עלייתן ונפילתן של שדרות ירושלים

שדרות ירושלים, ציר החיים ההיסטורי של יפו הפלסטינית, נבחנות בהיבטים של שימור, פוליטיקה, תרבות ומצפון. תערוכה חדשה ב"גלריה בשדרה" בתל אביב

אסתר זנדברג
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג

שדרות ירושלים ביפו לא התאוששו עד היום מהמכה שניחתה עליהן עם כיבוש העיר ב-1948 והנכבה הפלסטינית. אז ירדו מגדולתן כמרכז העסקים והתרבות ביפו הערבית והתגלגלו להיות השדרות האחוריות של תל אביב יפו. גלגוליהן של השדרות מאז הקמתן בתחילת המאה ה-20, בתקופה העותמנית, ועד שנות ה-60 נחקרו, נחשפו ותועדו על ידי סטודנטים לשימור בבית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב. הם יוצגו בתערוכת האדריכלות והאמנות "השדרה הראשונה" שאצרו מנחי הסטודיו, האדריכלים אמנון בר אור וסרג'ו לרמן (בשיתוף לירון קורן).

התערוכה תיפתח היום ב"גלריה בשדרה" בשדרות רוטשילד בתל אביב, והיא מוצגת גם באתר http://www.firstboulevard.com זו התערוכה השנייה בסדרה על יפו של הסטודיו, העוסק זה כמה שנים ביחסים המורכבים שבין יפו לתל אביב בראי השימור, ובסוגיות הפוליטיות, החברתיות, התרבותיות והמצפוניות שהוא מעלה, לדברי בר אור. קדמה לה תערוכת "בתי הבאר - הארמונות הנעלמים של יפו" שהוצגה ביפו בתחילת 2008 והעידה עד כמה הנושא מורכב ונפיץ.

הפער האירוני שבין נושא התערוכה, שדרות ירושלים ביפו, לבין מיקומה בשדרות רוטשילד בתל אביב, מתמצת במידה רבה את הסיפור והמסר. למרות הייחוס ההיסטורי של שדרות ירושלים כשדרות העירוניות המתוכננות המודרניות הראשונות במרחב של תל אביב יפו, והלב העירוני של יפו הערבית, הרי תנופת התחייה של השדרות בתל אביב יפו פסחה עליהן, והן נותרו במרחק שנות אור מאחיותיהן התל אביביות.

כשמדברים על שדרה בתל אביב, שדרה בהא הידיעה, מתכוונים לשדרות רוטשילד התל אביביות ה"יהודיות". לעומתן, שדרות ירושלים היפואיות, הרב-תרבותיות, הנוצרות את הסיפור הפלסטיני של יפו, "נעדרות כיום מהתודעה הציבורית כאתר מרכזי במרחב העירוני ונתפשות בעיקר כעורק תנועה המחבר את בת ים לתל אביב", כותב האדריכל ויועץ השימור שמואל גרואג בקטלוג התערוכה.

התערוכה מצביעה על ההחמצה רבת השנים, ולצדה על האפשרות לרתום את תחום השימור - המשרת בדרך כלל אינטרסים כלכליים ואת הסיפור הלאומי השליט - כדי להחזיר לתודעה את השדרות המוכחשות.

דגם פאריסאי

התערוכה מציעה מתווה לתוכנית שימור לשדרות ירושלים - בולוואר ג'מאל פאשה כפי שנקראה בתקופה העותמנית, אווניו קינג ג'ורג' בימי המנדט הבריטי, רחוב מספר 1 בשנים הראשונות אחרי כיבוש יפו; תוכנית שתוציא לאור לא רק את העבר האדריכלי של השדרות אלא "תסגור פער של הכחשה והדחקה, שהוא חלק מההתכחשות הישראלית לעבר הפלסטיני של המקום והמרחב הישראלי", דברי גרואג, "ותאפשר הכרה בכך שתל אביב, כמו ישראל כולה, נבנתה בו בזמן על גבי המרחב הפלסטיני וברצף אחד אתו. תוכנית כזאת תהיה אחד הביטויים הציבוריים המשמעותיים להכרה של תל אביב במורשת העירונית של יפו מכורתה, ולנכונות להתמודד עם כמה נרטיבים גם אם הם מצויים בקונפליקט".

שדרות המלך ג'ורג' (שדרות ירושלים) בתקופת המנדט הבריטי. משכו דמויות מפתח מהעולם הערבי (גלויה מאוסף האחים אליהו)

אם תוכנית שימור אכן תשכנע את תושבי יפו ששדרות ירושלים יכולות להיות "אזור מגורים מתפתח רב-תרבותי שיאחד בין הקבוצות האזרחיות השונות בעיר", או שתתקבל כעוד ניסיון להשתלטות יהודית-תל אביבית על יפו - בצוות התערוכה אין ערבי אחד - כמו תוכניות רבות אחרות הרוחשות בה, אלה שאלות פתוחות.

שדרות ירושלים החלו את דרכן ביולי 1915 ונקראו אז על שמו של מושל סוריה וארץ ישראל העותמני ג'מאל פאשה. הן תוכננו על פי הדגם הפאריסאי של הברון אוסמן - ברוחב ארבעה נתיבי תנועה שבמרכזם גן בסגנון צרפתי ושורת דקלי ואשינגטוניה - והיו המבצע המרשים ביותר בגל של יזמות מודרנית שזיעזע באותה עת את יפו. הן עברו בלב פרדסים מזרחית לעיר העתיקה, ובאותן שנים הובילו לשום מקום. בגלויה תקופתית הן נראות כמתווה מצויר לשטיח קיר רקום. בתקופת המנדט הבריטי, תחת השם שדרות קינג ג'ורג', היו השדרות מרכז העסקים, התרבות והבידור הראשי ביפו, שמשך אליו דמויות מפתח בעולם הערבי.

אחרי הקמת מדינת ישראל התרוקנה יפו מתושביה הערבים. מבני הציבור שבה, בסגנונות אדריכליים אוריינטליים-מודרניים מעורבים, נקראו בשמות עבריים והוסבו לצרכים אחרים. לאורך השדרות נבנו מתחמי שיכונים לעשרות אלפי עולים, בעיקר מיהודי בולגריה, שכינו אותה "סופיה הקטנה".

במשך זמן קצר במונחים היסטוריים צברו השדרות שכבות אדריכליות, תרבותיות ופוליטיות מורכבות, שנחשפות בתערוכה בחומרים ארכיוניים, בתיעוד המצב בשטח ובהצגת תהליכי השימור. בהם כמובן מבני הציבור המפוארים בשדרות, כמו בניין קולנוע נאביל שהיה לקולנוע נגה ונהפך לתיאטרון גשר; בניין סינמה ראשיד שנהפך לקולנוע צליל ואחר כך למועדון התיאטרון; בניין עיריית יפו שהיה למשרד האפוטרופוס לנכסי נפקדים ולמשרדי חלמיש ואחרים. אבל גם בנייני שיכוני העולים הסטנדרטיים, שהפוטנציאל הטמון בהם לא מפסיק להפתיע.

פיל דורסני

שדרות ירושלים נדחקו לשולי התודעה, אבל לא נהרסו פיסית על ידי תל אביב שלא כשכונות רבות אחרות ביפו - ועג'מי היא רק דוגמה אחת. התערוכה הקוראת לשימור המבנים בשדרות ולהנכחת המורשת האדריכלית והתרבותית הפלסטינית בעבר ובהווה ביפו, יאפא, "כלת פלסטין", מתקיימת על רקע פרסומה של רשימת אתרי המורשת הממלכתית החדשה, שנעדר ממנה במפגיע כל זכר למורשת הפלסטינית בישראל. חשיבותה בעיתוי הזה גדולה מתמיד.

אבל מנגד - אולי מאוחר מדי. ייתכן שהתערוכה תמצא עצמה כרקוויאם לשדרות ירושלים על שלל סיפוריהן וזהויותיהן, ולא כהתחלה חדשה. המשך קיום השדרות כרחוב עירוני מוטל בספק, והן עלולות ליפול קורבן לתוכנית המתגבשת להקמת קו הרכבת הקלה בתחומה. המסלול הוא חלק מתוואי הקו האדום מפתח תקוה לבת ים ויעבור מעל פני הקרקע.

שלא יהיו אי הבנות. בניגוד לשמה המפתה, הרכבת הקלה אינה רכבונת קטנה וקלת תנועה בסגנון הטראם האירופי החביב כפי שרבים היו אולי רוצים להאמין, אלא רכבת כבדה מאוד. אורכה 70 מטרים והיא תשעט בשדרה במהירות של 50 קמ"ש ובתדירות של שלוש דקות - פיל דורסני במרקם העירוני של השדרות.

לאורך מסלולי הרכבת יוקמו גדרות בטיחות שימנעו מעבר בין שתי גדות השדרות, ורוחב המדרכות יוקטן כדי לפנות מקום לנתיבי תחבורה. ככה לא עושים רחוב עירוני ושדרות עירוניות - ככה מוציאים מהן את הנשמה.

תחבורה היא סוגיה מרכזית בגוש דן, אבל היא לא הבעיה הקשה ביותר ביפו. הרכבת הקלה, כפי שזה נראה, לא נועדה להיטיב עם שדרות ירושלים או עם יפו, אלא לפתור על גבן השחוח ממילא את בעיות התחבורה של המטרופולין בכללו. אולי מאחוריה ישנה גם כוונה להזרים לשדרות יוזמות נדל"ניות חמדניות שיגיעו אליה בעקבות הרכבת (בדומה למה שעלול להתרחש ברחוב יפו בירושלים, גם הוא רחוב היסטורי ששקע והוזנח וגם בו תעבור רכבת קלה).

בשדרות רוטשילד בתל אביב דבר כזה לא היה עולה על הדעת. כמו שלא היה עולה על הדעת להפוך אותן לבטונדה אכזרית מוגבהת עם עציצי חרס "אתניים" בגרוש, כמו שקרה בשדרות ירושלים בשיפוץ הקודם שעברו, אי-אז לפני התחלת עבודות החפירה האין-סופיות המייאשות בהן. באותו זמן זכו שדרות תל אביב לטיפול רך ואוהב והיו למקום האיני והטרנדי בעיר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ