תערוכת המשנה המורבידית של סינדי שרמן בוונציה - תרבות - הארץ

תערוכת המשנה המורבידית של סינדי שרמן בוונציה

תערוכת המשנה שאצרה סינדי שרמן גונבת את ההצגה מהתערוכה המרכזית בביאנלה בוונציה, ומציגה עולם ביזארי של אימה וסכנה מינית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אוצרות המשנה של סינדי שרמן במרכז הארסנלה די גונבת את ההצגה מהתערוכה המרכזית בביאנלה בוונציה. "מאז שנות ה-70 חוקרת שרמן כיצד משתמשים אנשים בדימויים כדי ליצור ולהגדיר זהויות", כתוב בטקסט על קיר הכניסה, "ביצירתה השתמשה בפאות, מסיכות, פרוטזות, איפור, תלבושות ואביזרים כדי ליצור מערך שלם של סטריאוטיפים ומאפייני אישיות. כאן היא מציבה מוזיאון דמיוני המתמקד בייצוגי גוף ופנים. זהו תיאטרון אנטומי – ובית בובות – שעניינו תפקיד הדימוי וחלופותיו בהבניית העצמי".

"Paratirit [Observer]" ,ולאסיס קניאריסצילום: Francesco Galli

מצד אחד של החלל מקבלת את פני הצופה האשה הגדולה המפורסמת של צ'רלס ריי (1991-1992) המגמדת את הצופה הניצב מתחתיה, משמשת כאומדן, כדיילת או כמארחת. בצד השני מוצג פסל היפר־ריאליסטי של דווין הנסון, אשה עצובה עם שקית נילון בידה ("Bus Stop" מ-1983). בתווך מוצבים פסל עירום היפר־ריאליסטי של ג'ון דה אנדריאה; Children's Anatomical Educational Figure"" - בובת ענק רכה פעורת רוכסן קדמי, איבריה נשפכים החוצה, של פול מקארתי; בית בובות פעור וריק של רוברט גובר; אלבום תמונות שאספה שרמן במשך שנים; סדרת דמויות שעווה נמסות של לורי סימונס ואלן מקקולום; עבודה מחרידת שלווה של רוזמרי טרוקל ובה תינוק שוכב בעריסה כשלצדו זזה חתיכת פרווה טורפת; סדרת "The Hidden Mother" של לינדה פרגני נאגלר, הכוללים עשרות צילומי אלבום של תינוקות בודדים מול מצלמה בנוסח ייצוגי שנהפך למעין בית יתומים, כאשר הבד או השמיכה מאחוריהם מסתירים (או לא) דמות רפאים; צילומי קידוח מוח של הרברט ליסט; רישומים של הנס בלמר מ-1968, וגם קולאז'ים פורנוגרפיים של פייר מולינר.

אלבום תמונות מהאוסף של סינדי שרמןצילום: Francesco Galli

שרמן מצליחה להקים עולם תיאטרלי ביזארי של אימה, פטישיזם, אאוגניקה, עריות וסכנה מינית, נכויות גרוטסקיות, רפואת רשע ופסיכיאטריית אימה, סקטלוגיה ופדופיליה. היא מציגה רוב מוחץ של עבודות מוצלחות של אמנים מעולים. בנוסף, הידע סביבו נעה האספנות שלה מהודק, מוגדר, מעורפל הרבה פחות משל מסימיליאנו ג'וני, יוצר אסתטיקה ואווירה מורבידית. בעוד הוא מציג את היוצר כחולם אותנטי, שרמן, שכוכבה דרך בשנות ה-80 של פוליטיקת הזהויות, מבססת את האוצרות שלה על הבניות פסיכולוגיות ופוליטיות של העצמי. היא אמנם פחות אקלקטית ממנו אבל לא פחות כפייתית ומשכנעת. היכן שאצל ג'וני יש מפגן חירות, אצלה יש מפגן של פתולוגיה.

עבודה של צ'ארלי ריי
אוסף עבודות של רוזמרי טרוקל, 2012צילום: Francesco Galli

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ