בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כאציל שגלה מארמונו

ליוסי שריד אסור לשתות אלכוהול, עכשיו הוא נפרד מהאדם היחיד שהצליח לגרום לו לחוש את טעם היין מקריאה

תגובות

יש אנשים שלא יכולים למות באופן סופי, כי יותר משהיו איש, היו מוסד. אף פעם לא הייתי לגמרי בטוח שיש איש כזה - דניאל רוגוב - עד שיום אחד נכנסתי למסעדה, הוא קרא לי משולחנו, ואיפשר לי לומר את שבח טוריו בפניו. "אתה דניאל רוגוב האמיתי", השתאיתי, והוא קצת התפלא על השאלה הלבנטינית הזאת, שלא כל כך התאימה למישהו שלא באמת מתאים למקום הזה. הוא תמיד נראה לי כנציג של עולם אחר, כשגריר לא תושב של תרבות אחרת, כאציל שגלה מארמונו.

העורכת ביקשה דווקא ממני לכתוב עליו, כי פעם גונבה לאוזנה השמועה, שאני מעריץ גדול שלו, קורא קבוע ונאמן של המדור. השמועה נכונה. בכל יום חמישי הייתי מחפש אותו בין דפי "גלריה" וגם מוצא, ולפעמים הייתי מחפש בימים אחרים - ליתר ביטחון לבל אחמיץ.

אתם הרי יודעים מה קורה כשנכנס יין, מה יוצא. וזה סודי: אני בכלל לא שותה יין, לצערי, שהיה יכול לשמח את לבי במר לו ולי, בצוק העתים. אני אוהב יין, אני אפילו מנסה להתמצא ביינות, אבל אסור לי לשתות. קרה לי כמה פעמים שהתעלפתי לאחר שתייה מתונה, והרופאים שלי לא ממליצים על התעלפויות תיאטרליות-משהו ברשות הרבים, גם לא ברשות היחיד. אני משער שרשימותיו המלומדות של רוגוב שימשו אותי כפיצוי על חסכי קשישות ותשישות. משום שאיני שולח עוד את ידי אל הכוס, ניתן לומר שאצלו למדתי תיאוריה, לא משהו מעשי.

"הארץ" נפרד מעמית וחבר דניאל רוגוב כתב דברי הספד על עצמו ציפי שוחט מספרת על האיש שידע לחיות מילים אחרונות של מחווה

הן לא רק היו מלומדות, רשימותיו, אלא הרבה יותר מזה: הן העלו ריחות נעימים וטעמים ערבים, היתה בהן ארומה מעלפת חושים. הייתי שיכור ולא מיין. הן נטעו בי את הרצון המאוחר להיות יינן, או לפחות לגדל גפנים. רק לפני כמה ימים סיפרתי זאת לידידי והם צחקו: לא שמענו, אמרו, על יינן שלא יכול לטעום את יינו.

מטעים וכרמים הם תבנית נוף המולדת של רוגוב, וכל העולם היה מולדתו כאיש העולם. הוא היה מכאן, מקרוב, אבל הוא גם היה משם, מרחוק, הוא היה מכל מקום, שבו אוהבים את האדמה ואת פריה ומטפחים אותה ואותו.

הכרת טובה מיוחדת הוא שמר לגפן ולזית, שסירבו להיכנס לפוליטיקה, לא כמוני. נדמה לי שזה מה שרוגוב אמר לי, כדי להביע את שמחתו על שיצאתי, סוף סוף, או שאני סתם ממציא עכשיו. הזית לא היה מוכן לחדול את דשנו, והגפן לא היתה מוכנה לחדול את תירושה, וכך נגזר עלינו לחסות בצלו של האטד, שנמשח עלינו למלך, אך צל אין לו.

עכשיו מודיעים לי שדניאל רוגוב מת, ואני כבר לא צריך להסביר מדוע הוא יחסר לי, ולרבים מקוראי עיתון זה. עץ אלון גדול יבש, שממנו מייצרים חביות משובחות; גפן פורייה קמלה, שאת ענביה דורכים בגת-בוטיק. אני מסתכל מסביב על הנוף האנושי, ומחפש עוד איש כמוהו, שראה אותנו מבפנים ומבחוץ, שהיה כל כך מקומי וכל כך זר, שהפיק מתוך עצמו טנינים מיוחדים במינם, שהם רק שלו. כרגע אני שוקל אם בכל זאת אשנה את טעמי, וארים כוס לזכרו של אנין הטעם. *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו