החדש של שריל קרואו: סטרילי ומרוחק

אלבומה החדש של שריל קרואו כל כך סטרילי ומרוחק, עד שנדמה שלא מדובר בזמרת שזכתה בתשעה פרסי גראמי, אלא בזמרת של להקת בתי מלון

ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס

הצהרה של אמן על גבי עטיפת אלבומו החדש כי הוא "חוזר לשורשים ולצלילים שמשכו אותו למוסיקה מלכתחילה" היא תמרור אזהרה; כמוה כהודאת כניעה, עטופה באריזה מקושטת, לרגרסיה היצירתית שהוא סובל ממנה. "100 Miles from Memphis", האלבום החדש של שריל קרואו שבו היא "חוקרת את מקורות ההשראה" שלה, דווקא אמור היה לדלג מעל למכשולים הצפויים הללו.

קרואו - שכמו שאפשר להבין משם האלבום, גדלה בעיירה במיזורי מרחק 100 מיילים מבירת הסול של הדרום - ספגה בנעוריה את המוסיקה המקומית מבית היוצר של חברת התקליטים האגדית Stax, ותיכננה זמן רב להוקיר לה תודה. עכשיו, אחרי שהעשור החמישי של חייה זימן לה התמודדות עם פרידה כואבת מארוסה, רוכב האופניים לאנס ארמסטרונג, ומחלה קשה אילצה אותה לעבור טיפולי הקרנות, היא יכלה להוסיף להשפעות הילדות מטען בלוזי אישי מתאים.

חבל שלכל אלה כמעט ואין זכר באלבום, והוא נותר ללא האווירה הדרומית, בלי טקסטים חושפניים וכואבים ובלי רוחם המובטחת של דילייני ובוני, אל גרין, אוטיס רדינג וסליי סטון. בניגוד לג'ק ווייט, שעבר לאזור המיסיסיפי כדי שהמוסיקה שלו תהיה רוויה בטעם הברבן - קרואו, שכבר עבדה על מוסיקה בחווה שלה בנשוויל, הקליטה את רוב אלבומה החדש בלוס אנג'לס וניו יורק.

בכך היא לא רק איבדה חלק ניכר מהאמינות המוסיקלית, כי אם גם את החספוס הדרוש. "100 Miles from Memphis" נשמע סטרילי ומרוחק, עד כי לפרקים נדמה שהוא כלל לא אלבום של זמרת שזכתה בתשעה פרסי גראמי ושרה את "If it Makes You Happy", "Favorite Mistake" ו-"On the Outside", אלא זמרת של להקת בתי מלון. משופשפת, מהוקצעת ומדויקת, אבל מופיעה בלובי. קרואו, שעל העטיפה מנסה למתג עצמה כמילף, נשמעת אנמית, אוטומטית וחסרת חשק כפי שלא היתה ב-20 שנות קריירה מכובדת.

גם הנוכחות של קית ריצ'ארדס, אחד שיודע כמה דברים על הבלוז, וג'סטין טימברלייק, יליד ממפיס בעצמו, לא ממש מתגברת על הקהות והנינוחות הכללית. הגיטרה של ריצ'ארדס כמעט ולא מורגשת ב"Eye to Eye" ואילו ג'סטין מתבזה בקאבר מעוקר ל-"Sign Your Name" של טרנס טרנט דארבי, שלא נותר בו מאום מהפתיינות והסליז של המקור. גם החידוש ל-"I Want You Back" של "ג'קסון 5", שחותם את האלבום, נשמע מנומנם ולא מוסיף כבוד למייקל המנוח, או לקרואו. הוא מרגיז כמו אשה מבוגרת שכדי להצטייר כחמודה מחקה קול של ילד בן 11.

נכון שבגיל 48, אחרי שישה אלבומים, קרואו יכולה להרשות לעצמה להוריד הילוך ולהקליט אלבום חלש אחד, אבל האכזבה הגדולה היא משום שהיה נדמה שדווקא יוצרת כמוה יכולה רק להרוויח מהאפרת שיערה והעמקת הקמטים; שהיא מישהי שיכולה להזדקן בכבוד עם התאמות סגנוניות קלות, א-לה ג'וני קאש. אם לשפוט על פי "100 Miles from Memphis", קשה לראות את זה קורה.

                                               שריל קרואו, "100 Miles from Memphis". הליקון

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ