איך נהפכה קורטני לאב מקטסטרופה אופנתית מהלכת ליקירת המעצבים?

פעם היא לא הצליחה להשיג שמלה לגראמי

אריק וילסון | ניו יורק טיימס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריק וילסון | ניו יורק טיימס

בערב הקרנת הבכורה של הסרט "אל תלחצי אני בדרך", אמרה קורטני לאב לכתב האתר Style.com שהיא מנסה לטפל בעצמה טוב יותר. 24 שעות מאוחר יותר, היא באה למסיבה בלב ניו יורק רבע שעה לאחר שהסתיימה ועמדה להצטלם על שטיח אדום נטוש ברובו. לדברי האתר Women's Wear Daily היא נראתה "קצת מבולבלת". למחרת, ב-19:00, לאב היתה "קצת שיכורה", לדבריה. היא ישבה בלובי של מלון מרסר ונתנה הופעה מאולתרת עם גיטריסט וחבורת חברים. היא לבשה שמלת סטרפלס לבנה של מרצ'סה, שנדמה שהחליקה ממקומה, והיא הפילה כוס מרטיני כשניגשתי אליה ואמרתי לה שלום. "חכה לי חצי שעה", אמרה והתעלמה מהבלגן. היא הנחתה אותי לחכות בחדרה שבקומה השישית, שבו היא התגוררה לסירוגין חלק ניכר מהשנה החולפת. היא נותרה בלובי ודיברה עם אנדרה בלאץ, בעלי המלון, שהיה בן זוגה.

בזמן שחיכיתי בחדרה הבחנתי שיש שם שני מתקני תלייה על גלגלים בגודל מלא, עמוסים בגדי מעצבים, ערימת תכשיטים של הוליסטר, תיק קניות של Lululemon, חפיסת סיגריות מרלבורו גולד, מגזיני אופנה, גיטרה, פקסים מהמגזין "גרציה", שלושה זרים נבולים של אדמוניות וורדים, חוזה לשמירה על סודיות, שוקולד של Vosges וערימה מסודרת יפה של ספרים בעלי שמות כגון "לדבר כמו מנצח", "100 מלים - כל מלה שמאהבים צריכים לדעת", "לבוא חשבון", "איך להתחבר מיד עם כל אדם" ו"מה לומר כדי להשיג מה שאתה רוצה".

קצת אחרי 20:00 התפרצה לאב אל החדר. בידה האחת היא החזיקה את השמלה של מרצ'סה ובידה השנייה את האמן הגרמני אנסלם קיפר. היא לבשה שמלת תחרה שקופה שלא כיסתה דבר - למעשה היא היתה עירומה לחלוטין - ונשענה על קיפר. היא עשתה סיבוב אחד בחדר, ואחריה צעדו צלם, עוזרת, מעצבת שיער ואני. היא תבעה שאעזור לה - "לא אתה", אמרה לקיפר, שכרע על ברכיו כדי לעזור לה - לתחוב את כפות רגליה לזוג נעלי עקב שחורות של ז'יוונשי שיש לסגור את הרוכסן שלהן מאחור ולקשור את שרוכיהן העדינים מלפנים. אחר כך היא שמה פס של שפתון אדום באזור הכללי של פיה. "אני ממש צריך לצאת מפה", אמר קיפר.

                            לאב בשבוע האופנה בפאריס בחודש שעבר. לא מוותרת | תצלום: אימג' בנק / Getty Images

"רק רגע", אמרה לאב ותחבה את רגליה, כולל הנעליים, בתוך זוג תחתונים ורוד שלדבריה עלה 4,000 דולר. היא חטפה מעיל גשם, עברה בלובי של המלון בשדיים חשופים לעיני מבחר של דמויות מעולם האופנה, בין השאר סטפאנו פילאטי, המעצב של בית איב סן לורן, ויצאה מהמלון.

לא כך היתה אמורה הכתבה להתחיל.

קורטני לאב - שנולדה בשם קורטני מישל הריסון, או משהו כזה, היא לא לגמרי בטוחה - או קורטני לאב קוביין, כפי שהחלה לקרוא לעצמה לאחרונה בפייסבוק ובטוויטר, מפרנסת את התקשורת חלק ניכר מ-46 שנותיה, בחייה כשחקנית, ככוכבת רוק, כאשתו של קורט קוביין, כאלמנתו וכמי שעמדה במוקד מאבקים משפטים רבים הקשורים בכספים, בסמים ובמשמורת על בתה המתנכרת לה, פרנסס בין קוביין.

היא נחשבה הן לשבר כלי והן לסמל לכוחן של תוכניות לגמילה מהתמכרויות. ולמרות מה שאפשר להסיק מסיקוריה בתקשורת, היא משתדלת לשלוט בחייה. באפריל היא ביקרה שוב בתוכנית האירוח הלילית של דייוויד לטרמן, לראשונה מאז התקרית המוזרה שאירעה ב-2004, שבה חשפה את גופה העירום לעיניו, ובאותו לילה נעצרה לאחר שהכתה אדם בראשו במיקרופון במועדון לילה. "אני נקייה ופיכחת לגמרי", אמרה ללטרמן.

בקיץ החולף, בעודה מקדמת אלבום חדש שהחזיר לחיים את השם "Hole" (אך ללא חברי הלהקה מקוריים), הציגה לאב, שאימצה בשקיקה את הרשתות החברתיות, אתר אינטרנט שעוסק בסטייל שלה ונועד לגבור על כל התמונות הנוראות של לאב שעולות כשמקלידים את שמה במנוע החיפוש של גוגל: קורטני עם צלקות על שפתיה התפוחות מדי. קורטני בעיניים מעוותות. קורטני עם תוספות שיער עקומות. האתר, whatcourtneyworetoday.com, מציג אין-ספור תמונות מחמיאות של לאב, שמתלבשת להנאתה בשמלות ובתכשיטים שאולים. בשנה שעברה, מאז עברה מלוס אנג'לס לניו יורק, היא הקיפה את עצמה במעצבי אופנה, בסטייליסטים ובעורכים שאימצו אותה מבלי לחשוש מהתנהגותה הבלתי צפויה. היא הקפידה לפקוד תצוגות אופנה, הקרנות בכורה של סרטים ומסיבות, ונהפכה למכונה מהלכת של ציטוטים. "ניו יורק מגזין" אף שקל לשכור את שירותיה ככתבת העיתון.

אנשי האופנה, חבורת תמהונים אקסצנטריים הבוחרת את חבריה בעצמה, הם פחות או יותר היחידים שמוכנים לקבל את לאב בדיוק כפי שהיא - ככוכבת. על הפקת האלבום, "Nobody's Daughter", שיצא באפריל, היא הוציאה מכיסה מיליוני דולרים ונדרשו לה שנים להשלים את העבודה עליו. אף שהוא זכה לשבחי המבקרים, הוא נמכר ב-52 אלף עותקים בלבד, לפי חברת הסקרים נילסן סאונדסקאן.

                                                        לאב בפרסומת של ורסאצ'ה, 1998

אחרי שהתמכרה לסמים איש לא רצה ללהק אותה לסרטים. היא התגלגלה בסופו של דבר למה שהיא מכנה "בית הסוהר של הקולנוע". בעיצובים שלה, היא משתמשת באופנה כדי לפצות על חלק מהנזקים שנגרמו למוניטין שלה, והמעצבים מצדם, שלעולם אינם נרתעים מפרסום או מסלבריטאות, משתמשים בה כמעין מכונת קריוקי שמוכנה לבצע במסיבות שלהם לפי הזמנה גרסאות רוק ל"Bad Romance" ו"Like a Prayer". במידה מסוימת לאב והאופנה משתמשות זו בז, דבר שיכול ביום מן הימים לשמש נושא למחקר חברתי מעניין, בהנחה שלאב תימנע מהרס עצמי.

וכאן היה הסיפור אמור להתחיל.

תצלומים בעירום

בקומה השלישית בבניין מואר באור עמום ברחוב 11 מערב, באחר צהריים בהיר לפני כשלושה שבועות, לאב דיברה בטלפון עם ראסל סימונס, כוכב האופנה, המוסיקה ותוכנית הריאליטי הטלוויזיונית שקרויה על שמו. באותו בוקר ציטט אותו העיתון "ניו יורק פוסט", שפירסם כותרת המרמזת שכינה את לאב "קראקהד", מכורה לקראק. מה שסימונס אמר למעשה, לדברי הכתבה, היה "אני חושב שהיא בחורה מתוקה... בטח מרגש להיות קראקהד. לא הייתי אומר שאני קראקהד אבל אני מעשן הרבה קראק".

בקומה התחתונה, בבית המעוצב בקפידה של המעצבת לוריין קירק, שבו התארחה לאב במשך כמה ימים, ארזו שתיים מהעוזרות שלה כמה מזוודות במהירות. היא התכוננה לצאת להופעת צדקה בלוס אנג'לס, בחסות פיאז'ה ודי-סקוורד.

"זה של קורטני?" שאלה אחת, אוחזת בידה מעיל שחור.

"מה זה?" שאלה האחרת.

"ג'יל סטיוארט".

"קורטני לא לובשת ג'יל סטיוארט".

כשלאב סיימה את שיחת הטלפון, היא ירדה למטה, שלחה את העוזרות לדרכן והמשיכה בשיחתה כאילו היא עדיין מדברת עם סימונס, שזה עתה התנצל על דבריו. היתה אירוניה מתוקה בכל הסיפור, שכן לאב נוהגת להשמיע בפומבי הערות גסות רוח על סלבריטאים אחרים, והשנה כבר הספיקה להפנות הערות כאלה כלפי טיילור מומסן, רוברט פטינסון ובילי קורגן.

"למען האמת, ממש לא אכפת לי", אמרה. "אני עצמי עשיתי את זה כל כך הרבה פעמים, לכלכתי את הפה ואמרתי דברים מטומטמים ואמרו שאני מטורפת. איזו זכות יש לי להתרגז על פליטת פה קטנה?".

את התשובה לשאלה הזאת אפשר אולי למצוא בבגדים שלבשה לאב במקרה זה, אחת השמלות המעוצבות באופן שמרני של קירק, מבד שחור שקוף באופן פרוורטי, עם חצאית שופעת וגזרה של שנות ה-50, וז'קט בולרו שחור בעיצוב נרסיסו רודריגז. היא נראתה, כפי שהיא נראית זה כמה חודשים, בשליטה מוחלטת. הופעתה עמדה בניגוד גמור לסטנדרט הנמוך מאוד שהידרדרה אליו בשנים שבהן חזרה שוב ושוב לשימוש כבד בסמים, הפריזה בניתוחים פלסטיים והתנהגה באופן שקשה להגדירו כרציונלי. עורכי הדין עדיין מתווכחים בסוגיה מי בדיוק היה אחראי באותה תקופה להיעלמותם של מיליוני דולרים מעיזבונו של קורט קוביין.

                                                        לאב ב-2006 | תצלום: רויטרס

אבל אם ניסתה להציג את עצמה כגברת מכובדת יותר, לא עזרה לה העובדה שזה עתה העלתה לאינטרנט כמה תצלומים שלה בעירום, שעליהם התבססו הדברים שאמר סימונס. נדמה שלא חולף שבוע ללא דיווח חדש על התפרצות או תקרית מביכה, שניזונות מחוסר יכולתה הגלויה של לאב להתעלם מציפיות הקהל להופעה מוזרה נוספת, או לעמוד בפיתוי לחשוף את עצמה באכסניות מקוונות רבות.

"אני רוצה שיחזרו לתת בי אמון, כמו שהייתי בשלב מסוים", אמרה. "עכשיו לא בוטחים בי. אנשים לא רוצים להסתבך בצרות. הם מניחים שאני אדבר על דברים שאני לא אמורה לדבר עליהם, דבר שאני עושה קצת, אבל אני ממש מנסה להביא לכך שיהיה אפשר לסמוך עלי".

שיחתנו נמשכה יותר מחמש שעות ולאב הפגינה אינטליגנציה חריפה והבנה ראויה לציון, כפי שידוע לרבים בתעשיית האופנה, הן ביחס לעבר שלה והן ביחס להווה. היא יצרה רושם של אדם רגוע, מצחיק ומלומד. היא כמעט לא עישנה, גילתה התלהבות ביחס לאפשרויות שנפתחות לפניה כשתחתום על חוזה לבניין במערב הווילג', ואף הביעה תקווה שבתה בת ה-18, שקיבלה עצמאות משפטית ב-2009, תחזור אליה. "אני יודעת שהבת שלי תתעשת ותפסיק עם השטויות, כל עוד אניח לזה", היא אומרת.

היה מפתה להסכים לדברי הסופר דניס קופר, שיצא להגנתה ואמר שלא מבינים אותה, בכתבת פרופיל מחמיאה שפירסם המגזין "ספין" ב-1994. בכתבה נאמר שהיא כמעט אינה משתמשת בסמים מזערי ויחסיה עם קורט קוביין מזכירים את מערכת היחסים בין אוזי אוסבורן להרייט. לאב נראתה בתמונת השער בשמלת בייבי-דול, כתר לראשה, מראה שזכה לכינוי "קינדרהור" (זונה ילדה). זה היה שנתיים לפני שלאב הואשמה בהתנהגות פוגענית במאמר בלתי נשכח מאת לין הירשברג ב"ואניטי פייר", לרבות האשמה שהשתמשה בהרואין בהיותה בהריון. "יותר מדי מאמץ הושקע במאמץ לעקוב ולהסביר את השיגעונות האישיים שלה", כתב קופר. "האם היא באמת כל כך חשובה?". אבל לימים אמר שהרגיש כאילו השתמשו בו, לאחר שקוביין התאבד, זמן קצר לפני שהתפרסמה הכתבה.

מלכת שבוע האופנה

והנה, כעבור 16 שנה, לאב היא חביבת עולם האופנה. בשלב מסוים היא לקחה אותי למעלה לחדרה להראות לי כמה בגדים. המיטה לא היתה מוצעת ועל שידת הלילה עמדה מאפרה עולה על גדותיה לצד חמישה בקבוקי תרופות וג'אנק פוד. "אלה הקפקייקס שמעירים אותי בבוקר, כדורים נגד דיכאון וחוברת של טלפון סלולרי", אמרה ללא מבוכה. "אני מדברת אליך כאחת שלא רוצה שיתייחסו אליה כאל שבר כלי".

"החיים בלוס אנג'לס השפיעו עלי לרעה במיוחד", הוסיפה ותיארה התנהגות שנשמעת אובססיבית ביחס למאבקים המשפטיים הקשורים לזכויות על עיזבונו של קוביין ולהאשמות בעוולות כספיות. "לא הבנתי למה ראסל סימונס אמר עלי מה שאמר. צילצלתי אליו ואמרתי, 'אתה יודע, ראסל, אתה קצת יותר מבוגר ממני ואתה צריך כבר לדעת, עם כל הכסף המטורף שלך, לא ללכלך על אנשים'".

וודי הארלסון ולאב בסרט "לארי פלינט - האיש והסקנדל", 1996

לפני חמש שנים שום מעצב לא היה נוגע בה ובוודאי לא היה עונה לטלפונים שלה. לטקס הגראמי, בהיותה בשפל נמוך במיוחד, לאחר צאת אלבום הסולו שלה, "America's Sweetheart", היא לא הצליחה להשיג שמלה. "אני מתכוונת לוורסאצ'ה, וסטווד", אמרה. ב-2006, לאחר שהשלימה שיקום בצו בית משפט, היא החליטה לבקר בתצוגות אופנה בפאריס, אבל רק שני בתי אופנה - איב סן לורן וסטלה מקרטני - הזמינו אותה לתצוגות שלהם. "התמודדתי עם זה באומץ", אמרה. "הייתי מוכנה לשלם על השגיאות שלי".

בתצוגה של איב סן לורן היא הכירה את הסטייליסט העולה פאנוס ייאפאניס, שהיה נלהב לעבוד עמה. ייאפאניס עמד על כך שהיא תכיר את ריקרדו טישי, המעצב הצעיר שהביא לוק חדש ונועז לבית ז'יוונשי. "היא כבר היתה אייקון של אופנה", אמר טישי בראיון עמו בשבוע שעבר, "אבל מאז לא היתה חלק מהסצינה במשך זמן רב".

הוא זוכר את הופעתה של לאב במסע הפרסום של ורסאצ'ה מ-1998 שצילם ריצ'רד אוודון, ואת הופעותיה המלוטשות על השטיח האדום כשקידמה את הסרט "לארי פלינט - האיש והסקנדל", כשעבדה עם הסטייליסטית אריאן פיליפס. "נפגשנו במלון ריץ ואכלנו יחד ארוחת בוקר", אמר טישי. "היא הפגינה ידע רב באמנות, בפוליטיקה ובאופנה". הוא החליט לשתף עמה פעולה בעקבות זאת.

לפני שמלאו לה 20, כשגרה במליבו שבקליפורניה, היא החלה לעבודה במחלקת התלבושות של אולפני פראמאונט. היא הגיעה לשם בעזרת ברנדין מאן, מעצבת התלבושות של "ג'יגולו אמריקאי" ו"העיניים של לורה מארס", ואמו ש ל מי שהיה אז בן הזוגר שלה. היא צברה מומחיות בכל הנוגע להוליווד הישנה ולימים רכשה, באמצעות סוחרים, אוצר מרשים של בגדים מעזבונן של קלרה באו, לילי לנגטרי, ליליאן גיש ונורמה תלמדג'.

היא מרדה באמה, שעליה אמרה, "לעולם, לעולם לא אסלח לה על שלא היתה זוהרת". מבחינה מסוימת היא גם מרדה במעצבי אופנה שסירבו להשאיל לה שמלות. אחרי עונת התצוגות בפאריס היא עברה מה שהיא מתארת שלב של "טירוף", שבו חתכה את שמלות הווינטג' שלה וכמה מפריטי הגראנג' האיקוניים שהיא וקוביין לבשו פעם, ועיצבה את הקרעים כפסי קישוט וטלאים ברוח "גיבוס פאשנס", קולקטיב מסן פרנסיסקו שהתמחה באופנה ממוחזרת. היא חשבה שתוכל להיות חופשייה ממחויבות לאופנה, אך רצתה יותר ויותר להשתתף במשחק. תצלום של לאב באחד משרידי תקופת ה"טירוף", בתצוגה של רוברטו קוואלי בפברואר, הוא ששיכנע אותה לחדול ממנהגה ולוותר.

"במשך שנים, למרות שהיה לי טעם יוצא מן הכלל, לא הבנתי איך לשדר שיש לי טעם יוצא מן הכלל", היא אומרת כעת. "איך קוראים לגלולה שגרמה לך להיות הרבה יותר שמרני ולהפסיק לקלל כל כך הרבה? אני לא יודעת איזו גלולה זו היתה, אבל איכשהו מישהו הגניב אותה למשקה שלי".

בספטמבר החלו מאמציה להניב פרי. היא היתה מלכת שבוע האופנה בניו יורק, פרובוקטיבית אך לא חסרת שליטה. נרסיסו רודריגז אמר שמישהו שלח לו תצלום של לאב, עומדת מאחורי הקלעים בתצוגה שלו, מתבוננת בריכוז בסדר ההופעה, ללא חולצה, ידיה מכסות את שדיה. "היא מבריקה", אמר. כשבאה להקרנת הבכורה של "וול סטריט: הכסף מדבר" התרשמו העיתונאים מהסגנון שלה. היא לבשה שמלה אדומה פשוטה של קלווין קליין, בעיצוב מעצב בגדי הנשים של בית האופנה, פרנסיסקו קוסטה. "אני לא רואה אותה כדמות שלילית", אמר קוסטה. "לכולנו יש מטען בחיים". וטישי אמר: "אני שופט את קורטני כאדם וכאמן. לפעמים היא עושה דברים משוגעים, לפעמים היא עושה דברים שגורמים לי לחייך, אבל זאת קורטני לאב. היא אשה יפה, ויש לה מראה משלה".

ביום שלפני פגישתנו, לאב הבודהיסטית עסקה כמה שעות בתפילה, בהפסקות לסיגריה ובשליחת אס-אם-אסים. בינתיים היא הבטיחה לעצמה שאם תקבל את החוזה לבית תפסיק להיות מוטרדת מכסף, תנהג באנשים בנימוס ותפסיק ליטול נוגדי דיכאון. כשבאה הביתה, היא מספרת, גילתה שזכתה בבית. היא החליטה לחזור ולהתפלל באותו ערב, וכשיצאנו, היא לקחה את המעיל של ג'יל סטיוארט. "מה זה?" שאלה. היא משכה בכתפיה ולבשה אותו.

למחרת שלחה לי סדרה של אס-אם-אסים, כפי שהיא עושה לעתים קרובות עם כל מי שהיא פוגשת, אבל המסרונים האלה היו קוהרנטיים באופן בלתי רגיל. היא התנצלה על מה שקרה בערב הקודם ואמרה שהיא נבוכה מכך שהתנהגה באופן המזכיר את השם הרע שיצא לה. היא תלתה את האשם בשילוב בין התרופה זולופט לקוקטייל. והיא האשימה את עצמה. "אני מושפלת כל כך", אמרה. "זו פשוט לא אני. פעם הייתי כזאת, אבל לא הייתי במצב כזה כבר הרבה זמן". קצת אחרי חצות היא סיכמה במלים האלה: "אני סומכת עליך שתבין שהלב שלנו יכול לקחת אותנו למקומות אפלים וקשים. בחיבה, קורטני. נשיקות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ