רוברט שומאן: מבטים על גאון מיוסר

פלאי השראתו של רוברט שומאן משתקפים במבט האוהב של רעייתו; רומנטיקה שומאנית בגישה שכלתנית; וגרסה נדירה ל"שלוש מתנות"

חגי חיטרון
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חגי חיטרון

היבול של רוברט שומאן היה ענק: מבול יצירות לפסנתר, המזוהות אתו יותר מכל סוגה אחרת, לידר, סימפוניות, מוסיקה קאמרית. גם אורטוריות יצר ואפילו אופרה אחת. על חיים של אושר לצד אשתו קלרה - פסנתרנית, מלחינה, מבצעת מובהקת של יצירותיו - העיבו המחלות האיומות שעינו את הקומפוזיטור מגיל צעיר והביאו עליו שיתוק ובידוד בהיותו בן 44 ומוות בגיל 46 (עוד על כך להלן). שלוש דוגמאות הממחישות את אמנותו של שומאן מוזכרות כאן שוב, שלושתן מיוחדות בסוגן.

אוהבי לידר של שומאן ובראשם "מחזור שירים" אופוס 39 (קובץ שבשיאו השיר הענוג "ליל ירח") ירוו הנאה מהאזנה לשירים אלה בלבוש שהתקינה להם קלרה שומאן. מדובר בעיבודים לפסנתר שנעשו בגישה מינימליסטית זהירה: שום תוספת, כמעט, על מה שכתב רוברט, לבד מהחלפת תפקיד הזמר או הזמרת בזמרה מהמקלדת.

בדיסק בן עשר שנים מנגן הפסנתרן הגרמני קורד גראבן 28 לידר של שומאן בעיבוד קלרה ובהם אחדים מהיפים ביותר - לרבות "ליל ירח" ושירים נוספים מתוך "מחזור שירים" - וגם את השיר שכמו דורש את התואר "יפה מכולם" והוא "הקדשה" (Widmung), ובו הצליח שומאן לבטא השתפכות אמוציונלית באנינות מחושבת מופלאה, קצרה.

קלרה היתה מוסיקאית מחוננת בעצמה, אוזן קשבת ביקורתית ראשונה ליצירותיו של בעלה. עיבודיה ללידר שלו אינם חלק סטנדרטי מהרפרטואר של פסנתרנים, אולי משום שהממד הווירטואוזי אינו בולט בהם. דיסק זה מביא אפוא "אופציית שומאן" נדירה למדי. המבצע, גארבן, הוא פסנתרן שרכש מוניטין כמלווה זמרי לידר והוא מטפל בעיבודי השירים ביד מצטנעת, רכה, מפנקת. מומלץ.

הפסנתרן קורד גארבן מנגן לידר של שומאן בעיבוד קלארה שומאן. הקלטה: ארט נובה; מק"ט 2-79758-74321; יבוא: הד ארצי (כיום בבעלות אן-אם-סי)

בחזרה לגן עדן

שומאן היה קודם כל פסנתרן, אך יחסו לאמנות הווקאלית והסימפונית היה יחס של הערצה. "זכור גם כי קיימים זמרים", כתב באחד מקובצי עצותיו לתלמידים, "וכי במקהלה ובתזמורת מגיעים לביטוי הערכים הנשגבים ביותר של המוסיקה". פעם אחרת כתב, בנימה שונה: "אפשר ללמוד הרבה מזמרים ומזמרות, אך אל תאמין לכל מוצא פיהם".

אלבום בן 13 שנה (שני דיסקים) מביא שלוש יצירות קוליות של שומאן, שלפחות אחת מהן מזמנת פגישה עם שומאן "שלא הכרתם" בדמות האורטוריה החילונית "גן העדן והפרי" (Das Paradies und die Peri), שחיבר ב-1843. מזווית ימינו הנושא נראה מוזר, כביכול לא מתאים שמבקר אמנות דק אבחנה כמו שומאן יעסוק בו כמלחין, אלא שהטעם של ראשית המאה ה-19 היה אחר.

מדובר במין אגדה סנטימנטלית על יצור שמימי נקבי, "פרי" (שבאה לעולם מזיווג של מלאך ובת תמותה). פרי גורשה מגן עדן ושואפת לחזור לשם. כדי להתקבל עליה להביא מתנות (בדומה ל"שלוש מתנות" של י"ל פרץ). בניסיון הכושל הראשון היא מביאה טיפה מדמו של לוחם חירות. זה לא מספק; אחר כך היא מציעה את אנחתה האחרונה של נערה שבחרה למות עם אהובה - גם מתנה זו נדחית; בניסיון השלישי עוברת פרי את המבחן, שערי גן העדן נפתחים לפניה לאחר שהביאה כמתנה את דמעתו של נבל שחזר בתשובה לשמע תפילתו של ילד.

שומאן אמר על האורטוריה ש"זאת היצירה הכי גדולה והכי טובה" שלו - חוות דעת שבימינו לא תזכה מן הסתם לתומכים. עם זאת, ההתוודעות ל"גן העדן והפרי" משדרגת את הבנתנו בדמותו היוצרת בפרט וברומנטיקה המוסיקלית-ספרותית בכלל.

"גן העדן והפרי" בוצעה בלייפציג בשנת חיבורה, בניצוח המלחין, ובחלוף שנים אחדות הועלתה גם באמסטרדם, פראג, ציריך וניו יורק. בהקלטה המוכרת לי מנצח ג'ון אליוט גרדינר על "התזמורת המהפכנית והרומנטית" ועל "מקהלת מונטוורדי" והאלבום כולל גם את ה"רקוויאם למיניון", והקלטת בכורה של יצירה קצרה למקהלה ושמה "שיר לילה". בתפקיד היצור השמימי, ה"פרי", מזמרת ברברה בוני, סופרן מנוסה ועטורת הצלחות. את העלילה מציגים הטנור כריסטוף פרגרדיאן והאלט המצוינת ברנרדה פינק.

"רקוויאם למיניון", "גן העדן והפרי" ו"שיר לילה" מאת שומאן. מנצח: ג'ון אליוט גרדינר. הקלטה: ארכיב; יבוא: הליקון. מק"ט: 4576602

שומאן של שטאייר

איני יכול להתאפק מלהזכיר דיסק שנסקר כאן רק לפני כשנה: אמן הצ'מבלו והפורטפיאנו הגרמני אנדריאס שטאייר מבצע (בפסנתר רגיל, אך מטיפוס ישן: שחזור של "ארהרד", מהסוג שבו נהגה לנגן קלרה שומאן) קובץ יצירות של של שומאן הנקשרות לבאך.

הקישור לבאך אולי ייראה מאולץ במקצת, אך זה היבט יח"צני שולי ונסלח. העיקר: אין להחמיץ את טיפולו המחושב של שטאייר ביצירה רומנטית מובהקת כמו "תמונות ילדות": טיפול שמציב קוטב נגדי, שכלתני מדוד, לכל הפרשנויות המוכרות, המתרפקות, מידיהם של פסנתרנים גדולים. שטאייר כמו מציית להזהרה שכתב שומאן פעם, ולפיה "האצה לשמה והאטה לשמה הן שגיאות גדולות". מלבד "תמונות ילדות" ו"תמונות יער" מובאת בדיסק יצירה ששמה "סקרצו, ז'יג, רומנסה ופוגטה" (אופוס 32), שמונה קטעים מתוך "40 קטעי פסנתר לצעירים", ושלושה קטעים מתוך "שבעה קטעי פסנתר בצורת פוגה".

"מחווה לבאך" מאת רוברט שומאן, בביצוע הפסנתרן אנדריאס שטאייר. הקלטה: הרמוניה מונדי. יבוא: MCI

דמיון, פיוט וטרגדיה

האיגוד הישראלי למוסיקולוגיה יערוך מחר באולם האקדמיה באוניברסיטת תל אביב אירוע מיוחד על אמנותו של שומאן ועל היבטים חשובים של חייו. שלושה מומחים יאירו את דמותו של המלחין על רקע תקופתו, וכנגדם יביאו הזמרת הגר שרביט והפסנתרנים דניאל בורוביצקי וברניקה גליקסמן מדגמים מהמוסיקה. בחלק זה יישמעו "שירי המלכה מרי סטיוארט", השיר "הקדשה" ועוד.

ברניקה גליקסמן. ביצוע מסקרן ל"הומורסקה" של שומאן (תצלום: דניאל צ'צ'יק)

ההיסטוריון פרופ' משה צוקרמן יספר על הסביבה התרבותית שאפפה את המלחין והשפיעה עליו - כותרת הרצאתו היא "פאוסט, מנפרד, קרייזלר וכל השאר" - והמוסיקולוג יהואש הירשברג יציג את שומאן כמלחין המובהק של ראשית הזרם הרומנטי, שיצר במוצהר בהשראת מה שכונה "דימויים פיוטיים פנימיים". הקשר לפיוט תקף גם ביצירות אינסטרומנטליות: פרופ' הירשברג מזכיר את אמירתו של הסופר הרומנטי המובהק את"א הופמן, ולפיה מוסיקה אינסטרומנטלית היא הרומנטית ביותר, "באשר הנושא שלה הוא האינסוף".

תצוין גם פעילותו של שומאן כהוגה דעות מוסיקלי אשר ביקר קשות, מעל דפי כתב עת שייסד, את הנטייה לשטחיות ותקף את אופנת הרסיטלים של פסנתרנים זריזי אצבעות שביצעו בדרך כלל פרפראזות מסחררות על נעימות מתוך אופרות ידועות. חשוב יותר: שומאן הוא שביסס את תמונת ההיסטוריה המוסיקלית עד ימיו, קווי מתאר ששרירים פחות או יותר עד היום. הוא שקבע את הקאנוניזציה שגיבוריה הראשיים הם באך, מוצרט ובטהובן.

את רעיון הדימויים הפיוטיים החיל שומאן גם על קודמיו הגדולים, אך דרכו שלו במימוש הפיוט היתה שונה: צורנית, תפוקתו האופיינית היא מחזורים של יצירות קצרות שמשקפות מצבי רוח מתחלפים במהירות. הדוגמה שתישמע בקונצרט מחר, תחת ידיה של הפסנתרנית ברניקה גליקסמן, היא ה"הומורסקה". הירשברג אומר שמחזור זה (שאין בו שום הומור) הוא החידתי ביותר ביצירותיו של שומאן.

תעלומת המוות נפתרת

שומאן מת בבית מחסה לחולי נפש ליד בון, בן 46 כאמור, והפסיכיאטר אליעזר ויצטום, מחבר הספר "שיגעון ויצירתיות", יביא באירוע מחר סקירה מוסמכת של הממצאים המחקריים האחרונים בקשר לסבלו ולסופו. מקובל לשאול אם שומאן מת מעגבת של מערכת העצבים או מהפרעה נפשית אחרת, ולפרופ' ויצטום יש תשובה נחרצת על כך. לפני כן הוא מעיר כי המידע הכתוב העשיר שהשאיר המלחין - במכתבים (שנחשפו לציבור רק בשנות ה-80 של המאה הקודמת), ביומנים וב"ספר הבית" - מאפשר לבדוק את קיומן של קורלציות בין מצבו הנפשי ובין תפוקתו. בדיקות כאלה אכן נעשו והתוצאה מובהקת: בתקופות של היפו-מאניה (למשל, חודשים מסוימים ב-1840) נרשמה אצל שומאן עלייה תלולה בפריון היצירתי. אגב, הפרעה מאנית-דפרסיבית פקדה אותו כבר מגיל 18 וידוע גם כי שני קרובים שלו מדרגה ראשונה, בהם אחותו, לקו במחלת נפש. את העגבת חטף לפחות שלוש-ארבע שנים לאחר מכן.

ההיסטוריה של שומאן במבט קרוב, מעיר עוד ויצטום, מגלה אדם שאינו שידוך אידיאלי. אביה של קלרה שומאן, פרידריך ויק, זיהה בלי ספק את כישרונותיו של שומאן, שהיה תלמידו, אך גם ראה בו מהמר, חולה ושתיין. בקשר לנישואיו של שומאן לקלרה נוהגים תמיד לספר על הציפייה הרומנטית הממושכת של המלחין לאיחוד עם אהובתו ושוכחים להזכיר כי לפני שנשא אותה הוא התארס עם צעירה אחרת.

אשר למוות: מבחינת הסיבה הקונקרטית בולט הדמיון בין נסיבות מותו של שומאן למות הסופר הרוסי ניקולאי גוגול, שסבל גם הוא ממאניה-דפרסיה: שני הגאונים מתו מהרעבה עצמית - זה היה הגורם הישיר. מאיזו מחלה מת שומאן? פרופ' ויצטום: "הוא מת מסיבוכים של שתי המחלות שסבל מהן גם יחד. מחלה נפשית שהעגבת החמירה אותה והוסיפה לה סממנים אורגניים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ