שיחה קבוצתית עם המועמדות לפרס שחקנית המשנה בתיאטרון

מיה דגן, מיכל שטמלר, לוסי דובינצ'יק ונטע גרטי הן המועמדות לפרס שחקנית המשנה של השנה בתיאטרון

ציפי שוחט | תצלום: גבריאל בהרליה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ציפי שוחט | תצלום: גבריאל בהרליה

הן חסרות מעצורים, דוהרות מתפקיד לתפקיד, מדלגות בין הקולנוע, הטלוויזיה והתיאטרון. אלה הן שחקניות המשנה של התיאטרון הישראלי: מיה דגן, מיכל שטמלר, לוסי דובינצ'יק ונטע גרטי.

הן הדור הבא שיעמוד בקדמת הבמה של התיאטרון הישראלי. מוכשרות, טוטאליות, מרוכזות עד אימה במקצוע. שלוש מתוכן השתתפו בסצינות עירום בסרטים, מלבד לוסי דובינצ'יק שטוענת ש"בחיים לא הצטלמה בעירום". כל ניסיון למצוא מכנה משותף ביניהן הוא בלתי אפשרי, מלבד העובדה שהן מוכנות ללכת על תפקיד עד הסוף, "לשרוף" עצמן על הבמה; וכל אחת לחוד וכולן ביחד מוכנות להישבע שהתיאטרון הוא אהבת חייהן. רק אחת מהן תוכתר כשחקנית המשנה של השנה בטקס פרסי התיאטרון הישראלי שיתקיים ב-14 במאי בתיאטרון גשר. » פרסי התיאטרון - רשימות המועמדים הסופיים

חלום ילדות שהתגשם

קשה להאמין, אבל כשמיה דגן מסתכלת בראי היא משוכנעת שהיא אינה יפה, בדיוק כמו סוניה, הדמות שהיא מגלמת כעת ב"הדוד וניה" של צ'כוב. בתיאטרון הבית שלה, בית לסין, הרימו גבה כשהתעקשה על התפקיד הזה, אך היא לא הרפתה: "נכון, אני לא קסטינג טבעי לתפקיד", היא אומרת, "ואני לא השם הראשון שעולה בראש, אבל זהו תפקיד מדהים. התעקשתי עליו כי ידעתי שאעשה אותו טוב. יש בסוניה דברים שיש בי. מוסר העבודה שלה, הרומנטיקה חסרת התקנה שלה והדימוי העצמי הנמוך שלה. כשהיא אומרת שאינה יפה זהו מונולוג שאני מזדהה אתו מאוד. נוסף לכך, העובדה שחשבו שאיני מתאימה גרמה לי לרצות עוד יותר את התפקיד".

דימוי עצמי נמוך הוא הדבר האחרון שאפשר לייחס לשחקנית הזו. איך הצליחה להסתיר זאת? "החיים לימדו אותי שלהפגין חולשה יכול לפגוע בך", היא משיבה, "כשמזהים פרצה נכנסים אליה ופוגעים בך. השתדלתי להסתיר, אבל בשלב מסוים הבנתי שאם לא אטפל בעצמי זה יישאר לנצח. כיום כל העניין הזה תופס מקום יותר קטן בחיי. מתבגרים, את מבינה דברים אחרת, לומדת לקבל את עצמך".

עשור חלף מאז שדגן נבחרה לשחקנית המבטיחה של פרס התיאטרון הישראלי בעבור משחקה ב"מכתב לנעה" ועד למועמדות הנוכחית בקטגוריית שחקנית המשנה על משחקה ב"הדוד וניה". בשנים האלה נחקקה בזיכרון בעיקר ככוכבת מחזות זמר בתיאטרון ושחקנית של סדרות וטלנובלות טלוויזיוניות. בפועל גילמה שורה של תפקידים שונים ומגוונים שהציבו אותה בקדמת הבמה. ובכל זאת, הליהוק המפתיע לדמותה של סוניה והאופן שבו ביצעה אותו לא רק זיכו אותה באהדת הביקורת והקהל, אלא סימנו אותה כשחקנית דרמטית שהתברכה במנעד רחב של אפשרויות.

עם כישורים כמו שלה, כקומיקאית וכשחקנית שיודעת גם לשיר ולרקוד, הסבה דגן תשומת לב כבר בהיותה תלמידת משחק בבית צבי. היא הובילה מחזות זמר, גילמה תפקידים גדולים וקטנים. "גרי בילו, מנהל בית הספר האמין בי ונתן לי הזדמנויות". אבל מחוץ לחממה של בית הספר חיי הבמה הם לעתים אכזריים. דגן סיימה לימודי משחק ואף אחד מאותם במאים, מחזאים ומנהלי תיאטרונים שהרעיפו עליה מחמאות לא הציע לה עבודה. שנתיים עברו עד לאותה שיחת טלפון מציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית לסין, להגיע לאודישן. "זה היה לא קל מבחינתי", היא נזכרת בתקופת ההמתנה ההיא, "כששואלים אותי כיום אם ללמוד משחק, אני אומרת שצריך מאוד לאהוב את המקצוע הזה, וזה מה שמחזיק אותי. אני לא יכולה ולא רוצה לעשות שום דבר אחר".

אולי זה מסביר מדוע היא לא תוותר על תפקיד שחשקה בו. הליהוק שלה ל"שיקגו", למשל. את התפקיד של ולמה קלי, רקדנית מועדונים מפורסמת המואשמת ברצח, ייעדו לשחקנית אחרת, רמה מסינגר. אבל מסינגר הרתה ונאלצה לוותר. בתיאטרון החלו באודישנים, ודגן לא ויתרה על חלון ההזדמנויות שנוצר. היו היסוסים רבים לגביה, אבל היא הגיעה לאודישן ועוד אחד ועוד אחד, ולבסוף זכתה בתפקיד. "נכנסתי לאודישן ואמרתי לעצמי שאני לא יוצאת מהחדר בלי התפקיד. לשחק את ולמה ב'שיקגו' היה חלום ילדות שלי. והוא התגשם".

למחזמר הבא, "ברנשים וחתיכות", כבר לוהקה בשיחת טלפון. אבל אז סמוך לתחילת החזרות שברה את הקרסול. קשה להתנועע על במת מחזמר עם קרסול שבורה, אבל דגן הדפה כל ניסיון של התיאטרון להביא לה מחליפה.

היא נולדה לפני 34 שנים בבני ברק, לא למשפחה דתית, לציפי ואיציק דגן, סגן אלוף בצה"ל ועובדת IBM. בת אמצעית לשני אחים, האחד עובד בנק והשני עובד בחברת משקאות. היא הספיקה להינשא לשחקן יוסי מרשק ולהתגרש ממנו. כיום בן זוגה הוא המפיק גיא המאירי.

על יכולת השירה שלה למדה רק כשהגיעה לתיאטרון צה"ל. באודיציות היא סירבה לשיר, אך בסדנה שהתקיימה לאחר מכן היא פצחה בשיר והפתיעה את כולם כולל את עצמה, והועברה ללהקת הנח"ל במקום לתיאטרון צה"ל.

כשאומרים לה שיש הרואים במחזמר ז'אנר נחות ושטוח היא מגיבה בכעס: "זו העבודה הכי קשה שאני מכירה. המשמעת והמקצועיות שהז'אנר הזה דורש היא ברמה הרבה יותר גבוהה מכל דבר. אני לא עובדת במחזמר באופן שונה מהצגה רגילה, אבל כאן נוסף נדבך של ריקוד ושירה".

דגן היא אורחת קבועה על מסך הטלוויזיה. בין השאר השתתפה בדרמה המוסיקלית "השיר שלנו", בסדרת הדרמה והסרט "אבידות ומציאות" שבה הופיעה בעירום חלקי בסצינת מיטה עם המאהב שלה בסרט, ליאור אשכנזי. האם היא מרגישה נוח מול מצלמה גם כשהיא מעיפה מעליה את הבגדים? "אני מרגישה נוח מול מצלמה, אבל לא בסצינת עירום. כשאני נדרשת להוריד בגדים זה לא טבעי לי ואני לא עושה את זה בכיף. זו עבודה קשה. אבל כשזה נדרש מהתפקיד אין לך בסופו של דבר ברירה אלא לעשות את זה".

האם גם ההתמודדות עם התגובות הרבות היא קשה? "התגובה היחידה שהיתה חשובה לי היא של בן הזוג שלי, גיא. אני הייתי שלמה עם הסצינה והוא תמך בי. תגובות אחרות לא העסיקו אותי".

האם הדור החדש של שחקניות שונה מקודמו? דגן סבורה שלא. "למשל בעבודה עם יונה אליאן ב'אהבת חיי', לא ראיתי שוני בצורת העבודה. הטוטאליות בעבודה מאוד דומה. ההבדל הוא שפעם היתה חברותה בין השחקנים וכיום אין. ברמת העבודה או הנתינה אני לא רואה שוני".

אולי ההבדל טמון בכך שנולדתן בעידן הטלוויזיה?

"המשחק בטלוויזיה מאוד שונה, זו עוד מיומנות שאתה צריך לרכוש. בנוסף, הז'אנר של הטלוויזיה הוא מאוד אכזרי, כי הפידבק גדול הרבה יותר. מהבחינה הזו קשה יותר היום, כי אתה יותר חשוף. ואתה חשוף לכל סוג של ביקורת וכישלון. זה לא היה קל להתמודד עם כישלון ‘שבוע סוף' שבו השתתפתי. שחקני תיאטרון, שהם רק בתיאטרון, כאילו לא מכירים אותם. קראתי על ליאור אשכנזי שהוא נעלם, למרות שהוא ערב ערב על במת התיאטרון".

על אף זאת, היא רואה עצמה בראש ובראשונה שחקנית תיאטרון: "התיאטרון הוא האהבה הראשונה שלי והכי גדולה שלי. ואני מושקעת בו 100%. שם אני מרגישה בבית. את התחושה שמקבלים על הבמה לא מקבלים בשום מקום אחר".

גם אם את עושה את אותו התפקיד 200 פעם?

"זה קשה, ובכל זאת אני לא מחליפה את זה עם שום דבר אחר".

בקרוב יצא לאקרנים סרטו החדש של אבי נשר "פעם הייתי" בהשתתפותה של דגן, המגלמת שם ניצולת שואה רומנייה. בימים אלה החלה להופיע בהצגת בית לסין "אהבה זה לא הכל" לצדו של ליאור אשכנזי, על זוג נשוי שהתגרש ובעקבות מפגש אקראי מחדש את הקשר. אילו עוד תפקידים היתה רוצה לבצע על הבמה? "אני מקווה שהמחזמר ‘אחים בדם' יעלה ואני אשתתף בו. ואני רוצה להיות מגי מ'חתולה על גג פח לוהט'. אני רוצה בעיקר תפקידים שיאתגרו אותי".

האם הפרס יכול להשפיע על הקריירה?

"לא. זה עוד משהו מאוד נחמד, אבל שלא ישפיע על הקריירה. זה נעים שמעריכים שעשיתי עבודה טובה ומעניקים לך פרס על זה".

מימין: דגן, דובינצ'יק, גרטי ושטמלר. שום דבר במשותףע' צלם: רון בורקין ; איפור: אילנה פיצ'חדזה ל"סולו" ; שיער: בנג'מין רוימי ל"סולו" ; סטיילינג: דלית לאומי ל"סולו" ; דגן: שמלה: "דליתי", קשת: "לילמיסט" ; גרטי: שמלה: "לילמיסט", צמיד: קרן וולף, נעליים: "אלדו" ; דובינצ'יק: שמלה ונעליים: "זארה", עגילים: "לילמיסט" ; שטמלר: שמלה: "לילמיסט", צמיד: קסטרו

כולם הרימו גבות

למה אפשר עוד לשאוף כאשר זכית באוסקר הישראלי (פרס אופיר) בגיל 11 וחצי? השאלה הזו, כך נדמה, לא ממש העסיקה את לוסי דובינצ'יק שזכתה בפרס על משחקה בסרט "קלרה הקדושה" של ארי פולמן ואורי סיוון. "יצאתי בכלל מהמחשבה על הפרס, אם כי אף פעם לא הייתי בזה ממש", היא אומרת. ובכל זאת, היא תזכור לנצח את הסרט ואת הפרס בזכות בתה אלמה בת השנתיים וחצי. אביה של אלמה, ג'וני פיטרסון, הוא הילד הפרחח ששיחק לצדה בסרט. פיטרסון לא המשיך בעסקי השואו ביזנס, הוא עוסק כיום בארכיאולוגיה ומתגורר באמירים.

דובינצ'יק, בשיער מקוצץ ומראה נערי, אך עם אותן עיני תכלת מדהימות, מנסה כיום להתנער מדימוי הלוליטה המקומית שדבק בה. אחרי דילוגים מהקולנוע לטלוויזיה ולתיאטרון (לא על פי אותו הסדר) היא מצהירה כי מצאה את מקומה. מזה שנתיים היא בתיאטרון גשר, אותו תיאטרון שטענה בעבר כי הוא תובעני מדי עבורה וקשה לה עם מחויבות כל כך גדולה. בנוסף לתפקידה כשחקנית בתיאטרון, היא משמשת כבמאית משנה ואסיסטנטית למנהל האמנותי יבגני אריה. בתקופה הזו עשתה פה ושם גם איזה סרט ("פרשת רות", 2009) תוכנית טלוויזיה ("רוקדים עם כוכבים") או קמפיין לשיער לספר צמרת.

בשנתיים האחרונות שבהן היא בתיאטרון גשר הספיקה לגלם שורה של תפקידים: בין השאר את נסטינקה ב"לילות לבנים", את המזכירה ב"רומן עבודה", מריאן ב"טרטיף" ואת סרה ב"הרפר ריגן", צעירה בודדה שלא מסתדרת בעולם ולא מוצאת שפה משותפת עם איש כולל אמה.

התפקיד האחרון הביא אותה לקו הגמר בפרס התיאטרון הישראלי כמועמדת לפרס שחקנית המשנה. על כתפיה הצרות של דובינצ'יק מונחת כעת משימה רבת משקל של הצלת כבודו של התיאטרון, שכן זו המועמדות היחידה שגשר הצליח לצבור השנה. דובינצ'יק עצמה די הופתעה מהמועמדות הזו. "נגיד שאם הייתי מועמדת לפרס בעבור התפקיד שאני משחקת כיום, הנער האילם ב'שש דמויות מחפשות מחבר', ההפתעה לא היתה כל כך גדולה, זה משהו שאני יכולה לדמיין".

היא בת 27. בגיל שבע הגיעה עם הוריה ממוסקבה לרחובות. אחרי שלוש שנים עברו לתל אביב. אמא שלה היא גרפיקאית, אבא שליח. הם ארבעה אחים. בן 31 ובן 12 ובת תשע שכבר מדגמנת לקמפיין חדש לבגדי ילדים. בעצם, יש לה מתחרה כעת, הלא היא אלמה דובינצ'יק בת השנתיים וחצי שהצטלמה באחרונה לקמפיין של חברת נעליים.

דובינצ'יק עצמה התגלתה בגיל עשר על ידי סוכן דוגמניות שליהק אותה לכל מיני מסעות פרסום לילדים. אחריו, התעניינה בה המלהקת אורית אזולאי ולקחה אותה לאודישנים של "קלרה הקדושה". ההצעות הרבות שהגיעו אחרי הזכייה בפרס נהדפו: "אמרתי שאני מצטערת ושאני הולכת ללמוד. זה התקבל בהפתעה גדולה ואמרו שאני הולכת לחלוף".

היא סיימה לימודים במגמת התיאטרון בת%

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ