בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מתי מותר לבעל נבגד להרוג?

למה בתרבויות שונות ניאוף נאסר רק על נשים ואילו הומוסקסואליות רק על גברים? ד"ר צבי טריגר בוחן בקורס רדיופוני את הדרכים שבהן חוקים ונורמות חברתיות שירתו ומשרתים את הסדר הגברי ההטרוסקסואלי

31תגובות

המושגים "מגדר" ו"הומוסקסואליות" עדיין לא הומצאו במאה ה-11, אבל כבר אז ידע השליט והמשורר הפרסי קאי-קאווס מה צריכים גברים אמיתיים. בספרו "קאבוס נאמה" הוא המליץ לבני מינו שלא להגביל עצמם ליחסי מין עם אחד המינים בלבד, אלא גרס כי עליהם להרגיש חופשיים לקיימם עם נשים או עם נערים, בהתאם לעונות השנה. לדבריו, מכיוון שגופן של נשים צונן, מוטב לשכב עמן בקיץ, וכך יתרום הדבר לצינון גופו של הגבר;
לעומת זאת, עם נערים מומלץ לשכב בחורף, שכן גופם החם יחמם גם את הגבר המתעלס עמם.

המשפטן ד"ר צבי טריגר מספר על ההמלצות הכמו-רפואיות הללו בקורס הרדיופוני "פשעים נגד הפטריארכיה: ניאוף, הפלות והומוסקסואליות מהעת העתיקה ועד ימינו", שהוא מלמד בימים אלה בתוכנית "האוניברסיטה המשודרת" בגלי צה"ל. טריגר רואה בטקסט הספרותי הזה ביטוי לתופעה החוזרת על עצמה בתרבויות עתיקות לא מעטות: כמו ביוון העתיקה, גם ב"קאבוס נאמה" אין איסור גורף על יחסי מין בין גברים, אבל הנורמה המקובלת היא שגבר בוגר רשאי לשכב עם נשים ועם נערים, אך לא עם גברים בוגרים אחרים.

"לכאורה, דבריו של קאי-קאווס מבטאים נזילות מינית ופתיחות רבה", אומר טריגר, "אבל
למעשה, אפשר לראות כי הערכים הפטריארכליים משתקפים בהם באופן הייצוג של גוף האשה ושל גוף הנער. העצות ניתנות לגבר בוגר, שמקבל את המידע על זמינותם המינית של נשים ונערים. זו נקודת מבט גברית לחלוטין ואין המלצות מקבילות לאשה מתי ועם מי כדאי לה לשכב".

טלי מאייר

בקורס, המשודר בימי שני ב-20:30 בגלי צה"ל ועתיד לראות אור בספר ב-2013, בסדרת ספרי "האוניברסיטה המשודרת" בהוצאת מודן, טריגר מציג את האופנים המגוונים שבהם חוקים ונורמות חברתיות שירתו לאורך ההיסטוריה את העמדה הגברית ההטרוסקסואלית. הוא בודק מה היה היחס למין ולמיניות בעת העתיקה ומסביר מדוע מעשים מסוימים, כמו ניאוף והפלות, נאסרו בעיקר על נשים, בעוד שאחרים, כגון יחסים הומוסקסואליים, נאסרו רק על גברים.

על פי טריגר, לצורך שימור קיומו נזקק הסדר החברתי הפטריארכלי, שבמסגרתו גברים
מסוימים שולטים בנשים ובגברים אחרים, להגדיר "פשעים ממוגדרים", כלומר ¬ פשעים
שחלים רק על אחד המינים וככאלה יש לראות בהם פשעים נגד הפטריארכיה. הקורס משופע בדוגמאות מיוון ורומי בעת העתיקה ומארצות ותקופות נוספות, ושם דגש על היחס שניתן לניאוף, הפלות והומוסקסואליות במשפט העברי וכן במשפט הישראלי בן ימינו. כמו כן, טריגר מנתח את הענישה שהושתה על מי שחטא בעבירות אלה לאורן של תיאוריות
פמיניסטיות וקוויריות.

לידתן של הקרניים

טריגר, בן 40, מכהן כסגן הדקאן בבית הספר למשפטים על שם שטריקס במכללה
למינהל - המסלול האקדמי בראשון לציון. בנוסף לכך הוא מלמד בפקולטה למשפטים
באוניברסיטת תל אביב. הוא מתמחה בדיני משפחה, דיני חוזים וחקר המשפט והתרבות. בצד עיסוקו כמשפטן הוא פירסם בעבר רומן, "מקרה של אזעקת אמת" (הוצאת חרגול, 2005) וחיבר יחד עם עמליה רוזנבלום את הספר "ללא מלים: התרבות הישראלית בראי השפה" (הוצאת דביר, 2007).

באחת ההרצאות הראשונות בקורס הרדיופוני שלו, שעורך ד"ר חגי בועז, מספר טריגר כי
בשנת 117 לספירה הוחל תיקון משמעותי ביחס לניאוף בקיסרות הרומית. אם עד אז מותר היה לגבר להרוג את אשתו, במקרה שבגדה בו, ואת הגבר שעמו נאפה, הרי באותה שנה החליט הקיסר יוסטיניאנוס להנהיג חוקים חדשים: מעתה, בעל שהרג גבר מפני שקיים יחסי מין חד פעמיים עם אשתו הועמד לדין באשמת רצח ולא זכה לחסינות מפני העמדה לדין, כפי שהיה נהוג קודם לכן.

לדברי טריגר, "לפי החוקים החדשים של יוסטיניאנוס, הבעל הנבגד צריך היה לשלוח
למאהב של אשתו שלושה מכתבי אזהרה ולדרוש בהם כי יפסיק להתרועע עמה, ורק לאחר שלושת המכתבים הללו, אם המאהב עדיין לא שעה לאזהרות, אפשר היה להורגו וליהנות מחסינות בפני משפט. הדרישה הזאת עוררה את לעגם של חכמי המשפט הרומים, שחיברו מכתב פארודי ובו בעל ששמו הגנרי 'מרטינוס קורניליאנוס' (משחק מלים בלטינית על המלה Cornuto, 'בעל קרניים') מפציר במאהב של אשתו להפסיק להיפגש עמה. המכתב ההיתולי הזה הוא מקור הביטוי 'הצמיחה לו קרניים', המתייחס לאשה נואפת שהשפילה את בעלה בפומבי".

בתקופות רבות ביטא היחס החברתי לניאוף את הפחד מפני מיניותה של האשה, מוסיף
טריגר. "במקור, זו היתה עבירה בתוך התא המשפחתי, שבה האב הטיל את מרותו על בנותיו ונשותיו בניסיון לפקח על המיניות שלהן. בעולם העתיק נשים נתפשו תמיד כחשודות, כתמימות ולכן ניתנות לפיתוי ובעיקר כיצורים לא רציונליים, שאי אפשר לסמוך עליהם. כאשר ניאוף נהפך לעבירה פלילית, הדבר ביטא כנראה ניסיון של השלטון להחליש את מוסד המשפחה".

היחס הנוקשה הן כלפי האשה הנואפת והן כלפי הגבר שעמו בגדה לא נעלם גם בתקופות
מאוחרות יותר והוא מהדהד גם במשפט הפלילי הישראלי. טריגר מציין כי בחוק העונשין
הישראלי קיימת "הגנת הקינטור", המאפשרת להפחית את אשמתו של רוצח ולהמיר את העבירה מרצח להריגה במקרה של פרובוקציה שבעטיה הוא נהג כפי שנהג.

"למעשה, מקורה של עבירה זו במשפט הרומי, שקיבל בהבנה מקרה שבו בעל תופס את אשתו 'על חם' בזרועותיו של גבר אחר והורג את שניהם במקום", הוא אומר. "בישראל, פסק דין ידוע של בית המשפט העליון בפרשת אזואלוס מסוף שנות ה-90 הקל עם גבר שרצח את בת זוגו ואת השכן, שהוא חשד כי הוא מאהבה של אשתו. השופט אהרן ברק קבע אז כי 'דמו של הישראלי המצוי ודמה של הישראלית המצויה עלול לרתוח, כאשר הם רואים את בת הזוג או את בן הזוג בבגידה'. אף שהניסוח של ברק נייטרלי מבחינה מגדרית, מבחינה היסטורית 'הגנת הקינטור' נתפרה למידותיהם של גברים, והניסיון מלמד כי נשים בדרך כלל אינן רוצחות בעלים שנאפו במקרים דומים".

יתר על כן, בגלל המונופול הדתי על יחסי משפחה במשפט הישראלי, אשה אינה יכולה
להינשא לגבר שעמו נאפה לפני גירושיה. ניאוף גם עלול להוביל לאובדן תשלומי מזונות
האשה ולאובדן הסכום שהגבר התחייב לשלם לה בכתובה, ואם האשה הרתה בזמן נישואים לגבר שאינו בעלה, ילדיה יוגדרו כממזרים. "כל ההגבלות הללו מוטלות על נשים בלבד", מדגיש טריגר, "גבר נשוי שבגד באשתו ו'הצמיח לה קרניים' לא יסבול מהן".

רחם לאומי אז והיום

בדומה לניאוף, גם הפלה היתה לאורך ההיסטוריה עבירה שהענישה עליה שיקפה את
שליטתו של הגבר בגוף האשה. בניגוד לתפישה הנוצרית, האוסרת לחלוטין על הפלות ורואה בהן הרג היצור החי המתפתח ברחמה של האשה, ביוון וברומי הפלה כשלעצמה לא נחשבה לעבירה, ולא זכויות העובר הן שעמדו על הפרק, אלא זכויותיו של האב. אם בעלה של האשה המבקשת להפיל את עוברה הסכים לכך, ההפלה היתה חוקית.

לדבריו של טריגר, "הדבר החשוב ביותר היה אישור הגבר שמזרעו נולד הילד, שכן האשה נתפשה כמי שרק מחממת ברחמה את הזרע ומאפשרת לו להתפתח, אך לא היו לה זכויות על העובר ולא היתה לה זכות להחליט על הפלה. אם היא ביצעה הפלה על דעת עצמה, היא פגעה בקניין של הבעל. האשה ורחמה הם רכושו. גם כאשר בוצעה הפלה אסורה, העונש הוטל על מי שביצע אותה (למשל, מי שנתן לאשה סם או שיקוי שאמור לגרום להפלה) ולא על האשה שבגופה היא בוצעה".

הוא מוסיף כי לנוכח משבר הילודה ברומי, המאבק בהפלות נועד בין השאר לחייב גברים
להתחתן, והחוקים שאסרו על הפלות היו קשורים גם בעניין דמוגרפי: האינטרס של המדינה בהולדת בנים, שיהיו לחיילים ויילחמו בשירותה. תופעה זו, הרואה ברחמה של האשה "רחם לאומי", חזרה גם במשטרים מודרניים, כמו באיטליה הפשיסטית, שבה הפלה נחשבה ל"פשע נגד הגזע".

גם כיום יש מי שמבקשים ליטול מהאשה את זכותה להחליט על גופה, כפי שמלמד הוויכוח
הנרחב על הפלות בארצות הברית, שם סוגיה זו היא עניין פוליטי רגיש. בחודש שעבר
עלתה שאלה זו לכותרות בישראל בעקבות מותו הטרגי של הנער רז אטיאס; הוא נהרג
מיריות שוטרים לאחר שאיים להרוג את בת זוגו, שנכנסה להריון, ולהתאבד. לטענת בני
משפחתו של הנער, זוגתו החליטה לא לבצע הפלה בשל לחץ שהופעל עליה מצד פעילי אגודת אפרת. אגודה זו, הפועלת למען עידוד ילודה בקרב יהודים, מציעה תמיכה לנשים השוקלות לבצע הפלה ומנסה לשכנע אותן לחזור בהן מכוונתן.

טריגר סבור כי "בדומה לפעילות של הימין האוונגליסטי בארצות הברית, גם הפעילות של
אגודת אפרת ושל גורמים נוספים בישראל ניזונה מההנחה שהאשה אינה אדונית לגופה
ואסור לה בשום אופן לבצע הפלה. במקרה הישראלי מצטרף ההיבט הדמוגרפי, כלומר,
התפישה כי יש לעודד נשים להשתמש ברחמן כדי להוליד ילדים יהודים כחלק מהמאבק
הדמוגרפי בערבים".

תסריטים מגדריים

רוב ההרצאות בקורס של טריגר מוקדשות לשתי העבירות שחלו בעיקר על נשים, אבל בחלקו האחרון הוא דן בעבירה שחלה רק על גברים - הומוסקסואליות. הוא מתאר את גלגוליה של "האהבה שאינה מעזה לנקוב בשמה" כפי שבאה לידי ביטוי ביוון, ברומי ובמשפט העברי. הוא גם מסביר מדוע יחסי מין הומוסקסואליים ספגו לעתים יחס שלילי, בעוד שיחסים לסביים לא נתפשו על פי רוב כאיום חמור.

לטענתו של טריגר, הסיבה ההיסטורית לכך שיחסים בין בני אותו מין נתפשו כעבירה שרק
גברים יכולים לחטוא בה נעוצה בתפישה הפטריארכלית, שלפיה ראוי להעניש גבר המאפשר לגבר אחר לנהוג בו כפי שנוהגים באשה; דהיינו - גבר המוותר על הפריבילגיות שמוקנות לו מכוח היותו גבר ו"משפיל" את עצמו. "בכך גלום פוטנציאל מאיים על הסדר
הפטריארכלי, המושתת על חלוקה נוקשה בין תפקידים 'גבריים' ל'נשיים' ועל עליונותם
של התפקידים ה'גבריים'", אומר טריגר.

לדעתו, אחד ההיבטים המשותפים לשלוש העבירות שהוא דן בהן בקורס הוא הפגיעה בכבוד הגברי: "אשה נשואה ששוכבת עם גבר שאינו בעלה ואותו גבר שעמו היא שוכבת - שניהם פוגעים בכבודו של הבעל, מפני שהם מפירים את שליטתו במשפחתו; אשה נשואה שמבצעת הפלה פוגעת אף היא בכבוד בעלה, כי היא מפילה עובר שאינו שייך לה אלא רק הופקד אצלה על ידי הבעל; וגבר המקיים יחסי מין עם גבר אחר פוגע בכבוד הגברי בכלל, בעצם הוויתור שלו על התנהגות 'גברית'". בצד זאת, טריגר מטעים כי היחס לשלוש העבירות כרוך בהשתקת הקול הנשי ובהתעלמות גורפת כמעט מהצרכים והרצונות של הנשים, הנתפשות כאמצעים בלבד וכנחותות בהייררכיה החברתית.

בהרצאה האחרונה בקורס דן טריגר בהשפעתן של תפישות פטריארכליות בימינו ומראה כי העבירות הממוגדרות לא פסו מהעולם, למרות ההתקדמות הגדולה שהושגה במאה ה-20 במעמדם של נשים והומואים. הוא מסתמך על טענתם של התיאורטיקאים האמריקאים קרול גיליגן ודייוויד ריצ'רדס, שקשרו בין ההתקדמות במעמד הנשים לבין עלייתו של פונדמנטליזם דתי - נוצרי, איסלאמי ויהודי.

"התעצמותה של הדת במרחב הציבורי בשני העשורים האחרונים נתפשת על ידי גיליגן
וריצ'רדס כתגובת נגד לנסיגה שחלה בכוחה של הפטריארכיה בתחומים מסוימים", אומר
טריגר. "הם סבורים כי ההקצנה הדתית, שמשתקפת בין היתר בהתחזקות המאבק נגד הפלות בארצות הברית או בהארכת כיסויי הראש והגוף לנשים במדינות איסלאמיות, היא מעין 'תיקון' שמערכות פטריארכליות מחילות בתגובה להתפשטות של תרבות זכויות האדם בכלל וזכויות הנשים בפרט.

"מה שמשותף לכל סוגי הפונדמנטליזם הדתי הוא הניסיון לשוב ולשלוט במיניותה של
האשה", הוא ממשיך. "הפשעים שהסדר הפטריארכלי יצר בניסיון להגן על עקרונות היסוד
שלו קיימים ונאכפים גם היום, למרות כל השיפורים שהושגו. לא רק נשים אלא גם גברים
סובלים מהם, מפני שהעולם הפטריארכלי מכריח את שני המינים לציית לנורמות התנהגות
מוכתבות מראש ולחיות על פי תסריטים של 'נשיות' או 'גבריות' שלא הם קבעו ושבאפשרותם למרוד בהם רק תוך תשלום מחיר אישי גבוה.

"כדי להיפטר מהפשעים נגד הפטריארכיה", מסכם טריגר, "יש להיפטר מהפטריארכיה עצמה ולהחליף אותה בסדר חברתי דמוקרטי אמיתי, נטול הייררכיה, שבו גם לגברים וגם לנשים יש קול שווה וזכות שווה לעצב את גרסתם האישית לגבריות, לנשיות או לכל שילוב
ביניהן העולה על דעתם, מבלי שייתפשו כפושעים".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו