בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אופנה | ווליס סימפסון - איקונת האופנה הכי שנואה בממלכה הבריטית

מלתחתה האלגנטית, שבידלה אותה מיריבותיה המצועצעות, הקדימה בעשרות שנים את חזון האופנה העילית העכשווית. 25 שנים אחרי מותה, הסרט החדש על ווליס סימפסון שביימה מדונה הוא הזדמנות לבחון את איקונת האופנה הכי שנואה שצמחה בבית המלוכה הבריטי

תגובות

שעה שהעולם ממשיך לעקוב בהשתאות אחר כל צעד ושעל של דוכסית קיימברידג' הטרייה, קתרין (קייט) אליזבת מידלטון - בין הסיקור השוטף והדקדקני של כל פרט במלתחתה והעיסוק במעמדה העולה כמעצבת טעם קהל - קשה מאוד שלא להבחין שהיא מתנהגת באורח רגיל למדי, כאחד האדם. לכלל הציבור, כך נדמה, זהו לב העניין; דיווחים כיצד התאפרה בעצמה ביום כלולותיה, נצפתה דוחפת עגלת קניות עמוסת מצרכים בסופרמרקט בלונדון בבגדים רגילים (בניגוד לחליפת חלל למשל?) או הופיעה בפומבי באותם בגדים שלבשה בעבר, לא עלינו, מקבלים צביון של חדשות אופנה מסעירות בדיוק משום כך.

על רקע ידיעות מרעישות מסוג זה, חשוב לזכור את חותם הסגנוני שהותירו קודמותיה על בית המלוכה הבריטי, בעיקר אחת מהן, שגרמה לשינוי מרחיק לכת, שבלעדיו לא היתה זוכה מידלטון למעמדה הנוכחי כאיקונת אופנה. הכוונה אינה לליידי דיאנה, הנסיכה מוויילס, או לקמילה פרקר בולס, דוכסית קורנוול, אלא לווליס סימפסון, דוכסית וינדזור, רעייתו של מלך אנגליה לשעבר אדוארד השמיני, שוויתר על כס המלוכה כדי לשאתה.

25 שנים אחרי מותה, דמותה השנויה במחלוקת של אשת החברה האמריקאית שטיפסה במעלה הסולם החברתי עד לשלב האצולה מוסיפה לעורר עניין. סרט קולנוע שכתבה וביימה מדונה על חייה, "W.E", הוקרן בבכורה עולמית בפסטיבל הסרטים בוונציה בסוף השבוע שעבר. בחודש שעבר יצאה ביוגרפיה חדשה מאת אן סבה, "That Woman: The Life of Wallis Simpson, Duchess of Windsor", שבה נכתב על חייה ויחסיה עם הנסיך אדוארד ועם משפחת המלוכה הבריטית. השבוע השיק רולאן מורה שמלת משי זהובה וארוכה שיצר במחווה למלתחה של הדוכסית. "אי אפשר לעסוק באופנה מבלי להיות מושפע מחייה ומלתחתה של ווליס סימפסון", אמר המעצב הצרפתי ל"גרדיאן". "לא משנה אם אוהבים או שונאים אותה, העולם עדיין אחוז אובססיה לאשה הזאת".

הרעיון מאחורי השמלה, שהוצגה לראשונה בתצוגת סתיו-חורף 2011-2012 שהעלה בפאריס, היה "להתיך יחד סגפנות חושניות", כפי שמראים צווארון הסירה הרחב והשסע העמוק של חצאיתה. "זה הד לדקדנס הלילי של שנות ה-30 ולצלליות הקולחות שווליס נהפכה מזוהה אתן".

מבקרי הקולנוע שצפו בסרט של מדונה לא התרשמו מנקודת המבט הייחודית שהציגה הזמרת האמריקאית על הפרשה שטילטלה את בית המלוכה בתחילת המאה שעברה. אבל על פי התמונות מהסרט נראה כי נעשתה בו מלאכה טובה יותר בכל הנוגע לעיצוב התלבושות.

אחרי הכל, בגדים ואופנה מילאו תפקיד מרכזי בחייה של סימפסון, שנודעה באמרות שפר כגון "אשה אינה יכולה להיות עשירה מדי או רזה מדי", או "אם את מתעייפת מקניות, את קונה ככל הנראה בחנויות הלא נכונות".

"התחלתי עם הרעיונות האישיים שהיו לי על סגנון, אך מעולם לא הרגשתי בנוח כפי שחשתי במראה חמור הסבר שפיתחתי בהמשך", אמרה בראיון ל"הארפרס בזאר" ב-1966. הקווים הנקיים והחדים של בגדיה, שהדגישו גזרה דקיקה, והעוצמה הפשוטה שהקרינו, נראים תקפים מאוד גם היום, ועולים בקנה אחד עם החזון המינימליסטי באופנה העילית העכשווית. אולם במקרה של סימפסון היתה זו ככל הנראה יותר מהעדפה אסתטית. המלתחה המרוסנת של בגדים בקווים צלולים וצחים נועדה בין היתר למרק את תדמיתה הפרועה של מי שבנוסף להיותה גרושה בפעם השנייה בחייה נחשדה בניהול פרשיות אהבים מקבילות, בין היתר עם בכירים בשלטון הנאצי.

בלי כיסים

סגנונות הלבוש שלה ושל בעלה ייצגו את תמצית השיק, אף שהיו שונים במהותם. הדוכס נהג לשלב באורח אקסצנטרי בריטי למדי בין אריגי טוויד בשלל דוגמאות וסוודרים בדוגמת "Fair Isle" (טכניקת סריגה מסורתית שמקורה באי הקטן שבצפון סקוטלנד, היוצרת תבניות גרפיות ססגוניות). מלתחתה של סימפסון, לעומת זאת, היתה צרפתית במובהק, מהימים שבהם תפירה עילית סימנה את חוד החנית בעולם האופנה.

היא היתה מעריצה נלהבת של דיור, ומעולם לא אימצה את מראה המחויט מטוויד, גם לאחר שנהפך לסמל לשיק צרפתי בידי קוקו שאנל. היא ניהלה יחסי ידידות חמים עם מעצבים כהובר דה-ז'יוונשי ומארק בולן מבית כריסטיאן דיור, ויחד אתם עמלה רבות על מנת לפשט את בגדיה לתמציתם החיונית. לעתים דרשה לוותר על רכיבים עודפים כגון כיסים.

סימפסון עמלה קשה על פיתוח האלגנטיות בהופעתה. את סגנון לבושה צמצמה עם השנים לארכיטקטורה אנינה עם מגע קל של דקורציה. היא זימנה לביתה בכל יום את מעצב השיער אלכסנדר דה פאריס. כשהבחינה בעלייה קלה במשקל גופה גזרה על עצמה דיאטה נוקשה של אכילת ביצה מבושלת אחת לארוחת הצהרים.

נשים אמריקאיות בנות דורה נהגו לייבא משב רוח רענן לסגנון הלבוש המהודר של הסלונים הגדולים בפאריס, אך סימפסון היתה שונה מהן. אפילו בביקוריה בריביירה הצרפתית, פרשנותה לבגדי פנאי נינוחים היתה שמלות צינור כחולות וצרות ובגדי חוף בשנות ה-30, או מכנסי משי רפויים בשנות ה-50.

במסירותה לטיפוח המראה החיצוני, היא השתייכה לתקופה שבה נשים התלבשו כדי להנעים את העין ולא להתריס, אולם באישיותה ובהופעתה גילמה לא מעט סתירות פנימיות: חמורת סבר אך גם חושנית, אלגנטית בהופעתה והמונית בגינוניה (היא נודעה בצחוקה הרם ולשונה המשוחררת וכן בחיבתה להימורים ולשתייה מופרזת של אלכוהול), סגפנית כמעט בלבושה - שהיה כטריז בינה לבין נשות המלוכה וגינוני הלבוש המצועצעים שטיפחו באותן שנים - ופזרנית באורח חייה.

סימפסון הקפידה להתלבש היטב כדי לרצות את בעלה. היא האמינה כי היא חייבת לו את זה כתמורה לוויתור שעשה למענה. ובאותה נשימה, השתמשה במלתחתה כאמצעי התרסה עקבי נגד קוד הלבוש של בית המלוכה, שכלל בגדים מצועצעים שנועדו להקרין חמימות משפחתית מעושה.

בסרט "נאום המלך" הפער הזה מוצג היטב במלתחה המתקתקה של הדוכסית מיורק, לימים המלכה-האם, שמייצגת את המשפחה המושלמת לצד שתי בנותיה טובות הפנים שעוטות שמלות צחות ומתבדרות. בשמלת קוקטייל שחורה שחשפה בנדיבות את גבה, סימפסון היתה הניגוד המוחלט לכך: אשה גרושה ועצמאית שנודעת בשנינותה הארסית ובבגדיה החדים לא פחות.

אחרי שנישאה לדוכס מווינדזור, ב-3 ביוני 1937, קיבלה מלתחתה של סימפסון חשיבות רבה עוד יותר. "אינני שווה מבט מיוחד, לכן כל מה שאני יכולה לעשות הוא להתלבש טוב יותר מכל אחד אחר", היתה אומרת. מיום חתונתה, שהתקיימה שלושה שבועות אחרי הכתרת גיסה, המלך ג'ורג' השישי, היא הקניטה ברשעות את תלבושותיה הפרחוניות המרושלות של גיסתה, המלכה החדשה.

היריבות נמשכה עד למותו של הדוכס ב-1972. סימפסון ידעה כי עיני כל העולם יהיו נשואות אליה במעמד זה ועל פי דיווחים היתה אסירת תודה להובר דה-ז'יוונשי על המסירות הרבה שהשקיע בעיצוב המעיל השחור הפשוט שלבשה ורעלת השיפון השחורה שכיסתה את פניה, שהיו התגלמות הסגנון המאופק. באותו מעמד, בגיל 76, היא נראתה אלגנטית כתמיד.

אבל לצד חיבתה לסגנון לבוש מאופק, סימפסון נמשכה גם לבגדים שנרקמו במנות בריאות של אירוניה והנאה. דגם שיצרה לה אלזה סקיאפרלי כלל דוגמת לובסטר שטיפסה באופן מרומז במעלה שמלתה, ואילו הובר דה ז'יוונשי יצר לה שמלת כותנה שעוטרה ברקמת קופים מצמר (לא יהיה זה מוגזם להניח שזו השפיעה במידת מה על הדפסי הקופים הבארוקיים ששילבה מיוצ'ה פראדה בקולקציית הנשים שעיצבה לקראת הקיץ הנוכחי).

שאיפתה להיות בחזית האופנה הביאה אותה ללבוש פריטים משונים כגון מכנסונים מנצנצים בהזדמנות אחת וחליפת חלל של פאקו רבאן באחרת. כמו כן, היא שזרה מגע של אקזוטיקה במלתחתה, עם חיבתה לצווארוני מנדרין, שמלות סיניות מסורתיות, ותסרוקת מתוחה ומבהיקה שהצלם ססיל ביטון תיאר כ"מוברשת כך שזבוב יוכל להחליק מעליה".

הדעות עליה באליטה האירופאית היו חלוקות. היו שחשבו כי הופעתה זולה, והיו שאמרו כי יש הרבה סגנון באלגנטיות העירונית השלווה שאיפיינה את הופעתה עד למותה ב-1986. הדוכס העריץ אותה על רוחה המשוחררת מאז פגש אותה לראשונה בביקורו הראשון בארצות הברית כנסיך צעיר ב-1919.

אבל בעיני רבים היו בני הזוג המוניים - ולו רק בדרך הרברבנית שבה טיילו ברחבי העולם, עמוסי מזוודות, בזמן שיתר האזרחים נאבקו כדי להתאושש ממהלומת המלחמה. סימפסון מעולם לא טרחה להצניע את הופעתה או את אורח חייה. היא ישבה בשורות הראשונות של תצוגות התפירה עילית של בתי האופנה המועדפים עליה: ז'יוונשי, סקיאפרלי, דיור ומיינבוכר.

האחרון גם עיצב לה את שמלת כלולותיה. סימפסון ידעה כי זהו אחד הבגדים המשמעותיים ביותר שתלבש בחייה. לתפישתה, היה עליו לשקף את מה שהפסיד העם הבריטי לדורותיו עם דחייתה. אין זה מקרי שהיא בחרה בשמלה לבנה חסודה שהדגישה את גזרתה הצרה ובכובע שעוצב לה בצורת הילה, ועל פרק ידה ענדה צמיד של צלבים. כמו תמיד, היא היטיבה להשתמש באופנה כדי להצפין מסרים. *



למעלה: ווליס סימפסון ב-1936; ניסתה למרק בבגדיה את תדמיתה הפרועה / תצלומים: אי-פי, רקס


מתוך הסרט ''W.E'' שביימה מדונה. העולם עדיין אחוז אובססיה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו