אורי קליין, גלריה
אורי קליין, גלריה

יש לי אהדה לקומדיות בריטיות אקסצנטריות, במיוחד כאלה שעושות שימוש בהומור שחור, וכבר מזמן לא ראינו קומדיה בריטית מוצלחת מהסוג הזה. "תמרה דרו", סרטו של הבמאי הבריטי סטיבן פרירס, אינו משתווה לשיאי הז'אנר, כמו, למשל, "דם כחול" של רוברט האמר מ-1949 או "רוצחי הגברת" של אלכסנדר מקנדריק מ-1955, אך יש בו משהו מרוחן של הקומדיות האלה, שגרם לי ליהנות מהצפייה בסרטו של פרירס, גם כאשר הייתי מודע לחולשותיו המסוימות.

סיבה נוספת להנאה מהסרט היא שזו קומדיה אינטליגנטית, קומדיה שמביאה בחשבון שהקהל שצופה בה הוא אינטליגנטי גם כן, ומגיע לו לבלות 111 דקות של סתם הנאה קולנועית לא ממש מחייבת. על כמה קומדיות מהעת האחרונה אפשר היה לומר זאת?

הסרט מתבסס על רומן גרפי שחיברה פוזי סימונדס, שקודם לכן התפרסם כקומיקס ב"גרדיאן". עלילת הקומיקס שאבה את השראתה מהרומן של תומאס הארדי "הרחק מהמון מתהולל" (שגרסה קולנועית ראשונה שלו הופקה ב-1915 וגרסה נוספת, שנקראה "הרחק מן ההמון הסואן", בבימויו של ג'ון סלזינג'ר ובכיכובה של ג'ולי כריסטי, הופקה ב-1967); סימונדס העתיקה את עלילתו לאזור כפרי בריטי בהווה והקנתה לו ממד פארודיסטי.

הבחירה ברומן של הארדי מוצלחת משתי סיבות: לא רק ש"הרחק מהמון מתהולל" הוא אחד הרומנים הבריטיים החשובים ביותר המתארים את היצרים הרוחשים מתחת לפני השטח באזור הכפר הבריטי, אלא שמבין כל הסופרים הבריטים הגדולים, הארדי היה הכי חמור סבר וקודר; לפיכך, הבחירה באחת מיצירותיו כבסיס לקומדיה היא מראש בחירה אקסצנטרית בעלת יסודות חתרניים ואף רדיקליים.

אחת ממעלותיו של סרטו של פרירס, שאת תסריטו כתבה מוירה בופיני, היא שאין הוא עושה עניין רב מדי מהקשר עם הארדי; כלומר, הצופים אינם צריכים להוכיח שהם משכילים ומביני דבר כדי ליהנות מהסרט. הארדי מוזכר בסרט, אפילו שמו של הרומן שהקומיקס שאב ממנו את השראתו מוזכר בו, והמבנה העלילתי, המעמת את הגיבורה עם שלושה גברים שונים, זהה לזה של הרומן של הארדי; אך מי שאינם מכירים את "הרחק מהמון מתהולל" או בוחרים להתעלם ממנו, יכולים ליהנות מהסרט באותה מידה כמו מי שנהנים מההתייחסויות ליצירתו של הארדי שגודשות אותו.

שלושה ועוד אחד

עלילת הסרט מתרחשת בכפר קטן בדורסט שבאנגליה (היכן שהארדי מיקם את עלילת הרומן שלו). אל הכפר חוזרת, לאחר היעדרות ארוכה, תמרה דרו (ג'מה ארטרטון), שונה מאוד מכפי שנראתה כשעזבה את הכפר: היא בעלת גוף מרהיב ופנים יפהפיות, שעוצבו בניתוחים פלסטיים. אלה בראש ובראשונה הקטינו את חוטמה, שהיה כנראה איבר בעל ממדים מרשימים כאשר עזבה את הכפר. תמרה, שגם הצליחה בינתיים מבחינה מקצועית - היא כתבת בעיתון רכילות בריטי רב תפוצה - חוזרת לכפר כדי לשפץ את הבית שבו גדלה ולמכור אותו.

הגעתה הפתאומית לכפר מוציאה משלוותם את כל הגברים המתגוררים שם, ובראשם שלושה: אנדי קוב (לוק אוונס), פועל החווה החתיך אך הביישן, שאהב את תמרה עוד כאשר היתה הברווזון המכוער המקומי; ניקולס הארדימנט (רוג'ר אלאם), נואף סדרתי ובעליו של בית הארחה המקומי המיועד לסופרים המחפשים מקום שקט כדי ליצור בו (סיסמת הפרסומת שלו היא שהמתארחים בו ימצאו את עצמם הרחק מן ההמון הסואן); וגלן מקריבי (ביל קאמפ), חוקר ספרות אמריקאי שבא לאזור כדי לכתוב ספר על יצירתו של הארדי. גבר רביעי שמשתלב באינטריגה הרומנטית הוא בן סרג'נט (דומיניק קופר), זמר רוק, שתמרה מארחת בביתה יחד עם כלבו (שיהיה לו תפקיד משמעותי בהבאת העלילה לסופה).

"תמרה דרו". תחבולות ומזימות

הרומן בין תמרה לבן מעורר את קנאתן של שתי דמויות משמעותיות נוספות בסרט: צמד מתבגרות, קייסי (שרלוט כריסטי) וג'ודי (ג'סיקה בארדן), שמעריצות את בן. קייסי וג'ודי משמשות גם כעדות למתרחש בסרט בין הדמויות הבוגרות יותר (אך הלא מבוגרות במיוחד מבחינה רגשית או מנטלית) וגם כחורשות תחבולות ומזימות שמקדמות את העלילה. דמות משמעותית נוספת בעלילה היא בת הארדימנט (טמזין גריג), אשתו הסבלנית וסובלנית של ניקולס הארדימנט, שהיא בעצם זו שמנהלת את בית ההארחה והיא מקבלת את בגידותיו של בעלה כחלק בלתי נפרד מחייה.

באחד הרבדים שלו "תמרה דרו" הוא פארודיה על כל אותם סרטים בריטיים שמתארים את החיים השלווים בכפר הבריטי, הקאנטריסייד (כפי שסדרת הטלוויזיה הבריטית המצוינת "רציחות במידסומר" היתה פארודיה על כל אותם ספרי וסרטי מתח נוסח אלה של אגתה כריסטי, המתרחשים באזורים אלה). כמו אותה סדרת טלוויזיה (שנעלמה ממרקעינו עם היעלמותו של ערוץ הולמרק) מביא "תמרה דרו" את המרכיבים המאפיינים את סרטי הכפר הבריטי לידי הקצנה, ובאיזשהו שלב עובר את הגבול אל עבר המקאברי והגרוטסקי ("תמרה דרו" הוא הסרט הראשון, לפי מיטב זיכרוני, שבשיאו אנו עדים למנוסת בהלה של עדר פרות).

סטיבן פרירס ביים סרטים מסוגים שונים, מסרטים בריטיים נועזים לזמנם כגון "המכבסה היפהפייה שלי" ו"זקוף ת'אוזן", ועד לסרטים אמריקאיים כגון "יחסים מסוכנים" ו"הנוכלים", ובאחרונה "המלכה", שזכה להצלחה, ו"שרי", על פי הנובלה של קולט, שנכשל. לכאורה יצירתו מגוונת מאוד, אך אם בודקים את מהותה מגלים שכמעט כולה עוסקת במעשי נוכלות שגברים ונשים מעוללים זה לזה ושרבים מסרטיו הטובים ביותר חושפים את המתרחש מתחת לחזות חברתית ותרבותית מכובדת לכאורה.

"תמרה דרו" פועל בשני המישורים האלה שמאפיינים את יצירתו של פרירס, וזה מה שמקנה לו את נפחו, למרות קלילותו שאותה הוא מפגין בהנאה גדולה. הסרט מבוים במרץ ובתנופה שנונה ונעזר בצוות שחקנים שכולם עושים עבודה טובה; במיוחד טמזין גריג, שמצליחה לשדר במיומנות כובשת לב את רבדיה השונים של הרעיה המדוכאת והאיתנה כאחת שהיא מגלמת.

"תמרה דרו". בימוי: סטיבן פרירס; תסריט: מוירה בופיני, על פי הרומן הגרפי של פוזי סימונדס; צילום: בן דייוויס; מוסיקה: אלכסנדר דפלה; שחקנים: ג'מה ארטרטון, רוג'ר אלאם, טמזין גריג, ביל קאמפ, דומיניק קופר, לוק אוונס, שרלוט כריסטי, ג'סיקה בארדן

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ