המנצח אבי אוסטרובסקי, זה היה אצלו בידיים

בנעוריו למד מכונאות, וכדי לממן את לימודי המוסיקה שלו הלך לעבוד במוסך של סולל בונה. דרכו הלא שגרתית של המנצח הבינלאומי אבי אוסטרובסקי, שינצח הערב ומחר על התזמורת הסימפונית ירושלים

נעם בן זאב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נעם בן זאב

לנגן תחת שרביטו של המנצח אבי אוסטרובסקי משמעו להרגיש בטוח. אוסטרובסקי הוא מנצח שקט, בקיאותו ותנועות הידיים המדויקות שלו לא יאפשרו לאף נגן להחמיץ כניסה. הוא גם מנצח מענין, שתמיד יגלה משהו חדש במוסיקה - את זאת אפשר יהיה לשמוע הערב ומחר כאשר ינצח על התזמורת הסימפונית ירושלים (תיאטרון ירושלים, 20:30), בתוכנית יפה ובה טוקטה של הישראלי יהושע לקנר, הקונצ'רטו לכינור מס' 5 של מוצרט, ו"סימפוניה פנטסטית" של ברליוז. "אם היתה לי אפשרות להיפגש במלחין מהעבר, בוודאי הייתי בוחר בברליוז", אומר אוסטרובסקי, "הוא כל כך לא צפוי, מקורי בתזמור, שובר מוסכמות ובעיקר מודרני. כל הרעיון של הסימפוניה הזאת, שמציגה סיפור על גיבור שנמצא תחת השפעת סמים ושיכור מאהבה - הוא באמת פנטסטי. אתו הייתי יכול ליצור שפה משותפת".

התזמורת הפילהרמונית והסימפונית של לונדון ותזמורת הבי-בי-סי, תזמורות הרדיו של רדיו בלגיה וקלן, "פילהרמוניה הונגריקה", הפילהרמונית הישראלית - הן רק כמה מהתזמורות שעליהן ניצח בחמש יבשות. אחד הקונצרטים האחרונים שלו היה בתיאטרון מרינסקי בסנט פטרסבורג, שאליו הוזמן על ידי המנצח ולרי גרגייב - שיא שאליו היו חולמים להגיע מנצחים רבים. וכך, בין אנטוורפן לגבעתיים, ומדי פעם על בימה תזמורתית אחרת, הוא מנהל את חייו.

בלי תיאוריה מוסיקלית

השגרה הזאת לא רומזת אפילו על הדרך המפתיעה שבה התחילה הקריירה שלו. כילד טוב גבעתיים שהתחנך בתנועת השומר הצעיר (יליד 1939), דרכו היתה ברורה לו: "העתיד שלי היה במכונאות. וכמי שחשב על עתיד של עבודה בקיבוץ, למדתי במגמת מכונאות בתיכון ‘שבח' בתל אביב". כחלק מהרוח החלוצית-ציונית באותה תקופה של תחילת שנות ה-50 שהתאפיינה במקהלות קיבוצים רבות, החל אוסטרובסקי הנער להתקרב למוסיקה. אחד מחבריו לימד אותו שיר - אוסטרובסקי חשב שזה שיר עברי, אבל למעשה היה זה עיבוד מקומי למינואט מאופרה של מוצרט.

האקורדיוניסט בחוג שבו רקד ריקודי עם - שהיה לא אחר מאשר יוצר הזמר העברי, גיל אלדמע - לימד אותו עוד שניים שלושה שירים. "ליקטתי כמה חברים והקמתי מקהלה קטנה. לא ידעתי תווים, והדרכתי את המקהלה בלי מודעות לתיאוריה המוסיקלית", הוא מספר. ואז, בווריאציה של סיפור סינדרלה, המדריכה בתנועה הביאה מומחה, צ'לן מקיבוץ נירים שהיה אסיסטנט של המנצח גארי ברתיני, להקשיב ולחוות את דעתו. הוא הופתע והתלהב, ואמר לי, חביבי, איפה אתה לומד? בגאווה רבה השבתי, בשבח! ומוסיקה? לא לומד. ועל המדרשה למוסיקה שמעת? לא. ועל גארי ברתיני? לא. אז על מה כן שמעת? על מרקס ולנין, עניתי לו".

אבי אוסטרובסקי. הייתי רוצה להיפגש עם ברליוז

בעקבות שיחה זו הגיע בגיל 17 למדרשה למוסיקה במכללת לוינסקי, כדי לפגוש את אחד ממייסדי התרבות המוסיקלית בישראל, גארי ברתיני. ברתיני שהתלהב מהצעיר המוכשר הצמיד אותו אליו, לכל השיעורים בכל הכיתות, מתחילים ומתקדמים. אחרי שנתיים, כשהתגייס, ביקש מהצבא שאוסטרובסקי יחליף אותו במשימת ההקמה של מקהלת הנח"ל. כחיל פשוט, שמדיו בלויים מהטירונות, מצא עצמו אוסטרובסקי בדיונים בחברת מפקדי החייל.

"אחרי הצבא הלכתי לעבוד במוסך של סולל בונה, כדי לממן את המחייה ואת המשך הלימודים המוסיקליים", הוא מספר, "באותו זמן פנה אלי ברתיני והציע לי ללמוד אצלו ניצוח באופן פרטי. לא ידעתי מאין אשיג את הכסף לכך, אבל ברתיני החליט שאלמד אצלו בלא תשלום".

אחרי זכייה במלגה של קרן התרבות אמריקה ישראל, הוא נסע ללמוד אצל המורה האגדי הנס סוורובסקי בווינה, מורו של זובין מהטה. "באקדמיה בווינה הכרזתי שאני לא מעוניין בתעודה: מכיוון שלימודי הניצוח האמיתיים מתחילים רק בשנה ג', ביקשתי ללמוד החל משנה זו, כתלמיד שלא מן המניין", הוא נזכר. לבסוף אושרה התקבלותו המלאה לאקדמיה, ותוך שנתיים, ב-1968, הוא ניגש לבחינות הסיום.

"עמדתי מול חבר הבוחנים, עניתי על כל השאלות, אבל פרופסור אחד, שהתנכל לי לכל אורך הלימודים, שאל אותי שאלה מכשילה במכוון, אודות אופרה מסויימת. לא ידעתי את התשובה, ופתאום שמתי לב שאחד הפרופסורים הבוחנים האחרים רומז לי, נשען לאחור על כסאו, ובהיחבא מצביע על הטבעת שעל אצבעו: זו אופרה מ'טבעת הניבלונג' של ואגנר, עניתי". תעודת הגמר ניתנה.

מה שאי אפשר ללמוד

חלוקת הזמן בין אירופה לישראל, המאפיינת את אוסטרובסקי בשנים האחרונות, החלה כבר בראשית הקריירה שלו. זכייה במקום ראשון בתחרות ניצוח בינלאומית בקונפנהאגן הביאה לו הזמנות לעבודה בחו"ל, אבל בישראל הציע לו המוסיקאי פרנק פלג להיות המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית חיפה; אחר כך, ב-1970, הקים את התזמורת הקאמרית הקיבוצית. שלוש שנים אחר כך הקים עוד תזמורת קאמרית - תזמורת באר שבע, שנגניה היו בעיקר עולים חדשים מרוסיה, והוא היה מנהלה המוסיקלי במשך חמש שנים. תזמורת הרדיו הנורווגי באוסלו ניגנה גם היא תחת ניהולו המוסיקלי לאורך חמש שנים, וכמוה תזמורת אנטוורפן.

"ניצוח הוא מקצוע שקשה ללמוד אותו, כמעט בלתי אפשרי", אומר אוסטרובסקי, "אפשר ללמוד לנפנף נכון בידיים, ולפתח טכניקה שתבהיר את כוונותיך; אבל להביא לידי הגשמה את הצלילים שאדם מדמיין באוזני רוחו - זה כבר עניין אחר. כמו בכל אמנות אחרת, ציור או בלט או תיאטרון, נחוץ לומר משהו, נחוץ התוכן, המה ולא האיך. ואחרי כל הטכניקה, הניקיון הצלילי, הבאלאנס והשמירה על הטמפו, המנצח עומד על הבימה בקונצרט, מניף את ידיו - וזקוק להשראה. לא לשחזר בקונצרט את החזרות, אלא להעפיל לממד אחר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ