אמנון לוי על מינוי רגב לשרת התרבות: "קריאת תיגר על הגרבוזים"

מנהל סינמטק ת"א, אלון גרבוז, מקווה שהקדנציה של רגב תהיה קצרה ומזמין אותה לשבוע סרטי הנכבה. השחקנית אודיה קורן משווה בין מינוי רגב למינוי ג'ק המרטש לממונה על מעמד האשה, וגם התוכנית "ארץ נהדרת" פירסמה תגובה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

חברת הכנסת מירי רגב (הליכוד) הגיבה היום (חמישי) למינויה לשרת התרבות והספורט. בעמוד הפייסבוק שלה כתבה השרה המיועדת: "לפני כחצי שעה שוחחתי עם ראש הממשלה. בשיחתנו הודיע לי ראש הממשלה כי מונתי (כך במקור) לתפקיד שרת התרבות והספורט. הודיתי לראש הממשלה על האמון והמינוי לשרה בממשלת ישראל. זה לא סוד שכיוונתי לתפקידים חברתיים בדמות שיכון ובינוי ורווחה, עם זאת אין לי ספק שגם בתפקיד הנוכחי אני אשלב ואביא לידי ביטוי את ההיבטים החברתיים אותם הובלתי במהלך כל תפקידי. אני רוצה להודות לאלפי התומכים שלי שלא הפסיקו להתקשר ולשאול מה צריך לעשות כדי לסייע לי. אני מודה על האהבה והתמיכה. אמשיך לשמור על דלת פתוחה וקשר אישי איתכם".

בעולם התרבות נשמעו היום תגובות רבות על מינויה של רגב. הזמר אביב גפן כתב בחשבון הטוויטר שלו: "אחרי המינויים של מירי רגב לשרת התרבות ודני דנון לשר המדע והחלל, רק חסר שימנו את בנצי גופשטיין מלהב"ה לשר לענייני שלום אזורי".

אלון גרבוז, מנהל סינמטק תל אביב, שיפרוש בקרוב מתפקידו, אמר כי הוא מאחל לרגב הצלחה ו"אולי יהפוך כושי עורו. מי יודע?" הוא הביע תקווה כי הקדנציה שלה "תהיה קצרה ככל האפשר. כי הרי לא יהפוך נמר חברבורותיו". בנוסף, הוא אמר כי הוא "מזמין אותה לשבוע המסורתי של סרטי הנכבה". השחקנית אודיה קורן כתבה בעמוד הפייסבוק שלה: "מירי רגב שרת התרבות... זה כמו שג'ק המרטש יהיה הממונה על מעמד האשה". 

העיתונאי אמנון לוי כתב בעמוד הפייסבוק שלו כי הוא שמח על מינוי רגב. "אין קריאת תיגר יותר נוקבת על הגרבוזים מאשר מירי רגב בתרבות, ואין תשובה יותר הולמת למיזוגניה והגזענות שכל הזמן מופנית כלפיה", כתב לוי. הוא הוסיף שהוא "מאחל לרגב שתשבור את העריצות התרבותית שקיימת כאן, שתתמוך בפריפריה, שתעודד קולות תרבותיים שלא צמחו בבועה התל־אביבית ושתקדם אותנו לפלורליזם".

יו"ר איגוד במאי הקולנוע והטלוויזיה בישראל, יריב הורוביץ, אמר כי הוא מאחל לרגב "מזל טוב, ואני מחכה בכיליון עיניים לעבוד אתה יחד". ואילו תוכנית הטלוויזיה "ארץ נהדרת", שבה מגלם את רגב השחקן יובל סמו, פירסמה בחשבון הטוויטר שלה ציוץ ויזואלי לרגל המינוי:

תיאטרון

נעם סמל: השרה לא צריכה להתערב בתכנים אמנותיים

יו"ר פורום מוסדות התרבות, איתמר גורביץ', מסר כי הפורום מאחל לרגב הצלחה ומצפה לשיתוף פעולה עמה. "יש לנו ציפיות שהיא תראה בקידום התרבות משימה חשובה ולא תחנת מעבר", הוסיף. אחד מראשי הפורום, מנכ"ל התיאטרון הקאמרי נעם סמל, אמר כי "האתגרים שעומדים לפתחה של רגב הם גדולים מאוד לאור רמתה הגבוהה של התרבות הישראלית והאינטנסיביות שלה. האתגר הוא לא רק להגדיל את תקציב התרבות אלא גם לקדמו כמו שמשרד ממשלתי צריך לעשות, מבלי להתערב בתכנים האמנותיים של היוצרים ושל המוסדות".

מנכ"ל תיאטרון החאן, דני וייס, מסר כי הוא "מאחל לרגב הצלחה ומאחל לה שתפעל ותוביל בשני הנושאים שבעיני הם החשובים ביותר בתרבות הישראלית: להגן על חופש הביטוי והחירות האמנותית של כל מי שעושה תרבות ואמנות בארץ; ולתת כתף ולהוביל יחד עם מוסדות התרבות והאמנים את המאבק שאנחנו מובילים בשנה האחרונה להעלות את תקציב התרבות המחפיר של המדינה לרמה של 1% מתקציב המדינה, כמקובל בעולם". לדברי וייס, אם רגב אכן תוביל ותהיה שותפה לשתי המשימות האלה, "אז ההצלחה שלה תהיה ההצלחה שלנו".

מנכ"לית תיאטרון הבימה, אודליה פרידמן, איחלה גם היא הצלחה לרגב. "מופקד בידיה אחד הנכסים החשובים של החברה הישראלית", אמרה פרידמן, "אני בטוחה כי היא תסייע לקדם את התרבות והתיאטרון לטובת כלל אזרחי ישראל". המנכ"ל והמנהל האמנותי של תיאטרון באר שבע, שמוליק יפרח, בירך את רגב על מינויה ואמר כי הוא "בטוח שהיא תמשיך במדיניות לצמצם את הפערים בין הפריפריה והמרכז על ידי תקצוב הולם והעצמת גופי התרבות. נפעל במשותף להגדלת תקציב התרבות ל-1% מתקציב המדינה". מנהלת תיאטרון בית ליסין, ציפי פינס, בירכה את רגב ואמרה כי "זו זכות גדולה להיות חלק כה משמעותי מהעשיה התרבותית בארץ. אני מאחלת לה הצלחה רבה".

יו"ר ארגון השחקנים (שח"ם), אורי רשטיק, מסר את ברכות הארגון לשרה ואמר כי "אנו נשמח לשיתוף פעולה הדוק עמה לצורך קידום התרבות והשחקנים בכל רחבי הארץ. אנו מקווים שהשרה תישפט בצורה עניינית על פי עשייתה, ולא על סמך דעות קדומות". 

מנהלת תיאטרון חיפה, ניצה בן צבי, מסרה גם היא את ברכותיה לרגב ואמרה כי היא בטוחה שהשרה החדשה "תדאג ותסייע לתנופת צמיחה בתיאטרון חיפה ובתיאטרון בישראל בכלל, כמו גם בתחומי הקולנוע, המחול, האמנות הפלסטית, המוזיקה, האופרה, הספרות והספורט, כל זאת תוך כדי עידוד וטיפוח של יצירה תרבותית מקומית ומקורית. תרבות איננה מותרות, אלא מצע גידול הכרחי לבנייה של חיי מדינה. יצירה עמוקה ומשמעותית איננה יכולה להתהוות רק בכלכלה חופשית לבדה, אלא זקוקה גם לסביבה תומכת. אני משוכנעת מתוך היכרות רבת שנים עם השרה החדשה, עוד משירותה הצבאי, כי היא בדיוק מה שמוסדות התרבות זקוקים לו: אשה מקצועית ומוכשרת שיודעת להניע תהליכים משמעותיים".

מנכ"לית תיאטרון גשר, לנה קריינדלין, אמרה שהיא רואה ברגב "פוליטיקאית חדורת שליחות, הניחנת בנחישות להצליח. אני מאמינה כי אם תירתם להצלת התרבות הישראלית באותה נחישות שבה התאפיינה קודם לכניסתה לתפקיד, היא עשויה להיות האשה הנכונה במקום הנכון".

ח"כ מירי רגבצילום: אוליבייה פיטוסי

על שולחנה של השרה החדשה יעמדו כמה אתגרים בתחום התיאטרון. ראשית, לא ברור אם ועד כמה היא תשתף פעולה במאבקם של פורום מוסדות התרבות וארגוני היוצרים על העלאת תקציב התרבות ל-1% מתקציב המדינה. מלבד זאת, היא תידרש גם לסוגיית הקריטריונים לתמיכת משרדה במוסדות. בשנים האחרונות מתחו יוצרי תיאטרון ומנהלי תיאטראות ביקורת על כך שהקריטריונים לקבלת תמיכה הם כמותיים באופיים ומתבססים על מספר הצגות ומספר הרצות ברחבי הארץ, וכך אינם נותנים לדעתם את המשקל הראוי לאיכות ההצגות. יש גם מי שטוענים לתקצוב בלתי הוגן ובלתי פרופורציונלי בין תיאטראות המרכז לאלה שבפריפריה. 

בעוד קודמתה של רגב בתפקיד, לימור לבנת, השמיעה לא פעם איומים בשלילת התמיכה הממשלתית ביוצרים ובתיאטראות שיצירותיהם עמדו לעתים בניגוד לאידיאולוגיה של מפלגתה, לא ברור אם רגב תמשיך לנקוט את שיטת "המקל והגזר" או שתעניק חופש יצירה גדול יותר לאמנים. 

לפני כחודשיים נהפכה רגב לדמות תיאטרונית. היה זה בהצגה "כרטיס לקרקס" שכתבה וביימה דפנה זילברג לפי פרוטוקול של דיון שנערך אשתקד בוועדת הפנים של הכנסת בעניין התיקון לחוק המסתננים, ונוהל ביד רמה על ידי רגב בעת שכיהנה כיו"ר הוועדה. את דמותה של רגב גילמה מעיין תורג'מן.

ספרות

מנחם פרי: הליכוד כבר לא מסתתר

בענף הספרות בארץ קיבלו את ההודעה על מינוי רגב בהרמת גבה, בלשון המעטה. התגובה הממוצעת מפי רבים בענף שהעדיפו לשמור על עילום שם היתה מבוכה. פרופ' מנחם פרי, עורך הספריה החדשה בהוצאת הקיבוץ המאוחד, התנסח כמעט בעדינות: "אחרי כמעט 40 שנות שלטון, הליכוד לא מסתתר יותר ושם את האנשים שנראים לו ביותר בתחומים השונים. סוף סוף נוכל לראות איך נראה שלטון הליכוד".

לא שיהיו חסרות לרגב הזדמנויות לפעול. תחום הספרות עבר טלטלה עם כניסתו לתוקף בפברואר אשתקד של החוק להגנת הספרות והסופרים. מאז, שוק הספרים תקוע, על סף קריסה, והוא משווע לתיקוני חקיקה. מהלכים כאלה החלו להתגבש כבר בכנסת הקודמת, אלא שהמעורבים בחקיקת החוק - השרה לבנת, ח"כ ניצן הורוביץ ואחרים, ומי שהחלו לפעול לשינוי החקיקה, בראשם שרת המשפטים המיועדת איילת שקד - אינם מצויים באותן העמדות כעת, או שכבר אינם חלק מהמערכת הפוליטית.

החוק קובע כי לא ניתן יהיה למכור ספרים חדשים בהנחה, והנחה יכולה להינתן לספר בעל ותק של שנה וחצי לכל הפחות מאז פרסומו. המטרה היתה להביא להגדלת ההכנסות למו"לים ולסופרים, אך התברר כי ספרים במחירים מלאים נמכרים בשיעורים נמוכים בהרבה. כך, אף על פי שכל עותק נמכר במחיר גבוה יותר, פחות ספרים נמכרים והסופרים וההוצאות משתכרים כמעט תמיד פחות.

למהלך הזה ישנן השפעות נוספות: לספרי ביכורים יש סיכוי נמוך במיוחד להימכר, שכן במחיר מלא קונים אינם מעוניינים לרכוש ספר מאת סופר לא ידוע. ספרות הביכורים נפגעת אנושות וכך גם ז'אנרים שנחשבים "מסוכנים" מבחינה מסחרית – שירה, ספרי עיון מסוימים ותרגומים.

צדה השני של הבעיה, ויש שיאמרו כי זה לב הבעיה, טמון ביחסים שיצר החוק בין הוצאות הספרים לרשתות. הרשתות צומת ספרים וסטימצקי מחזיקות בכ-80% מהמכירות בשוק הספרים. כשהתאפשרו הנחות על הספרים, גזרו הרשתות כ-40% מההכנסה. כעת מאלצות הרשתות את ההוצאות להקטין את חלקן ברווח וגוזרות בעצמן רווח מוגדל. "המו"ל נשאר עם הרבה פחות שקלים בעבור כל ספר וחייב להעלות מחיר", הסביר מנכ"ל של הוצאה גדולה. "כדי לשמור על עצמי, מפני שהרשת לוקחת יותר, המחיר של ספר עלה וכשהמחיר עולה סובל המו"ל, סובל הסופר וסובל הצרכן. בממוצע, אנחנו מקבלים פחות או יותר את אותם שקלים לעותק אבל מספר העותקים קרס, וכך יש פחות כסף לסופרים ולמו"לים ויותר לרשתות".

לדברי אותו מנכ"ל, "החוק להגנת הספרות והסופרים מאפשר לשני תאגידים, סטימצקי וצומת ספרים, להפוך את החוק לעניין שפועל לטובתם הבלעדית. זה גרם לעליית מחירי הספרים ולדילול הספרות והספרים. הדבר הנדרש הוא שהמחוקק יעמוד לצד הסופרים, הספרות והצרכן כשהם באים למשא ומתן מול סטימצקי וצומת ספרים. היום בעצם אין שום משא ומתן, יש הכתבה חד צדדית".

ערן זמורה, העומד בראש הוצאת זמורה ביתן, אמר: "אני מקווה מאוד שהשרה החדשה תיכנס בעובי הקורה, תראה את הבעייתיות ותנסה לפתור. כך זה לא יוכל להמשיך. נאחל לה הצלחה רבה".

אמנות

האם השרה תבין שאמנים חייבים להביע עמדות ביקורתיות?

גם בתחום האמנות הפלסטית, כמו בתחומי התרבות האחרים, ישמחו כל הנוגעים בדבר לתוספת תקציב, מטבע הדברים. יו"ר המדור לאמנות פלסטית במשרד התרבות, ג'ודי אברמוביץ', אמרה היום שרצון טוב לא חסר, אבל תמיד חסר כסף. בין הפרויקטים שזקוקים בדחיפות לתוספת תקציב היא מנתה את תגבור התמיכה באמנות בפריפריה, פרויקט אמן בקהילה, פרויקט אמן מורה וחיזוק הגלריות הציבוריות.

אבל ייתכן שכמה מהבעיות שעמן תידרש שרת התרבות החדשה להתמודד קשורות לתפקוד המדור לאמנות פלסטית עצמו, שעבר טלטלה לפני כשנה, כאשר מרבית חבריו התפטרו במחאה על מינוי אברמוביץ' לעמוד בראשו. יו"ר איגוד האמנים, גלעד אופיר, אומר שהוא מקווה שרגב תרצה לשתף פעולה בצורה הדוקה יותר עם האמנים עצמם, בניגוד לקודמתה בתפקיד, וגם שחברי המדור לאמנות פלסטית ירצו להיעזר באמנים כדי לקדם את התחום.

"החלטנו שננסה לסייע כמה שאפשר למדור כדי להביא אליו את הבעיות האקוטיות של האמנות הפלסטית ולעזור להם לראות את הדברים", אמר אופיר. "זו חבורה יחסית חדשה ואולי פחות מנוסה, ואנחנו רוצים לעזור ולהביא מהניסיון שלנו. חשבנו מה יהיה נכון ומה מקדם את האמנות ולא את האגו, ואני רוצה להמשיך את זה. בראש המדור צריך לפי דעתנו לעמוד אדם שמצוי בתנאים של האמנים, יודע עם מה הם מתמודדים ומבין את המציאות היום-יומית שלהם".

בין הנקודות החשובות שאופיר מונה נמצא קידום נושא שכר האמן ושכר תצוגה על תערוכות במוזיאונים, שינוי ההגדרה של אוצרים במוסדות תרבות גדולים כך שיכהנו קדנציה אחת או שתיים ולא למשך עשרות שנים כפי שקורה לעתים, ומאבק עם משרד הפנים על שינוי הקריטריונים לאמנים כדי שיזכו להנחה בארנונה על סטודיות. אמנים מקווים שהקריטריונים, שנוסחו בשנות ה-50 וכוללים רק ציור ופיסול, יעודכנו ויכללו את כל תחומי האמנות העכשווית.

אופיר גם הזכיר את סוגיית הפתיחה של גלריות ציבוריות שממומנות על ידי המדינה. עוד בעיה שדורשת טיפול, לדבריו, היא שינוי חוק המוזיאונים, כך שהם יחויבו על פי חוק לרכוש יצירות אמנות ישראלית. "השרה צריכה לעשות משהו רדיקלי מאוד, ואנחנו נשמח לשתף פעולה ולשאול שאלות על האמנות הישראלית בשנים הקרובות", הוסיף אופיר. "מצבה של האמנות הישראלית רע, אין תמיכה של המדינה באמנות הישראלית בחו"ל, והמדינה צריכה לקדם ולתמוך בתחום, כמו שמדינות אחרות מקדמות את האמנים שלהם. יש פה נכסים גדולים מאוד שלא פעם יורדים לטמיון. יש הרבה אמנים שחיים בתנאים לא טובים וצריך לשמור עליהם ועל עבודותיהם, וזה משהו שעד היום לא נעשה".

עוד אמר אופיר כי הוא מזמין את רגב  לבקר בתערוכות ולהכיר מקרוב את החוויה הזאת: "ללימור לבנת היתה עמדה שתפשה את האמנות כגוף לעומתי, גוף שפועל נגד האידיאולוגיות שלה, והיא תפסה אמנים חתרניים כפוגעים. תפישת האמנות שלה היתה שהאמנים עוסקים בלהכשיל, להוציא רק עמדות ביקורתיות. ניסינו לפרוש תמונה רחבה יותר אבל זה לא עבר. לא היו איתה יחסי עבודה".

סוגיה חשובה אחרת שהשרה החדשה צריכה לדאוג לה, לפי אופיר, היא שמירה על חופש הביטוי: "זה חשוב מאוד במיוחד לאדם כמו רגב לקחת צעד אחורה ולהבין שגם אם אמנים מבטאים עמדות ביקורתיות, זה התפקיד שלהם, להגיד משהו שאחרים לא אומרים. זה הכוח והעוצמה של התרבות ואני מקווה שרגב תשמור על חופש הביטוי כי יש כאן לא מעט כוחות שרוצים לצמצם אותו. אני מקווה שהיא נכנסת לתפקיד הזה באהבה, בעניין וברגש; זה לא משרד משני או שולי, זה אחלה משרד ויש הרבה מה לעשות".

קולנוע

כיצד למצוא מקורות מימון חדשים לסרטים ולמשוך הפקות זרות?

אחת הבעיות המרכזיות בתחום הקולנוע כיום, שתעמוד לפתחה של רגב, היא התחמקותם של ערוצי הטלוויזיה ממחויבותם להשקעה בקולנוע. הקשיים הכלכליים שעמם מתמודדות הזכייניות בשנים האחרונות הביאו לצניחה דרסטית בהשקעותיהן בסרטי קולנוע עלילתיים. כתוצאה מכך הפקות רבות, גם אם קיבלו תמיכה מאחת מקרנות הקולנוע, מתקשות לגייס את יתרת התקציב. בענף הקולנוע מקווים ששרת התרבות החדשה תלחץ על משרד התקשורת למצוא פתרון לבעיה, אך במקביל היא גם תוכל לבחון מקורות מימון חדשים לתעשיית הקולנוע. יידרשו כאן רעיונות יצירתיים, כמו הגדלת ההטבות וההקלות הניתנות למשקיעים פרטיים בענף – משקיעים שכיום הם מעטים למדי. לחץ של השרה על משרד התקשורת נחוץ גם בעניין רשות השידור, שעצרה באחרונה רכש של הפקות מקור – פעולה שהשלכותיה על היוצרים בתחום הקולנוע והטלוויזיה קשות במיוחד.

פעולה נדרשת גם בתחום משיכת הפקות זרות לצילומים בארץ. מהלך שהובילו בשנים האחרונות משרדי הכלכלה והאוצר הביא לאישור הקלות להפקות זרות שמגיעות להצטלם בישראל. עם זאת, ההקלות הללו עדיין לא משתוות להקלות שמציעות מדינות אחרות, ולכן אינן מצליחות למצות את הפוטנציאל של ישראל כאתר צילומים בינלאומי. עבודה משותפת של רגב עם משרדי הממשלה הרלוונטיים יכולה להביא לשינוי המצב, ואם תצליח בכך, הדבר לא יזרים לקופה הציבורית מיליונים רבים של דולרים אלא גם יספק עבודה לבעלי מקצוע רבים בענף הקולנוע המקומי.

גם הקרנות של סרטים ישראליים בפריפריה הוא נושא שראוי לטיפול. סרטים הנוצרים בתמיכת הקרנות ותוך השקעה של מימון ציבורי - מן הראוי שיהיו זמינים לכל אזרחי המדינה. אבל המציאות היא שכיום אזורים נרחבים במדינה, במיוחד בדרום ובצפון, נותרו נטולי בתי קולנוע. בענף הקולנוע מקווים כי השרה החדשה תנסה למצוא פתרון לבעיה.

נושא נוסף שראוי לתת עליו את הדעת הוא תקופת כהונתם של מנהלי מוסדות כגון קרנות קולנוע, סינמטקים ועוד. נכון להיום, מכיוון שמדובר בעמותות, מנהלי הגופים הללו יכולים לכהן בתפקידם ללא הגבלה, כל עוד ההנהלה הציבורית של המוסד שבראשו הם עומדים לא יוצאת נגדם. מבקרי השיטה טוענים שלמנהל קרן, לדוגמה, יש השפעה ישירה על סוג הסרטים וזהות היוצרים הזוכים בתמיכת הקרן, ולכן ראוי לקצוב את כהונתו. עם זאת, מדובר בסוגיה רחבה בהרבה, הנוגעת לא רק לתחום הקולנוע אלא למוסדות בכל תחומי התרבות, והשרה הנכנסת תוכל לבחון אם וכיצד נכון לפעול בעניין.

גם ייצוא התרבות הישראלית לחו"ל ידרוש את התייחסותה של רגב. סרטים, הצגות ויצירות אמנות ישראליות אמנם מוצאים את דרכם לחו"ל גם עכשיו, אבל נדמה שהקמת מכון ייצוא לתרבות, דוגמת מכון גתה הגרמני או המכון הצרפתי, תוכל לשפר את המצב. מכון כזה יוכל לא רק להתמחות ולהתמקצע בשיטות ייצוא ושיווק של תרבות ואמנות ישראלית במדינות השונות, אלא גם לקצץ עלויות ייצוא שכיום נעשות באופן לא מאורגן בתחומים השונים.

מחול

אתגרים כספיים, ולא רק יוקרה עולמית

בסצינת המחול הישראלית נשמעו תגובות מאופקות למינויה של רגב. לצד החששות בעקבות חלק מהתבטאויותיה הקודמות של השרה הנכנסת, גורמים משמעותיים בעולם המחול היו תמימי דעים בנוגע לצורך לאפשר לרגב להוכיח את יכולתה כשרה ולא לפסול אותה עוד בטרם נכנסה לתפקידה. כמה היוצרים אף הביעו אופטימיות חלקית בנוגע לאפשרות שרגב תמשיך להוביל את המהלך שהובילה לבנת להגדלת את תקציב התרבות בכלל, ואת תקציב המחול הזעום בפרט. כיום התקציב הממשלתי לתמיכה בתחום המחול הוא עשרות מיליוני שקלים בלבד (ממשרד התרבות לא נמסרו המספרים המדויקים עד לפרסום הידיעה).

מנכ"לית עמותת הכוריאוגרפים, סיגלית גלפנד, מסרה בתגובה למינוי רגב: "יש חשיבות גדולה מאוד להרחבת תקציב התרבות בארץ, שהוא קטן מאוד ביחס למדינות דומות בעולם. השאיפה להגדלת תקציב התרבות ל-1% מתקציב המדינה היא למען כל תושבי המדינה ואנחנו מקווים שהשרה הנכנסת תהיה פתוחה להצעות ולדון עימנו ולהכיר אותנו, כדי שזה יקרה. לגבי המחול, הוא נכון להיום באחוזון קטן מדי מכלל תקציב התרבות. צריך להסתכל על המחול כעל השגריר מספר 1 בעולם של ישראל. בלי שפה - מבינים אותנו בכל מקום. צריך להיעזר במחול הישראלי, שיש לו הרבה ביקוש בעולם. אפשר להתגאות בנו מבלי שאמרנו דבר. אנחנו רואים את זה בהרבה ניסיונות שלנו לשיתופי פעולה בחו"ל, שבהם בדרך כלל פחות ששים לשתף פעולה עם ישראלים. אנחנו מקווים שהשרה תעזור לזה לגדול ולהתקדם".  

להקת המחול הקיבוצית הודיעה כי היא מברכת את רגב על המינוי ומאחלת לה הצלחה. הלהקה הביע תקווה שרגב "תמשיך להיאבק על הגדלת תקציב התרבות במדינה ופיתוח התרבות בפריפריה".

החשש הגדול בתחום המחול הוא כי רגב, שעמדותיה המדיניות הנציות ידועות, תפעל לצמצום מרווח הפעולה הצר בין כה וכה של יוצרי מחול ישראלים שבשנים האחרונות מתבטאים בחופשיות חסרת תקדים נגד הכיבוש, גם ביצירותיהם וגם באופן מילולי. העובדה שחלק מאותם יוצרים מקבלים סיוע כספי מגופים בינלאומיים או ממדינות זרות מעוררת אף היא דאגה, לאור התפישה של רגב כאחת התומכות ביוזמות השונות מימין לצמצום המימון החוץ-ישראלי למטרות שאינן מזוהות עם הימין. גם לא ברור מה תהיה עמדתה של רגב בנוגע לשיעור הגבוה של רקדנים מחו"ל שהיגרו לישראל לצורך עבודה בלהקות המחול הגדולות, שכיום עדיין עוברים קשיים ביורוקרטיים רבים כדי להישאר בישראל ולרקוד בה.  

מעבר לעמדה האידיאולוגית, עם כניסתה של רגב למשרד התרבות נראה כי קלושים הסיכויים להגדלה משמעותית של תקציב המחול. לפי נתוני אתר משרד התרבות, התמיכה בלהקות המחול צמחה רק בכשלושה מיליון שקלים - מכ-20 מיליון שקלים ב-2011 לכ-23 מיליון שקלים ב-2014. לא נראה שהמצב ישתנה ולו בשל העובדה שלמרות המשאבים הזעומים שמושקעים בתחום, ישראל נחשבת בעולם ל"אימפריה של מחול".

לפיכך, הבעיה הבוערת ביותר שיוצרי המחול בארץ זקוקים לפתרונה היא הקריטריונים המורכבים לתקצוב גופי מחול, שגורמים רבים אומרים שמובילים כיום לתחרות קשה מדי ולקניבליזציה של משאבים. כוריאוגרפים ומנהלי להקות מחול קובלים על מצב שהם מתארים כ"האחד בא על חשבון השני". לדבריהם, להקה שהגדילה את מספר הופעותיה בשנה אחת תקבל מימון רב יותר בשנה העוקבת, על חשבון להקה אחרת, שמספר הופעותיה נותר כשהיה, גם אם לא ניתן לצפות ממנה להגדיל את מספר הופעותיה מסיבות אובייקטיביות. במצב כזה, יוצרים עצמאיים מתקשים להגיע לעצמאות כלכלית ואילו הלהקות הגדולות נאלצות להסתמך על מודלים תקציביים בלתי יציבים. כך נוצר מצב שחרף כל הניסיונות לשפר את מצבם הכלכלי, עדיין הרקדנים הם הדלפונים שבכל האמנים ואין להם כל אפשרות להסתמך על מקומות העבודה שלהם או על המדינה במקרה של פציעה או אובדן כושר עבודה פתאומי, זמני או קבוע. חרף מעמדם היוקרתי בעולם, יוצרי המחול והרקדנים בישראל זקוקים לפתרונות כספיים מיידיים מהשרה הנכנסת, ולא רק לשבחים ולמחיאות כפיים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ