בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם הילדים צריכים תחנת רדיו משלהם

במקום שהילדים יאזינו לפרטי פרטים של מעשי רצח ואונס בחדשות, תחנת רדיו חדשה, “קול הילדים”, מבקשת להביא תכנים המיועדים להם

15תגובות

זהו אתגר שמוכר כמעט לכל הורה. נסיעה עם הילדים ברכב נהפכת למלכוד: ברדיו משדרים חדשות, שלא פעם כוללות מעשה אונס או אלימות. מנגד, שני הדיסקים החבוטים לילדים, המונחים במכונית, מעוררים רצון לקפוץ מהרכב הנוסע. הבעיות האלה אינן ייחודיות לרכב. בבית, הפתרון הקל של ערוצי הטלוויזיה לילדים נעשה מעיק יותר ויותר. רוב התכנים לילדים רעשניים ואלימים, ובכלל, ההידבקות למסך במשך שעות היא עניין מטריד, מנוון.

תחושות ומחשבות כגון אלה הניעו את מיכל שלו רייכר ויערה ישורון למיזם חדש - תחנת רדיו לילדים. התחנה, ששמה “קול הילדים”, תושק מחרתיים, ב–1 בינואר. היא תשדר כמה שעות ביום ‏(משש בבוקר עד שמונה, ושוב משתיים בצהריים עד הערב‏) דרך אתר אינטרנט.

דניאל צ'צ'יק

התפריט של “קול הילדים” יורכב, בין השאר, מתוכנית אקטואליה שיגיש דליק ווליניץ כל בוקר; דני קרמן ואפרים סידון יעסקו באיור ובספרים; עידן אלתרמן יופקד על תוכנית מוסיקה, ויהיו גם תוכנית היסטוריה ומדע שיגיש רן לוי, תוכניות על איכות סביבה, על תזונה ועוד. אורך כל תוכנית בין חצי שעה לשעה, משך המאפשר הקשבה וגם ניהול שיחה משפחתית על התכנים שזה עתה נשמעו.

שלו רייכר וישורון, שתי נשים מרשימות, עבדו על הפרויקט הזה במשך כשנה. ההתלהבות המידבקת שבה הן מדברות על אודותיו עשויה להסביר את ההתגייסות מקיר לקיר להוציאו לפועל, מצד כל המעורבים.

“בכל נסיעה עם הילדים באוטו את אומרת לעצמך שלא יכול להיות שאין דבר כזה. זה מתבקש”, אומרת ישורון. “לא לכולם יש די־וי־די באוטו, וחוץ מזה ההתמכרות למסכים פסולה בעיני. לבהות כל הזמן במסך, במשהו שיבדר אותך ויעשה בשבילך - זה נורא”.
שלו רייכר: “לא נשאר מקום למחשבה אחרת, לדמיון, ליצירתיות, כלום. כשאתה צופה בטלוויזיה הביקורתיות נעלמת, אתה פתוח יותר לקבל מסרים בעייתיים, תוכן שיווקי. על אחת כמה וכמה כשאלו ילדים”.

שלו רייכר, בת 36, אם לשתי בנות הגרה ברמת גן, היא בעלת חברה לתקשורת שיווקית ששמה הומטקסט. בעבר עבדה בהיי־טק, בשיווק וגם היתה עוזרת נספח צה”ל בנאט”ו בעת שלמדה בהולנד. ישורון, בת 31, אם לארבעה המתגוררת במזכרת בתיה, עבדה בחברות אינטרנט ומגדירה את עצמה יזמית.

דניאל צ'צ'יק

הן הכירו לפני כחמש שנים בהתארגנות “הורים עובדים לשינוי” שיזמה ישורון במטרה להתאים את חופשות בית הספר של הילדים לאלו של הוריהם. השינוי של השנה החולפת בחופש הגדול - שהן אינן שבעות רצון ממנו - נעשה בין השאר בעקבות מאמציהן.
בתוך כך היו השתיים לחברות קרובות. הקשר הזה ניכר היטב בשיחה עמן, שבה הן משלימות בקלילות משפטים ורעיונות זו לזו.

הן מעידות כי במשך השנים העלו כמה רעיונות משותפים לפרויקטים, אבל “קול הילדים” הוא הראשון שמתממש במלואו, ודי במהירות. “מתוך החברות שלנו התחלנו לדבר על הקשיים הגדולים של עולם התוכן לילדים”, מספרת שלו רייכר. “בסוגי המדיה הייעודיים לילדים התכנים רדודים, יש שם מעט מאוד פנינים. בסוגי המדיה שאינם ייעודים לילדים, בחדשות ובערוצים הגדולים, ברדיו, התחושה היא של חוסר הגנה”.

ישורון: “את נוסעת באוטו ושומעת על הטבח בקונטיקט בפרטי פרטים וקשה לך לחשוב על כך שהילדים שלך גם שומעים את זה”.

הצעד הראשון, הן מספרות, היה לנסח את רעיונותיהן במסמך שכינו “אני מאמינה” ולהציגו לפני שותפים פוטנציאליים. שלו רייכר: “התחלנו לפגוש אנשים, לגבש אופי לתחנת הרדיו. דליק ווליניץ, שנהפך לשותף שלנו במיזם הזה, היה אחד האנשים הראשונים שפגשנו, וכמו כל השותפים לדרך גם הוא עושה זאת בהתנדבות”.

ישורון: “מי שמשדר מקבל כסף, סכומים קטנים. אבל כמעט כל מי שדיברנו אתו על כך שאין תכנים טובים לילדים, ואם יש הם לא נגישים לכולם - מיהר להסכים ולהצטרף”.
כדוגמה ליצירה שהיא איכותית אבל אינה נגישה לקהל הרחב, מציינות השתיים את המופע לילדים “דברים שחשוב לי להגיד”, פרויקט מוסיקלי רב משתתפים שיצרה רונית קנו ומועלה בעיקר על במות בתל אביב. קנו אחראית גם לאחת מתוכניות הדגל שישודרו בתחנת הרדיו שלהן.

אריאל שליט

מה כתוב ב”אני מאמינה” שלכן?

שלו רייכר: “ליצור פלטפורמה של תכנים ייחודיים לילדים, להחזיר אמנים שהיו פעם חלק מחיינו ולהכיר אותם לילדים שלנו”.

ישורון: “להרחיב את הפריים־טיים. המטרה שלנו היא שיהיה משהו זמין, לאורך זמן, חשיפה ארוכה, כי יש תוכן מעולה שאנחנו לא יודעים עליו”.

רדיו אולי נחשב מיושן. בזמנו היו תוכניות לילדים ברדיו, תסכיתים.

שלו רייכר: “רונית כפיר עושה אצלנו תסכיתים. אנחנו מכוונות למגוון ולסביבה שנקייה ממסרים שיווקיים. כן יהיו אצלנו, אנחנו מקוות, פרסומות, אבל הן יהיו מובדלות לחלוטין מהתכנים. לא יהיה ‘תוכן שיווקי’. אנחנו מודעות למורכבות שיש ברגע שילדים נהפכים לצרכנים, והפרסומת תהיה אחרת. יהיו תשדירים שיעסקו בצרכנות ובהתמודדות עם כסף”.

ישורון: “אחת המטרות היא פנייה למשפחה כמשפחה, כי היום הכל נהיה נישות. הערוצים מכוונים לפלחי גיל צרים, והמטרה שלנו היא להצליח לפנות לכל ילדי המשפחה וההורים. למשל בחמש בבוקר, כשיש הורים לקטנטנים שמתעוררים, הם והילדים יכולים ליהנות משירים לקטנטנים. משש עד שמונה, שאלו שעות ששומעים בהן חדשות, אנחנו משדרים תוכנית אקטואליה יומית, שמגיש דליק, שהאופי והתכנים שלה מותאמים לילדים”.

הטכנולוגיה העכשווית וניסיונן המקצועי של ישורון ושלו רייכר איפשרו להן פעולה מהירה ופרויקט זול יחסית להפקה. בעזרת תרומה פרטית הן נערכו מראש לחודש שידורים ראשון, אחריו הן מקוות לגייס הכנסות מפרסום.

השידור מוקלט באולפן קטן בראשון לציון ומועבר דרך הרשת. כך נחסכו עלויות כבדות ברכישת תדר שידורים והקמת תחנה מסחרית. השידור בפועל ייעשה באמצעות חיבור המחשב, הנייח או הנייד, הסמארטפון או הטאבלט לרמקול הרכב או הבית. כעבור כמה שבועות אפשר יהיה להאזין לה גם בצפון אמריקה ובהמשך מתוכננות גם אפליקציה לסמארטפון והאזנה על פי דרישה בכל שעה ‏(כמו שירות וי־או־די של תוכניות טלוויזיה‏).

קבוצת המיקוד לתכנים הורכבה מילדיהן של השתיים ומילדים של בני משפחה וחברים.
השתיים מדברות על החופש והמגוון הרב בתכנים המוצעים כיום, שמחד גיסא מאפשר התאמה אישית של תכנים, ומאידך גיסא מבלבל את הצרכנים ומניע אותם לחפש את הדומים להם - את הקהילה. האם הן מציעות בעצם האזנה בעלת אופי קהילתי?

שלו רייכר: “יערה ואני מדברות על זה לא מעט - על השאלה אם ההורות היא מכנה משותף מספיק כדי ליצור קהילה. אנחנו עסוקות בזה שנים וחלוקות בדעותינו. אני חושבת שכן, הורות מודעת ובוחרת יוצרת קהילה בעיני”.

ישורון: “אני חושבת אחרת. הורות היא לא קהילה. הייתי פעילה מאוד במחאת העגלות, ויש בהחלט בהורות משהו קולקטיבי, שמדבר לכולם. אבל בתוך זה יש המון פרטים ולא בטוח שהם מדברים באותה שפה”.

שלו רייכר: “הכוונה שלי היא לקבוצה של הורים המבינים שאת תרבות פנאי של הילדים שלהם אפשר לעצב ביחד. אנחנו רוצות להרחיב את התכנים ואת המגוון שלהם דרך דיאלוג עם הורים. אני חושבת שזה אפשרי ושהרדיו יכול להתפתח לכיוונים מעניינים”.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו