ההתבגרות של ערן צור

אחרי יותר משני עשורים של פעילות, חתונה ושני ילדים, ערן צור מעניק למיניות הבוטה של ימי הרווקות פרשנות שונה, וגם המלה "אבא" כבר מכוונת למישהו אחר. באלבומו החדש הוא מנסה לברר מי זה בדיוק

נויה כוכבי | תצלום: יואב בראל
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נויה כוכבי | תצלום: יואב בראל

"הגופה", השיר השמיני ב"כל מה שאנושי", האלבום החדש של ערן צור, נפתח במילים "אף אחד לא דיבר על זה, במשך שנים כולם שתקו/ עד שמישהי מבחוץ אמרה: תפנה את הגופה מהחדר שלך/ שמחתי שהיא סוף סוף אמרה את זה/ עכשיו אוכל להיות מי שאני, לא אני של פעם מזמן". נראה שמעולם לא היה אמן ישראלי ישיר יותר בנוגע לכוונותיו. צור אומר שיותר ויותר הוא מבין שהשיר הזה הוא מפתח לתקליט, "טקסט שאפשר להבין דרכו את כל הסיפור".

חלפו יותר משני עשורים מאז שהקהל נחשף לערן צור, היום בן 44, אז הבסיסט הקדורני של להקת "טאטו". בזמנו הוא החליף בשיר אחד את אלונה דניאל בעמדת הסולן ושר, או ירק, או נבח, את "בחצרות בחושך". השיר, שמתאר אונס מנקודת מבטו של האנס, וכולל משפטים כמו "מחזיק סכין אל מול פניה/ כך אני אוהב את זה, קורע את בגדיה", נאסר לשידור ברדיו. הוא עומת עם השיר פעם אחד פעם, נשאל אם הוא מתחרט, התבקש להסביר את מקורות ההשראה. לרוב הוא התחמק מלתת דין וחשבון באופן ישיר, גם לא על שירים פרובוקטיביים נוספים שלו, כמו "ואז הופיעה בטי" (מהאלבום "עיוור בלב ים"), שבו הדובר מבצע בעצמו מין אנאלי.

היום הוא פתוח. עונה על כל שאלה ולא מחמיץ פנים אפילו פעם אחת. הוא מספר את עצמו בטבעיות ובקלילות של מי שהנרטיב הפרטי שלו מוכר לו היטב, על נבכיו ודקויותיו. "אלה שברירים של אישיות שהיו", הוא אומר על השירים ההם. "זה באמת שייך לזמן אחר. יש פה קונפליקט". אז הוא היה בתחילת שנות ה-20 לחייו, פליט מהקריות שחי בתל אביב לבד, מעשן סיגריות כדי למסך את עצמו מהעולם, ומדי פעם אומר למראיין או למראיינת שדווקא היה רוצה אהבה, אמיתית. היום הוא אבא לילדים.

לפני כמעט עשור הוא התחתן ונולדו לו שני בנים, היום בני ארבע ושמונה. "הם כבר לא זאטוטים קטנטנים, הם שני בנים שמתקוטטים", הוא אומר בחיוך. "זכור לי רגע בניו יורק", מספר צור על הרגע שבו גמלה בו ההחלטה שהוא רוצה ילדים, אי שם בגיל 35: "עמדתי בסנטרל פארק בבוקר קפוא וחשבתי על אביטל, שאותה רק הכרתי. חשבתי גם על אבי שנפטר כשהייתי נער, ואמרתי לעצמי שעכשיו זה הזמן לעשות ילדים עם האשה הזו. החוויה שלי כיתום נמצאת גם היא בתוך הרצון הזה. הייתי בן 35, אבא מת בן 52. אני יודע שהחיים קצרים".

שוב ושוב נכנסים הילדים לשירים שלו, דרך המילה החוזרת על עצמה, "אבא". דמות האב הופיעה גם בשירים מוקדמים שלו, כשהדוגמה הזכורה ביותר היא בשיר האוטוביוגרפי "חנוך מחנך", שתיאר את חוויותיו עוכרות השלווה של אביו כמורה לספרות בבית ספר מקצועי. כעת התהפכה זווית הראייה, ודמות האב בשירים הפכה להיות צור עצמו. עם האבהות נוצרו לצור מצוקות חדשות, חרדות הוריות שהוא מתאר כקשורות לגידול ילדים בישראל. גם הן נוכחות ללא הרף באלבום החדש. הוא כותב בבית, אחרי שהילדים נשלחים לגן ולבית הספר. שעות העבודה הפוריות שלו עברו מהלילה ליום. בחדר העבודה שבקצה המסדרון הוא מוצא את המרחב שבו הוא יכול ליצור. שם, בפרטיות, הוא שב ונפגש עם הפרסונה האמנותית שלו.

הזכות לעדינות

"כל מה שאנושי" הוא תקליט מלא בקונפליקטים: בין העבר להווה, בין האינדיבידואל למשפחה, בין האמן לקהילה. הוא מודע אליהם, מנתח אותם, אבל לא מוצא להם מנוחה. כמי ששר על במות שירים שכתב לפני 20 שנה גם בימים אלה, הוא מנסה לשמור על נסיך האופל שבפנים כדי להישאר אותנטי. המאבק הזה הוא כוח מניע בשירים שלו, שעוסקים בדימוי עצמי שכמו נשבר דרך מראות מקבילות, אינסופיות.

ערן צור. כותב אחרי שהילדים נשלחים לגן ולבית הספר

הסינגל הראשון, "בעין הסערה", עורר תגובות משתנות, בעיקר ביחס למילים "אבל אני עדין, ויש לי רגשות". מאזין אקראי אמר שהשיר הוא המנון מזרחי לאשכנזים, כלומר בלדה בכיינית ליאפי המצוי, המקונן על צרותיו המדומות. אחרים התרגשו מהכנות. אם יש בשיר אירוניה, היא קשה לפיצוח, נראה שגם לצור עצמו. "משמח אותי שהשיר הפך למוכר כי יש בו מסר, והוא הצליח לעבור לאנשים. המסר הזה נוגד את כל מה שמצופה ממך כגבר ישראלי. זה אומר שגם אתה, עם כל מה שיש לך על הצוואר, עם כל קשיחות החיים שפיתחת, גם לך יש את הזכות לעדינות ורגישות. לא חשבתי עליו ככה כשהוא נכתב, אבל עכשיו, אחרי שהוא יצא ואני משווה אותו לשירים מהעבר שלי, אני מוצא בו איזו פשטות שלקח לי הרבה מאוד זמן להגיע אליה. לפעמים צריך להזכיר לעצמך ולסביבה שיש את המקום החשוף הזה, השביר, זה שבעצם הוא לא כל כך יציב וחזק. כבעל וכאבא נדרש ממך המון. בסדר העדיפויות הזה, מי שאתה ומאיפה שבאת מתפייד. אני מגזים קצת. למרות שהתחתנתי וילדתי, בעומק הדברים אני אותו בן אדם. אם תמצא את עצמך רגע או כמה ימים לבד, זה לגמרי שם".

הוא ממשיך לנוע בין הקטבים. בכל פעם שהנושא עולה צור משנה כמה מעלות בזווית הראייה שלו. האשימו אותו בהתרככות. הוא אומר: "כשאני שומע את ‘אנס בחצרות' ונתקל בתמונות מפינגווין מלפני 20 שנה עם ‘טאטו' גם אני מת על זה, והייתי מאוד רוצה להיות אותו ערן, אבל אני כבר לא אהיה בן 23. אני אחר. העניין של זרם מרכזי קשור לתגובה אליך. אבל אני לא רואה את השינוי במוסיקה עצמה. היא המשך אינטגרלי לעבודה הקודמת שלי, עם גישה אנושית יותר, שלוקחת בחשבון שאני שר לאנשים. אני אני קודם כל יוצר, ואני שר בשביל לשיר את השירים שלי ולא כי למדתי לשיר או כי יש לי קול נורא יפה. הקול שלי מראש נוקשה, מחוספס. הוא יכול בקלות להיות חמור ורציני. דורון פלסקוב (שחתום על ההפקה והעיבודים יחד עם אוהד בן ארי, נ"כ) אחראי להזכיר לי שאני שר לאנשים, וגם רכות נמצאת במנעד הזה. לא תמיד צריך ללכת לנטיות הראשוניות של הקול". ואכן, יותר מבתקליטים קודמים, אפשר לשמוע בקול של צור את החיוך שלו, זה שמתעקל בצד אחד. תמיד אמרו על צור שהוא עדין, כאילו שזה מפתיע. ב"כל מה שאנושי" העדינות שלו מקבלת את מרכז הבמה, ונראה שדווקא הקצוות החדים הם אלה שנשארים בפריפריה.

שלונסקי לפני השינה

22 שנה שערן צור הוא אמן מוכר בישראל. הייחוס הזה מרתק אותו. "יש הרבה מה לחדש בתחום הזה. לא הרבה אנשים עסקו בו. אבל זה גם קשה ואני מוצא את עצמי עוסק במרקם שלם של עבודה במוסיקה כדי להתפרנס". בין היתר הוא כותב לתיאטרון, לקולנוע, לאמנים אחרים, וגם מלמד. "גם אשתי עובדת, בתחום ההיי-טק, ויחד אנחנו מסתדרים לא רע ועל זה אני מוקיר תודה". את ההתמדה שלו הוא מייחס לחינוך שקיבל בבית: חינוך לחריצות, דיוק והעמקה. "כוח החיים אצלי, מרכז האנרגיה, הוא לסלק את ערימות התסכולים, האכזבות, ההישגים והאופוריות הכוזבות, שוב להקליט שירים ושוב לעמוד במבחן הקהל. זו הברירה היחידה שיש לי כדי לא למות חי כאמן. כדי לא להשאר מומיה של מה שפעם עשיתי".

צור בחולצה הכחולה עם 'טאטו'

"כל מה שאנושי", אלבום הסולו הרביעי של צור, הוא אלבום קונצפט: צור החליט, אחרי עשור פורה של שימוש במוסיקה אלקטרונית, להדיר אותה לחלוטין מהאלבום. יש בו שימוש בכלים חיים בלבד. "זה הכל מעשה ידי אדם. הכל ניגנו, לא עשינו שום העתק-הדבק ומניפולציה אלקטרונית", הוא מסביר. "הגישה בכלל היא הומנית כזאת, חיובית לבני אדם ושומרת על הכבוד שלהם".

באותה נשימה הוא מזכיר שאין בבחירה הזו ביקורת על מי שבוחר אחרת ומציין לדוגמא את העבודה של מוסיקאים כמו קרולינה וקותי שהוא אוהב. לתוצאה הסופית באלבום יש גם רובד מאוד ראשוני - ארבעה מהשירים בו הם הגרסאות הראשונות שהוקלטו. "אחרי זה עשינו תילי תילים של נסיונות לעשות את זה יותר טוב ולא הצלחנו. למשהו אותנטי שתופס את הרגע הנכון באולפן אין תחליף".

האלבום רווי בשיתופי פעולה: לצד צור, מנגנים בו גבע אלון בגיטרות ויובל שפריר בתופים, ומתארחים בשירים, בין היתר, אוהד חיטמן, פיטר רוט, מארינה מקסימיליאן בלומין ואברהם טל. את הלחן של "אחת אחר חצות" קיבל צור מעמיר לב. שירים נוספים הולחנו על ידי פלסקוב, גונן רון, ושותפו הותיק יובל מסנר.

את המילים ל"בחוץ" כתב אתגר קרת, את "סלויון" הלחין צור למילים של יאיר הורוביץ. את "דלתות", שיר של אברהם שלונסקי, הכירה לו שירה גפן, אשתו של קרת, שנאלצה לחכות שיחלפו שלושה אלבומים של צור עד שהקליט אותו ("סגרתי חשבון עם משפחת קרת", הוא צוחק).

הבחירה של צור לשלב שירה באלבום שלו לא צריכה להפתיע אף אחד. במובנים רבים צור הוא מהבודדים שיכולים להכנס לקטגוריה המתעתעת של "משורר רוק".

                            יונה וולך (תצלום רפרודוקציה: לימור אדרי)

הוא ידע לתת את הערכתו לשיריה של יונה וולך בפרויקט המופתי "אתה חברה שלי", שנוצר עבור פסטיבל "נקסט" ב-1997 ויצא כאלבום שנה מאוחר יותר, רק כדי לפתוח את הדלת לפרויקטים דומים שמעמידים את השירה באותה קבוצת גיל של קהל הרוק שעדיין נחשף אליה בעיקר דרך שיעורי ספרות מתישים. לצור, כאמור, זה בא מהבית. על "סלויון" הוא אומר שזה השיר המופשט ביותר באלבום ובזמנים שונים האהוב עליו מכולם. "הורוביץ הוא מהחבורה של וולך וויזלטיר אבל הוא כותב כל כך גבוה ודקיק, המילים שלו הם כמו צלילים עיליים. כשהיה לי את המפתח למנגינה למילים הראשונות, השיר נפתח בפניי וההקלטה שמופיעה באלבום היא הפעם הראשונה ששרתי אותו לחברים שלי באולפן, אולי שלושה ימים אחרי ההלחנה". את "דלתות" הוא מתאר כשיר "קלסטרופובי שקורה בתוך פרוזדור אינסופי. יש בשיר הזה עברית של שנות ה-50 ולזה התחברתי. אבי קרא לי שלונסקי לפני השינה".

צור מרבה להופיע, אבל הבטחון שיגיע קהל לא מובן לו מאליו. הוא אפילו קצת לחוץ מזה. הנסיון לימד אותו שהקהל מגיע ונסוג בגלים. אחרי כמה נפילות, הוא יודע לצפות את הפגיעה וגם בתקופות שההופעות שלו מלאות הוא מזכיר לעצמו לא לקחת את זה כמובן מאליו.

בשנה האחרונה הוא הופיע כמה פעמים עם "מידנייט פיקוקס", שיתוף פעולה שהגיע לקהל בפסטיבלים של מוסיקה עצמאית כמו "הלם כרך" ו"אינדינגב". חשוב לו לציין שגם היום הוא מעורה בסצינת המוסיקה האלטרנטיבית, מכיר את הדמויות ואוהב אותן. על הבמה ב"אינדינגב" הוא נראה כמי שנהנה במיוחד מהרגע והמעמד: בתוך ים הרכבים שטרם יבש החלב על שפתותיהם, הוא קיבל את משבצת מורה הדרך. בראיון קודם אמר לי שהדור הנוכחי נראה לו מגובש וחזק יותר מגל הלהקות שכלל את "כרמלה גרוס ואגנר" בתחילת שנות ה-90. מאידך, במה שהוא לא רואה כניגוד, הוא מלמד ב"רימון" ואפילו העביר לתלמידים שלו את הטקסט של "אני חופשי", לפני שיצא כסינגל השני מהאלבום, בשביל תרגיל בהלחנה. צור, בן המחזור הראשון של בית הספר, לא מזהה את המוסד עם החבורה פלס-מסיקה-ברמן ונספחיה. "יש שם גם מזה וגם מזה. אני אוהב מוסיקה מאתגרת ויש מזה ברימון", הוא אומר.

יונה וולך חברה

את האלבום הוא הפיק, לראשונה, במימון עצמי (מאוחר יותר הצטרפה "התו השמיני" להפקה). "אחרי האלבום הקודם, שני הצדדים (צור וחברת התקליטים אן-אמ-סי, נ"כ) ראו עין בעין שכדאי שאמשיך בדרכי", הוא מסביר. "רק טוב אני חושב עליהם. הרגישות שלי לעבודה של אנשים הרבה יותר גבוהה פתאום. יש משהו נוח, אפילו נוח מדי, בזה שהחברה משלמת. הייתי צריך שהציפורניים שלי יהיו שחורות מהעבודה". צור אכן מוציא אלבום כל שלוש או ארבע שנים "כדי להרגיש שאני עושה את העבודה שלי".

הוא זוכר את היום שבו החליט להתחיל לעבוד על אלבום חדש. זה היה בקיץ, לפני כמעט שנתיים, שנתיים אחרי שיצא "חותך בחתך הזהב", שבהן הופיע ברחבי הארץ, גם במקלטים בצפון בזמן מלחמת לבנון השניה (בין היתר יצא לו להתקל בסצנה קומית שבה אשה, שלפי הניתוח של צור היתה באותו רגע רחוקה מבעלה, השליכה את עצמה על עידן יניב. הוא אומר בשקט, כממתיק סוד: "היא כמעט טרפה אותו חי. הוא היה צעיר וויטאלי והוא שר מאוד יפה. בחור חמוד, זמר טוב".)

בקיץ 2008 הוא שכב כמה ימים בבית, חולה. "היה איזה יום שששוב הרגשתי את הכוח לקום ולעשות תקליט. בין כל הבלגן של החיים, זה היה כמו כוח חיות שנדלק". אחד השירים הראשונים היה "בחוץ", שיצא לו בקרוב קליפ. בגלל שמופיעה בשיר המילה "מזדיינים", שצור מבטא בטון המתענג ששמור לו, הוא משער שהקהל יחשף אליו בעיקר באינטרנט ופחות ברדיו שעלול להרתע. הוא מספר שכששר את "בחוץ" בספריה בכפר סבא ("חושך ולילה ומאוד מזדיינים/ חם לי, רטוב לי, אפילו נעים/ אני אומר לה את זה/ והיא כמעט נראית נירגשת/ רק תזכור לגמור בחוץ, היא מבקש"), כמה מבוגרים קמו והלכו. "אחרי זה אמרתי לעצמי שאתה צריך חיי מין פעילים כדי לאהוב את השיר הזה. אחרת הוא עלול להרגיז אותך". הוא מבין את ההמנעות הצפויה של הרדיו הציבורי משידור השיר, אבל זה לא עוצר אותו מלבצע אותו. בינתיים הוא כבר שר אותו בשידור אצל טל ברמן ואביעד קיסוס ב-99FM וגם אצל יואב קוטנר ברדיו תל אביב.

"מישהו כתב לי שזה השיר היחידי שהוא שמע מהחדש שמתכתב עם העבר שלי, עם הטקסטים האירוטים המיניים", הוא משווה שוב לעבר. "יש לי שירים שנוגעים בצד החושני, אבל בצורה אחרת. הם מבטאים את היחס שלי לנושא הזה היום. למשל ‘ג'נטלמן'", והוא מדקלם: "ג'נטלמן הוא גבר שמחזיק את הדלת/ דואג שהגברת תכנס ראשונה/ היא צריכה להיות נינוחה, משוחררת/ היא בטריטוריה שלה/ והיא עולה על המסלול, אוספת תאוצה/ ממריאה אל האופק/ אל עבר השקיעה הפרוותית החמה".

צור מתעסק במיניות גם ב"מרפרף" ("מרפרף כמו פרפר סביב הנשיות שלך"). "אני מוצא את עצמי יותר מרומז במקום הזה", הוא אומר. "אני לא יכול שלא להיות בו. אירוטיקה ויחסים הוא המקום שממנו צומחים שירים, מבחינתי". התיאור הגרפי היחיד שמופיע בתקליט הוא בטקסט של אתגר קרת והוא אמנם מתלבש על צור כמו כפפה.

"אני רוצה להגיד כמה מילים על יונה וולך והמורה מכפר סבא", הוא לא מהסס ונותן את שני הסנטים שלו ביחס לפרשה, שבה השמיעה המורה עדנה רש את "אתה חברה שלי", בביצוע שלו, ועוררה סערה ציבורית אחרי שהורי אחת התלמידות התלוננו על הצגת השיר במסגרת חינוכית. "אני זוכר את עצמי נער, קורא בפעם הראשונה את השירים האלה - ‘תותים', ‘כשתבוא לשכב איתי', ‘כמו שופט', ‘אתה חברה שלי'. זה פתח לי את הראש אז. פתח לי שער לעולם של מיניות, שלי ושל אחרים. לא הכרתי את וולך, אבל כשישבתי שם בקריות וקראתי את השירים ואת הראיונות איתה, הרגשתי שיש לי חברה. שהיא מבינה אותי. כנער הצלחתי להתחבר ולהבין וזה עזר לי. ואם לי, אז בטוח שגם לאחרים".

צור מבצע מופע מחווה לוולך במסגרת סל תרבות, דרך אותו משרד החינוך. השנה עבר בעשרה בתי ספר, עוד לפני השערורייה ההיא. "אני דווקא לא משלב את ‘אתה חברה שלי' במופעים שלי אבל אני מבין למה היא בחרה בו כדי לדבר על הנושא של חד מיניים. לדבר על הנושא הזה עם נוער זה חשוב, הרי לפי הסטטיסטיקה 10% מהם יהיו הומואים ולסביות בעתיד. מה יהיה עם האנשים האלה? אנחנו יודעים שהם לא עשו רע לאף אחד וזכותם, כמו זכותם של האחרים, לקבל התיחסות ולגיטימציה. הענין הפוריטני של להסתייג מזה ולדחות את זה על הסף נראה לי... מפגר".

» כל מה שאנושי - פרטים ומועדי הופעות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ