רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור בקרוואן של גיא ברילר

במשך שנים לא היה לאמן גיא ברילר סטודיו, עד שקנה קרוואן, התמקם אתו בסמוך למוסדות השלטון המרכזיים בירושלים והחל לתעד. כך נראית אהבה לא מוסברת לעיר בת 3,000 שנה

תגובות

'בואו אתי לקרוואן'

"אני אאסוף אתכם", השיב האמן גיא ברילר כשנשאל היכן נמצא הסטודיו שלו. לאחר חמש דקות המתנה בכיכר ירושלמית לצד בנייני האומה התקרב ברילר בקרוואן לבן ממודל פורד שנת 1980, שבתוכו התקיימה הפגישה. זהו הסטודיו הבלתי שגרתי של ברילר במסגרת פרויקט בן 49 יום, "I Love Jerusalem and Jerusalem Loves Me", המתקיים במקביל לספירת העומר. זהו השלב המעשי בעבודה הממושכת הנקראת "The B Project".

ברילר קנה את הקרוואן לפני כשנה וחצי. בשלבים הקודמים הוצגו שתי תערוכות שבהן נפרשו שלבי ההכנה, האחת במוזיאון רמת גן והשנייה בבית הספר לאמנות מוסררה בירושלים.

ברילר הוא נטע זר בשדה האמנות המקומי: הוא למד שנה בבית ספר לתיאטרון החזותי ועזב ומאז ניסח את מקומו ואת שפתו בשוליים הצרים במיוחד של האמנות העכשווית בישראל. "תמיד היתה לי תחושה פחות נינוחה עם האמצע", הוא מסביר. יחד עם זאת, הוא מוסיף, "חשוב לא להישאר רק בעמדה של המבקר, שהיא עמדה מעניינת אך מוגבלת. התחלתי לנסות לשרטט מה האופטימום בשביל לעשות את הדבר הנכון בעבורי במציאות של היום ולברר מהי באמת אמנות טוטאלית בעבורי ומה הטקטיקות שלה".

אם לא מצא את מקומו באמצע השדה, התמקם ברילר באמצע גבעת רם - "במרכז העצבים השלטוני של המדינה", כדבריו, שם מרוכזים מבני הציבור המרכזיים של המדינה כמו הכנסת, בית המשפט העליון ובנק ישראל, וגם האוניברסיטה העברית, מוזיאון ישראל ועוד. ברילר התמקם עם הקרוואן באופן זמני באזור שומם במקצת מאחורי בית המשפט, שאי אפשר להתעלם בו משרידי הכפר הפלסטיני שייח באדר שהיה שם עד מלחמת העצמאות. האזור נבחר באופן מודע ופעילותו של ברילר למשך 49 הימים תחומה לאזור שבין התחנה המרכזית לגן הבוטני ומכיוון נחלאות לכביש בגין.

"אני עוסק בירושלים בעבודותי במשך הרבה שנים", הוא אומר. "משהו חזק תפס אותי, זו עיר מאוד עתיקה שאמורה בדימוי הקולקטיבי לשמש שער למציאות הרמונית אך בפועל קורה ההיפך. אני מאוהבי ירושלים - לא שאני מבין למה, אבל המיתוס שבה עובד עלי. אני צד אותו הרבה שנים, מוקסם מחריפות הפער בין ההבטחה למציאותה. בנוגע לאהבה כלפיה, זו נקודה שתתברר בעתיד. אם היא היתה צעירה יותר (נגיד, כמו ילדה במסיבת כיתה), נראה לי שהיא היתה אומרת, בעיניים מושפלות מעט, שהיא מחבבת אותי. אהבה זו מלה גדולה, והיא זקנה בת 3,000 שנה", הוא מזכיר.

בחלק האחורי של הקרוואן ברילר ישן ואוכל. שם גם בעצם החל הפרויקט: במקום נמצאות שתי מצלמות אינטרנט, מצלמת וידיאו ושני מחשבים, שבאמצעותם הוא מתעד את הפרויקט בכללותו, לרבות השהות בקרוואן והפעולות מחוץ לו. תיעוד זה מתעדכן בזמן אמת באתר הפרויקט, שגם כולל את לוח הזמנים של העבודה, מפת האזור שמציינת את מיקומו של ברילר בכל רגע נתון, רשמים שלו מהימים שעוברים וטקסט מלווה של יונתן אמיר (שאוצר את הפרויקט).

"שנים הייתי במצב של אין סטודיו", הוא אומר. "העיר היתה הסטודיו שלי. אני לא צלם, צייר או פרפורמר, אני עושה פעולות. זה מתחיל מהזיה, מחלום, מישיבה על כוס קפה או מנצנוץ של שמש וזה מתגלגל להיות אמנות".

גיא ברילר בקרוואן בירושלים: "זה מתחיל מהזיה, מחלום או מנצנוץ של שמש, ומתגלגל להיות אמנות"

לברילר היה ברור כי האמנות והחיים חד הם כבר מתחילת דרכו: "זה חלק מהמשמעות של להיות נוכח. אני החלטתי שאני צריך לסכם כמה דברים: בעוד חודשיים אני בן 40. כבר הרבה שנים אני עושה דברים בשיניים, אוסף את הכוחות ואת ההכרה הנדרשת בשביל לשרוד בתור אמן בלי להפוך את עצמי למה שאני לא. אין לי איזו דלת אחורית בה אני מוכר ציורים. וזה קשה. במיוחד במציאות כאן, במדינה שהיא לא אוכלת אמנות לארוחת בוקר ובמציאות שהיא נוקשה.

"אני רואה אמנות כסוג של תפקיד", הוא מוסיף. "כמו שלבונה גשרים יש תפקיד, כך תפקיד האמנות הוא לרענן, לקיים או ליצור מחדש מושגים שיהיו שמישים לכולם. זה חייב לגלוש החוצה ולהשפיע".

אחד ממקורות ההשראה לפרויקט של ברילר הוא העבודה המפורסמת של יוזף בויס "America Likes Me & I Like America" מ-1974, במסגרתה נאסף האמן באמבולנס מנמל התעופה עד לגלריה רנה בלוך בניו יורק, שם התעטף גלימה, אחז במקל ובילה עם קויוט נעול בגלריה בתצוגה שנמשכה שלושה שבועות.

ברילר, בניגוד לבויס, אינו חדל מחייו השגרתיים בתקופת הפרויקט הנוכחי. הוא פוגש את אשתו וארבעת ילדיו בכל יום שישי בקרוואן או בסביבתו, ממשיך בעבודתו באגף הנוער במוזיאון ישראל וכן בעל"ם (עמותה לנוער במצבי סיכון), אלא שכעת, כל הפעילויות האלה הן חלק מהפרויקט.

פריים מעבודת הווידיאו "Haircut", 2010

על הבדלים נוספים שבין הפרויקטים של בויס ושל ברילר עומד אמיר בטקסט הנלווה לפרויקט. ברילר אינו מסתגר כדוגמת בויס. אף על פי שהוא הקים את הרשות העצמית, שלו ובתפעולו, הוא חותר לנהוג במרחב הציבורי כשלו - לא כרכוש פרטי שלו, אלא כרכוש ציבורי שלו ושל אחרים כמוהו. חלק מהעניין הרב בפרויקט קיים במתח הזה: כמה יכול ברילר להתקרב עם הקרוואן לבית הכנסת? כמה זמן יוכל לשהות סמוך לבית המשפט? עם כמה אוצרים ואמנים יוכל להיפגש בחצר של בנק ישראל? ובאיזו מידה יצליח ברילר להגיע עם אובססיית התיעוד שלו בסביבת כל אותם מבנים?

ברשות העצמית שהקים ברילר במשכן הנייד יש כמה סמלים מובהקים: יש קליפה של עץ על גג הקרוואן, הנדמית כמעין ארון קודש; סימן של מנורה שהוכפל כמה פעמים ונדמה כשמש או פרח, שאותו מצייר ברילר על אבנים באזור; וטיל הבנוי מצינור ביוב, המכונה על ידיו "נמרוד" ומתפקד כאליל המשכן.

לפרויקט יש גם תפקיד נוסף הקשור בהכרה וכן בדיאלוג. ברילר קבע פגישות מבעוד מועד עם חברים, אוצרים, אמנים ועוד. היו אנשים שסיקרנו את ברילר אך לא השיבו לפנייתו או לא הסכימו לפוגשו. "יש אנשים שמורכב להם להכיר באתגר הזה", הוא אומר. "זה כן מעורר אתגר למוסדות שיושבים על תקציבים גדולים. פעולה כמו זו צריכה לעורר להם צלצולים".

לבד מהפגישות שנקבעו מראש, הוא גם חווה פגישות מזדמנות עם אנשים שמגיבים באופן שונה לפרויקט, אך נדמה שכולם מתקשים להתעלם מנוכחותו של ברילר. "מה שמתברר הוא שהקרוואן זה כלי רפלקסיבי, זה מציף לאנשים משהו וזה זורק אותם למקומות שמעניינים אותם. פגשתי 200 אנשים בשבועיים האחרונים. מצד שני, הקרוואן יושב על נקודה של פוביה והיא נדודים בצורה מובהקת, שזה לא בדיוק האתוס שמטפחים פה. זה לא הצמוד-קרקע".

עבודה עצמית, וגם קהילתית

מיקום: ירושלים (המיקום הספציפי משתנה) זמן: שנה וחצי גודל: 8 מ"ר

"אמנות עכשווית נוצרת באתרים ספציפיים. אין כזה דבר ‘טבולה ראסה'. בשנים האחרונות מתבסס אצלי אלמנט חזק של זמן. המסע הזה מתקיים בזמן שאני סופר את העומר ואני מתייחס לרובד מסוים בתוך הספירה שהוא מכוון מראש. במהלך הזה יש שני דברים עקרוניים - חג חקלאי וסוג של עבודה עצמית-פנימית. אך ביהדות הספירה אינה מתבססת על פרישות, אלא היא מקושרת לקהילה".

כרטיסים להופעות והצגות

tm_tools.isArticleType(story) : true