"הראל סקעת שובר שתיקה": לא בא לו לצעוק "אני הומו"

פעם, בשביל לצאת מהארון היה מספיק שער במוסף סוף השבוע. היום פחות מסרט דוקומנטרי זה לא רציני. במקרה של סקעת, הסרט שהיה אמור לחשוף את האיש מאחורי התדמית לא השיג את מטרתו

מורן שריר, "הארץ"
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מורן שריר, "הארץ"

"אנחנו רוצים לעשות סרט על החיים שלך ועל המוזיקה שלך"

"בסדר, אבל אני מבקש להשאיר את הנטייה המינית שלי מחוץ לזה"

"אחלה"

(מתוך שיחה שלא התקיימה מעולם)

אתמול ישב עם ישראל מול ערוץ 2 בשביל לשמוע שתי מלים בלבד: "אני הומו". אחרי הפיאסקו עם הסרט של פוליקר שבו לא הושמעו המלים המפורשות, היה ברור שבמקרה של סקעת לא תספיק אמירה מעורפלת נוסח "אני אמצא אהבה מהסוג שאני מחפש". מטרת הסרט היתה חד משמעית - "אני הומו". פחות מזה לא יתקבל באהדה. לפעמים מתחשק לתמצת אמירה ארוכה ומפותלת לשתי מלים בלבד. גם מבקר הטלוויזיה מתפתה לשלוח למערכת את המלים "חתיכת דרעק" ולחסוך לקוראים את המלל המיותר. אני מניח שככה הרגישו יוצרי "הנני כאן". יכלו לוותר לנו על שעת הסרט לו היה סקעת פונה למצלמה ואומר: "עם ישראל היקר, אני הומו".

פעם, בשביל לצאת מהארון היה מספיק שער במוסף סוף השבוע. היום פחות מסרט דוקומנטרי זה לא רציני. אפילו שכל המדינה כבר יודעת ועשו לך אאוטינג מרומז בכל כלי התקשורת. מרומז כמו פצצת מימן. הומוסקסואליות היא מטבע קשה. השווי שלו כרגע - סרט תיעודי בפריים טיים ערוץ 2. אבל צריך גם לדעת לשלוף אותו בזמן. במקרה של סקעת כבר כמעט מאוחר מדי, כל המדינה ידעה. לו היה מחכה עוד חודשיים היה נאלץ להסתפק בשער של מקומון.

סקעת מצטייר בסרט כאדם כמעט לא אמיתי, מעין בובה יפה. החיוך המקסים, הדיבור הרך, הוא נראה כאילו הפנים שלו עברו פוטושופ. אין בו טיפת חספוס. כמו בובת קן של ברבי, הייתי משער שאין לו שערה אחת מתחת לריסים. הסרט הזה היה אמור להגיש לסקעת נייר זכוכית ולגרד בבשרו עד שייצא דם. שיוכיח שהוא אמיתי. לא ראיתי רגע כזה. גם כשהוא אמר מלים שבוודאי היה לו קשה להגות. כשפתח את ארון התבלינים במטבח שלו וראיתי שיש שם ספרים, כמו בתפאורה של הצגת תיאטרון, הבנתי שקן אכן גר בבית ברבי. ועד סוף הסרט הוא לא יצא משם.

הומוסקסואליות היא נושא ראוי לתיעוד. יעידו על כך הכמויות (הכמעט אינפלציוניות) של סרטי תעודה בנושא. "הראל סקעת שובר שתיקה" הוא לא סרט על הומוסקסואליות אלא סרט על זמר שאומר "אני הומוסקסואל". הנושא המעניין של הקריירה המיטלטלת בין שיא לשפל, הוסרה מהדרך במערכה הראשונה כדי לפנות מקום לג'וס האמיתי: "אני הומו".

בסיום הסרט אמר הבמאי איתן שמואלוף שסקעת עבר תהליך. את זה צריך לראות, לא להגיד. לא היה בסרט תהליך. התהליך התרחש מאחורי הקלעים עוד לפני הצילומים, בזמן המשא ומתן כשסקעת הודיע לצוות הצילום שהוא מוכן להגיד את שתי מילות הקסם. אני לא מזלזל בקושי שלו לצאת מהארון, אני בטוח שזה מייסר. אבל זה לא מצדיק סרט תיעודי. לפעמים מספיקה הודעה בטוויטר.

"הראל סקעת שובר שתיקה", ערוץ 2, 22:00

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ