מתחם התחנה: מלכודת תיירים היא רק מלכודת תיירים

עם בתי קפה, חנויות מותגים ותפאורה בנוסח הפלינטסטונס, לשווא הוכתר מתחם התחנה המשופץ בתל אביב כ"דבר החם הבא"

אסתר זנדברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג

בתל אביב הולכת ונשלמת הקמתה של שרשרת מעוזי בילוי-פנאי-תרבות-תיירות-אמנות-שופינג, והקרב על דמותו של המרחב הציבורי, הרגלי הפנאי ועומק הכיס בעיצומו. אם כיסי ההתנגדות פה ושם למגמה הסוחפת יחזיקו מעמד ועד מתי, ימים יגידו. בינתיים, הפארקים-על-נושא ממצבים את עצמם במרחב ובתודעה. מתחם נמל תל אביב התבסס זה כבר כמעוז היאפיות של המדינה. מתחם נמל יפו, ששוב נגזל מתושבי העיר הערבים, מנסה לפלס דרך. מתחם שרונה - המושבה הטמפלרית בעבר - מתגבש כעוד מתחם "יוקרה" של הכל כלול, פארק, שימור, מגדלי משרדים ומגורי פאר. ובגבול תל אביב יפו נחנך זה עתה מתחם התחנה, המסתמן כמלכודת התיירים הראויה לשמה הראשונה בעיר. אחרי שתל אביב גייסה למטרות תיירות, מיתוג ונדל"ן את העיר הלבנה, את חוף הים ואת חיי הלילה הסוערים, מתחם התחנה משלים את החסר ומיישר קו עם אתרי התיירות המובילים בעולם.

על אף השם הרע שיצא להן, מלכודות תיירים מעניקות לאתרי תיירות ערך מוסף. כל קסמיו האמיתיים של האי קאפרי לדוגמה - מטעי הלימונים הריחניים שלו, הנופים הנפלאים ואחוזת סן מיקלה המהוללת של אקסל מונתה, לא מגיעים לקרסוליה של המערה הכחולה, המלכה האם של מלכודות התיירים עלי אדמות: מיליונים שטים בסירה את כל הדרך למערה, עוצרים את נשימתם בכניסה המבהילה אליה ונפרדים ממיטב כספם, רק כדי לגלות שזוהי בקושי מערה ועוד פחות מזה כחולה. החוזרים מקאפרי נוצרים בלבם את הסוד הכמוס. אם משום שלעולם לא יודו שנפלו למלכודת, ואם פשוט משום שמה אכפת להם. מלכודת תיירים היא חוויה בזכות עצמה, ומותירה חותם משלה באלבום ובזיכרון לא פחות מאשר הדבר ה"אמיתי", או יותר. הרי בלעדי המלכודת של המערה הכחולה שלה, קאפרי היתה עוד אתר תיירות מן השורה.

להפריד תייר מכספו

כמו כל מלכודת תיירים המכבדת את עצמה, גם מתחם התחנה הוא הדבר הלא אמיתי המתחזה לאמיתי. המתחם משווק כאתר היסטורי "ששמר על אופיו המקורי" - אבל אחרי שנותק מכהונתו כתחנת רכבת מה שנותר ממנו הוא תפאורת רקע קדמונית כמו בסדרה "משפחת קדמוני", הפלינטסטונס, שעשתה מטעמים מהסכיזופרניה של חיים מודרניים בתקופת האבן. על פסי הרכבת ששומרים על אופיים המקורי לא עוברים יותר קטרים ורכבות, ומתקניה נהפכו לבתי קפה, בוטיקי מותגים, חנות מזכרות אחת וחנות ללא כלום, שבלעדיהן שום מלכודת תיירים אינה ראויה לתואר. לשווא גם הוכתר המתחם כ"דבר התל-אביבי החם הבא". מלכודת תיירים היא מלכודת תיירים. בליינים קוליים יזהו את הזיוף וישמרו מרחק. תיירים מפאריס או מראשון לציון ישוטטו לתומם בין השימורים, ימששו פריטי אופנה במחירי משכנתא, יחפשו לשווא עוד איזה עניין לענות בו ויסכמו ש"אוי, תראו כמה יפה עשו פה".

מלכתחילה היה אפשר לדעת שפניו של מתחם התחנה מועדות למסחור ולמיתוג. לפני כחמש שנים נחשפו התוכניות למתחם על ידי עיריית תל אביב בעלת הקרקע באירוע חגיגי מתוקשר. מצד אחד באותו אירוע עמד "המתחם", ברגעיו האחרונים כהבטחה אפופת צמחיית פרא וקסם בלתי ממומש. מנגד לטשו אליו עיניים יזמים פוטנציאליים שבחנו את האפשרויות הגלומות בו - כמו בכל מלכודת תיירים - להפריד בין התייר לבין כספו. ראש עיריית תל אביב רון חולדאי אמר אז, אם הזיכרון אינו מטעה, שיום אחד ייפתח כאן "מקום" משלו. ככל הידוע לחולדאי אין עסקים במתחם, אבל התוכניות התממשו. התנגדויות של תושבי נוה צדק הסמוכה שדרשו להקצות את המתחם למבני חינוך לצרכי הקהילה בשכונה - מלכודת תיירים בזכות עצמה - נדחו ומה שתוכנן הוא שהיה.

ייתכן שמתחם התחנה לא היה יכול להיות אלא מה שהוא היום. כמו כל שכיית חמדה אדריכלית-היסטורית דומה ברחבי העולם שסיימה את תפקידה המקורי, גורלו נע מראש בין שני קטבים: מחיקה והרס, או לחלופין, שימור ופיחלוץ. הבחירה בין האופציות היא תמיד שמיכה קצרה מדי. הרס הוא ברבריות, ומנגד שימור, שעם כל הערך התרבותי והאסתטי הגלום בו, הוא מסלול מהיר למסחור, ניד"לון, התייקרות, ומהסממנים הבולטים של מלכודות תיירים. תל אביב לא המציאה שום דבר חדש. מלכודות תיירים באצטלה של שימור הן תופעה מוכרות לכל מי שעלה על מטוס לחו"ל. רבים נוהים אחריהן ונימוקיהם עמם. אם אלה שווקים "אותנטיים" (שמשרד התיירות המקומי מסבסד), עיירות גרמניות "היסטוריות" מצועצעות, או כפרי דייגים "מסורתיים". מתחם התחנה מצטרף למועדון מכובד.

משני צדי המקף

הסינתטיות של מתחם התחנה המשופץ למשעי היא עוד תו תקן למלכודת תיירים. אלא שבישראל, בהבדל מעיירה מצועצעת בגרמניה, אין מקום לדאגה. הד-נ-א המקומי לא ישאיר את המתחם לאורך זמן כפי שיצא מהאריזה. עוד לפני שאוכלס במלואו, כבר ניכרו במקום סימנים ראשונים של חריגה מכללי השימור והתנגשויות בין שימור לבין שימוש. אם נוסיף לזה התבלות טבעית ותחזוקה מינימליסטית, לא ירחק היום והמתחם יהיה אותנטי כמו שאף מלכודת תיירים לא הצליחה להיות. בדמיון אפשר כבר לראות דוכנים ובאסטות - ולא אלה של השוק האורגני בימי שישי היאפיים - מול חלונות הראווה של מותגי האופנה, גגונים ושמשיות צבעוניות, טי שירטים במחירי פשיטת רגל. אולי גם אז המתחם לא יהיה הדבר החם הבא בתל אביב, אבל שמח יהיה שם.

האשליה מאחורי מתחם התחנה כפי שהוא כיום, אינה במלכודת הבלתי המזיקה שהוא טומן לתיירים, אלא בהצהרות שליוו אותו מהתחלה שישמש כחוליה מקשרת בין תל אביב ובין יפו, משימה שמוטלת על כתפיו של כל פרויקט פיתוח בקו הגבול בין שתי הערים - קו שרק מתעבה יותר ויותר עם השנים. בכל הנוגע למתחם התחנה, אלה הן הצהרות שווא ציניות ולעג לרש. מתחם התחנה הוא עוד לבנה בחומת ההפרדה בין תל אביב ליפו, המסווה את עצמה בתמימות מעושה כמתחם בילוי, תרבות, אמנות ושאר ירקות לכלל הציבור. לא כך בונים חוליה מקשרת, לא כך מאחים את הקרע בין תל אביב היהודית ליפו הערבית, לא כך עושים צדק היסטורי שלאורו היו יכולים שני צדי המקף לפרוח ולשגשג גם מעבר להצלחה המסחרית של עוד בוטיק צמרת.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ