גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

"גיליון ספטמבר" | פרויקט מיוחד:עד כמה דומה אנה וינטור למריל סטריפ ב"השטן לובשת פראדה"ווג הציב את ארצות הברית על מפת האופנה העיליתאנה וינטור, קווים לדמותהשבוע שידורי אופנה בערוץ יס דוקואלבר אלבז, המעצב שאוהב את אנה וינטוראת הביוגרפיה שלה, אנה וינטור לא ערכהכל עורכות ווגגרייס קודינגטון, הרוח האמיתית של "ווג"מיהם האנשים שעושים את "ווג"?• מיכאלה ברקו כיכבה על השער הראשון בעריכת אנה וינטור• השינויים שעברו על עיתונות הנשים?

גיליון נובמבר 1988 של "ווג" היה בעל משמעות מיוחדת לרבים מהמעורבים בו. זה היה הגיליון הראשון שערכה אנה וינטור; הגיליון הראשון שהשער שלו חרג ממסורת של שנים והציג אימאג' אחר; הגיליון הראשון אחרי שנים רבות שתצלום השער שלו לא נוצר על ידי ריצ'רד אוודון וגם הגיליון הראשון שעל שערו הופיעה דוגמנית ישראלית - מיכאלה ברקו.

לברקו זה היה הישג אדיר. היא אמנם כבשה שורה ארוכה של שערים למגזינים נחשבים באותה שנה ובזו שאחריה - בהם "אל", "קוסמופוליטן", "מדמואזל", "גלאמור" ואפילו ה"סאנדיי טיימס" - אולם שער "ווג" היה ההישג הגדול מכולם. "ראיתי לא מזמן תוכנית טלוויזיה שעשו על ‘ווג' ועל אנה וינטור, והיא אמרה שם שזה השער הטוב ביותר שהיה לה. הייתי די מופתעת מהאמירה הזאת", מספרת ברקו בראיון טלפוני מביתה בארצות הברית.

ברקו, בת 39, היא דוגמנית העל הישראלית המפורסמת והמצליחה ביותר עד כה. היא היתה הראשונה שהופיעה ב"ספורטס אילוסטרייטד", כבשה קמפיינים מהשורה הראשונה - ביניהם לקלווין קליין, רבלון ולוריאל - ובראשית שנות ה-90 אף דורגה על ידי המגזין הצרפתי "מדאם פיגארו" כאחת מעשר הדוגמניות החשובות בעולם. כיום היא נשואה לאיש העסקים רון צוקרמן ומגדלת את ארבעת ילדיהם.

"זו היתה פריצת דרך מאוד רצינית, בשבילי ובשביל ‘ווג'", היא נזכרת. "עד אז כל השערים של העיתון צולמו על ידי ריצ'רד אוודון, הצלם המיתולוגי של העיתון. כל השערים גם נראו אותו דבר - קלוז-אפ על פנים של דוגמנית מאופרת בכבדות. השער הזה היה אחר לגמרי, והוא בכלל לא צולם כדי להיות שער. הוא אפילו לא צולם בשביל העיתון".

                          מיכאלה ברקו על שער גיליון נובמבר 1988 של "ווג"

ברקו מספרת על יום צילום ארוך ומוצלח להפקת אופנה שהיתה מיועדת לעמודי המגזין הפנימיים. אחרי הצילומים ה"רשמיים", המשיך הצוות להשתעשע מול המצלמה: "צילם אותי פיטר לינדברג, בפאריס, מדגמנת לכריסטיאן לקרואה. אחרי הצילומים לבשתי את מכנסי הג'ינס שלי, נשארתי עם חולצה יפה וכמעט שלא היה עלי איפור. היתה אווירה טובה והשתוללנו ברחובות העיר. צחקנו, אני קפצתי ורקדתי, ואף אחד לא חשב שיש סיכוי שהצילומים האלה יעשו משהו".

חשבת שיש סיכוי שהתמונה הזאת תהיה שער?

"למען האמת, תוך כדי צילום פיטר, הצלם, צחק ואמר שזה עוד יהיה השער, אבל זה נשמע כמו בדיחה. לבחור בתמונה כזאת לשער היה צעד חריג מאוד. הכל היה שונה ממה שעשו אז - שילוב של חולצה יפה ומכנסי ג'ינס פשוטים, פנים ללא איפור - זה היה משהו שונה מאוד מ'ווג'. מבחינתה של אנה וינטור ומבחינת המגזין זו היתה תפנית, ממש שינוי תדמית. אנה עשתה פה משהו באמת חריג".

הבחירה בתצלום לשער המגזין אכן היתה בעייתית. ל"ווג", כך מספרת ברקו, היה חוזה בלעדי עם אוודון לצילומי השער; משום כך ניסו עורכי העיתון לשחזר את התמונה, הפעם כשאוודון הוא הצלם. "אוודון ניסה לצלם אותי בדיוק באותם בגדים", היא אומרת, "אבל זה פשוט לא נראה אותו דבר. בכל מקרה, עד שהשער התפרסם לרגע לא חשבתי שזה הולך לקרות. ממש לא הייתי אופטימית. לא ידעתי מה היו השיקולים שלה, אבל אני מניחה שווינטור רצתה להראות שמשהו רציני מאוד השתנה. זה היה הגיליון הראשון שלה באמריקה וזו היתה השארת חותם, ובאמת אחרי כן ‘ווג' השתנה מאוד".

יש הרבה סיפורים על ההתנהלות של וינטור, מדברים על התנהגות קשה, קשוחה.

"אני מכירה את מה שאומרים עליה, אבל לי מעולם לא יצא להיתקל בזה. עבדתי אתה עוד כשהיא היתה עורכת ב'ווג' הבריטי, והיא היתה מאוד נחמדה. הסיפורים באמת הגיעו אחר כך, כשהיא התמנתה לתפקיד בכיר יותר בארצות הברית".

מה השער הזה עשה לקריירה שלך?

"קשה להגיד. באותה תקופה היו לי המון שערים במגזינים נחשבים מאוד. ‘ווג' עשה בום ענק, המון רעש, דיברו על הגיליון הזה, אין ספק. אבל הקריירה שלי היתה בתנופה גם ככה. השער הזה זכור לי כמו משהו יוצא דופן, אני התרגשתי והיתה מהומה קטנה סביבו, אבל מבחינת הקריירה שלי זו היתה שנה של פריצה ענקית. קשה להפריד".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ