בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הגברת הראשונה של הפרינט

בן גוריון התעניין אם תמיד היתה בלונדינית, בגין קרא לה חנה'לה. אבל חנה זמר, העורכת המיתולוגית של "דבר", שבמלאות עשור למותה יתקיים מחר ערב לזכרה על עיתונאים בפוליטיקה, התעלמה מכך, כמו מהציפיות שתשמש שופר לפוליטיקאים

21תגובות

זה נראה כמשדר קלאסי של רשות השידור בשנות ה–70. סביב שולחן גדול המסודר בצורת האות חית יושבים כמה אורחים ופניהם אומרות חשיבות. זו קבוצה של עורכי עיתונים ואנשי משפט, והתוכנית, "דילמה" שמה, עוסקת בהתמודדותם עם סוגיות של אתיקה ועיתונאות. אורי אבנרי מפטם מקטרת בשידור ואחרים מפריחים ענני עשן מהסיגריות שבידיהם תוך כדי ניסוח תשובותיהם. המנחה הנמרץ והצעיר, ירון לונדון, אחוז תזזית, נע בין המרואיינים, יושב על השולחן ומראיין ממרחק אפס את אורחיו.

ביניהם בולטת במיוחד אחת. היא האשה היחידה בשולחן, מטופחת ורהוטה, והשאלה שהיא הופכת בה לוכדת את תשומת הלב. חנה זמר, עורכת העיתון "דבר", נהפכת למרכז הדיון. היא שואלת את עצמה ואת עמיתיה ומשיבה בסמכותיות, ובמשך דקות ארוכות ממקדת אליה את עיני כולם. גם לצופה המתבונן עשרות שנים אחר כך, התיאור "גדולה יותר מהעיתון שערכה", שמספק נחום ברנע, מהעיתונאים שטיפחה, נראה מובן בהחלט.

במארס הקרוב יצוינו עשר שנים למותה של זמר, שהיתה, ללא ספק, הגברת הראשונה של העיתונות העברית. במשך כמעט 20 שנים ערכה את עיתון ההסתדרות "דבר" וחוללה בו, ובתוך כך בעיתונות הארץ, מהפכה. לכבודה יתקיים מחר, בבית סוקולוב בתל אביב, ערב ובו, מלבד דברים לזכרה, גם עיון בשאלה של מעבר עיתונאים לפוליטיקה. אירגנו אותו ד"ר שלומית זוטא, בתה של זמר, ולצדה העיתונאים טלי ליפקין שחק, נחום ברנע, אמיר אורן, ניבה לניר וגם עליזה ולך וכן לאה ואתי יודקובסקי, אשתו ובתו של דב יודקובסקי המנוח, שהיה קולגה וחבר של זמר.

בערב עצמו תראיין אילנה דיין את ראשת מפלגת העבודה, שלי יחימוביץ', בעניין זה, ופאנל יבחן את העניין. ישתתפו בו עיתונאים, עיתונאים־פוליטיקאים ופוליטיקאים: נחום ברנע וחנוך מרמרי, מרב מיכאלי וניצן הורוביץ וכן רוני בר און. תנחה טלי ליפקין שחק.
על שולחן עץ גדול, בבית הבת שלומית זוטא, ממתינים בערימה מסמכים ואלבומים. יש בהם חילופי מכתבים, למשל עם דוד בן גוריון ומנחם בגין ‏(המכנה אותה בחיבה "חנה'לה", למרות היריבות הפוליטית‏), כמה אלבומי תמונות עמוסים בצילומיה של זמר עם שועי ארץ ועולם, ופנקסים בכתב יד צפוף, בהם רשימות שעשתה לספר, שלא הספיקה לכתוב.

חנניה הרמן / לע"מ

הרישומים כתובים ברובם בחסכנות ומעוררים בקורא צער על שלא הספיקה להשלים את ספרה. משפטים כמו "לימים גולדה סיפרה לי כי בצעירותה, אף שלא היתה יפה, היתה לה הצלחה גדולה אצל גברים", או אחרים שבהם היא מציינת לעצמה לא לשכוח מה אמר לה הקאנצלר או שר החוץ על אישיות ישראלית מוכרת אחרת. את הספר, מספרת זוטא, התכוונה לכתוב כך שיכיל את חוויותיה המקצועיות השלובות בסיפור הציוני של המדינה המתגבשת.

ואמנם, נדמה שחייה של זמר, אלה המקצועיים לפחות, היו שלובים בסיפורה של המדינה. היא נולדה ב–1924 בברטיסלבה שבסלובקיה בשם חנה הברפלד. בהיותה בת 18 הוסמכה כמורה ולאחר שנים של בריחה בזמן מלחמת העולם השנייה, נכלאה ב–1944 במחנה ראוונסבריק. היא נישאה לראשונה באירופה, לאדם בשם מילאן זומר ‏(מכאן שמה המעוברת‏), אולם אחרי שעלתה לארץ, ב–1950, נפרדו השניים.

זוהי פרידה כמעט סמלית: זמר באה לביקור בארץ והתאהבה בה, וכאן החל הפרק השני של חייה. אחרי שנה שלימדה בבית ספר יסודי, החלה לעבוד ככתבת בעיתון העולים "אומר". היא היתה כתבת פרלמנטרית חרוצה ובהמשך היתה לכתבת גם ב"דבר". עד 1967 היתה כתבת מדינית ופובליציסטית ואז נעשתה משנה לעורך.

שלוש שנים אחר כך מונתה לעורכת העיתון, האשה הראשונה שכיהנה בתפקיד כה בכיר בעיתונות העברית. יצחק בן אהרן, אז מזכ"ל ההסתדרות, אמר לימים כי בחר בה "כדי להכניס דם חדש. היא היתה פובליציסטית מוצלחת וחשבתי של'דבר' היה נחוץ טלטול לכיוון יותר רענן ועצמאי משהיה קודם. פחות ביטוי של מפלגה ויותר ביטוי עצמאי של פועלים".

נדמה שזמר הצליחה במשימה. ברנע מסביר: "ל'דבר' יש דימוי של עיתון מפלגתי וזה נכון ולא נכון. ההסתדרות היתה הבעלים, כלומר הבעלות היתה ציבורית. העובדה שלא היו בעלים אחד או גורם אחד הבטיחה חופש". הוא מספר למשל על כתבה שפורסמה בעיתון על שביתת פועלי נמל אשדוד ששיתקה את המדינה, בשנות ה–70. הפועלים ביקשו תוספת שכר, אך הכותרת היתה "כה אמר משה - אל תעבוד קשה", משפט שלמד ברנע בנמל. "כל הנימה היתה לעג ומזכיר ההסתדרות השתולל", הוא מספר, "זו היתה כתבה אנטי סוציאליסטית אצלו בעיתון. ממנה לא שמעתי מלה אחת".

יעקב סער / לע"מ

זמר נחשבה למעוררת שערוריות בכתבות שהתירה לפרסום או שכתבה בעצמה בשנים שערכה את העיתון. היא החזיקה בעמדה יונית, תמכה במדינה פלסטינית, וגם על רקע זה התגלעו חיכוכים בינה ובין פוליטיקאים ועסקנים. בראיון עם פרישתה הסבירה: "אני לא מאמינה שאפשר להיות בוס של עורך ועיתונאי. עיתונות נועדה להיות חופשית. גולדה היתה מטלפנת ופותחת, 'אני לא מבינה מדוע יש לכם כותרת ראשית כזאת'".

ברנע מספר כי בשנות ה–70 פורסמה ב"דבר" סדרת כתבות על השחיתות בהפקת הנפט בסיני, שעוררה סערה גדולה. יום אחד התקשר אל זמר חיים צדוק, אז שר המשפטים, ואמר: "יש לי שאלה - מתי זה נגמר?" הממשלה לא ידעה כמה חומר יש לעיתון ולא רצתה להגיב לפני שייפסקו הפרסומים. אחרי כן הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בפרשה זו.

ברנע מוסיף: "היא לא היתה רק עיתונאית, אלא גם מורה יוצאת מן הכלל לעיתונאים. היא היתה מוקפת בצעירים, בגיל ובהישגים, והיא היתה כוח מדרבן - להעז ולהשיג יותר. היא עצמה ידעה לדובב והיה תענוג לראות אותה עושה את זה. כולם הכירו אותה, אלופי צבא, רמטכ"לים ופוליטיקאים. היתה תחושה שאתה בליגת הנוער והתמזל מזלך לפגוש אחד מכוכבי ליגת העל. זה היה נהדר במיוחד כי היא היתה פתוחה כל כך תמיד, לא היתה תחושת יראה. היא היתה מורה שלי, ומורה נהדרת".

זמר פירסמה שני ספרים: "אלוהים כבר לא גר כאן יותר", על קהילות יהודיות שנמחקו בשואה (1995) ו"חצי קפה, חצי תה", אסופה של טוריה (1969). היא מתה ממחלת לב וב–2008 נקרא רחוב על שמה בשכונת בבלי בת"א.

בין חלקי הסיפורים המתוארים בכתבי היד שבפנקסיה בולט סיפור אחד, מרעיש במושגים של ימינו, שגם הוא מתואר בחסכנות. עניינו ביקור שקיימה זמר אצל בן גוריון. ברנע, אז כתב צעיר מאוד, בא לראיין את הזקן, והיא, כבר עורכת ותיקה ומכובדת, ליוותה אותו. עוד לפני שהתחילה השיחה הקדים בן גוריון והתעניין אם "תמיד היית כל כך בהירת שיער?" וזו אינה דוגמה יחידה ליחס שזכתה לו לעתים.

בתמונותיה נראית זמר מטופחת תמיד, לבושה בהידור אופנתי. בתה נזכרת כי סיפרה על מנהל מערכת "דבר" בירושלים, שכאשר היתה עצבנית נהג להתבדח שהיא "עצבנית כדרכה בחודש". וזוטא מוסיפה: "אף על פי שהיא סיקרה אז את הכנסת, כשהיה אירוע גדול הוא היה אומר לה, 'חנה'לה, לכי תשתי לך קפה. את זה אני אכסה'".

הערות דומות המשיכו להישמע גם כשהגישה תוכנית בטלוויזיה וברדיו. יוסף בורג אמר לה פעם לפני ראיון משודר: "מדוע איש ציבור בא לראיון? מאותה סיבה שאת הולכת לספר - כדי לצאת קצת יותר יפה". גולדה מאיר אמרה לה פעם בעת ויכוח שהיא ‏(מאיר‏) זו שמשלמים לה כדי לחשוב.

זוטא - שנולדה מנישואי אמה לדוד זוטא, שגם ממנו התגרשה - טוענת כי זמר לא היתה מוטרדת במיוחד מענייני מגדר. היא אולי גילמה, הלכה למעשה, רוח פמיניסטית. היא בוודאי קידמה נשים אחרות - למשל טלי ליפקין שחק, שאותה מינתה לכתבת הצבאית הראשונה בארץ - אבל העניין, אומרת בתה, לא היה דגל בעבורה.

"אמי היתה אשה בכירה בסביבה גברית וזה דבר שדיברו עליו הרבה", אומרת זוטא. "ברור שהיא היתה מודעת לכך וברור שהיא בחרה למנות כתבת צבאית ראשונה, וזה דבר שהוכר כאקט פמיניסטי, אם כי אין לי ספק שאמא האמינה בה מאוד וסברה שהיא המינוי הטוב ביותר לתפקיד. אני חושבת שלא נכון להתייחס בעיקר לכתיבה הפמיניסטית שלה, שכמעט לא היתה קיימת. במשך השנים ניסו להפוך אותה לסמל בעניין הזה, אבל אמא לא הכירה בעצמה כפמיניסטית. העניין שלה בזה לא היה רב. היו דברים אחרים שהיו חשובים לה - נושאים מדיניים ופוליטיים".

היא חששה מתיוג?

"לא, זה פשוט לא עניין אותה. היא כתבה על ערביי הגדה, על עלייה מבריה"מ, על ניצולי השואה ועל קהילות יהודיות בעולם. מכל אלפי המאמרים שלה, אני בספק אם ישנו מספר דו ספרתי של התייחסות למגדר. היא לא התחמקה, פשוט לא מי יודע מה התעניינה בזה".

***

אחרית "דבר"

המחשבה על חנה זמר משיבה לתודעה את העיתון שערכה, שנדמה כי נעלם מהזיכרון הקולקטיבי. "דבר" הוקם ב–1925 ונסגר מסיבות כלכליות ב–1996, שש שנים אחרי שפרשה ממנו זמר. מערכת העיתון ישבה בבניין היסטורי ברחוב שינקין פינת מלצ'ט בלב תל אביב, אבל הבניין נהרס כליל ואפילו חזיתו לא שומרה. אפילו לוחית זיכרון לא נקבעה על המבנה שקם תחתיו.

"היא היתה עצובה מאוד כשהעיתון נסגר", מספרת שלומית זוטא על אמה. "אני מניחה שהיא צפתה את זה, כי הבעיות הכלכליות של העיתון התחילו הרבה לפני כן. בעיני זאת בושה שלעיתון כמו 'דבר' אין אפילו שלט שמציין את המקום שבו שכן. זה היה עניין נדל"ני ולא שימרו שום דבר".

לאתר עיתונות יהודית היסטורית שבו זמין לקריאה העיתון "דבר" לחצו כאן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו