למה ישראלים אוהבים את דיפ פרפל?

המכירות לארבע ההופעות של "דיפ פרפל" הפתיעו את האמרגנים. מה פשר הביקוש הנלהב על אף המחיר הגבוה של הכרטיסים?

בן שלו
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו

ההופעה של "דיפ פרפל" בצמח בתחילת שנות ה-90 היתה, לפי רוב העדויות, אחת מבדיחות הרוקנרול הכי פתטיות שנראו כאן אי פעם. הסולן, ג'ו לין טרנר (שהחליף באותה תקופה את איאן גילן, הזמר בהרכב הקלאסי של הלהקה), דפק פוזות מגוחכות של אליל רוק, אף על פי שהביצועים שלו היו קלושים מאוד. בהפסקות שבין השירים, כך העיד סאונדמן שהיה במקום, טרנר מיהר אל מאחורי הקלעים, שם חיכתה לו חברתו עם מכשיר פן דולק לרענון וייצוב הפריזורה.

וזאת היתה רק ההתחלה. אירוע מביך אף יותר נרשם כשריצ'י בלקמור, הגיטריסט האגדי של "דיפ פרפל", ירד מהבמה באמצע ההופעה ולא הסכים לחזור. מדוע? יש שתי גרסאות, שתיהן מצחיקות עד דמעות. לפי גרסה אחת, בלקמור נבהל מהסטיקלייטים הירוקים שרבים בקהל החזיקו בידיהם וצעק על מפיק ההופעה, זאב אייזיק, "הם זורקים עלי אש! אני לא חוזר עד שהם יפסיקו לזרוק עלי אש!"

לפי גרסה שנייה, כמה אנשים בקהל זרקו על הבמה בובות של דובים, וזה מה שהבהיל את בלקמור. בובות של דובים? אייל אורטל, עורך דין נתנייתי ומעריץ של "דיפ פרפל" שהיה בהופעה, מסביר את פשר העניין: "איאן גילן היה בעניין של זכויות בעלי החיים, ובאחת ההופעות של 'דיפ פרפל' משנות ה-80 דיבר על הרג הדובים בקנדה. מאז, מעריצים של הלהקה התחילו לזרוק על הבמה בובות של דובים, לאות הזדהות עם האג'נדה של גילן, וזה מה שקרה בישראל, אף על פי שגילן כבר לא היה בלהקה".

סטיקלייטים או בובות של דובים, זאב אייזיק היה צריך לרדת על ברכיו כדי שבלקמור ייאות לחזור לבמה אחרי דקות ארוכות שבהן הלהקה קירטעה בלעדיו. אייזיק, שטוען שבלקמור בכלל נבהל מאבן שנזרקה לכיוון הבמה (לפי גרסאות אחרות, האבנים החלו להיזרק משום שבלקמור ירד), מסכים שהאירוע כולו גבל בפיאסקו. "בוא נאמר שהסיפור על בלקמור יוזכר באוטוביוגרפיה שלי, אם כי נתקלתי בדברים הרבה יותר גרועים", הוא אומר בצחוק.

תצלום: רויטרס

לפני כחודשיים, כשפורסם ש"דיפ פרפל" תבוא להופיע בקיסריה בתחילת ספטמבר (בלי בלקמור, שפרש באמצע שנות ה-90, אבל עם גילן), הסיפור על הפיאסקו בצמח נראה כמו חומר לכתבה משעשעת על להקה שכבר לפני 15 שנה היתה גריאטרית. אבל אז צצה מחשבה שנייה: אולי עדיף לא להזכיר את הפדיחה ההיא כדי לא לחבל בסיכויי ההצלחה של ההופעה הנוכחית?

"הקהל צמא"

הצחקתם את הקהל הישראלי של "דיפ פרפל". מתברר ששום דבר לא יכול לפגוע באהבה שלו ללהקה. חמישה ימים בלבד אחרי ההודעה על ההופעה בקיסריה, כל הכרטיסים נמכרו. הופעה שנייה נפתחה, גם היא בקיסריה, ובתוך כמה ימים גם כל הכרטיסים אליה אזלו. מה קורה כאן? ביורק מבטלת אחרי שמכרה כמה מאות כרטיסים, מוריסי עובר מהפארק לגני התערוכה, "סייפרס היל", שון קינגסטון ואיאן בראון עוברים מגני התערוכה להאנגר 11 בגלל מכירת כרטיסים דלה מהצפוי - והדינוזאורית "דיפ פרפל" מפוצצת את קיסריה. פעמיים. סליחה, שלוש פעמים. הופעה שלישית בקיסריה נוספה אחרי שהכרטיסים לשתיים הראשונות אזלו, ותהיה גם הופעה רביעית, בהאנגר 11. המופע המצליח ביותר של הקיץ הזה? ללא ספק, ובהפרש גדול.

וכל זה קורה חרף העובדה שמחירי הכרטיסים להופעות של "דיפ פרפל" הם מהגבוהים ביותר שנראו כאן אי פעם בהופעת רוק - בין 370 ל-810 שקל. אייזיק טוען שזאת הדרך היחידה לכסות את העלות האדירה של הבאת הלהקה לישראל ומוסיף שהמחירים האלה אינם גבוהים יותר ממחירי ההופעות של הלהקה בחו"ל. עו"ד אורטל חולק עליו. "נסעתי כמה פעמי לראות את 'דיפ פרפל' בחו"ל, ואני לא זוכר כאלה מחירים שערורייתיים בשום מקום", הוא אומר.

אייזיק אומר שהוא הופתע מההסתערות על הכרטיסים: "תיארתי לעצמי שנפתח הופעה שנייה, וקיוויתי שתהיה דרישה להופעה שלישית. אבל ארבע הופעות? זה הרבה מעבר לציפיות שלי". עם זאת, כשאייזיק תימחר את ההופעות, הוא ידע מה הוא עושה. לדבריו, "חלק גדול מהקהל של 'דיפ פרפל' הולך עם הלהקה משנות ה-60 או ה-70. אלה אנשים מבוגרים שיש להם יכולת, לא ילדים שצריכים לבקש מאבא. ומכיוון שהביקור הקודם של הלהקה בארץ היה לפני יותר מ-15 שנה, ובעשר השנים האחרונות לא היו כאן הרבה להקות רוק גדולות, הקהל הזה צמא להופעות טובות ומוכן לשלם עליהן סכומים גבוהים".

עו"ד אורטל, למשל, ייקח להופעה את שלושת ילדיו, וישלם בסך הכל כ-2,500 שקל.

הוא מתרעם על המחיר, אבל האפשרות לא ללכת לא עמדה על הפרק. התקליט הראשון שהוא קנה בחייו היה של "דיפ פרפל". השירים של הלהקה הם פסקול חייו. "יש במוסיקה שלהם כוח ואנרגיה וחשמל, אבל לא אלימות. הם לא מסוממים, לא שיכורים. הם תמיד הטיפו ליציבות. על האלבומים של איאן גילן מופיע המוטו 'הרואין הוא גזר דין מוות'. ועוד לא דיברתי על הזיקה שלהם למוסיקה קלאסית. כשאתה מקשיב ל'דיפ פרפל' אתה שומע את באך, מוצרט, בטהובן. איפה אתה שומע דברים כאלה במוסיקה שנעשית היום?"

תצלום: רויטרס

ויקטור מלכה, עובד משרד הביטחון, בן 51 מנתניה, צוחק כשהוא נשאל אם מחירי הכרטיסים להופעות של "דיפ פרפל" הרתיעו אותו. "אתה צוחק? נסעתי לראות אותם באנגליה ובכרתים. שאני אעשה עניין מ-800 שקל?" מלכה מחזיק בבית מפרט של ריצ'י בלקמור ומקלות של המתופף איאן פייס. אפילו בהופעה ההיא בצמח הוא היה בעננים. הוא גם לא מפסיד מופעים של להקות מחווה ישראליות של "דיפ פרפל". "לא משנה כמה פעמים אני אשמע את 'ללניה', זה תמיד יישמע כמו בפעם הראשונה", הוא אומר. "ריבונו של עולם, איזו להקה".

מלכה, אורטל ויתר המעריצים הישראלים של "דיפ פרפל" לא הופתעו מההצלחה של ההופעות. מי כמוהם יודע שהאהדה ללהקה, ולדינוזאורים אחרים מאותו עידן, אינה משתקפת ברדיו או בעיתונים. הסיקור התקשורתי לקראת ההופעה של מוריסי, למשל, היה עשרת מונים מקיף יותר, "אבל התהודה שהיתה ל'סמיתס' ולמוריסי בישראל לא מגיעה לקרסוליים של התהודה שהיתה כאן לרוק של שנות ה-60 וה-70", אומר מפיק ותיק. המשפט "יש אור שלעולם אינו כבה", כשם אחד השירים של ה'סמיתס', נשמע הרבה פעמים לפני ואחרי ההופעה של מוריסי בתל אביב. קל מאוד לשכוח שגם האור של הרוק הקלאסי, על כל הקלישאות והנפטלין שדבקו בו, ממשיך לדלוק בישראל, ובעוצמה הרבה יותר גדולה.

בשנות ה-70 "דיפ פרפל" היתה פופולרית בישראל כמו (או כמעט כמו) "לד זפלין" ו"פינק פלויד". זה לא המצב היום. לדברי צ'לי סיגלסקי, גיטריסט להקת "שליחי הבלוז", שמתמחה במופעי מחווה לשלוש הלהקות האלה (ותערוך מופע מחווה ל"דיפ פרפל" ב-20 בחודש ב"בארבי" תל אביב), "כשאנחנו עושים הופעת מחווה ל'לד זפלין' או 'פינק פלויד', אנחנו מפוצצים את ה'בארבי'. בהופעת מחווה ל'דיפ פרפל' המועדון הרבה יותר דליל. הקהל של הלהקה יותר ספציפי. לכן הופתעתי מאוד כשההופעות שלה נמכרו כל כך מהר. חשבתי שכמו בהופעות שהיו בישראל ללהקות רוק כבד ישנות כמו 'אוריה היפ' או 'נזארת', יבואו אלף רוסים וזה הכל".

אין ספק שלקהל דוברי הרוסית יש חלק גדול בהתנפלות על הכרטיסים להופעות של "דיפ פרפל". "אני מעריך שזה יהיה בערך חצי-חצי, חצי ישראלים ותיקים וחצי דוברי רוסית", אומר יורי לשצ'וב, איש משרד ההפקות הדרן, על הרכב הקהל הצפוי בהופעות.

הקסם הרוסי

מה פשר האהבה הגדולה של יוצאי חבר המדינות ל"דיפ פרפל"? אחד ההסברים לכך הוא שהלהקה ייצגה את רוח החופש והמערב בתקופה שבה ברית המועצות היתה סגורה. "המוסיקה ששמענו ברדיו ובטלוויזיה היתה כל כך משעממת", אומר ניקולאי בניקוב, גיטריסט להקת "Burn", שתופיע אף היא בערב המחווה ל"דיפ פרפל" ב"בארבי". הקסטות של "דיפ פרפל", שהועברו מיד ליד בחשאי, היו ההיפך הגמור: מוסיקה מתוחכמת, מתקדמת, מחשמלת.

אבל הצמא העצום לרוקנרול בברית המועצות לא מסביר מדוע דווקא "דיפ פרפל" זכתה לאהדה כל כך גדולה. "זה עניין של טעם, ויש הבדל בין הטעם הישראלי לטעם הרוסי", אומר לשצ'וב. "שלוש הלהקות הכי גדולות בברית המועצות היו הביטלס, 'לד זפלין' ו'דיפ פרפל'. הרולינג סטונס לא, ניל יאנג לא. שמעו אותם, אהבו אותם, אבל לא באותו קנה מידה. לא כמו כאן. אם הרולינג סטונס יבואו לישראל הם ימכרו לא פחות כרטיסים מפול מקרטני, נכון? ברוסיה זה לא יקרה, כי הרוסים לא מחפשים את רוח המרד, הם מחפשים קודם כל את המלודיה החזקה. 'דיפ פרפל' זאת להקה עם מלודיות מאוד חזקות, מאוד קלאסיות. אתה מקשיב לריצ'י בלקמור מנגן ואתה שומע קצת באך, קצת בטהובן. הקהל הרוסי מתחבר לזה מאוד חזק".

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ