברהיטות וגם לשאת מסר של בשורה מתמדת בדבר יכולתו של האדם להתמודד עם קשייו ולצמוח מתוכם.

אם אובמה הוא "הרשת החברתית", וינפרי היא "נאום המלך", ממלכה אריסטוקרטית בפני עצמה. וכאשר נצפו השניים בטקס, לא היה קשה לחזות ש"נאום המלך" יוכתר לסרט הטוב ביותר ה?83 במספר בתולדות האוסקר.

"נאום המלך" הוא סרט בריטי, כתוב ומבוצע היטב, שמממש את הערגה שיש עדיין לאמריקה לכל מה שהוא תרבותי ומכובד. ומה תרבותי ומכובד יותר מסרט שעוסק בסיפורו של מלך בריטי, לא נואף ורוצח כמו הנרי השמיני, למשל, אלא כזה שאהב את אשתו, שהיתה לאחת הדמויות הפופולריות ביותר בבריטניה, ושבתו, שמולכת מאז מותו, עומדת בעוד שבועות אחדים לארח את חתונתה של נכדה - אירוע שאולי לא יהיה ראוותני כמו זה של נישואי בנה לנסיכה דיאנה, אבל יצפו בו לא פחות צופים מתרגשים.

מה יותר מתאים בשנה מלכותית חלומית זו, שנה של חתונה מלכותית, מלהעניק את פרס הסרט הטוב ביותר ל"נאום המלך" ולא לסרט כמו "הרשת החברתית", שבוקע מתוך סדקיה של המציאות העכשווית ומאיר את צדו האפל של החלום האמריקאי שרוב האמריקאים חיים בצלו. "נאום המלך" זכה לבסוף בארבעה פרסי אוסקר, כולל פרס הבמאי הטוב ביותר, שהוענק לטום הופר, שהוא אולי הפרס התמוה ביותר שהוענק בטקס, לא משום שהופר לא עשה עבודה מהימנה בסרט, אלא מאחר שאין זו עבודה מהסוג שראוי לאוסקר; ודאי שלא היתה זו עבודה שיכולה להתחרות בהישגיה עם זו של במאים כגון דייוויד פינצ'ר, במאי "הרשת החברתית", האחים ג'ואל ואיתן כהן ("אומץ אמיתי", שהיה מועמד לעשרה פרסי אוסקר, אבל לא זכה באף לא אחד מהם?), דייוויד או ראסל ("פייטר") ואפילו דארן ארונופסקי, במאי "ברבור שחור", סרט שאיני מחבב בלשון המעטה, וגם כריסטופר נולאן, שסרטו, "התחלה", זכה באותו מספר אוסקרים כמו "נאום המלך", אבל הוא כלל לא היה מועמד.

בעוד שכל הבמאים האלה הם יוצרי קולנוע שמאתגרים את עצמם מסרט לסרט, הופר, בינתיים לפחות, הוא במאי שמוציא לפועל עבודה מיומנת, ומוקדם מדי לכלול אותו ברשימה שמונה כמה מהבמאים הגדולים ביותר בתולדות הקולנוע האמריקאי.

האם סטיבן ספילברג, שהכריז על הסרט הזוכה, נזכר בזמן הכרזת שמו של "נאום המלך" שדבר די דומה קרה גם לו ב-1998 אז סרטו "להציל את טוראי ראיין" נחשב למועמד מוביל לזכייה בפרס הסרט הטוב ביותר, אבל הפרס הוענק לסרט הבריטי "שייקספיר מאוהב". במקרה ההוא פרס הבימוי ניתן לפחות לספילברג ולא לג'ון מאדן, במאי הסרט הזוכה (שמאז לא הניב סרטים שנחרתו בזיכרון), אבל יש הבדל בין ספילברג לפינצ'ר: בעוד שספילברג נחשב לחביב התעשייה, פינצ'ר ידוע בסלידתו מהממסד.

נאומים יגעים

זה כמה שנים קודמים יותר מדי טקסים לטקס חלוקת פרסי האוסקר, שניצב פעם בודד בפסגת טקסי הקולנוע, ועד שמגיעים אליו, הכל כמעט כבר צפוי; בעיקר בשנה כמו זו, שבה כמעט כל הזכיות חזרו על עצמן מטקס לטקס, ושוב ושוב נקראו קולין פירת ("נאום המלך"), נטלי פורטמן("ברבור שחור"), כריסטיאן בייל ומליסה ליאו ("פייטר") לבמות השונות כדי לגרוף את פרסיהם ולהודות שוב ושוב לאותה קבוצה של אנשים, שכוללת את יוצרי הסרט שבזכותם הם זכו ואת מקורביהם. מה הפלא שמתח לא היה בטקס חלוקת פרסי האוסקר שהתקיים שלשום, ופרט למליסה ליאו הנסערת, השלושה האחרים נראו מעט יגעים על הבמה כאשר נשאו את נאומי התודות שלהם.

ואם מזכירים את פורטמן, שבארץ אוהבים להתהדר בקשר שלה עם ישראל, הרי שבקטגוריית הסרט התיעודי הקצר זכה "Strangers No More", שביימו והפיקו קארן גודמן וקירק סיימון, ומרכזו בית הספר ביאליק?רוגוזין בתל אביב.

ככלל, זה היה טקס מוזר: קצר יחסית (מעט יותר משלוש שעות), שסבל מדחיסות משונה, שהוציאה את העוקץ ממה שהיו יכולים להיות כמה משיאי הערב. שלא כמו בטקסים קודמים, היוצרים לא התענגו על נפלאותיו של הקולנוע. נדמה היה כי הם לא רוצים שהקהל יתעייף מהם. אולי זו הסיבה שהטקס הזכיר תקציר מהיר ולא אירוע בעל נפח.

במלים פשוטות, רוב הזמן היה די משעמם. מה אזכור מהטקס? כרגע לפחות נראה שלא אזכור דבר, ודאי שלא את הנחייתם הסתמית למדי של אן האתאוויי וג'יימס פרנקו. אולי אזכור את העובדה שמליסה ליאו, בנאומה, השתמשה במלה האנגלית המתחילה באות F, שאסורה להשמעה בטלוויזיה האמריקאית; אבל אם זה כל מה שאזכור מטקס חלוקת פרסי האוסקר ה?83 במספר, אז זה די פאקינג עצוב.



פירת אוחז בפסלון האוסקר, שלשום. ?ערגה אמריקאית למכובדות בריטית


השחקנים הזוכים מימין: פירת, ליאו, פורטמן ובייל. בלי הפתעות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו