בסוף דוביק וירדנה יאמרו תהילים

מכתב פנימי של טלעד חושף את הנעשה מאחורי הקלעים של המכרז לערוץ 2 החדש. כך פועלות הזכייניות - ולא רק טלעד - כדי לשוות לעצמן דימוי מסורתי ולאומי, בהתאם לרוח הנושבת במועצת הרשות השנייה

ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ענת באלינט חדש חדש
ענת באלינט

איש מקרב בכירי זכיינית ערוץ 2 טלעד לא העלה על דעתו, יש להניח, כי המסמך שיובא להלן יראה אור אי פעם. בוודאי לא ימים אחדים לפני הגשת ההצעות למכרז לערוץ 2 החדש, כאשר הזכיינים שוקלים היטב כל מלה ומקפידים יותר מתמיד על תקינות פוליטית. התכתבות בין אילן דה-פריז, מי שאחראי על הכנת ההצעה של הזכיינית למכרז, לבין מנכ"ל טלעד דורית ענבר, חושפת באופן נדיר את הנעשה מאחורי הקלעים של המכרז המדובר במדינה. על הפרק: צעדים שטלעד מתכוונת לעשות כדי לשפר את תדמיתה בכל הנוגע לתוכניות העוסקות ביהדות ומסורת.

המכתב, מאמצע אוקטובר האחרון, משרטט את מפת הגופים שהיו למרוויחים הגדולים מן המכרז שיוכרע במארס - כולם עוסקים בקידום המסורת היהודית בכלי התקשורת: קרן אבי-חי, קרן עתירת ממון ששמה לה למטרה לטפח את הזיקה למסורת ולקרב בין הזרמים השונים ביהדות, הקימה את עמותת "צו פיוס" וגילתה בשנים האחרונות את מסך ערוץ 2 כאמצעי לקידום מסריה (למשל, בתוכנית "סוף הדרך" ברשת); קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי המקדמת בעיקר תוכניות וסרטים העוסקים ביהדות ומסורת; ובית הספר הדתי לקולנוע "מעלה" בירושלים.

בפתח מכתבו מציג דה-פריז לפני ענבר, שנכנסה לתפקידה רק לפני כחצי שנה, את כל אחד מהגופים האלה ומתאר את כוחם. על קרן גשר הוא כותב: "קטנה אך פעילה ואגרסיווית ולעתים קרובות מניעה את השנייה - קרן אבי-חי". בהמשך הוא כותב: "לצד גופים אלו והחבורה של מוטי שקלאר (מנכ"ל הרשות השנייה) - היהודים חובשי הכיפות הימניים, יוצאי מפד"ל ואנשי יש"ע (וכו' וכו') - קיים בית המדרש לאנשי תקשורת וקולנוע דתיים - 'מעלה'. כולם טוחנים את כולם. כולם במקום מאוד קטן שנקרא ירושלים".

על פי דה-פריז, "השר (לשעבר) יצחק לוי הכריז לפני יותר מעשור בטקס הסיום הראשון של בית הספר 'מעלה' ש'יש לנו משימה לחדור וליצור תקשורת בתוך מערכות התקשורת'... ללא ספק הם, עם שקלאר בראש הרשות, מצליחים לחדור עוד ועוד ללא כחל ושרק". ובאותיות בולטות ומודגשות מוסיף דה-פריז: "יש להם כמובן השפעה עצומה על המכרז הלאומני שאנו טורחים עליו כה רבות".

"בית הספר 'מעלה' מנוהל על ידי נטע אריאלי. יצרנו קשר טוב ונשתף פעולה", הוא ממשיך וכותב. "להזכירכם - 'מעלה' מפיק תוכנית שבועית, בימי שישי אחר הצהריים, בנושאי דת ומסורת לרשת, זה יותר משנה. לא יאומן כי יסופר. מה הצעד הבא? נניח תפילין כל בוקר במשרדים, דוביק וירדנה (המגישים דב גיל-הר וירדנה ארזי, ע"ב) יסיימו את משדרי הבוקר בפרק תהילים, ונפתח סיב אופטי קבוע מעפרה כדי ששקלאר יוכל לומר פרקי אבות ביום שישי לפני כניסת השבת ותחילת היריות בשטחים".

מיהו הציניקן

התמונה שעולה ממכתבו של דה-פריז עלולה להיות מביכה לטלעד, במיוחד בעת הזאת, אך בפועל היא מייצגת את התנהלותן של כל הקבוצות המתמודדות במכרז להפעלת ערוץ 2 החדש - ובהן גם רשת, קשת והמתמודדת החדשה, קבוצת כאן. המכרז, שהניף את הדגל של רב-תרבותיות וייצוג קבוצות מיעוט, נהפך בידי הזכיינים למכרז שבולטת בו תרבות אחת - התרבות היהודית-הלאומית. הנוסח שלו דווקא מדגיש את הצורך בייצוג קבוצות שונות - עולים, ערבים, נשים, מזרחים, חרדים ולמעשה כל מי שמודר ממרכזי הכוח בחברה הישראלית; אך המתמודדים התייחסו אליו בראש וראשונה על פי יחסי הכוחות במועצת הרשות השנייה.

המתמודדים ויועציהם הרבים רואים את הרכב המועצה, שארבעה מתוך 15 חבריה דתיים - חיותה דויטש, ניסן שריפי, הד"ר דוד אלכסנדר ודוד בוחניק - וחשים את הרוח הנושבת ממנה,

שהיא, באופן כללי, שמרנית למדי. או אז הם מפנים מבט לצד השני ונתקלים במנכ"ל הרשות שקלאר, תושב עפרה, איש המפד"ל ומנהל בית הספר 'מעלה' בעבר. המסקנות אינן מאחרות לבוא.

המחלוקת ניטשת רק בשאלה מי מהצדדים הוא הציניקן הגדול - הרשות השנייה או הקבוצות המתמודדות. האם הרשות השנייה כתבה במכרז "רב-תרבותיות" אך כיוונה בעצם ליהדות ולאומיות, או שמא המתמודדים קראו את הביטוי ומיד עלתה בעיני רוחם תמונת בית קטן בהתנחלות מבודדת בשומרון, נער צעיר עומד לצד אביו, שניהם עטופים בטלית, נעים יחד וממלמלים תפילת שחרית. קאט.

איש הרשות השנייה אומר: "המחקר שעשתה הרשות, זה שעל בסיסו נוסח המכרז, התייחס לכמה קבוצות אוכלוסייה שנעדרות מהמסך, אבל מה שאנחנו רואים בזמן האחרון הוא נוכחות של תרבות יהודית ואנשים דתיים, ושאר הדברים מוזנחים. מהמחקר עלה שאין לערבים אזרחי ישראל כל נוכחות על המסך, אבל גם עכשיו אין ניסיון של ממש לשלב אותם. גם לא רואים עולים מרוסיה או מאתיופיה, חוץ ממשתתפת אחת ב'השגריר'. יש פנס ברור מאוד על מתנחלים ודתיים. זה מוזר. שקלאר מאמין שזו תוצאה של הבשלה של תהליך ארוך שעברה הקבוצה הזאת. השאלה היא מה עם הקבוצות האחרות. הן לא מפעילות מספיק כוח? כנראה הזכיינים מניחים שהן לא חזקות מבחינה פוליטית, ולכן לא שוות השקעה על המסך".

אודי ליאון, מנכ"ל קרן גשר לקולנוע רב-תרבותי, מודה כי בתקופה האחרונה הוא עובד הרבה יותר קשה מבעבר: "ברור שהעובדה ששקלאר הוא מנכ"ל הרשות, יש לה השפעה. זה גם נכון שהוא באופן טבעי קרוב יותר לציבור שלו, אבל אני יודע שההשקפה שלו על פלורליזם היא אותנטית. הוא אולי יעדיף דגש מסוים על יהודים מאשר על שאר הקבוצות, אבל הרצון שלו ברב-תרבותיות הוא אמיתי וכך גם של יתר חברי המועצה הדתיים, לפי היכרותי אתם. אדם שסבל כמיעוט בלתי מבוטא על המסך, קל לו להזדהות עם מיעוטים אחרים".

לחסל פערים עם העולם ההוא

בקרב הקבוצות המתמודדות יהיה בוודאי מי שיחלוק על מידת ה"אותנטיות" של סדר-היום הרב-תרבותי, אך איש לא יזדרז לומר זאת כעת. המכתב של דה-פריז חושף את העמדה הזאת וגם את המתח הרב השורר בין הרשות השנייה לגופים שבפיקוחה. למתח הזה שני פנים. ראשית, זהו מתח בין הקבוצה הוותיקה השולטת בתקשורת - קבוצה אשכנזית, חילונית, ליברלית ותל-אביבית - לבין חברי המועצה, מינויים של שרי התקשורת בשנים האחרונות, שחמישה מהם דתיים (אחד מוסלמי דתי), מתגוררים באזורים שונים בארץ, מבוגרים ובעלי תפישה שמרנית בדרך כלל. שנית, זהו מתח בין החברות המסחריות, המונעות בראש וראשונה מרצונן לגרוף רווחים, לבין הגוף הציבורי המפקח עליהן ומטיל עליהן מחויבויות. הדברים משמשים בערבוביה, והדימוי השמרני של המועצה נהפך בעת האחרונה יותר ויותר לכלי ניגוח נגדה ואמצעי לערעור מעמדה על ידי בעלי האינטרסים הכלכליים - למשל, פרסומאים ומפיקים עצמאיים, ושלא בגלוי, גם הזכיינים עצמם.

דה-פריז מציע במכתבו שלושה פרויקטים שיחזקו את התדמית ה"יהודית" של טלעד, כולן הצעות של מנכ"ל קרן גשר, אודי ליאון, בהשקעה כוללת של 195 אלף שקלים: יצירת חממה ליוצרים צעירים בנושא "הוויה יהודית רב-תרבותית", סדנה של שנה ליוצרים צעירים ללימוד המקורות היהודיים כדי לאמצם ביצירות טלוויזיה וקולנוע, ומתן חסות לפסטיבל הסרטים היהודיים שהתקיים בחנוכה האחרון בירושלים.

הוא חותם את מכתבו כך: "המלצתי: להשקיע זאת. יש צורך לחסל פערים עם העולם ההוא המתואר לעיל. ההצעות הנ"ל רציניות וטובות ומעידות על איכות ורצינות ולא על סיסמאות נבובות. טלעד יצרה פער גדול מול ועם העולם הזה שיש לו כוח עצום במועצה, לעומת קשת ורשת".

בזמן שחלף מאז חובר המסמך הזה הספיקה טלעד לעשות שני מהלכים אחרים ברוח המכרז - הענקת מלגות לתשעה מתלמידי בית הספר מעלה ותחילת עבודה על פרויקט תיעודי הנושא את השם "התנתקות". תמציתו: תיעוד מהלך ההתנתקות מנקודת המבט של המחנה הדתי-הלאומי על ידי בוגרי "מעלה".

ובינתיים ברשת וקשת

המסמך שמתפרסם כאן חושף את השיח הפנימי בטלעד, אך היא אינה בהכרח הזכיינית הבולטת ביותר בהתנהלות הזאת. נראה כי דווקא רשת הגדילה לעשות כאשר התגייסה כולה למה שכונה על ידי אחד המתחרים שלה "קמפיין כחול-לבן"; גורם אחר הגדיר זאת "מסע בחירות מטעם המפד"ל".

מהפרומואים שהעלתה רשת, מהמינויים שעשתה ומהתוכניות שהיא משדרת נושבת רוח ברורה (ראו מסגרת). העיתונאי אורי אורבך, שמונה ליועץ לענייני המכרז, ימונה ל"מנהל התחום הרב-תרבותי" ברשת אם היא תזכה. תפקיד כזה מחויב על פי תנאי המכרז - וכל הזכייניות, חוץ מטלעד, בחרו באדם דתי כדי למלאו.

ואילו קשת, המצליחה מבין הזכייניות ברווחים ובאחוזי הצפייה, ונחשבת לצינית ביותר בדרך כלל, שומרת במפתיע על פרופיל נמוך לעומת האחרות בכל הנוגע לרוח הדתית-הלאומית הנושבת משידוריה. מן הזכיינית מקפידים להעביר מסרים שלפיהם קשת מאמינה דווקא במקצועיות שלה וביכולתה להגיע לקולקטיב הישראלי, שכולל בתוכו מגוון של אוכלוסיות, ולפיכך אינה חשה צורך "להתחפש" לקראת המכרז. מדגישים שם דווקא את ההחלטה לשים במרכז את "ארץ נהדרת", תוכנית שאינה מחמיאה במיוחד לציבור המתנחלים.

אבל גם אצל הזכיינית הזאת ניכרת פעילות ברוח המכרז ומורשת ישראל. הצעד המשמעותי ביותר שעשתה בכיוון הזה הוא החתמתו של אודי ליאון, מנכ"ל קרן גשר, לאחראי התחום הרב-תרבותי של הזכיינית, אם תזכה במכרז. צעד נוסף הוא צירופו של העיתונאי והתסריטאי הדתי אהרון פוירשטיין לצוות פיתוח התוכניות. לפני ארבעה חודשים דווח כאן כי אורי שנער, נשיא קשת, התלווה לחבר מועצת הרשות השנייה ניסן שריפי לתפילת מנחה בבית הכנסת.

כאן, המתמודדת החדשה, מוגבלת באופן טבעי ביכולתה לרתום את המסך לצורכי תעמולת המכרז, אבל פועלת ככל יכולתה בכיוון דומה. ג'קי לוי, איש טלוויזיה, סטנדאפיסט וחובש כיפה, מונה לאחראי על התחום הרב-תרבותי בקבוצה. כאן, כמו רשת, פירסמה מודעות בעיתון "מקור ראשון" (מודעות "דרושים" שהיו למעשה תעמולת מכרז לכל דבר). יתרה מזאת: איש העסקים הדתי מוטי זיסר, המזוהה עם המפד"ל, הצטרף לקבוצה כמשקיע והוא בעל מחצית מהמניות שלה. עם הצטרפותו הצהיר זיסר: "רף הערכים והאיכות שמציבה הרשות במכרז משתלב עם עולם הערכים שלי".

מעורב ירושלמי ברוטב טלעד

מסמך נוסף שהגיע ל"הארץ" חושף את המהלכים שמאחורי רכישת העונה השנייה של סדרת הדרמה "מעורב ירושלמי" על ידי טלעד - ואת הפוליטיקה המתנהלת בין זכייניות הערוצים לבין הרשות השנייה. הוצאת הסדרה מידי ערוץ 10 עוררה שם זעם רב, ומהערוץ נשלח מכתב מחאה לטלעד בעניין זה, אבל בשלב הזה שום דבר לא עזר, והעונה הבאה תשודר בערוץ 2.

הסדרה מגלמת את תמצית רוח המכרז - דרמה מקורית העוסקת במשפחה מזרחית ודתית בירושלים, שזכתה לשבחים מכל עבר, ובמיוחד של כותבי המחקר שהזמינה הרשות השנייה על רב-תרבותיות בערוץ 2 ו-10. מממנות הסדרה הן קרן גשר וקרן אבי-חי, שני הגופים המרכזיים הפועלים לקידום ייצוגו של המגזר הדתי על המסך.

באמצע אוקטובר, טרם הרכישה, שלח אילן דה-פריז, המכין את הצעת המכרז של טלעד, מכתב למנכ"ל טלעד דורית ענבר ובו הוא מתאר כיצד אפשר להעביר את הסדרה לטלעד, לנוכח מצוקתו של ערוץ 10: "אודי ליאון (מנכ"ל קרן גשר) וקרן אבי-חי משוכנעים שיעבירו את ההחלטה להעביר הסדרה מערוץ 10 לטלעד במועצה (מועצת הרשות השנייה) בצורה יותר מאלגנטית - כלומר שבעצם הם הצילו, יחד עם טלעד, את הסדרה מפחד ירידתה מהאוויר בגלל מצוקות ערוץ 10... שקלאר חושש מאוד שהסדרה תינזק ותיפול בערוץ 10 וכבר התבטא שצריך להצילה... אודי ליאון אמור ליזום שיחה עם שקלאר כדי לקבל את ברכתו. מאחר ששקלאר אינו שוקט על שמריו ואולי יהיו לו אינטרסים אחרים - למשל בקשת - עלינו להחליט במהירות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ