שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
קשת רוזנבלום
קשת רוזנבלום

לפני שנתיים נפתחה הספרייה האקדמית במכללה האקדמית כנרת ליד צומת צמח (שנקראה בעבר מכללת עמק הירדן). במרחק כמה פסיעות מקו המים היה הבניין החדש, מבנה קומפקטי ונגיש, ניגוד בולט אל מול שאר מבני הקמפוס – מרביתם מיושנים, אטומים ובזבזניים. את הפרויקט תיכנן משרד האדריכלים שורץ־בסנוסוף, שביקש לייצר מרחב ציבורי שיהיה זמין גם לתושבי היישובים הסמוכים וישמש מרכז לפעילות חברתית ושהייה בצד הנוף, להבדיל מספרייה מסורתית המורכבת ממערך של חדרים ממודרים, שבהם על הפעילות להתקיים בשקט מופתי.

אף כי שאיפה זו עוררה התנגדויות בקרב ספקנים, שטענו כי ספרייה לא תוכל לקיים את פעילותה התקנית באופן זה, גברה האיכות האדריכלית על המכשלות. ללא מסדרונות ודלתות, הספרייה כולה מאורגנת סביב גרם מדרגות רחב, כמעין אודיטוריום פתוח שמשקיף אל הכנרת. בכך מתאפשר מעבר של אור טבעי אל האולמות השונים, המאורגנים לפי רמות שונות של שקט, מאזורי לימוד ועד שולחנות לעבודה בקבוצות. הבניין נהפך במהרה לאחד המבנים האהובה בסביבה כולה ולמרכז קהילתי שמשמש את הקיבוצים והיישובים הקרובים: לא מזמן אף נרשמה בקשה של סטודנטית לערוך חתונה במקום. לפני חודשיים, כאשר מלאו שנתיים לחניכתו, חגגו זאת הסטודנטים והסגל בהפקה מרשימה של ריקוד קבוצתי ("פלאש־מוב") על המדרגות.

"לא יכולנו לחלום על משהו יותר פרוע", מודה בחיוך האדריכל גבי שורץ ממשרד שורץ־בסנוסוף. "אחרי כל התיאוריות והחלומות, אתה רואה שזה יכול לקרות", הוא אומר בהתייחסו להצלחה החברתית של הספרייה. מיד עם השלמתה ביקשו קברניטי המכללה מהמשרד לתכנן את מבנה בית הספר להנדסה ע"ש אחי רכוב, בסמוך לה. כעת ביה"ס החדש, תרומת קרן אחי עזר, נמצא בליטושים אחרונים לקראת השלמתו, וכבר בסמסטר הבא יתמלא בסטודנטים להנדסת תוכנה, למערכות מידע, לאלקטרוניקה ועוד. לטקס קביעת המזוזה, שנערך בדצמבר במעמד התורמים, באו מאות סטודנטים מתוך סקרנות לבחון את האח הצעיר של הספרייה.

צילום: יעל אנגלהרט

הבניין, שממשיך את השפה העיצובית של קודמו (למעשה, שני המבנים מכונים "התאומים" בפי אנשי המכללה), מכיל בארבע קומותיו כיתות לימוד, שני חדרי אודיטוריום וקפטריה. כמו שכנו, גם פה משמשות המדרגות, בהתאם לשיפוע המגרש, כנקודות למפגש וכינוס. כמבנה שבראשית משרת צרכים פרקטיים, הוא מחולק בצורה ברורה לחדרי הכיתות המתרכזים בדופנו המזרחית ולחדרי השירות (ממ"דים, שירותים ומדרגות פנימיות) בזו שמולה. גשרים רחבים שנמתחים בין שני הצדדים מעל החלל המרכזי נועדו לאפשר תנועה בבניין, בניסיון ליצור אינטראקציה חברתית, בהיווצר מבט על כמה קומות בו זמנית. הרעיון הזה אינו נדיר באדריכלות של מבני חינוך, ועם זאת, כאן הוא מבוצע באופן מסודר ושיטתי, מה שמונע את האנדרלמוסיה הוויזואלית הנוצרת לעתים כתופעת לוואי כתוצאה מהתעלול התלת־ממדי הזה.

ההכוונה הברורה של הבניין, כמו זו של הספרייה, היא כלפי הכנרת. בשני חדרי האודיטוריום שבו, הדופן שמאחורי הבמה שקופה, ומשורות הכיסאות בתוכם נשקפים המים השלווים של האגם. גרם מדרגות חיצוני, צבוע ירוק חזק, עתיד לשמש כנתיב התנועה העיקרי במבנה, כאשר יוביל את הסטודנטים מהדשא על החוף אל הקומות השונות. הישורת העליונה נושקת לגג, בעוד המדרגות שמתחתיה, מעל תקרת האודיטוריום, ישמשו במקום לישיבה בהפסקות, או במקום לקיום הרצאות באוויר הפתוח, אל מול החוף וקני הסוף. אף כי במקור התכוונו האדריכלים שהמדרגות יובילו אל גג הבניין השטוח, בשל שיקולים שונים הן מסתיימות מעט מתחתיו. "אני מניח שעוד כמה שנים הם יעשו את זה", אומר שורץ.

צילום: יעל אנגלהרט

זהו בניין מופנם, שמציע יותר במבט מהפנים אל החוץ מאשר חזיתות ראוותניות כלפי חוץ, ועיצובו מתרכז ביצירת יחסי גומלין של המשתמשים בינם לבין עצמם ולבין הנוף. מכיוון שתנועתם של בני אדם בו היא גורם מפתח, הוא ייבחן בפועל על ידי הסטודנטים וחברי הסגל, שהחל בסמסטר הקרוב יגדשו את המקומות הייחודיים שהוא מציע, כמו הקפטריה בקומת הקרקע ש"תזלוג" אל החוף. זה אינו בניין יוקרתי, והוא נבנה, לדברי שורץ, בתקציב של 5,000 שקלים למטר רבוע - הרבה פחות מהעלות המקובלת למבני ציבור. "זה אומר שאפשר לעשות גם בכסף קטן חוויות ומקומות שעובדים, חללים מרגשים ודינמיים", הוא אומר.

בלי יותר מדי פירוטכניקה עיצובית, הבניין נצמד לשפה המעט מאוסה של סגנון הבאוהאוס האופנתי. "זו בנייה פשוטה – הכל טיח", מסכים שורץ, "אבל מנסים להיאחז באיכויות של המקום, שהן הנוף והסטודנטים. אלו למעשה החומרים המקומיים". שאלת החומריות, שאינה מיישרת קו עם החומריות הטבריאנית המקומית של סלעי הבזלת, עלתה עוד עם בניית הספרייה. "אני מאמין בקידמה, במודרניזם, ומה שיש לנו זה הבאוהאוס, אז הניסיון הוא לקחת את השפה הזאת לאן שאפשר", הוא אומר. "היא גם מחמיאה לנו כלכלית, גם מבחינת רמת הביצוע של הקבלנים שלנו – אין לנו את המיומנות פה לייצר את הבניינים שאנחנו רואים בז'ורנלים מהעולם. אז זה נראה לי נכון, כי הבניינים האלו צריכים מצד אחד להיות סופר יצירתיים בהזדמנויות, ומצד שני להיות צנועים בעלויות שלהם".

צילום: יעל אנגלהרט

שורץ כבר עמל על הפרויקט הבא של המכללה – מעונות הסטודנטים, שיקומו דרומית מהקמפוס, לצד תחנת הרכבת החיז'אזית. התחנה (תחנת סמח' לשעבר) ניצבת על קו המסילה שהוקם ב-1900 על ידי העותמאנים ושימש בעבר להובלת נוסעים מדמשק למכה. זו עוברת בימים אלו עבודות הצלה ושימור ותשמש כ"קמפוס דרום" של המכללה, ובו יתקיים מרכז ללימודי ארץ ישראל ומרכז מבקרים. התוכניות של המעונות, שיצאו כבר למכרז לקראת ביצוע, מציגות שורה של מבנים ארוכים המאפשרים ביניהם מרחבים פתוחים וטבעיים ומבט אל הנוף.

בעתיד יעבור דרך המכללה שביל סובב כנרת, בהקמת החברה להגנת הטבע, שיאפשר הליכה חופשית סביב האגם. השביל מוקם על ידי מתנדבים, ויגדיל משמעותית את הנגישות לאתר, את טיפוחו ואת השמירה על ערכיו הטבעיים. את תפארת הנוף הכל כך ארץ־ישראלי של הכנרת, עם עצי האקליפטוס, חלוקי הנחל והמדשאות הדשנות, לא הרסו גם המבנים הארעיים שקמו לחופה. עם זאת, הקמפוס עצמו, שנבנה בצורה לא מסודרת עוד מ-1965, יוצר חומה בצורה אל הים, באמצעות מבנים שתופסים שטח קרקע רב וחוסמים את האוויר הפתוח.

המבנים החדשים בתכנון שורץ־בסנוסוף נמצאים בקצה המערבי של הקמפוס ומרוחקים משער הכניסה. הדרך אליהם מסורבלת ומבוצעת דרך כבישי גישה. בעתיד זו צפויה לעבור שינוי, דרך פיתוח נופי רך יותר שיתאים לסביבה. בשלב זה דווקא עבודות הנוף במתחם, שלו פוטנציאל אדיר לייחד את הקמפוס שיושב באחת הנקודות היפות בארץ, לוקה בחסר. בין הבניינים הקיימים ישנו מספיק שטח, שאם יופקד לידיים רגישות ויצירתיות יוכל לשמש אזור לפיתוח עתידי של הקמפוס – במקום שזה ימשיך ויצמח על רצועת החוף היקרה. "הנכס הזה של הנוף פה – אין לזה מחיר", אומר שוורץ. "כל הזמן אני אומר לאנשי המכללה – בכל מקום שאתם יכולים לנכס את הנוף – קחו את זה. זה שלכם, זה ייחודי – אין את זה לאף אחד".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ