“המסע המופלא של אדוארד טולין” הוא ספר נהדר - תרבות - הארץ

“המסע המופלא של אדוארד טולין” הוא ספר נהדר

קייט די־קמילו לא חסה על קוראיה בספר הנהדר “המסע המופלא של אדוארד טולין”. מה קורה כשצעצוע סובל מעקרות רגשית?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הילדה אבילין וארנב החרסינה שלה אדוארד הם גיבורי ספרה הנהדר של היוצרת האמריקאית קייט די־קמילו, “המסע המופלא של אדוארד טולין”, שאויר בידי האמן בגרם איבטולין וראה אור לאחרונה בעברית בתרגומה של יעל אכמון ‏(זמורה ביתן‏).

הארנב מתנשא לגובה מטר כמעט. אוזניו עשויות פרוות ארנבת אמיתית וגפי החרסינה שלו מחוברות בחוטי ברזל. אך אין הוא צעצוע רגיל. כמעט כל מי שפוגש באדוארד חש מיד שמשהו בו חורג מעולמם הדומם של הצעצועים.

איור של בגרם איבטולין מתוך הספר

ככל שהדבר נוגע למחברת, אדוארד הוא ישות חיה ומתפתחת בעלת מודעות עצמית. אך בניגוד לז’אנר הצעצועים־החיים, המקובל למדי בספרות הילדים, אדוארד אינו עוד בובה או חייל צעצוע המתנהגים בצורה אנושית, הנעלמת משום מה מעיניהם של בני האדם. הוא דבר אחר. לא צעצוע דומם, אך גם לא בדיוק ארנב חי שבמקרה נכלא בגוף חרסינה.
אדוארד סובל ממגבלות שונות. עיניו, המצוירות בגוון “חודר ונבון של כחול”, פקוחות תמיד ולכן אין הוא מסוגל לווסת את חוש הראייה שלו. מבחינה מנטלית, הארנב אינו מסוגל להתעמק בשאלות מורכבות, מציינת המחברת, וככלל מעדיף שלא לחשוב מחשבות לא נעימות. וחמור מכל: מנעד רגשותיו של אדוארד מצומצם ומוגבל.

הילדה אבילין, בת עשר בפתח הספר, אוהבת את הארנב שלה אהבת נפש. ואדוארד? הוא מעריץ רק את עצמו ואדיש לסביבתו. ההרמוניה המקובלת בין צעצועים לילדים מעורערת כך מהיסוד. עקרותו הרגשית של אדוארד והעובדה שאין הוא מסוגל להחזיר אהבה לאוהביו יובילו אותו לעבור שבעה מדורי גיהנום ספרותי, שינערו אותו מאדישות החרסינה שלו. הוא יופרד באכזריות מאבילין ויצא למסע מטלטל, שבמהלכו ילמד לחוש אהבה, געגועים, חרדה, אובדן ושמחה.

למסע אחראית דמותה השולית לכאורה של פלגרינה, הסבתא הישישה של אבילין. היא המפתח לפיצוח העלילה המסתורית והמורכבת, האפלה לעתים, של הספר. פלגרינה היא זו המרבה לנדוד ‏(עולת רגל‏). המחברת משרטטת את דיוקנה כמכשפה קלאסית: “פלגרינה היתה זקנה מאוד. היו לה אף גדול וחד ועיניים שחורות ונוצצות שבהקו כמו כוכבים כהים”. מיד אחר כך מתברר שהיא האחראית “לקיומו של אדוארד. היא שהזמינה את הכנתו, שרכשה את חליפות המשי שלו ואת שעון הכיס”. מוצאו של אדוארד, כמוצאה של פלגרינה, הוא בארץ זרה ‏(צרפת‏).

קייט די־קמילו בונה סיפור המתחבר באלגנטיות למעשיות האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן. אל קדירה ספרותית ענקית היא השליכה חלקי אגדות, מעשיות ומיתוסים, ורקחה עלילה עוכרת שלווה ומותחת. את טעמם של המרכיבים המקוריים אפשר לחוש עדיין לכל אורך הספר. חלקם בעלי משמעות סמלית, כחיבור המשונה בין הארנב לשעון הכיס המוזהב שלו, המזכיר כמובן את “הרפתקאותיה של אליס בארץ הפלאות” ללואיס קרול; אחרים משמעותיים יותר ונוגעים למעשיות כגון “הדייג ואשתו”, “חייל הבדיל האמיץ”, “בן המלך והעני” וגם “הרפתקאותיו של פינוקיו” לקרלו קולודי.

פלגרינה, שמניעה את העלילה ומאיצה את קצבה, היא הדמות המעניינת ביותר סביב שולחן ארוחת הערב של משפחת טולין. בניגוד להוריה המשמימים של אבילין, היא אינה מתנשאת על נכדתה וארנבה. עד מהרה מתברר שהיא היחידה שמצליחה לחדור באמת את כסות החרסינה של בן חסותה ואף מכירה במגרעותיו.

עטיפת הספר

לצד סיפור העלילה, הנבנה נדבך אחר נדבך, סיפור בתוך סיפור, מובאים איוריו של בגרם איבטולין, שהם יצירות אמנות בשלות ומעמיקות. בספר זה מיטיב איבטולין, אמן אמריקאי ממוצא רוסי, להתחקות אחר מסורת הרנסנס הצפוני בארצות השפלה. איורי הצבע שלו מתמקדים בפרטי הפרטים של הריהוט, בקפלי הווילונות ובדוגמאות המסוגננות של השטיחים לצד שלל הבעות פנים, תנוחות ומחוות גופניות של דמויות אנושיות; בספקטרום עשיר של גוני השחור והלבן הוא מציג תכשיטים, חפצים יום־יומיים והשתקפויות.
הספר נפתח בחייו החד־גוניים של אדוארד. בין “הדרמות” הספורות מוזכר היום שבו נכנס כלבם של השכנים הביתה ומטלטל אותו בפה מלא ריר; אירוע נוסף נוגע ליום שבו מחליטה המשרתת לנקות את אדוארד. כשהיא מסיימת לאבק את הארנב היא מושיבה אותו, בטעות, על מדף הבובות.

אבילין מתקשה תחילה למצוא את אדוארד וכשהיא מגלה אותו לבסוף היא מחבקת אותו בחוזקה, עד שהוא חש “שלבה הולם בעוצמה וכמעט פורח מחזה מרוב בהלה”. הארנב נותר אדיש. “אדוארד, אוי אדוארד”, פונה אליו אבילין במלות הבלדה הסקוטית, “אני אוהבת אותך. אני לא רוצה שתתרחק ממני לעולם”. הרגש היחיד שמציף את הארנב נובע מרוגזו על “אי הנוחות הגדולה שנגרמה לו”.

גיבור המעשייה המודרנית של די־קמילו מתנהג באטימות לב וברשעות והוא ייענש על כך בחומרה. עתה נכנסת פלגרינה לתמונה. היא חשה בכפיות הטובה של הצעצוע המגודל שהביאה לנכדתה ונראה שהיא מחליטה להסיר ממנו את חסותה המגוננת.

הוריה של אבילין יוצאים עם בתם ועם אדוארד להפלגה על אוניית פאר העושה דרכה ללונדון. לפני יציאתם מספרת פלגרינה מעשייה איומה. היא מתארת נסיכה יפה אך מפונקת, שלא ידעה לאהוב. סופה שכושפה ונהפכה לחזירת יבלות ואף נצודה ונאכלה. אבילין מוחה על סופו של הסיפור ‏(“אף אחד לא חי באושר ועושר עד עצם היום הזה”‏), אך הסבתא מהסה אותה. מוסר ההשכל של המעשייה מיועד לאוזני הארנב האמיתיות שהוצמדו לראשו של אדוארד. בניגוד לנסיכה יקבל הארנב הזדמנות שנייה לשפר את דרכיו, אך זה יקרה רק מקץ מסע קשה וכואב.

איור של בגרם איבטולין מתוך הספר

פלגרינה לא מצטרפת להפלגה באוקיינוס וגורלו של אדוארד בלעדיה נחרץ. שני ילדים מתעללים בו, לזוועתה של אבילין. הם מפשיטים את הארנב מבגדיו המפוארים ומשליכים אותו באוויר. עד מהרה מוצא עצמו אדוארד מעבר לסיפון. אדוארד מספיק לראות את אבילין המזועזעת, האוחזת בשעון הזהב שלו, לפני שהוא נוחת במים ושוקע למצולות.
כך, בנקודת שפל נוראה, מתחיל סיפור המסע של ארנב החרסינה. כשראשו תחוב ברפש בקרקעית האוקיינוס, מוצף אדוארד לראשונה בחייו רגש אמיתי ‏(של פחד‏). סערה הפורצת כעבור 297 ימים מעלה את אדוארד מהתהום ‏(ומאפשרת לאיבטולין לאייר סערה כמיטב המסורת הצפון־אירופית‏) ומסבכת אותו ברשת דייגים. ארנב החרסינה מוצא עצמו בביתם של דייג ואשתו, המאמצים אותו ומעניקים לו זהות חדשה. בני הזוג קוראים לו סוזנה והוא מולבש בגדי ארנבת נקבה.

אדוארד מתגבר על העלבון המגדרי חיש מהר. ימיו כסוזנה מאושרים, אך הם באים אל קצם כשבתם המרשעת של הדייג ואשתו מגיעה לביקור. “הפעלת איזה כישוף על הזקנים, מה?” היא פונה אל הארנבת ואז נוטלת את אדוארד ומשליכה אותו לאשפה.

אדוארד מתגלגל כך ממקום למקום, בהתאם לסוגת ספרי המסע האמריקאית. בין היתר הוא מגיע למזבלה, מצורף למסעם של נווד וכלבתו, מבלה בקרונות רכבת עם חסרי בית, מוצב כדחליל ומובא לילדה קטנה וחולנית שלא תשרוד במחלת הריאות שממנה היא סובלת.

הביוגרפיה האישית של די־קמילו מבצבצת בין דפי הספר: הן בחרדת הנטישה ובפרידות הקשות שחווים גיבוריה - המחברת עברה עם אמה ואחיה להתגורר בדרום ארצות הברית בילדותה ואביה נותר מאחור; והן במחלות הריאה החוזרות ונשנות שמהן סבלה בשנותיה הראשונות.

בחלקו האחרון של הספר מנופץ ראשו של אדוארד - עתה שמו ג’נגלס - ועולמו מחשיך. פרק קצר, הנפתח במלים “השעה היתה שעת דמדומים”, הוקדש בידי די־קמילו לתיאור החוויה הטרנסצנדנטלית, שתוארה על ידי אנשים שהיו על סף מוות. בראשו המנופץ של אדוארד מתרוצצות כל הדמויות שאהב במשך חיי החרסינה שלו והוא רואה את עצמו הולך באופן עצמאי, ללא עזרה, לבוש חליפת משי אדומה.

לימבו של בובות

אדוארד לא מת. הוא מובא לחנותו של מתקן בובות, שמצליח להציל אותו. במובן מסוים הוא נכנס ללימבו - מתקן הבובות מכנה זאת “זמן בובות”, הנבדל לדבריו מהזמן הממשי - כאשר הוא ניצב לצד בובות “אמיתיות”, מהסוג שתמיד סלד ממנו, ומחכה.

“המסע המופלא של אדוארד טולין” מיועד על ידי ההוצאה לילדים מגיל שבע ומעלה. אך אל תיתנו לניקוד ולאותיות המרווחות להטעות אתכם. הסיפור, שאינו מוגדר בזמן או במרחב מחייבים, ידבר אל לבם של קוראים בגילים מגוונים. כמיטב ספרי הילדים והנוער הוא בהחלט גם “ספר למבוגרים”.

סבלנותו של אדוארד משתלמת. די־קמילו, שלא חסה על קוראיה, מבוגרים כילדים, בהציגה את הנתיב הקשה והאכזרי שעוברים גיבוריה, חורגת מהמבנה הקלאסי של המעשייה בעיצוב סופו של הספר. הסוף שבחרה הוא הטוב ביותר שניתן לבקש. אל חנות הצעצועים נכנסת יום אחד ילדה בת חמש, המבחינה מיד בארנב החרסינה שעל המדף. “תראי אותו”, פונה הילדה אל אמה. עיניו הפקוחות תמיד של אדוארד מגלות, לתדהמתן, כי התליון לצווארה של האם הוא שעון הזהב שלו, שנשאר על סיפון האנייה, בידיה של אבילין.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ